כמו בכל שנה, אנו מציינים את יום השנה לאסון הקולומביה. והפעם מצוין עשור, מספר עגול ואימתני. קשה להאמין שכבר.

בשנים האחרונות יש לנו דרך מיוחדת לעשות את זה ואנו גאים בה – הבאנו לכם אזכורים של הצוות בכלל ואילן רמון ז"ל בפרט ב"מסע בין כוכבים". בעקבות גילוי די מקרי פצחנו במסע חיפושים שתוצאותיו מובאות לכם להלן – מהקאנון ומחוצה לו: אזכורים ויזואליים, אזכורים סמליים ואזכורים מפורשים. אנשי צוות בצי הכוכבים בעתיד בשמות זהים לשמות הנספים, ספינה על שם רמון ועוד. על רובם סביר להניח שלא שמעתם.

הסקירה, במדור הסקירות שלנו, הוקדשה ועודנה מוקדשת לצוות STS-107 ולאסף רמון.

מיזם העשור למשימתה האחרונה של הקולומביה ב"מנעד הפזמונים" עליו דיווחנו כשהחל, הגיע היום לסיומו. במהלך המיזם הועלה כמעט בכל יום מימי המשימה שיר ישראלי שעוסק בחלל, במשימה או באסון, כולל ההקלטות המקוריות של השירים העבריים הראשונים שהושמעו בחלל.
סיכום של המיזם כולו ניתן למצוא כאן.

לפני כחודש וחצי הבאנו ידיעות שפורסמו על כך שבנאס"א בודקים ברצינות את עניין הוורפ/עיוות/פיתול, וזה נשמע קצת כמו עוד כותרת מנופחת של תקשורת שלא בהכרח מבינה על מה היא מדווחת.
לכן כשעפר מתוקי, דוקטורנט לקוסמולוגיה ומנהל תא החובבים הירושלמי "הרחפת הקלה", התייחס לנושא זה ברצינות גמורה במסגרת פאנל באייקון האחרון, מיהרנו לבקש ממנו להרחיב ולהסביר במה מדובר ואיפה הדברים עומדים.
אנו שמחים מאוד לארח אותו ולהביא את הסבריו.

"מנוע עיוות – צעדים ראשונים" לפניכם. להמשיך לקרוא ←

גם מי שלא היה בהרצאה באייקון האחרון יתרגש. מדובר בעידן שמסתיים, עוד עידן שמסתיים. איכשהו אנחנו בתקופה של סיכומים. מעבורות החלל פרשו לפנסיה, המעבורת אנטרפרייז הגיעה אל מקום מנוחתה האחרון במקביל לאחיותיה. עכשיו זה קורה גם לנושאת המטוסים הידועה אנטרפרייז, CVN-65, נושאת המטוסים הגרעינית הראשונה בעולם. היא מסיימת את חייה לאחר למעלה מ-50 שנות פעילות בהיותה הספינה הותיקה ביותר בצי (לא כולל ספינות מוזיאון היסטוריות וכד`).
בשבועות האחרונים עסקה האנטרפרייז בחזרה הביתה מאזור הים הערבי, בו פעלה בשבעת החודשים האחרונים במשימתה האחרונה. היא עברה בתעלת סואץ בפעם האחרונה, חצתה את מיצרי גיברלטר בפעם האחרונה והגיעה בימים האחרונים לפלורידה (וידאו של הכניסה לנמל), בלי שהסופה סנדי הפריעה לה בדרך.
מידע נוסף – כאן וכאן. (ותודה לארנון ונועה)
ביום ראשון בשעות הצהריים (שעון ישראל) היא תכנס לנמל שלה בוירג`יניה והאירוע ישודר בשידור חי בערוץ של הצי.

בסופו של דבר היא תצטרך להגיע לפירוק במספנות שבמדינת וושינגטון, בחוף המערבי של ארצות הברית. מאחר והיא לא יכולה לעבור דרך תעלת פנמה, יגררו אותה עד הצד השני. כלומר מסביב לכל היבשת. האנטרפרייז תקיף את אמריקה הדרומית עד שתגיע לחוף המערבי של ארצות הברית, לתחילת תהליך הפירוק.
הטקס הרשמי של היציאה משירות יתקיים ב-1 בדצמבר. לקראת האירוע נביא כאן באתר את הגרסה הכתובה של ההרצאה מאייקון, אשר עוסקת בין השאר גם בספינה האהובה הזו (מספיק לראות כמה לייקים הסטטוסים שלה מקבלים בפייסבוק). יהיו לנו גם תמונות נדירות מביקורה בארץ בשנות ה-90.

