אף פעם לא מאוחר מדי לדבר על פיקארד. הדמות, כמובן. אבל כמובן שגם לא מאוחר מדי לדבר על "פיקארד", הסדרה.
אסנת קדמי עושה את זה, בשבילכם/ן.
אזהרת ספוילרים חמורה ביותר – מאמר זה ידבר על כל העונה השניה של "פיקארד". מהסצינה הראשונה ועד האחרונה!
כמי שקראה את התגובות על הפרקים של "פיקארד" לאורך העונה האחרונה, בפייסבוק של סטארבייס972, היה קשה לפספס את הרוח השלילית שנשבה בקרב המעריצים. היו שם דעות שנעו על הספקטרום של בין אכזבה לשעמום, אבל עמוק מתחת לכל הרגשות האלה נחבא רגש אחד מהותי לא מדובר – כעס. והאמת שזה מרגיש די מתאים, שדווקא עונה שמדברת בראש ובראשונה על רגשות, ועוד על רגשות מודחקים, תעורר רגש כזה אצל הצופים הנאמנים – רגש של כעס לא מדובר, מודחק. עוד נחזור לכעס הזה בהמשך.
בואו נתחיל דווקא בשורה התחתונה – "פיקארד" היא לא סדרת מדע בדיוני. כלומר, היא כן, אבל זה לא הז'אנר המרכזי שלה. "פיקארד" היא סדרת דרמה, במסווה של סדרת מדע בדיוני.
נכון, דרמה היא חלק בלתי נפרד מכל סדרות המדע בדיוני בכלל, ומסע בין כוכבים בפרט. חזונו של יוצר היקום של מסע בין כוכבים היה שהסדרות שלו יעזרו לבני האדם להיות טובים יותר. לכן, מתבקש שדרמה אנושית תהיה חלק בלתי נפרד מהיקום הזה. וכך באמת היה בכל גלגול של סדרות היקום. הרי כולנו מכירים את הרגע הזה לקראת סוף פרק מבית יקום מסע בין כוכבים בו מאכילים אותנו במוסר ההשכל עם כפית (לפעמים בצורה טובה יותר, לרוב פחות).
כך שבוודאי דרמה תמיד היתה חלק מסדרות מסע בין כוכבים, אבל היא תמיד היתה השחקנית המשנית. היא לא היתה הקו המוביל מבחינת הצופה. הקו המוביל תמיד היה המדע בדיוני. אם תרצו, תחשבו על המדע בדיוני כמעטפת החיצונית, המפתה, של גלולת הדרמה המרה. הצופים התיישבו שבוע אחרי שבוע על מנת לראות מדע בדיוני, כשעל הדרך הם יודעים שהם יקבלו גם קצת מוסר השכל.
ואז הגיעה "פיקארד" ושינתה את זה. העונה הראשונה של הסדרה כבר סומנה כמשהו קצת שונה, שהיה לקהל המעריצים הותיקים קשה לקבל. לסדרה היה קצב אחר לגמרי, איטי באופן בולט (כמו הדיבור הנוכחי של הדמות הראשית שלה), ונדמה שבעוד שהיה בה אקשן מדע בדיוני, המהות שלה סבבה סביב שאלות פילוסופיות/אתיות שהשאירו את הצופה בסוף העונה עם השאלה "זאת הפואנטה של כל זה? לא משהו מגניב יותר?"
מאחר והעונה הראשונה הסתיימה באופן סגור, אף אחד לא באמת יכול היה לדעת מה יהיה קו העלילה המרכזי של העונה השניה. ואז הגיע הטיזר, שרמז לנו שהדמות האהובה של קיו עומדת לחזור – וכולם היו באקסטזה. המעריצים התחילו לזרוק השערות באוויר. טריילר קצת מלא יותר הבהיר שעומדת להיות לנו עונה שעוסקת בקווי זמן שונים ובחזרה בזמן אל כדור הארץ של ימינו. נושא, שכמובן, תמיד מלהיט את דמיון המעריצים. כך שכולם הגיעו, כמו שאומרים, עם הלשון בחוץ מוכנים לגמרי לגמוע בעיניים בורקות את העונה החדשה…
אבל כבר בסצינה הפותחת התסריטאים רמזו לנו שהעונה הזאת הולכת להיות שונה. בעוד אנחנו יושבים ומחכים לאקשן שיתחיל, אנחנו זוכים לראות סצינה, יש שיגידו קרינג'ית, ובה מישהי מצהירה כלפי פיקארד המזדקן את אהבתה אליו והוא דוחה אותה. לא בדיוק מה שחיפשנו. כלומר, פיקארד בסיפור אהבה? ועוד פיקארד זקן בסיפור אהבה?
ואם נעשה רגע קפיצה מהירה, מאוד, לסצינה הסוגרת של העונה – שם אנחנו מקבלים סגירת מעגל של אותו סיפור "אהבה". כאשר הפעם הוא מסתיים בחיוב. סגירת מעגל זו גורמת לנו להרגיש שכל המטרה של העונה הנוכחית היתה לעזור לפיקארד להשלים עם טראומות העבר כדי שיוכל להנות מקצת אהבה בשנותיו האחרונות.
