"פיקארד" – התפכחות בעולם ללא אלוהים – מאת אורן בן יוסף | סטארבייס972

אורן בן יוסף מביט אחורה על "פיקארד" ועוסק (בעיקר אך לא רק) במתח בין האורגני לטכנולוגי, בין ה"אמיתי" ל"לא אמיתי".

* כולל גם ספוילר לעונה השניה של "דיסקברי".

רבים, ואני ביניהם, חיכו להופעתו המחודשת של הקפטן המיתולוגי ז'אן-לוק פיקארד, בסדרה החדשה הנושאת את שמו ביקום המתרחב של "מסע בין כוכבים". מעבר לרצון הענייני לראות כיצד מתפתח הסיפור שנעצר בסרט האחרון בו הופיע פיקארד ("נמסיס"), לא ניתן וגם לא היה צורך להסתיר את החשיבות הנוסטלגית שבחזרה הזו למסך. זה היה בעיקר פיקארד, אבל לא רק הוא. העונה הראשונה הציגה בפני צופיה גם דמויות מיתולוגיות נוספות, בין אם בגופן ממש ובין אם באזכור לשמן.
אתייחס לחלק מהדמויות שחוזרות למרקע בסדרה, אבל אתחיל דווקא מדמות אחת חסרה.

קשה לי לדמיין דרך כלשהי שבה קיו היה יכול להופיע במהלך העונה הזו, שלא הייתה מאוסה לחלוטין, ובכל זאת חסרונו בולט משתי סיבות: הראשונה היא שכמו בסיפור המסופר בעונה השנייה של "דיסקברי", גם כאן נאלצים בני המין האנושי להודות שקיו צדק, אי שם בפעם הראשונה בה הופיע ב"הדור הבא": בני האדם הם אכן מסוכנים לכל הגלקסיה. וכמו ב"דיסקברי" גם כאן ב"פיקארד" – אלו בני המין האנושי שיוצרים את מי שכמעט ומוחקים את כל החיים האורגניים על כל העולמות השונים. הסיבה השנייה היא שבעולם הישן של "הדור הבא", בו "אלוהים" היה חי וקיים והתערב במעשיהם של בני האדם, חסרונו הפתאומי הופך להיות רועם. עשרים שנה לאחר הסרט "נמסיס", פיקארד חי בעולם בו אלוהים מת.

את הסמליות הזו שבמותו של האל ניתן לראות במספר צעדים לאחור שנראים במהלך העונה. אנחנו מתחילים עם קריסתה הסמלית של אלוהות הבורג – כלומר של אותו ניסיון לחתונה קתולית מצמררת בין האורגני ובין הטכנולוגי. כזכר עגום לניסיון זה של סינתזה ניצבת המצבה הגדולה – קוביית בורג מובסת, בתוכה חיים מינים שונים כמו שתולעים ניזונות מתוך גופה של בעל חיים גדול, ומנסים לאתר ולהטמיע טכנולוגיה של מינים אחרים (צריך לזכור: הרי לא מדובר בטכנולוגיה של הבורג, אלא בטכנולוגיות שנלקחו ממינים שהבורג בלע לשורותיו). החזון של הבורג מתפורר ופרטיו שנמצאים בקובייה זו מופשטים מהטכנולוגיה שלהם, במטרה להפוך אותם שוב לאורגניים בלבד. במקום הניסיון המודרניסטי הזה לחבר בין האורגני והסינתטי, הסדרה מחזירה אותנו לדואליות בלתי ניתנת לגישור בין אלו שהם יצורים אורגניים, טבעיים, ואלו שהם יצורים חיים, סינתטיים ובני אלמוות. הטכנולוגיה היא סוג של אלמוות, והיא חוזרת להיות בלתי מושגת עבור בני האדם. הדואליות כאן היא לא רק בסוג היצורים החיים, אלא גם בהצבת המראה מול הניסיון הביולוגי להשתלט על הגלקסיה. גם לסינתטיים, אנחנו לומדים ואפילו רואים רמז לכך בפרק האחרון, יש פדרציה משלהם של יצורים סינתטיים. דמיינו את האימה.

~~~

בביתם של וויליאם רייקר ודיאנה טרוי (בפרק Nepenthe) ניתן לראות שוב כיצד מתנפצת האוטופיה של "הדור הבא" כאשר העולם לוקח צעד אחורנית מהמרוץ לחיבור עם אלוהים. במאמר "מוסר בדיוני" הזכרתי את הפרק Lonely Among Us בו רייקר מסביר לטאשה יאר, לאורח חוצן שעולה לספינה ולצופים בבית, שבני האדם לא רק שכבר לא אוכלים בעלי חיים, אלא גם לא משעבדים אותם יותר. זו אמירה חשובה בעולם של "מסע בין כוכבים", שאכן יוצרת גם רף מוסרי ולא רק טכנולוגי לעתיד. שנים מאוחר יותר, כאשר אנחנו פוגשים את רייקר המבוגר בסדרה "פיקארד", אנחנו מגלים אדם שונה לגמרי.

בעולם זר – כזה שנראה שאינו "מזוהם" על ידי הרס ציוויליזציוני כלשהו, רייקר, טרוי ובתם חיים במה שנראה כמו ניסיון מאד שטחי לברוח מהטכנולוגיה. בעוד שללא ספק הטכנולוגיה קיימת, היא מוסתרת על מנת לקיים מצגת שווא של חזרה לטבע. משפחת רייקר מתעקשת לאכול לאור נרות, ובארוחה מוגשת ארנבת שבתם של טרוי ורייקר צדה. באופן הזה – של משפחה אנושית שמתיישבת בעולם בו יצורים אלו חיו חיים שלווים עד עכשיו – אנחנו עדים לתוצאותיה של פלישה אנושית אלימה לעולם שקט שאינו מוכן למעשי ההרג האלו.

