25 שנים לאחר שידור הפרק הכפול והמכונן וארבע שנים בלבד לפני האירועים המתוארים בו, הילה פלג חוזרת אליו בעקבות המתרחש כיום בארצות הברית.

---

לפני שש שנים כתבתי כאן על Past Tense, הפרק הכפול של "חלל עמוק תשע" שמראה את העבר העגום של כדור הארץ, וספציפית של ארצות הברית, ביחס לאבטלה, חסרי דיור ופגועי נפש. מהומות שפורצות בשנת 2024 באחד מ"איזורי המחסה" למחוסרי דיור בארצות הברית מדוכאות באלימות על ידי הממשל של מדינת קליפורניה, והזעם הציבורי על כך הוא מהמניעים לשינוי החברתי שבסופו של דבר יוליד את הפדרציה. רוברט היואיט וולף ואיירה סטיבן בהר שכתבו את הפרק שאבו מהשיח האקטואלי של השנים ההן, אמצע שנות ה-90, לגבי חסרי בית, אבל אומרים שביססו את העלילה על המהומות בכלא אטיקה ב-1971 בהן אסירים דרשו תנאים יותר הומניים. (תזכרו את זה, זה עוד יחזור.)

כתבתי אז לציון עשר שנים לפני מהומות בל, המהומות בפרק, על כך שלב הפרק הוא על הרצון של החברה להפוך בעיות חברתיות לבלתי נראות, ועל כך שהמציאות שלנו מספקת נראות לאנשים הנמצאים בתחתית הסולם החברתי, ובכך מתקדמת לאותו כיוון כמו הפתרון של הפרק. עכשיו, ארבע וקצת שנים לפני מהומות בל, אני עדיין מסכימה עם הניתוח שלי מאז (עד כדי כמה בחירות מילים לא מוצלחות), אבל ממקום מושבי בקליפורניה, בעיצומן של הפגנות הצדק לג'ורג' פלויד (ובריאנה טילור, ואחמוד ארברי, וטוני מקדייד, ועוד יותר מדי אחרים) רציתי להוסיף כמה תובנות.

~ ~ ~

קודם כל, אי אפשר שלא לחזור ולבחון את הייצוג של המשטרה בפרק. אנחנו לא זוכים לראות את המשטרה הרגילה ששומרת על אנשים רגילים, רק את כוח השיטור ששומר על אזורי המחסה. כן, אלה מאבטחים של אזור מחסה שמוצאים את בנג'מין סיסקו וג'וליאן באשיר מעולפים על הרצפה מחוץ לאיזור מחסה, במהלך משמרת. לא אני כותבת את החוקים. הם הייצוג שקיבלנו לאלה עם הסמכות לאכוף את הסדר, אז זה מה שנצטרך לבחון.

הפרק מספק לנו הצצה לשני מאבטחים, וין וברנרדו. וין מבוגר, ממורמר, שונא את האנשים שעליהם הוא שומר, מפעיל קצת יותר מדי כוח וגם זורק כמה מילות נאצה בכל מפגש שלו איתם. הוא לא "תפוח רקוב" ולא שיכור מכוח, הוא פשוט שוטר שרואה את החוק ולא את האנשים שהחוק אמור לשרת. ברנרדו, מנגד, עייף ורוצה הביתה כמצב תמידי. הפרק כן מנסה להציג בעיה מערכתית, מערכת שלא משרתת את הצדק אלא אוכפת אסתטיקה של העולם שמחוץ לאזורי המחסה. אף אחד מהאנשים בתוך המערכת אינו אדם רע. אף אחד לא נהנה מהכוח שיש לו על אחרים. כולם עייפים ושבו"זים, עובדים שעות ארוכות בשכר נמוך (לי, פקידת הקבלה שמכניסה את סיסקו ובאשיר למחשב מזהירה אותם מפני אלימות משטרתית, כי בדיוק קיצצו בשכר של המאבטחים, אז עכשיו הם עובדים יותר תמורת פחות כסף ואולי קצת מתוסכלים). הם ברגים קטנים ושחוקים במערכת רעה.