אחרי שמעבורת החלל אנדוור נסעה ברחובות לוס אנג`לס והגיעה לביתה החדשה במרכז החלל של קליפורניה, התצוגה בה היא מככבת נפתחה השבוע לקהל, בנוכחות נישל ניקולס, בין השאר. תמונות מהקריירה של האנדוור ומהתצוגה החדשה (וההכנות לה) ניתן לראות כאן וכאן.

פורטרט עצמי של קיוריאוסיטי על אדמת מאדים, בתמונה באיכות מטורפת וגודל ענק. יש גם תמונה בינונית שמאפשרת להתרשם קצת יותר טוב. ויואב לנדסמן מרחיב קצת יותר ב"מסה קריטית".

רגע של נחת – סקוט באקולה, מייקל דורן וברנט ספיינר שוטפים כלים ביחד, אחרי יום ההולדת של בנו של פטריק סטיוארט. (תודה לאיריס)

מאחר ואתרי חדשות, גוגל, וויקיפדיה ו-YouTube יודעים להביא לכם את כל הפרטים המעניינים והיבשים, הסטטיסטיקות, התמונות וסרטוני הוידאו, נלך על משהו אחר.

לכל אדם יש אנשים שמלווים אותו בחיים, כמו שכוכבי השמיים מלווים את ההולך בחשכה. נראה שהם תמיד שם, נראה שהם תמיד היו שם, נראה שהם תמיד יהיו שם.

ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה שליוו את כל מי שנולד ב-43 השנים האחרונות. רובנו לא זוכרים את רגע הגילוי בו נודע לנו שבני אדם הלכו על הירח. הלכו. על. הירח. אנחנו לא זוכרים כיוון שזה היה בגיל צעיר מאוד, בגיל בו לומדים את ה"טריוויה" הרגילה על העולם, מה שכל(?) ילד צריך לדעת. אבל יש להניח שמאוד התרגשנו ברגע הגילוי ונדהמנו. וגם היום, שנים (רבות) לאחר שכל אחד מאיתנו נדהם לגלות שהמין האנושי הצליח לשלוח כמה מנציגיו אל הירח ולהחזירם בשלום, גם היום קשה לקבל זאת כמובן מאליו. ההשקעה, החזון, האופטימיות, הרצון, ההתמדה – כל אלה, יחד עם מילים נוצצות נוספות, היו חיוניים כדי להגיע אל בן בריתנו הנאמן הסובב אותנו. כל כך רחוק, אבל כל כך קרוב. וגם להיפך.
ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה. הוא תמיד היה שם. והיה די באזכור שמו המלא כדי להזרים בגופנו את התחושה המיוחדת הזו, הריגוש המיוחד הזה, שקשה להגדיר ולכמת אותו. לא משנה כמה ציני וכמה פוסט-מודרניסטי יהיה העולם בו אנו חיים, לא משנה מה יגידו לכם – אנחנו צריכים גיבורים. צריכים סמלים. צריכים פרות קדושות ולא שחוטות. הוא תמיד היה שם כדי להזכיר לנו לאן אפשר להגיע, להזכיר שלפעמים המציאות אכן משיגה את הדמיון, להזכיר שהכל אפשרי במאמץ משותף ושלא תמיד השמים הם הגבול. זוהי תשובתו לשמו של הפרק האחרון של "חלל עמוק תשע", זה מה שהוא הותיר אחריו.
ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה, כמו אחד מכוכבי השמיים שמלווים אותנו. ובכן, אחד מהם כבה אמש, בזמן שכמה קונספירטורים התהפכו במיטתם. הכוכב הזה כבה בלי סופרנובה אדירה, סתם ככה, בדעיכה רגילה. אנושית. גם סופרמנים מתים בסוף. וכמו ש"הביטלס" לעולם לא יתאחדו עוד, כמו ש"הגשש החיוור" לעולם לא יתאחדו עוד, כמו שהצוות של "מסע בין כוכבים" המקורית לעולם לא יתאחד עוד, כך גם אדווין "באז" אלדרין ומייקל קולינס לעולם לא ישלימו עוד את שלישית אפולו 11 המהוללת.

