אורן בן יוסף עושה סימולציה של כוכב לכת חדש ונפלא, הוגה מושג חדש בתחום היצירה הספקולטיבית – ובודק למי אנחנו דומים מבין גזעי "מסע בין כוכבים".

מאמר חמישי ואחרון מתוך מספר הרצאות קצרות שהתקיימו במסגרת הפאנל "האם טבעונים אוכלים כבשים חשמליות?" בפסטיבל אייקון 2016. הן מובאות השבוע במרוכז לרגל מצעד בעלי החיים שיתקיים במוצ"ש הקרוב.

---

נדמיין כוכב לכת חדש המתגלה אי שם, במערכת שמש אחרת, ונדמיין שיש ברשותנו מעבורת חלל בעלת היכולת לעבור מרחקים בלתי נתפשים בזמן קצר, או קצר יחסית, שיכולה להגיע לשם. באותו כוכב לכת, המצוי בדיוק במרחק המתאים מהשמש אותה הוא סובב, ישנם מים, ישנה צמחייה וישנם חיים. אלו חיים מפותחים מאד, בדומה לחיים שהיו על פני כדור הארץ בזמן שאבותיו של המין האנושי היו רק עוד סוג של קופים.
לצורך ההפשטה, נדמה את החיים על פני כוכב הלכת הזה לחיים על פני כדור הארץ. סוגים חייזרים של בהמות רועים באחו, סוגים חייזרים של חיות טרף ומעופפים נמצאים בג'ונגלים, ובעלי חיים מקומיים הרגילים לחום נמצאים במדבריות. הים הוא עולמם של מאות ואלפי מינים של בעלי חיים ימיים.

ניתן לדמיין את העולם הזה. ועכשיו נדמיין את בני האדם שמגיעים ודורכים, צעד קטן לאדם, על אדמת העולם החדש הזה. האם יש מי שישמע סיפור זה שלא יודה שבאותו רגע בדיוק, עם הצעד הראשון של חוצנים מכדור הארץ המרוחק, מתחילה שואתם של היצורים המקומיים?

~~~

במאה וחמישים השנים האחרונות צעדנו צעדים ענקיים בכל הקשור להתפתחות טכנולוגיה. לעומת התקדמות זו, התקדמותנו המוסרית נראית איטית, מדשדשת ומגמגמת. אנחנו שמחים להצביע על נשיא שחור שכיהן בבית הלבן, על סיום העבדות כדבר חוקי ועל המהפכה הפמיניסטית והלהט"בית, אבל העובדה הברורה היא שישנם בני אדם שיקבלו יחס טוב יותר מאשר בני אדם אחרים, והכל תלוי במין, במגדר ובצבע העור. ג'ון גריי מצביע על הבעיה הזו, האמונה הדתית שלנו בגאולה טכנולוגית ומדעית, אמונה שמתעלמת מכך שהמוסר שלנו איננו משתפר ואיננו לינארי, לצד חוסר עניין בשינוי מוסרי. ללא ספק – מדע בדיוני הינו ז'אנר חשוב. מצליח ומוצלח. אך משום מה אין לנו שום עניין בז'אנר אחר, אולי אחיו, שייקרא "מוסר בדיוני".

הסדרות השונות של "מסע בין כוכבים" מסייעות לבסס טענה זו. כאשר אנו צופים בהן, איננו יכולים שלא לקנא ביכולת הטכנולוגית של גיבורי הסדרה, כמו גם באופייה וערכיה של החברה בה הם חיים. אבל משום מה אנו נמהר לאמץ, אם רק נוכל, את אותה היכולת הטכנולוגית, בזמן שנתעלם לגמרי מאותה רמה מוסרית המוצגת לנו. קומנדר רייקר ב"הדור הבא" מעניין אותנו הרבה יותר כשהוא יורה בכלי הנשק שלו או כשהוא לוקח פיקוד על האנטרפרייז, מאשר כשהוא מספר ב-Lonely Among Us שבני האדם כבר אינם משעבדים בעלי חיים לצרכי מאכל. הדגש פה הוא על המילה שעבוד, על העוול הגדול ועל הפגיעה העמוקה, ועל כך שכל אלו אינם כעת. ייקח לנו זמן לחקות את היכולת הטכנולוגית של רייקר, אבל את היכולת המוסרית והפוליטית שלו אנו יכולים לאמץ כבר עכשיו.

 

אחריו מגיעה קפטן ג'יינוויי בסדרה "וויאג'ר", כשהיא מודיעה ב-Scientific Method שבני האדם הפסיקו לבצע ניסויים בבעלי חיים, וניסויים כאלו אינם "הגנה עצמית", אלא ניצול של מישהו אחר עבור טובתם של הפוגעים והמנצלים. דמיינו אותנו לו היינו מעריצים של "מוסר בדיוני", כמו שאנו מעריצים של מדע בדיוני. תארו לעצמכם את ההתפעלות מדבריה, ואת הרצון לחקות אותם.

(הסצינה המלאה כאן)

ב"מסע בין כוכבים" המקורית אנו עומדים מול ספוק כפרט ומול הגזע הוולקני בכלל. זהו הגזע הראשון שיצר איתנו קשר וליווה אותנו אל הכוכבים, וגזע זה הינו צמחוני. אך בכל הקשור למוסר ויחס לאחר, אנו איננו מעוניינים להידמות לגזע מפותח יותר מאיתנו, וספוק, במקום להיות מורה, הופך להיות חייל של בני האדם.

