עברנו דירה לפני כחודש וחצי ואנחנו ממשיכים בפרויקט המיוחד שפצחנו בו לכבוד המעבר, ארבע כותבות ושני כותבים על שישה פרקים משש הסדרות, כולם כוללים שינוי והתקדמות בשמם.
"מסע בין כוכבים" המקורית, המצוירת ו"הדור הבא" כבר מאחורינו ולמעשה הגענו לחציו השני של הפרויקט שלנו.
איריס מזור הזכירה את רו לארן כדמות נשית חזקה במה שכתבה על The Next Phase, ולגמרי במקרה הנה Progress של "חלל עמוק תשע", פרק שעוסק בדמות שהיתה אמורה להיות רו לארן, אילו השחקנית מישל פורבס היתה מעוניינת. במקומה קיבלנו את ננה ויזיטור בדמותה המרתקת של קירה נריס. הילה פלג מרחיבה.

יש ציטוט של לאו דזה על כך שהתחלות חדשות נוטות להסוות את עצמן כסופים כואבים. והאמירה הזו מתארת את הפרק Progress בפני עצמו. אבל כדי להסביר לעצמנו את מייג'ור קירה נריס, שהפרק סובב סביבה, צריך ללכת סוף כואב אחד אחורה, או שני פרקים אחורה.

סיפור המסגרת של Progress הוא עידן חדש של אנרגיה לכוכב הלכת בייג'ור, שעדיין שרוי בתהליכי שיקום מהכיבוש הקרדסי שהסתיים לפני חודשים ספורים. הממשלה הזמנית אולי לא מצליחה להחליט על הרבה מאוד דברים, אבל היא כן מצליחה להחליט שהולכים למצות אנרגיה מהליבה של אחד הירחים. זה מהלך נפלא שיחמם כמה מיליוני בתים בחורף, אבל ירעיל את האטמוספירה שיש לירח ויהרוס אותו. לכן מוציאה הממשלה צו פינוי לכל מי שגר עליו. עוד נפגוש בעונה הבאה את הירחים של בייג'ור ואת תפקידם במהלך הכיבוש, אבל בינתיים הורסים את הירח הזה. וכבר יש לנו התחלה חדשה וסוף כואב במאקרו, אבל את אותו הדבר יש גם במיקרו.

במיקרו, יש לנו את קירה, שנשלחת לפנות מהירח את מוליבוק, חוואי זקן, ואת שני שכניו. שלושתם ברחו לשם עוד בתקופת הכיבוש, ומסרבים לעזוב כי הם לא רואים את עצמם כנתיני בייג'ור והם לא מוכנים לקבל פקודות מהממשלה שלו. קירה נמצאת כאן במקום מאוד מורכב, וכדי להבין את התגובות שלה צריך להסתכל אחורה.

קירה עדיין מתאוששת בקושי מהסוף הכואב של קאי אופקה. רק תזכורת: ב-Battle Lines, שני פרקים קודם לכן, קירה, ד"ר באשיר וקומנדר סיסקו מתרסקים ביחד עם אופקה על ירח ברביע גאמא, ואופקה נהרגת. על הירח יש טכנולוגיה שמטרתה להעניש שתי קבוצות שנמצאות במלחמה תמידית בכך שהיא מחזירה את המתים לחיים, להילחם עוד ועוד. אותה הטכנולוגיה מחייה גם את אופקה, אבל גם מונעת ממנה לעזוב את הירח.

גם בפרק ההוא קיבלנו הצצה קצרה אבל חודרת לאופי של קירה. הצוות מצא מחסה עם אחת הקבוצות הלוחמות, ואחרי מתקפה על כוחותיהם, קירה מנסה מיד לתפוס פיקוד: להציב שומרים, לתכנן מתקפה. רק קאי אופקה, מתוקף סמכותה כמנהיגה רוחנית, מצליחה לגרום לקירה לעצור ולדבר על זה. ולחשוף את התובנה הכואבת שבעצם, היא לא יודעת איך לעשות שום דבר פרט ללהילחם. היא מיד בורחת לפינה הזו שהיא מכירה, של טובים מול רעים ולוחמת גרילה.

ובמצב העדין הזה, כשהיא עדיין מתמודדת עם האבל, אבל גם עם התובנות, קירה נשלחת לייצג את הצד האחר, הצד שהיא תמיד ראתה כרע – השלטון שפוגע באזרחים. כמובן שזה לא אותו דבר, קירה היא שליחה של הממשלה שלמען היווסדה היא נלחמה שנים, והממשל הפוגעני שהיא נלחמה נגדו היה דיקטטורה חייזרית שפגעה באזרחים בלי הבחנה. אך מבחינתה היא נשלחת על ידי השלטון הרע כדי להרוס את חייהם של אזרחים תמימים.

זה כמובן גם לא עוזר שמוליבוק הוא מניפולטור שמשחק לקירה על הרגש הזה בצורה גסה. הוא מגשש קצת כדי למצוא מה נקודת החולשה שלה (עם כל מני דברים מרגיזים אחרים, כמו כינויים מקטינים ומעבר בין נימוס של הזמנה לארוחה לגסות רוח), וכשהוא מוצא הוא לא חוסך באמצעים: סיפורים על מעלליו בזמן הכיבוש, ציון העובדה שחבריו לשכונה לא מדברים כי הקרדסים דאגו שהם לא יוכלו, כל דבר שיזכיר לקירה שהיא אמורה להיות בצד שלהם.

