האם הקלינגונים והקרדסים יכולים להתקיים כתרבויות, בהתחשב במורכבויות ובצדדים הבעייתיים שלהן? האם חברה שבנויה בעיקר על פחד או על כבוד היא חברה בריאה וברת-קיימא?
יוסף מלר יצא למשימה וחזר עם מסקנות, בעזרתו של הפילוסוף הצרפתי מונטסקיה.

---

תודות ליציאת הפרקים הראשונים של "דיסקברי", חזר חוג המכרים שלי לדון בעולם שבו מתרחשות הסדרות של "מסע בין כוכבים". אחת התגובות לסדרה היתה שהקלינגונים הם לא הגיוניים. תרבות שבה כולם אלימים כל הזמן, לא תוכל להתקדם ולהיות חברה תעשייתית. אני חושב שזה נובע מאי הבנה של התרבות הקלינגונית. הקלינגונים הם לא היחידים שקשה להבין. גם החברה הקרדסית היא בעייתית. היא מבוססת על דיכוי בסגנון "1984" (וסצינת האורות בפרק המפורסם Chain of Command של "הדור הבא" נלקחה מספר זה). על כדור הארץ, לדיכוי כזה היתה הצלחה מוגבלת.

כבר ניסיתי בעבר להסביר את התרבות הפרנגית. אך הקלינגונים והקרדסים שייכים לקטגוריה אחרת. הם שתיים משלוש ציוויליזציות עיקריות שעוסקות בהתרחבות תמידית. השלישית, כמובן, היא הפדרציה. לכל אחת צורת שלטון שונה, ובכל זאת כולן מצליחות במידה רבה במדיניות ההתפשטות שלהן. איך זה אפשרי? את ההסבר מתחיל לספק הברון דה-מונטסקיה, המוכר לנו מעקרון הפרדת הרשויות. אך באותו ספר בו הציג עקרון זה, הציג מונטסקיה עוד שילוש – של צורות שלטון – ושילוש מקביל של העקרון המניע מאחורי כל אחת מהן. כל שלטון צריך בסופו של דבר את הסכמת האזרחים, ואת הפעולה שלהם בהתאמה לרצונות השלטון. העקרונות המניעים הם אלו שמספקים את ההסכמה האזרחית אם הם מונהגים כראוי.

צורה אחת של שלטון היא המלוכה (מונארכיה). מדובר כאן על מלוכה חוקתית מהסוג שהיה בבריטניה בזמן הכתיבה של מונטסקיה. יש מבנה מסודר של אצולה, חוקי ירושה וכן הלאה. העקרון המניע מאחורי צורת הממשל הזו הוא, לפי מונטסקיה, הכבוד. בכוחה של כל שכבה שלטונית (האצולה, המלך) לספק כיבודים ומתנות למי שפועל בשרות השלטון, וערכי החברה מתגמלים את מי שזכה לכבוד בשרות המדינה. כך אנשים מתאמצים לשרת על מנת לזכות בכבוד הזה – בין אם במלחמה או בכל תחום אחר.

התרבות הקלינגונית מתאימה למודל הזה. זוהי חברה הירארכית הנשלטת על ידי כבוד. בראשה, מנהיג המועצה העליונה, וחברי המועצה הם ראשי בתים פאודליים. והרי לא ייתכן שכל מיליארדי הקלינגונים בגלקסיה מיוצגים על ידי עשרים וארבה בתי המועצה – תחת זאת, יש מבנה אצולה הירארכי ששכבתו העליונה כפופה למנהיג. המנהיג אינו כל יכול למרות מעמדו. "הדור הבא" ו"חלל עמוק תשע" מציגות מנהיג הכבול גם בחבלי המסורת וגם באינטריגות חצר. אך עבור האנשים הפשוטים זה לא נראה לעין. רובם ישמחו לשרת על ספינת מלחמה קלינגונית ולהביא כבוד לאימפריה ולמשפחתם, וכך לטפס בסולם הפאודלי.