~~~

כצופים, אנחנו רוצים להזדהות עם הדמויות האנושיות בעולם של "מסע בין כוכבים", אבל הבעיה היא שאנחנו מזוהים עם גזע אחר לגמרי בסדרה. ראו מה עשינו פה על כדור הארץ, ואת האופן בו הפכנו תרנגולות שהטילו ביצה בחודש לתרנגולות שמטילות ביצה כמעט כל יום, או האופן בו הפכנו את הפרה הטבעית, שחיה את חייה עבור עצמה ועבור צאצאיה, לפרה "שמניבה הכי הרבה חלב בעולם" עבור שוק החלב, כפי שמתגאים בה בישראל. ראו את האריות בספארי, את הדגים בבריכות הדגים, את הציפורים בכלוב ואת מי שהיו פעם זאבים, והיום הם כלבי הצ'יוואווה שמוכנסים אל תוך תיקים אופנתיים לפני הטיול לקניון. בעתיד של המסע שלנו אל הכוכבים, בכל הקשור למינים חלשים מאיתנו, האם יש מישהו שחושב שעתידם אינו מוות או אסימילציה, הטמעה, אל תוך התרבות שלנו?
אם להתבונן ב"מסע בין כוכבים" על מנת להבין את עצמנו, הרי שאנחנו הבורג. אלו אנחנו שטוענים שלאחרים, הלא אנושיים, אין טעם להתנגד.

 

מדע בדיוני מול מוסר בדיוני, מדע מול מוסר

"מוסר בדיוני" לא יכול להתקיים לצד "מדע בדיוני", לא כל עוד אנחנו מתייחסים למדע בכזו חרדת קודש. המדע, אמונה בקדמה, אמונה בגאולה טכנולוגית שתציל אותנו מעצמנו (איזה חוסר אמון בעצמנו!), קידוש בלעדיותה של המתודולוגיה המדעית (האם באמת לא יתכן שנעמוד מול מין ביולוגי לא מוכר, מבלי הצורך לחתוך אותו לחתיכות, ללמוד ולקטלג אותו, אלא פשוט לכבד אותו כשונה מאיתנו ולעזוב אותו לנפשו?), כל אלו הפכו להיות דת אחת גדולה בגלל שבני האדם, כך כותב ג'ון גריי, אינם מסוגלים לחשוב שאולי לחיים אין שום משמעות הקשורה ישירות אליהם. כל עוד אנו מרשים למדע ולמדענים ללכת לאן שרק יוליך אותם צימאון הידע, מבלי להציב מחסומים ברורים, הרי שהאמונה שנגיע ליום בו נפסיק להיות אלימים ואכזריים כלפי אחרים – סופה להיעלם בנבכי הכוורת האנושית. זאת שכבשה והטמיעה את כל כדור הארץ, ועכשיו עושה את דרכה לאיים ולכבוש עולמות אחרים בחלל, אזור הספר האחרון שנותר לכיבוש טוטאלי.

---

את כלל הטקסטים בעקבות הפאנל ניתן למצוא כאן:
בעולם של כבשים חשמליות – מאת subatoi
"ערב טוב, אני המנה העיקרית להיום" – מאת שני אוירבך
לאכול את עצמך? – בשר מלאכותי, הנדסה גנטית ואכילת בני אדם – מאת הדר רובין
בעלי חיים והיחס אליהם באנימה ומנגה – מאת עומר כהן