מול המניפולציה הזו, קירה צריכה להצליח להצדיק את ההרס שעומד לקרות. ויותר מזה, היא צריכה לעשות את זה בלי אלימות. זה גם מה שמצופה ממנה בתור שליחה ממשלתית בתחילת הפרק (אם כי הציפיה הזו נשחקת בשלב שבו נוצרים עיכובים ופינוי בכל מחיר הופך דחוף יותר) ויותר חשוב, זו גם הציפיה שלה מעצמה, שמתבררת לה ברגע שהיא מציבה את עצמה באותו צד כמו מוליבוק. זו הסיבה שהיא מוכנה לסבול עוד ועוד דחיות, שגוררות איתן עוד ועוד מניפולציות.

אם מסתכלים על הפרק Battle Lines, קל לראות איך צפוי שקירה תתנהג במצב הזה. היא כבר רואה את הסיטואציה ככזו של טובים ורעים, וברגע שהעניינים מסתבכים האינסטינקט שלה הוא לפנות לאלימות שהיא כל כך מנוסה בה. אבל הזמן עם קאי אופקה על הירח ההוא שינה אותה. היא עדיין עצמה, והיא עדיין מאוד כועסת. אבל ברגע שהיא החליטה שהצד הטוב הוא הצד של מוליבוק, אם קירה של לפני שני פרקים הייתה עוזרת לשלושת האנשים האלה להקים בריקדות, לפתח אסטרטגיה של לוחמת גרילה, ולהלחם עד המוות בצורר הרע במדים – אז קירה של הפרק הזה עושה משהו אחר.

כשמוליבוק נפצע אחרי ניסיון השתלטות של הכוחות הבאג'ורים על החווה (ניסיון שבו הם מצליחים לפנות את שני המתיישבים האחרים), קירה אוסרת על ד"ר באשיר לפנות את מוליבוק הפצוע, מורה לו לתת טיפול במקום, ומחליטה שהיא תישאר איתו שם. היא עדיין חוצה את הקווים, היא עדיין מצדדת במתיישבים הטובים על פני הממסד הרע, היא אפילו פושטת את מדיה, אבל במקום לפנות לאלימות היא מתחילה לבנות.

בתחילת הפרק מוליבוק (בעוד אחד מגישושי המניפולציה שלו) מראה לקירה את הכבשן שהתחיל לבנות מזמן בחצר, אך לא השלים את בנייתו. אחרי הפציעה קירה מחליטה להשלים אותו. היא עובדת בכעס, בתסכול. ברור שיש כאן מאבק פנימי, אבל למי שלא ראה את Battle Lines הוא נותר סתום. סיסקו אמנם מבאר לנו חלק מהדילמה כשהוא אומר לקירה בפשטות שהיא "בצד השני" וזה בטח נורא בשבילה, אבל זה לא כל הסיפור. הוא לא רואה את המאבק שלה נגד האלימות שבתוכה, האלימות שהיא חושבת שהיא חלק מהאופי שלה, ושאופקה הסבירה לה שהיא חייבת להכיר בה כדי להתגבר עליה.

חשוב לשים לב שהדרך היחידה בה הפרק יכול להסתיים היא על ידי הפעלת אלימות של קירה. מוליבק לא יתפנה מרצונו, ואת העזרה שהייתה לה מהחיילים שפינו את האחרים מבתיהם היא גירשה. אחרי שהיא ומוליבוק משלימים ביחד את בניית הכבשן, קירה מוציאה את מוליבוק מהבית, הורסת את הכבשן, ושורפת את החווה כולה. זה מעשה אלימות מאוד קשה, אפילו מסוג הדברים שהקרדסים היו עושים, והצד שממנו היא מבצעת אותו הוא הצד שהיא מגדירה בתור "הרעים". קירה צריכה להשלים עם עצמה שמה שהיא עושה הוא הכרחי, שהיא עושה זאת כדי להציל חיים. היא הייתה יכולה לעשות את זה כבר ברגעים הראשונים של הפרק – ולמעשה בכמעט כל רגע במהלכו – אבל היא כמו מכור ששתי האופציות היחידות שלו הן הגזמה או המנעות מוחלטת. מוליבוק המיואש מפציר בקירה להרוג גם אותו, כי אם הוא יעזוב את הירח הזה, שעליו הוא חי כבר ארבעים שנה הוא ימות. "לא, אתה לא", אומרת לו קירה, ומשגרת את שניהם משם. והיא יודעת, בתור מי שבדיוק עשתה עוד צעד הרחק מהעבר שהיא חשבה שלא תוכל להתנתק ממנו.

נועה רייכמן על Metmorphosis של "מסע בין כוכבים" המקורית
אסנת קדמי על Beyond The Farthest Star של "מסע בין כוכבים" המצוירת
איריס מזור על The Next Phase של "הדור הבא"