לא בדיוק המדע הבדיוני שבוגרי "הדור הבא" חיפשו.
אז מה היה לנו בעונה הזאת?
הנושא המרכזי כאמור היה הטראומה המודחקת של פיקארד – אירוע שהתרחש בזמן שהיה ילד קטן והיה קשור באמא שלו. אירוע שלכאורה היה מודחק כל כך עמוק בתוכו שהוא אפילו לא יכול היה לגעת בו. אירוע שכפי שאנחנו מבינים לקראת סוף העונה, בנה את המהות של מי שהוא, הסיבה לכך שהוא היה הקפטן שכולנו אהבנו כל כך, הקפטן שילחם עד נשמתו האחרונה על מנת להציל מישהו אחר. וגם הסיבה לכך שהוא היה בודד כל כך לאורך כל השנים (מוטיב שהוזכר מדי פעם בהקשר של קפטן פיקארד, גם בסדרה עצמה וגם בסרט Generations).
אירוע שבגללו כל ההסטוריה של הגלקסיה שונתה ע"י כוח עליון חצוף ומגלומן, שכולנו מכירים היטב, בהקשת אצבעות אחת.
אז כן, קיבלנו את מנת המדע בדיוני שלנו עם מסע בזמן, וספינת חלל מגניבה, ואפילו מלכת בורג אחת. אבל כל זה היה רק התפאורה (ואפילו לא כל כך מרשימה בהתחשב שאת רוב העונה בילינו במאה הנוכחית שלנו). לב סיפור העונה סבב סביב קונפליקטים פנימיים – בראש ובראשונה בהכרה בהם, ואחר כך בהתמודדות איתם.
הדרמה המרכזית היתה כמובן טראומת הילדות של פיקארד. סיפור שלקח לא רק לנו, אלא גם לפיקארד עצמו, עונה שלמה להבין מה בדיוק קרה בו. זאת היתה עונה שלמה של איסוף עוד ועוד שברי זכוכיות (תרתי משמע) מהעבר ונסיון להבין את התמונה השלמה שמורכבת מהן. אני מודה שעד עכשיו לא ברור לי אם באמת פיקארד עצמו לא היה מודע לכל מה שקרה, ונזכר לאט לאורך העונה בפרטים שהדחיק עד כדי שכחה, או שהוא הוליך אותנו, הצופים, במסע הארוך הזה ונתן לנו כל פעם עוד חלק בפאזל עד שהם התחברו לתמונה שלמה. תהיה התשובה לכך אשר תהיה, הנקודה המרכזית עומדת וקיימת – כל העלילה של העונה השניה סבבה סביב הקונפליקט הפנימי של פיקארד, שנוצר בו כתוצאה מאירוע בילדותו, ונתן את אותותיו לאורך כל חייו. רק אם ורק כאשר פיקארד יפתור את הקונפליקט שבתוכו – אז היקום כולו ינצל.
סדרת דרמה כבר אמרתי?
זה לא נגמר כמובן בפיקארד עצמו. יש דמויות משנה רבות, המחזיקות תתי עלילה משלהן, הנאמנות כולן לנושא המרכזי של העונה – הקונפליקט הפנימי. וככאלו, גם הן זוכות בכבוד המפוקפק להתייסר במהלך העונה.
ראפי מתמודדת במהלך העונה עם האובדן של אלנור. ולכל מי שהספיק לשכוח, אזכיר שמהעונה הראשונה אנחנו יודעים כי לראפי יש בן אשר מתכחש לקיומה. לא מפתיע אם כן שאלנור תפס אצלה את מקומו של אותו ילד אבוד, מה שהופך את האובדן לכל כך קשה ואת האבל שלה לאבל של אם על בנה.
שבע מתשע מתמודדת עם משבר זהות בכל הנוגע לחלק הבורגי שבה. היקום החדש שנוצר נתן לה להנות לכמה רגעים מחיים ללא מאפייני הבורג שנשארו בה במציאות המקורית. וברגע שניתנה לה ההזדמנות להיות אנושית לגמרי, התעוררה בה מחדש הסלידה ממה שהיתה קודם.
ד"ר ג'וראטי ומלכת הבורג חולקות את החלק שלהן. הן מהוות סוג של מראה אחת כלפי השניה בכל הקשור לבדידות פנימית קיומית. שתיהן חוו בדידות איומה, מלכת הבורג כי כל "בני עמה" הומתו, וג'וראטי כי לא משנה עד כמה היא מוקפת באנשים, אפילו כאלו שקוראים לה חברה, עמוק בפנים היא תמיד בודדה. הבדידות הזאת, והאנרגיה הנפשית שמוזנת ממנה, היוו את החוט המקשר בין השתיים והיוו את הקרקע לקו העלילה הזוגי. ואם זה לא מספיק לקונפליקט פנימי – האם יש אחד יותר גדול מהקונפליקט שנוצר בגוף אחד שמכיל בתוכו שתי תודעות? את הקונפליקט הפנימי הזה אפשר היה לראות היטב יוצא החוצה.