~~~

העונה הראשונה מספרת לנו, בעצם, על מיתולוגיה חוצנית (רומולנית) שלפיה סופו של הקיום מגיע מקיומם של יצורים סינתטיים, ובמקרה הזה אלו בני האדם שכמעט ומוכיחים את המיתולוגיה כנכונה. אולי רגע המהפך – נקרא לו "תחילתה של הקנאה הסינתטית בביולוגי" – מתרחש בבוקר, כשטרוי משכנעת את סוג'י הסינתטית לאכול עגבנייה, כזו אמיתית שצומחת ולא מסונתזת ממשכפל מזון. סוג'י, כילדה שטועמת פרי בפעם הראשונה, מאושרת מהניסיון ומודה שהעגבנייה האמיתית טובה יותר מכל עגבנייה משוכפלת שאכלה. כתגובה סמלית לאמירה הכנועה הזו שיוצאת מפיה של הסינתטית, טרוי מספרת על מותו של בנה הבכור – מוות שהיה ניתן למנוע לו ייצור של תאים סינתטיים היה מותר בחוק. בקצרה, מרגיעה אותה טרוי ואומרת ש"אמיתי" הוא לא תמיד טוב יותר.

בעולם הישן, קיו היה זה שהכיר לבני האדם את האפשרות המצמררת אך המפתה של סינתזה בין האורגני והסינתטי, דרך הבורג. עם העדרו, "מסע בין כוכבים: פיקארד" מציגה בפנינו תהום בלתי ניתנת לגישור בין שני העולמות האלו. בפרק האחרון מתבצע מעשה ההקרבה האחרון – פינוקיו, דאטה, מת באופן סופי, ובמקומו נעשה מהלך של הצרחה בין האורגני והסינתטי. כמו בסרטים "מחוז 9" ו"אווטאר", גם ז'אן לוק פיקארד הופך להיות חלק מאותו גזע עליו הגן בנחישות תוך סיכון חייו – ומתעורר בתור יצור סינתטי לחלוטין. במקומו זהו דאטה, או יותר נכון ברנט ספיינר – השחקן שמגלם אותו, שנפרד סופית מהדמות הסינתטית וחוזר לחיים כדמות ביולוגית, בנו של ד"ר סונג – בן אדם מבוגר בעולם מרוחק ומאוכלס על ידי ישויות מלאכותיות. חלומו לחיי נצח בתוך ה"גולם" שבנה נגוז, ואם ירצה להתנחם בצרתם של רבים, יוכל לצעוד רק קילומטרים ספורים אל עבר קוביית הבורג הנפולה שהתרסקה בעולמו – זכר לשאיפות אחרות שנגוזו גם הן. מי שלרגע קט הייתה מלכת הבורג תחכה לו שם. נתיניה, הבורג-לשעבר, היו פעם יצורים של חיבור בין הסינתטי והאורגני, ועכשיו הם יצורים של בשר ודם, בעולם מרוחק הנשלט על ידי טכנולוגיה אנושית. הם יביטו מעלה ויראו בעצמם – אין חדש תחת שמונה השמשות.