יוסף מלר כותב על המהפכה האמיתית שנמצאת לדעתו ב"דיסקברי". והכוונה אינה לזוג שנמצא על הספינה.

בין הציפיות הרבות שנתלו בסדרה החדשה "דיסקברי", רבים חיכו לראות מי תהיה הקבוצה המדוכאת שתקבל ייצוג ראשון על המסך. "מסע בין כוכבים" היתה פורצת דרך בשיטה הזו כבר מהתחלה. דמותה של אוהורה, קצינת הקשר השחורה מהסדרה המקורית, נתנה השראה לדור שלם. כשהסדרה חודשה בשנות השמונים, תפקיד מיוחד (גינאן, הבארמנית של הספינה) נוצר רק מפני שהכוכבת וופי גולדברג, שהושפעה מאוהורה בילדותה, ניגשה למפיקים מיזמתה וביקשה תפקיד בסדרה.

בסדרות הבאות ראינו על גשר הפיקוד את וורף, שנועד להעביר מסר של שלום אפילו עם האוייבים הגדולים ביותר שלנו; את קירה, הדמות הראשונה עם דת ממוסדת מופגנת, ואת ג'וליאן באשיר, ערבי ומהונדס גנטית; ואת צ'קוטיי, ממוצא אינדיאני. כולם ציפו, לכן, שגם "דיסקברי" תקפוץ על העגלה של ליהוק פוליטי. האם זה קרה?

התשובה היא שכן ובגדול. נראה שניסו למלא את כל המשבצות החברתיות שאפשר. ראשית, בפרקים שראינו עד עכשיו היו יותר תפקידי נשים חזקות מאי פעם ב"מסע בין כוכבים" וכמעט בכל מקום אחר. קיבלנו גם זוג הומואים. הגשר עצמו עמוס לעייפה בחייזרים, בני אנוש "מתוגברים" וכל מה שמחלקת התחפושות הצליחה ליישם. אבל עד כמה שהדברים האלו עשויים להיות חשובים, "דיסקברי" היא לא הראשונה שעושה זאת. יש בהם אולי התקדמות, אבל לא מהפכה. עד שמגיעים אל הצוערת סילביה טילי.

יש מי שיכעס על הדמות שלה. לכאורה עוד אישה לבנה, שצריכה להגיע למרפאת שינה בדחיפות. אבל אני ראיתי דבר אחר, מאוד בולט, שאני מאמין שעוד אנשים לא פספסו, כי קשה: חצ'קון די גדול על המצח, שלא קיבל את שכבת האיפור הכבדה שיכלה להעלים אותו. הסקתי מכך שזה בכוונה. טילי, בפירוש וכנראה בכוונה, מורחקת ממודל היופי ההוליוודי הסטנדרטי. מלבד החצ'קון, היא גם בעלת מבנה גוף שלא היה מתקבל בשום סדרה קודמת לתפקיד ראשי. בקיצור, ב"דיסקברי" החליטו להצטרף למגמת ה"אישה אמיתית, גוף אמיתי" שצוברת תאוצה בשנים האחרונות. גם אם הם לא המציאו את זה, ייתכן שהם הסדרה בעלת הנראות הגבוהה ביותר לבחור בכך.

הצוערת טילי היא פרסומת מצויינת לקבוצה המדוכאת שנבחרה לייצג. היא שאפתנית, אמיצה וחכמה ככל קצין צי הכוכבים שראינו אי פעם. נכון, יש לה בעיות אישיות קלות. אבל בסדרה שהחליטה לשבור את מסורת הדמויות המושלמות של הזכיון, וללכת לכיוון יותר מורכב ובוגר, טילי יוצאת בזול. היא לא פסיכופטית, פחדנית או פושעת. היא בסך הכל קצת מגושמת. היא מראה לכולנו שפחות חשוב מה חושבים עליך, ויותר חשוב מה המאמץ האישי שאתה משקיע ומה אתה יודע שאתה יכול לעשות. אמנם, למסר הזה שולם מס שפתיים גם בעבר. אך להציב את המסר הזה במקום כל כך מרכזי – זו אולי תהיה המהפיכה האמיתית של "דיסקברי".

בעבר, ניסו לייצג גם את גם מגזר החנונים, אבל לא בהצלחה יתרה. ווסלי קראשר, ילד הפלא של "הדור הבא", היה מושלם מכדי שנוכל להזדהות. הארי קים, ה"צעיר" של "וויאג'ר", היה חלבי מדי (ולא כזה שחקן טוב, בקאסט שהיה בו מעט מאוד נקודות אור גם ככה). טילי היא הדמות הראשונה מהסוג הזה שבאמת מעניינת. שבאמת אתה רוצה לראות מה יקרה לה.

האם בעתיד נזכה לראות נשים מוצלחות ומעניינות, עם גוף נורמלי לשם שינוי, שמבקשות תפקיד בסדרה הבאה בגלל ההשפעה של הסדרה הזו? קשה לדעת. הפער לא יכול להיות גדול כמו הפעם הראשונה שבה הוצגה אישה שחורה על מסך אמריקאי, בתפקיד של קצינה ולא של מנקה. גם החשיפה של "דיסקברי" לא בהכרח תהיה כמו של הסדרה המקורית. את זה הקהל עוד יחליט. לדעתי, בינתיים זוהי סדרה מצויינת שכדאי לראות – שונה מספיק מקודמותיה כדי שאתקשה לדרג, אבל בהחלט עומדת בכבוד בנטל הציפיות ואף יותר.

פורסם במקור בבלוג של יוסף מלר, "תפרים".

עוד מאת יוסף מלר באתר שלנו: הרגשות של דאטה