אה כן, ושניהם חמושים ברובי סער. בתקופה שבה שוטרים בסן פרנסיסקו הגיעו להתפרעויות בציוד נוסף של קסדה ואלה, וולף ובהר כתבו על כוחות שיטור אוכלוסייה עם ציוד צבאי. כישראלים אנחנו קצת יותר רגילים לראות את זה, והם לא בדיוק השוטרים ב-full riot gear של הפגנות 2020, אבל ביחס למשטרה אמריקאית ועבור צופה אמריקאי בתקופה שבה נוצר הפרק הם בהחלט חמושים מדי. אולי זה כבר פחות מתוח ויזואלית היום, כי קצת התרגלנו, אבל בשילוב עם הילדים הקטנים שמופיעים בכמעט כל סצנת קהל באזור המחסה, הפרק עובד מאוד קשה בשביל להראות לנו שאלימות לא מידתית בעליל עומדת להתפוצץ על חפים מפשע.

למרות שהפרק מנסה להציג בעיה מערכתית, הוא בכל זאת נופל למלכודת שכל כך נפוצה בטלוויזיה ובקולנוע: ייצוג בעיה מערכתית כבעיה של אנשים בודדים. לכן בסוף הפרק כשוין חוזר בתשובה, אומר שיספר לעולם מה קרה, ומסכים לשחרר את סיסקו ובאשיר, אותה בקשה שסירב לה כשמצא אותם ברחוב לראשונה, אנחנו אמורים לסיים את הפרק בתחושה שלמרות שאמרו לנו שהאירועים הטרגיים שלו רק היו קטליזטור לזעם ציבורי שמעולם לא נראה על המסך ולתהליכים שינבעו ממנו, בעצם הכול בסדר ופתרנו את חוסר הסובלנות. הוא מחזק את התפיסה שמערכת רעה שמורכבת מברגים קטנים וטובים היא אפשרית.

ודווקא בגלל זה תפסה את אוזני שורה אגבית לחלוטין, בדיוק ברגע של הפרק שזכרתי לא נכון. התושבים של אזור המחסה מתכננים הפגנה (הם לא אומרים מול מי, אבל ככל הנראה הכוונה להפגין ליד השער בתקווה שמישהו בתקשורת יכסה אותה). אירוע ללא אלימות, שבו כולם יתלבשו יפה ויביאו את המשפחות שלהם כדי להראות שהם בסך הכול אנשים מן הישוב. איכשהו משם מגיעים למהומות בל, אז ודאי (כך זכרתי את הפרק) ההפגנה השקטה הופכת אלימה. כל כך נפוץ תרבותית הקונספט של הפגנה שקטה שפתאום, באורח פלא, נהייתה אלימה, שחרקתי שיניים והתכוננתי לגלות שעוד אחד מהדברים שהפרק עושה רע זה להראות מה גורם להפגנה להסלים. אבל לא, המהומות פורצות לפני שלתושבים בכלל יש את ההזדמנות להפגין. אף אחד לא מתעכב על זה, זו בסך הכל שורה שמישהו צועק וממשיך לרוץ, אבל: המהומות פורצות כי מאבטח היכה "עמום" (הסלנג המקומי למוגבל שכלית) והאירוע התפתח לכדי קטטה שהתפתחה לכדי חטיפת נשקים ולקיחת בני ערובה. כלומר בכל זאת מישהו שם, אולי אפילו וין או ברנרדו שלנו, בכל זאת היה בורג אלים ותפוח רקוב.

~ ~ ~

מארגני ההפגנה השקטה נרתעים מהמצב בהתחלה, אבל בעזרת סיסקו הם מבינים אמת עמוקה לגבי המצב: אף אחד לא היה משדר בטלוויזיה את ההפגנה השקטה שלהם. אבל את המצב שנוצר הם יכולים לנצל. דיברתי ב-2014 על השימוש בתקשורת כדי להראות שמאחורי המהומה יש אנשים אמתיים, אבל כדאי גם לשים לב לרגע לפני. ג'דזיה דקס מנסה לשכנע את איל התקשורת כריס ברינר, שבמקרה מצא אותה מעולפת ברחוב לפני שהמשטרה מצאה אותה, לשדר את דברי התושבים למרות שזה יעבור על תנאי רישיון השידור שלו. הוא, לכאורה, בדיוק האיש לבקש ממנו טובה כזו. הוא אכפתי, הוא היה מקועקע ומגניב בשנות התשעים, והוא רואה את עצמו כלא נאמן לעצמו בגלל שהסיר את הקעקועים והתחיל לקחת חוזים ממשלתיים. אבל אפילו הוא מגיב אינסטינקטיבית בזעם על כך שדקס רוצה שהוא ייתן קול לפושעים. אולי הם לא פושעים, הוא מסכים איתה בהמשך, אבל הם מתנהגים כמו פושעים. והפרק מזכיר לנו היטב שדווקא בגלל ההתנהגות הזו שלהם, ולא בגלל הפגנה שקטה, שידור הסיפורים של התושבים יביא לבריינר "רייטינג נהדר".

