אנו מתחילים היום פינה חדשה שתופיע מדי פעם – "מוטב מאוחר". באופן מתחכם למדי, ההתחלה תהיה דווקא בפרק האחרון של כל סדרות "מסע בין כוכבים", זה של "אנטרפרייז".

ב-13 במאי 2005 שודר הפרק …These are the Voyages. התחושות בקרב הצופים היו מעורבות. היו שאהבו והתרגשו. אבל לצידם היו כאלה שהזדעזעו.
היום נציג לכם את הפרק האחרון ואת חולשותיו, חסרונותיו ושערוריותיו (ולא, לא תהיה התבכיינות על השוני במראה של רייקר וטרוי או המדים, או השיער של דיאנה. התבגרנו). בעתיד נציג בצורה מנומקת את סיומה האמיתי של "אנטרפרייז" לדעתנו, ולא רק לדעתנו – הפרק הלפני אחרון.

ולמי שלא זוכר במה מדובר (כי בכל זאת עברו כמעט 6 שנים מאז…), יש קישורים לצפיה בפרק.
המאמר החדש לפניכם.

פורים שמח!

 

לצפיה בפרק ב-YouTube, לקריאה ב-Memory Alpha
(לצפיה בפרק The Pegasus ב-YouTube, לקריאה ב-Memory Alpha)

---

 

ב-13 במאי 2005 שודר הפרק האחרון של "אנטרפרייז". והתחושות בקרב הצופים היו מעורבות. היו שאהבו והתרגשו. אבל לצידם היו כאלה שהזדעזעו.
היום נציג לכם את הפרק האחרון ואת חולשותיו, חסרונותיו ושערוריותיו (ולא, לא תהיה התבכיינות על השוני במראה של רייקר וטרוי או המדים, או השיער של דיאנה. התבגרנו). בפעם הבאה נציג בצורה מנומקת את סיומה האמיתי של "אנטרפרייז" – הפרק הלפני אחרון.
גם אוהביו יודו שפרק הסיום …These are the Voyages הוא פרק שונה. פרק שמנותק משאר הסדרה מבחינה עלילתית וכרונולוגית. הבעיה היא שהוא די מנותק גם מבחינות רבות אחרות. הוא בנוי אחרת לחלוטין ואולי זה חלק מהסיבות להרגשת חוסר הנוחות של הצופים. במקום לקבל פרק של הסדרה שלהם, עם הדמויות שהם אוהבים והיו נאמנים להן במשך ארבע עונות (שכללו כוונה לבטל את הסדרה, ומסע לחצים על מי שצריך כדי להשאירה באוויר בין העונה השלישית לרביעית) – במקום זה הם קיבלו רבע פרק של "הדור הבא", שגם הוא היה עשוי בצורה צולעת למדי, חצי אפוי.

כתזכורת בסיסית, נזכיר שהפרק נפתח עם אנשי האנטרפרייז NX01 בשנת 2161, מספר שנים לאחר הפרק הקודם. במלאת עשור למשימתם, הם מתכוננים לפרישתה של הספינה לגמלאות, ולטקס חתימה על אמנת קואליציה הכוכבים, האמא של הפדרציה. מהר מאוד מתברר שזוהי תוכנת הולוגרמה על האנטרפרייז D. וויליאם (טי) רייקר ישב איתם על הגשר, במדים שלהם. בקיצור, רייקר מצוי בדילמה חשובה, האם לבגוד כביכול במפקדו הקודם, מתקופת שירותו על הפגסוס, ולגלות לפיקארד על הניסוי הסודי של הפדרציה, ניסוי שעסק במכשיר הסוואה מתקדם, בניגוד לאמנה שנחתמה עם הרומולאנים. רייקר מתלבט ומחליט להריץ את התכנית בהולודק, כדי ללמוד על סירוב פקודה ודילמות.
בדרך אנו רואים את צוות ה-NX01 בדרך לטקס, מסתבך עם שראן האנדורי וחייזרים מפוקפקים שרודפים אחריו. הצוות מסייע לשראן להציל את ילדתו אך אחר-כך משלם על זה בעלייתם של החייזרים לסיפון. אלה מאיימים על חייהם של ארצ'ר וטריפ, והאחרון מחליט ליטול יוזמה, להרוג את החייזרים ובכך להציל את חייו של מפקדו הנערץ, שיוכל להגיע בבטחה לטקס החשוב. טריפ נהרג עם החייזרים.
הפרק מסתיים כשריד, הושי וטראויס ישובים ביציע ממתינים לתחילת הטקס, ואילו פלוקס וט'פול נמצאים עם ארצ'ר מאחורי הקלעים. ארצ'ר עולה לבמה לנאום בפני האולם הענק, ואז רייקר וטרוי מפסיקים את התכנית ויוצאים החוצה. מההולודק.
נתחיל במה שצריך להאמר. לבראנון בראגה וריק ברמן יש זכויות גדולות בהיסטוריה של "מסע בין כוכבים". בראגה למשל תרם לסרט First Contact, ולפרקים Cause and Effect ו-All Good Things… לצד פרקים רבים וטובים של "וויאג'ר" ו"אנטרפרייז", וברמן תרם בכתיבה לכל הסדרות החדשות והסרטים החדשים, כשהיה המפיק האחראי לאחר מותו של ג'ין רודנברי.
במקרה הזה הכוונות היו טובות. השניים ראו שלא צפוי המשך כרגע ל"מסע בין כוכבים", והחליטו להפוך את הפרק האחרון של "אנטרפרייז" לפרק האחרון של "מסע בין כוכבים", במובן הרחב של השם. רצו פרק מיוחד, "מתנה למעריצים" כמו שהם הגדירו את זה אחר-כך בכמה ראיונות, שיסגור יפה את כל העלילות של "מסע בין כוכבים". אפשר להתווכח על השאלה אם הזיכיון היה זקוק לסיום כזה, או שכל סדרה יכולה להסתפק בפרק שנעל אותה בצורה מכובדת, במיוחד "הדור הבא" שהפרק האחרון שלה נחשב ליצירת מופת. אפשר להתווכח על זה, אבל אפשר גם להבין את הרעיון הזה, לעשות משהו אחרון ויפה בשביל המעריצים, כי מי יודע מי יקבל את הזיכיון לכשיקום לתחיה (וכמה יהיה אכפת לו מהקאנון). הכוונות היו טובות. אבל, כמו שג'וזף סיסקו נהג לומר, הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות. הביצוע היה צולע למדי.