לא כל הקלינגונים הם לוחמים, כמובן. את קאסטת הלוחמים אנו רואים רוב הזמן, כי זו האצולה המנהיגה את המדינה והכוחות הלוחמים. אך בסדרה "אנטרפרייז" אנו פוגשים גם את המדענים והמקצועות האחרים. ישנם קלינגונים פשוטים, שהיו מעדיפים פחות מלחמה, שעוסקים בגידול אוכל ובייצור, במדע ובאמנות. אך גם הם חדורים בערכו של הכבוד האישי והמשפחתי, וגם הם נושאים עיניים למלוכה כמי שמוביל לדברים טובים – כל עוד הוא שומר על כבוד המעמד.

החברה הקלינגונית אמנם לא בדיוק חופשית, אבל היא לא דכאנית. המסחר והאמנות משגשגים במקביל לכיבושים. אך החברה הקרדסית היא אחרת. זוהי חברה עריצה (דספוטית). הכל נשלט מכת צבאית קטנה, שלא מבוססת על כבוד או על איזונים ובלמים כלשהם. במקום, הם מבוססים על המניע שמונטסקיה מייחס לשיטה הדספוטית: פחד. הציבור עושה מה שנדרש ממנו פשוט מתוך אימת מנגנוני הדיכוי של המדינה. וכאן יש בעיה, משום שאמנם הקרדסים הצליחו לגייס את שיתוף הפעולה של הציבור שלהם, אבל הם לא יכולים בשום אופן לגייס ככה התנדבות אקטיבית. עם פאסיבי שעושה מה שאומרים לו הוא עם שלא ממציא, שלא מוצא דרכים חדשות להתמודד עם המציאות המשתנה. הכל צריך לבוא מלמעלה. בחברות שהביאו את הדספוטיזם לשלמות על כדור הארץ ראינו קריסה. גרמניה הנאצית הפסידה, וגם רוסיה הקומוניסטית בסופו של דבר. צפון קוריאה עוד קיימת, אבל עיקר כוחה מגיע מתמיכה סינית ותושביה רעבים ללחם. אז איך הקרדסים מתמודדים עם הקושי הזה?

ניצול כוכבים שכנים הוא התשובה. גם זו תשובה בעייתית, מפני שלשכנים שלך יש סוף. כך קרסו אמפריות רבות, מהאמפריה האשורית והלאה. כשהאשורים גמרו לשרוף את כל הערים שסביבם ולשדוד אותן, לא היה להם עם מי לסחור, ולא היה מי שייצר עוד מאותם דברים שנשדדו. בכל זאת, למשך זמן מסויים השיטה עובדת. האמפריה האשורית המאוחרת (זו של אשורבניפל והחבר’ה מהתנ"ך) החזיקה שלוש מאות שנה. האימפריה הסובייטית החזיקה כשבעים שנה, וייתכן שהיתה מחזיקה יותר לולא ההתנגדות האמריקאית בווייטנאם וקוריאה, שייבשה את באר הכיבושים. האימפריה הקרדסית, בעת קריסתה לפני מלחמת הדומיניון, החזיקה כ-500 שנה. טוב, ייתכן שהיה להם יתרון מתמטי: בעוד הכיבושים הארציים היו בשני ממדים, הקרדסים (וגם הקלינגונים) חיים בשלושה מימדים, ובקרבה לריכוז כוכבים גבוה משמעותית משהיה מתאפשר בדו-ממד עבור אותה טכנולוגיה תחבורתית.

הפדרציה היא לכאורה ניגוד לשתי חברות אלו, אך גם היא תרבות העסוקה בהתפשטות מתמדת. הפדרציה דומה למה שמונטסקיה מכנה "דמוקרטיה", אם כי מונטסקיה מתכוון במילה זו לדמוקרטיה ישירה בסגנון היווני, ולא בהכרח לרפובליקה הליברלית הנהוגה באירופה וארצות הברית – לצורה זו הוא מייחד את המילה "אוליגרכיה" ומציב אותה בין מונרכיה לדמוקרטיה ישירה. הפדרציה, אם כן, היא מה שמונטסקיה היה מכנה אוליגרכיה. היא משלבת את הכבוד המונרכי עם העקרון אותו מייחד מונטסקיה לדמוקרטיה: "מידה טובה פוליטית", או במילותינו – הנכונות להציב את טובת הכלל לפני הטובה האישית.