ריוס מתמודד עם השאלה האם לחזור לחייו הקודמים או לבחור באהבה. יש שיגידו שזהו הקונפליקט הבנאלי מכולם. כמו ילד קטן שמגיע לעתיד, ככה מתנהג ריוס בכל הקשור להגעה לעבר. הכל נראה לו קסום יותר, מרגש יותר, אמיתי יותר. כמובן, הוא פוגש בעבר את אשת חלומותיו ומתאהב בה תוך חצי שעה בערך. מספיק כדי לבחור להשאר איתה בעבר.
רנה פיקארד מתמודדת עם השאלה האם יש לה אומץ לעשות את משימת החלל אליה היא מיועדת. עוד קונפליקט קטן, למקרה שהקונפליקטים של הדמויות הראשיות לא הספיקו.
ואי אפשר כמובן בלי קיו. בהתחלה קיו גורם לנו לחשוב שמדובר בעוד אחד מרגעי הלצון שלו, משחקי המוח שלו עם פיקארד. אבל לאורך העונה עולים רמזים שאולי יש פה משהו מעבר. ואכן, בפרק האחרון אנחנו מגלים את האמת – קיו גוסס ורגע לפני מותו הוא רוצה לעשות משהו משמעותי באמת. והמשהו משמעותי באמת הוא לעזור לפיקארד, היצור הקיומי הנחות המועדף, האהוב, עליו. בחיבוק אחד ארוך אחרון בין שתי הדמויות הותיקות והאהובות שלנו אנחנו מקבלים את אחד הרגעים הכי מרגשים ביקום "הדור הבא". רגע שגם מהווה סגירת מעגל למשהו שהתחיל בפרק הראשון של "הדור הבא" לפני כל כך הרבה שנים, וגם, אי אפשר שלא להודות, מראה לעולם האמיתי, בו אנו הצופים נאלצים להתמודד עם המראה של השחקנים האהובים שלנו מבוגרים ולהודות שאנחנו לא יכולים לדעת מתי תהיה הפעם האחרונה שנראה אותם על המסך.
נראה כי אין יותר טוב מהסצינה המרגשת ומלאת העוצמות הזאת להביא אותנו חזרה לנקודת הפתיחה של מאמר זה – "פיקארד" היא, בראש ובראשונה, סדרת דרמה. נכון, היא עוסקת בעתיד, חייזרים, מסע בזמן ועוד מוטיבים של מדע בדיוני… אבל המהות שלה היא הדרמה האנושית. כל השאר זו רק התפאורה. בניגוד לסדרות הקודמות ביקום מסע בין כוכבים, בהן הדרמה היתה רק מרכיב קטן, הפעם היא המרכזי.
לכן, אין זה תמוה כלל שהצופים הנאמנים התאכזבו ואפילו יותר מכך, עמוק בפנים כעסו, על העונה הזאת (אירוני שדווקא עונה שמדברת כל כך על רגשות מודחקים עוררה בעצמה רגש שלילי מודחק בקרב צופיה). הצופים ציפו לסדרת מדע בדיוני וקיבלו במקומה סדרת דרמה. אין זה אומר שאותם צופים לא אוהבים דרמה, או לא צופים בסדרות דרמה ואפילו נהנים מהן מאוד. אבל זה לא מה שהם ציפו לקבל במקרה הזה. זה לא מה שהם מרגישים שהובטח להם. זאת לא המסורת שהם מכירים. ולכן הם מרגישים מרומים. וכועסים.
אולי אילו אותם צופים היו מתיישבים לצפות ב"פיקארד" כאשר הם מראש מוכנים לכך שהם הולכים לצפות בסדרת דרמה, הם היו מגיעים בהלך מחשבה אחר והיו מקבלים את זה טוב יותר. מצד שני, אולי הם בכל מקרה היו נתקלים בקונפליקט פנימי שהיה אומר להם שיקום מסע בין כוכבים הוא יקום של מדע בדיוני ולא של סדרות דרמה ולא היו מוכנים לקבל את השינוי בסוג העלילה. כך או כך, סביר מאוד להניח שהקו המוביל של "פיקארד" כסדרת דרמה, שהתחיל עוד בעונתה הראשונה של הסדרה, ימשיך גם בעונה השלישית. בעוד ששאר הסדרות מיקום "מסע בין כוכבים", ולשמחתינו יש הרבה כאלה בשנים האחרונות, ממשיכות בקו הישן של מדע בדיוני בראש החנית, יהיה טוב אם הצופים ב"פיקארד" יקבלו החלטה מודעת לגבי מה הם הולכים לראות והאם הם רוצים באמת לראות את זה, או לשים את הסדרה הזאת בצד. כי בסופו של יום, "פיקארד" היא סדרת דרמה נחמדה שעושה הרבה נעים בלב למעריצים הותיקים. צריך רק להיות מוכנים לקבל אותה.
סטארבייס972 | The Last Outpost 