מאחר ואתרי חדשות, גוגל, וויקיפדיה ו-YouTube יודעים להביא לכם את כל הפרטים המעניינים והיבשים, הסטטיסטיקות, התמונות וסרטוני הוידאו, נלך על משהו אחר.

לכל אדם יש אנשים שמלווים אותו בחיים, כמו שכוכבי השמיים מלווים את ההולך בחשכה. נראה שהם תמיד שם, נראה שהם תמיד היו שם, נראה שהם תמיד יהיו שם.

ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה שליוו את כל מי שנולד ב-43 השנים האחרונות. רובנו לא זוכרים את רגע הגילוי בו נודע לנו שבני אדם הלכו על הירח. הלכו. על. הירח. אנחנו לא זוכרים כיוון שזה היה בגיל צעיר מאוד, בגיל בו לומדים את ה"טריוויה" הרגילה על העולם, מה שכל(?) ילד צריך לדעת. אבל יש להניח שמאוד התרגשנו ברגע הגילוי ונדהמנו. וגם היום, שנים (רבות) לאחר שכל אחד מאיתנו נדהם לגלות שהמין האנושי הצליח לשלוח כמה מנציגיו אל הירח ולהחזירם בשלום, גם היום קשה לקבל זאת כמובן מאליו. ההשקעה, החזון, האופטימיות, הרצון, ההתמדה – כל אלה, יחד עם מילים נוצצות נוספות, היו חיוניים כדי להגיע אל בן בריתנו הנאמן הסובב אותנו. כל כך רחוק, אבל כל כך קרוב. וגם להיפך.
ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה. הוא תמיד היה שם. והיה די באזכור שמו המלא כדי להזרים בגופנו את התחושה המיוחדת הזו, הריגוש המיוחד הזה, שקשה להגדיר ולכמת אותו. לא משנה כמה ציני וכמה פוסט-מודרניסטי יהיה העולם בו אנו חיים, לא משנה מה יגידו לכם – אנחנו צריכים גיבורים. צריכים סמלים. צריכים פרות קדושות ולא שחוטות. הוא תמיד היה שם כדי להזכיר לנו לאן אפשר להגיע, להזכיר שלפעמים המציאות אכן משיגה את הדמיון, להזכיר שהכל אפשרי במאמץ משותף ושלא תמיד השמים הם הגבול. זוהי תשובתו לשמו של הפרק האחרון של "חלל עמוק תשע", זה מה שהוא הותיר אחריו.
ניל ארמסטרונג היה מהאנשים האלה, כמו אחד מכוכבי השמיים שמלווים אותנו. ובכן, אחד מהם כבה אמש, בזמן שכמה קונספירטורים התהפכו במיטתם. הכוכב הזה כבה בלי סופרנובה אדירה, סתם ככה, בדעיכה רגילה. אנושית. גם סופרמנים מתים בסוף. וכמו ש"הביטלס" לעולם לא יתאחדו עוד, כמו ש"הגשש החיוור" לעולם לא יתאחדו עוד, כמו שהצוות של "מסע בין כוכבים" המקורית לעולם לא יתאחד עוד, כך גם אדווין "באז" אלדרין ומייקל קולינס לעולם לא ישלימו עוד את שלישית אפולו 11 המהוללת.

לא כל יום האתר של נאסא נפתח בתמונה של אסטרונאוט. גם לא כל יום מהדורות החדשות נפתחות במשהו שקשור למדע, לחלל, או לאייקון מדעי. לא כל יום ידיעה כזו פותחת את העמוד הראשי של YNET. לא כל יום תמונות מהירח (גם אם לא כולן בכלל של ארמסטרונג המנוח) פרוסות בעיתונים. לא כל יום הציטוט שלו (גם אם בתרגום הרגיל והמשובש לעברית) מרוח בכל מקום. ובכל זאת, יש מי שהיום הזה עבר עליו ככל הימים. אבל יש מי שהיום הזה נגע לליבו, יש מי שהיה עצוב היום, ויש גם מי שעדיין מתקשה להאמין שלחץ את ידו של ניל ארמסטרונג.

ארמסטרונג זכה להערכה מצד "מסע בין כוכבים", כמובן, שידעה להעריך גם אחרים. יש ספינה על שמו, מעבורת, אגם על הירח והוא הוזכר מספר פעמים. חלק מאנשי הסדרה לדורותיה צייצו היום בנידון.

משפחת ארמסטרונג פרסמה הודעה בה נאמר בין השאר:

"לאלה שעשויים לשאול מה הם יכולים לעשות כדי לכבד את ניל, יש לנו בקשה פשוטה. כבדו את הדוגמה שהיווה לשירות, להישג ולצניעות; ובפעם הבאה שאתם הולכים בחוץ בלילה בהיר ורואים את הירח מחייך אליכם מלמעלה, חשבו על ניל ארמסטרונג וקרצו לו".

נסיים בדיוק באותה רוח של דברים. השמיעו היום לא מעט את השיר הקלאסי Fly Me to the Moon. שיר שהרבה יותר מתאים להשמיע באופן כללי ובמיוחד לאור בקשת המשפחה, הוא השיר I`ll Be Seeing You, והמילים יסבירו מדוע. יש ביצועים רבים, ביניהם ביצוע של סינטרה, ביצוע של רוזמרי קלוני (דודה-של ג`ורג`) וביצוע של בינג קרוסבי (סבא-של דניס). אבל האהוב עלינו והמודרני מבין הנ"ל הוא של ג`יימס דארן, שגם ביצע אותו ב"חלל עמוק תשע" וכלל אותו בדיסק הניינרי הנפלא שלו.

בהחלט. וזה בלי שהשתמשנו במשפט שהפך נדוש, משפט שהתאים לבני אדם בודדים מאוד מאוד בהיסטוריה האנושית. יורי גגארין ו… מי עוד בעצם? אפילו לקולומבוס לא. המשפט שמתחיל ב-Where ומסתיים ב-Before. והוא כל-כך התאים לו. מתאים לו.