ולעומת זאת, העובדה שזה יביא רייטינג נהדר גם לא נעלמה מעיני הצד השני, הממשל. הדיכוי האלים של המהומות (שכמובן מאושר על ידי פוליטיקאי בצד השני של הטלפון, חרף התחינות של עוד בורג טוב במערכת שרוצה רק לתת עוד צ'אנס לדו שיח) במפורש מיועד למנוע מהרוח המרדנית של המעמד הנמוך להתפשט – לאזורי מחסה אחרים, או החוצה לעולם. ובואו לא נשכח שכמו שנה זו, 2024 היא שנת בחירות בארצות הברית. זה לא מוזכר מפורשות, אבל עלילת הפרקים מסתיימת בדיוק חודשיים ויומיים לפני הבחירות. למערכת הפוליטית יש כל אינטרס למנוע מהסנטימנט להתפשט, כי כל כך הרבה אי-שקט ציבורי יכול בקלות להוביל להחלפת לא מעט נבחרי ציבור מתוך תגובה ציבורית. אבל, כמו שאנחנו רואים סביבנו היום, לניסיון להשתיק הפגנות שהציבור תומך בהן יכול להיות בדיוק האפקט ההפוך.

~ ~ ~

בסוף 1994, כשהפרק נכתב וצולם, אמריקה הלבנה אולי רק התחילה לגלות את עומק הבעיה של אלימות משטרתית כלפי האזרחים השחורים, אבל הייתה כבר שנתיים לאחר המהומות שפרצו בלוס אנג'לס בגלל זיכוי ארבעת השוטרים שהיכו ופצעו את רודני קינג במהלך מעצר בצד הכביש. ב-1991, כשפורסמה קלטת המעצר של קינג, נרשם זעזוע מהמעצר האלים של איש שביצע שוד בתום מרדף מכוניות עם המשטרה.

ב-1971, אחרי שכוחות מיוחדים פרצו לכלא אטיקה בפעולה שהביאה למותם של יותר בני ערובה מאשר נהרגו במהומות עצמן, אסירים ומשפחותיהם הצליחו, בעיקר דרך תביעות אבל גם דרך שינוי בדעת הקהל, להשיג שינויים מרחיקי לכת למדי בתנאי המחיה שלהם. בהעתקת המהומה מהמציאות ב-1971 למהומות בל, הפרק ב-1994 המיר כלא מלא בפושעים שבכל זאת מגיעים להם תנאים הומניים לאזור מחסה שנעולים בו אנשים שלא עשו דבר פרט ללאבד את מקום עבודתם. המעגל של מי שמגיעים לו תנאים הומניים צויר מחדש, קטן יותר, מוגבל יותר, כי תנאים הומניים לאסירים במתקן כליאה עוד עשויים להיתקל בהתנגדות מהקהל. באותו אופן, ב-2020 מעצר אלים או אפילו רצח של מי שפשעו ולו פשע קל ביותר כבר אינם ראויים לחמלה או לזעזוע, כך שזעם ציבורי וזעזוע מאלימות וגזענות המשטרה והשיטה יגיעו רק מרצח של אנשים שלא עשו דבר.

כשסיסקו מסביר לבאשיר מה היו מהומות בל, הוא אומר לו ש"ייקח זמן, וזה לא יהיה קל, אבל בסופו של דבר אנשים במאה הזו יזכרו מהי אכפתיות". אני מקווה שהוא צודק, אבל אולי כשניזכר, נתחיל גם לשנות את כיוון הזחילה הבלתי פוסקת של הידוק וצמצום המעגל סביב מי שראוי לאכפתיות הזו.

---

הילה פלג היא חוקרת מדמ"ח מקצועית וחוקרת ספרות חובבת.

הטקסט הקודם של הילה על הפרק:
ימינה בפיצול – עתידים אפשריים והדרכים אליהם, או: מה Past Tense לימד אותנו על העתיד?

עוד מאת הילה פלג:
שלהי-דמדום וראשית-פכחון – DS9: Progress