את הנכונות הזו הברון מונטסקיה מסייג עם שני דברים שיכולים להפיל דמוקרטיה: האחד הוא "רוח אי השוויון" והשני הוא "רוח השוויון הקיצוני". אם לסכם את שני אלו במונחים של ימינו, מונטסקיה מכוון לשוויון בפני החוק, אך לא לשוויון בתוצאה הסופית (בחשבון הבנק). כאשר מצד אחד גופים מנסים להשתלט על השלטון ולהכתיב את החוקים כך שיקדמו את טובתם האישית, הדמוקרטיה תיפול מפני איבוד אמונו של העם. כאשר מנגד, משתלטת רוח השוויון הקיצוני, אומר לנו מונטסקיה שהציבור רוצה להתערב בכל נושא בעצמו במקום להניח למחוקקים ולשופטים לנהל את העניין, והאמון במערכת אובד גם הוא יחד עם שיתוף הפעולה הציבורי. מונטסקיה מציג הכל במונחי שיתוף הפעולה הציבורי, היום אנחנו גם מבינים זאת בצורה כלכלית, ואנחנו גם יודעים שהדיכוי שיכול להפעיל הרוב יכול להיות דיכוי קרדסי לחלוטין.

הפדרציה נתונה גם לבעיות אלו. הנסיון של חלק מהכותבים לבטל את הכסף בפדרציה נפל למלכודת השוויון הקיצוני. את התוצאה ראינו בפרק In the Cards של "חלל עמוק תשע", שהוא למעשה הודאה בכך שהנסיון לבטל את הכסף נכשל. את הקורפורטיזם וקשרי הון-שלטון המאפיינים את המלכודת השניה פחות ראינו בסדרה. אולי בשל כך, למרות שיטה כלכלית בעייתית, הפדרציה ממשיכה לעלות ולהצליח. המניע שלה הוא שיתוף פעולה מרצון של ציבור נלהב. צי הכוכבים שלה נוטה גם לערכי הכבוד הקלינגוניים, גם אם לא באותה מידה. הקצינים מעוניינים במידה רבה לשרת לא (רק) את עצמם אלא את האנושות. וכחברי ארגון צבאי הם לא מושפעים כל כך מהשיטה הכלכלית בחוץ. ולכן, כפי שמונטסקיה כנראה העדיף את הדמוקרטיה, כך גם ב"מסע בין כוכבים", הפדרציה היא זו שממשיכה ומתפתחת בעוד הקלינגונים נאלצים לפנות לעזרתה והקרדסים קורסים והופכים למדינה וסאלית.

~~~

יש הגיון מדיני בתרבויות של "מסע בין כוכבים". חלקן אולי לא היו שורדות על כדור הארץ, או לא לאותו זמן. חלקן שורדות, אבל לא היינו רוצים לחיות בהן. האימפריה הקרדסית שרדה אמנם 500 שנה אבל אי אפשר לומר שהיו לתושביה חיים טובים. הפדרציה היא אולי התרבות היחידה שסיפקה חיים כאלה מבין האימפריות הגדולות. אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד מפוליטיקת המעצמות של "מסע בין כוכבים", אולי זו החשיבות של ציבור המרגיש חלק ומונע לשתף פעולה, ליצור ולבנות, על פני ציבור המונע מפחד. ומנגד, כבוד אישי הוא גם מניע טוב וחשוב, אף אם הוא פחות בחוזקו מאהבה ותחושת שייכות אמיתית, כמו שמספקת הפדרציה.

---

יוסף מלר כותב את הבלוג "תפרים", פרסם סיפורים ב"היה יהיה" וחובב "מסע בין כוכבים" מילדות.

עוד מאת יוסף מלר באתר שלנו:
הרגשות של דאטה
המהפכה המחוצ'קנת (דיסקברי)

עוד בנושאים דומים באתר:
"חלל עמוק תשע" במיקרוקוסמוס חלק א' וחלק ב' – משה גולדמן
פוליטיקה השוואתית ב"בבילון 5" – מאת שמואל שמואל

---

(השחקן דייוויד וורנר גילם דמויות השייכות לשלוש התרבויות הנ"ל, שתיים מהדמויות זכורות במיוחד)