לא כל יום האתר של נאסא נפתח בתמונה של אסטרונאוט. גם לא כל יום מהדורות החדשות נפתחות במשהו שקשור למדע, לחלל, או לאייקון מדעי. לא כל יום ידיעה כזו פותחת את העמוד הראשי של YNET. לא כל יום תמונות מהירח (גם אם לא כולן בכלל של ארמסטרונג המנוח) פרוסות בעיתונים. לא כל יום הציטוט שלו (גם אם בתרגום הרגיל והמשובש לעברית) מרוח בכל מקום. ובכל זאת, יש מי שהיום הזה עבר עליו ככל הימים. אבל יש מי שהיום הזה נגע לליבו, יש מי שהיה עצוב היום, ויש גם מי שעדיין מתקשה להאמין שלחץ את ידו של ניל ארמסטרונג.

ארמסטרונג זכה להערכה מצד "מסע בין כוכבים", כמובן, שידעה להעריך גם אחרים. יש ספינה על שמו, מעבורת, אגם על הירח והוא הוזכר מספר פעמים. חלק מאנשי הסדרה לדורותיה צייצו היום בנידון.

משפחת ארמסטרונג פרסמה הודעה בה נאמר בין השאר:

"לאלה שעשויים לשאול מה הם יכולים לעשות כדי לכבד את ניל, יש לנו בקשה פשוטה. כבדו את הדוגמה שהיווה לשירות, להישג ולצניעות; ובפעם הבאה שאתם הולכים בחוץ בלילה בהיר ורואים את הירח מחייך אליכם מלמעלה, חשבו על ניל ארמסטרונג וקרצו לו".

נסיים בדיוק באותה רוח של דברים. השמיעו היום לא מעט את השיר הקלאסי Fly Me to the Moon. שיר שהרבה יותר מתאים להשמיע באופן כללי ובמיוחד לאור בקשת המשפחה, הוא השיר I`ll Be Seeing You, והמילים יסבירו מדוע. יש ביצועים רבים, ביניהם ביצוע של סינטרה, ביצוע של רוזמרי קלוני (דודה-של ג`ורג`) וביצוע של בינג קרוסבי (סבא-של דניס). אבל האהוב עלינו והמודרני מבין הנ"ל הוא של ג`יימס דארן, שגם ביצע אותו ב"חלל עמוק תשע" וכלל אותו בדיסק הניינרי הנפלא שלו.

בהחלט. וזה בלי שהשתמשנו במשפט שהפך נדוש, משפט שהתאים לבני אדם בודדים מאוד מאוד בהיסטוריה האנושית. יורי גגארין ו… מי עוד בעצם? אפילו לקולומבוס לא. המשפט שמתחיל ב-Where ומסתיים ב-Before. והוא כל-כך התאים לו. מתאים לו.

הערב סר פטריק סטיוארט הציג בפני העולם הגדול סימן חיים ראשון מארץ הקודש, כאשר צייץ פעמיים בטוויטר שלו:

והנה התמונה היפואית שהוא העלה שם.

אנו מביאים לכם את הכתבה מ"ידיעות אחרונות" של יום חמישי האחרון, שמביאה דיווח ראשוני מהסרט של "לצוד פילים". עמוד ראשון, עמוד שני, עמוד שלישי. סטיוארט מוזכר בשליש הראשון של הכתבה ובאחרון. מומלץ.
וגם, הנה כתבה מושקעת ורצינית של מקומון אינטרנטי של מודיעין, שמסקרת את מסיבת העיתונאים, ואפילו בלי הטעות הנדושה והמאוסה שעשו "ידיעות אחרונות" בכתבה הנ"ל. קובץ PDF.
אגב, באיחוד של כוכבי "הדור הבא" בכנס שנערך בסוף השבוע שעבר בוגאס, נאמר לקהל שסטיוארט לא יכול היה להגיע בגלל מחויבותיו האולימפיות. אולי זו היתה הסיבה המקורית שהוא לא אישר את הגעתו.

* כבר כמה ימים שכל סרטי "מסע בין כוכבים" זמינים לצפיה בתשלום ב-VOD של הוט.
* המעבורות של נאסא עדיין לא סיימו את משחק הכסאות שלהן. לאחרונה נפגשו האטלנטיס והאנדוור במרכז החלל קנדי, פנים אל פנים, כמו שעשו בזמנו הדיסקברי והאנטרפרייז. האנדוור עברה מבניין אחד לאחר, לקראת יציאתה בעוד כחודש על גבי המטוס המוכר לנו לכיוון לוס אנג`לס, שם תוצג החל מאמצע אוקטובר. האטלנטיס תמשיך בהכנותיה לקראת המעבר למרכז המבקרים של מרכז החלל קנדי בנובמבר, שם תוצג החל מחודש יולי.
* נמשכות הבדיקות של מכשירי קיוריאוסיטי שנחתה על מאדים. דיווחים, עדכונים ולוחות זמנים – בפייסבוק של מסה קריטית.