איפה להתחיל?
הפרק היה יחסית משעמם. בכל אחד מפרקי הסיום של הסדרות החדשות ("הדור הבא", "חלל עמוק תשע" ו"וויאג'ר") היה משהו גדול על הפרק, נושא חשוב, מותח והרה גורל. כאן היה טקס חתימה (עם כל הכבוד, זה בסך הכל טקס) ואיזה ג'וב קטן מהצד בקשר לבת של שראן. מה הקשר בין השניים? אין כזה. רק במקרה ההסתבכות עם שראן קרתה כשהם היו בדרך לטקס. אין שום קשר אחר. לא היה הרבה מתח ולא היה הרבה אקשן. ואלה דברים שחשובים לפרק סיום שחייב להיות גרנדיוזי. גם סצינות האקשן שהיו הרגישו מלאכותיות, לא אמיתיות, תרתי משמע. אולי זה בגלל שהכל בעצם התרחש בהולודק, אולי זה פגע במתח שהיה אמור להתהוות. לא היה קשר.

למה לא לבד?
הקאסט של "אנטרפרייז", שעבד קשה במשך ארבע שנים כדי להחזיק את התכנית באוויר, נאלץ לזוז הצידה ולפנות מקום לשני כוכבים שהוצנחו מלמעלה, דווקא בפרק הסיום, מי היה מאמין. פרק הסיום הוא בדרך כלל חגיגה של הקאסט והצוות של הסדרה, ודווקא כאן פגעו בתחושת החגיגיות. מכה מתחת לחגורה של השחקנים, ושל הצופים חובבי הסדרה. במקום שיהיה פרק משלהם, פרק שלהם, האחרון של הסדרה שלהם, הביאו להם "מבוגרים אחראים", הביאו תגבורת, שחקני חיזוק. כאילו שבלעדיהם זה לא יילך, כאילו לא סומכים עליהם. ברור שאלה לא היו השיקולים, אבל כך זה מרגיש. במקום שהם יוכלו להפרד בכוחות עצמם מהקהל שלהם, מישהו השתלט על העסק וגונב להם את ההצגה.
הצופים ציפו לראות את הדמויות שלהם, כרגיל, ומצאו במקומן שתי דמויות אחרות, אהובות אך לא קשורות, ומסביבן דמויות קרטון, בובות על חוט, של ארצ'ר ושות'. זה רק סמלי ואירוני שרייקר וטרוי משחקים בהם כמו בובות, כמי שאין לו רצון משלו וכמי שאין לו מילה במה שקורה. כמי שלא באמת נמצא שם בכלל.

מי אלה?
נגיד שהוחלט לעשות את זה. איך עושים את זה? רוב מה שמוצג זה לפי "תכנית הולו-היסטורית", מין תיעוד של האירועים כפי שהתרחשו. אולי אנחנו רואים דמויות קרטון, אבל לפחות הן מציגות את הסיפור האמיתי שהיה ב-2161. אבל כשרייקר מדבר עם כל אחד במטבח, למשל, לא ברור מה קורה שם. הוא הרי שואל אותם מה שבא לו, הוא לא באמת היה שם, זה לא מה שהתוכנה תיעדה בפרוטוקול ההיסטורי. אבל אם הוא מתקיל אותם בשאלות, איך יכול להיות שהם עונים, הם הרי הולוגרמות? אז כן, יכול להיות שהמחשב פשוט מאלתר וגורם להם לענות לפי האישיות המתועדת שלהם. ג'ורדי כבר עשה את זה עם ד"ר ברהמס בפרק Booby Trap. אבל במקרה הזה המשמעות היא שמי שראינו בסצנות המטבח לא באמת היו הם. גם כאן זו לא היתה הכוונה, אבל זה הרושם שנוצר. רייקר הלך לעבוד במטבח כדי לקבל קצת תובנות, אבל אם זה לא באמת, אז מה הטעם? ואז, למה אנחנו היינו צריכים את זה? כן, זה מראה קצת את אופי הדמויות. כן, זה זמן איכות עם כל אחת מהן בנפרד, רייקר והמטבח מחליפים את הפסיכולוג והספה, או הברמן ושרפרף הבר. אבל קשה להתנתק מהרושם שזה הכל סתם. זה לא באמת.

פגסוס?
נגיד שהוחלט לעשות גם את זה. צריך להכניס את דמויות "הדור הבא" לאיזושהי מסגרת של סיפור שזכור היטב, על מנת שהצופים יבינו ויחברו את שני הסיפורים וירגישו את הפרק האחר במקביל. כש"חלל עמוק תשע" חיפשה דרך חגיגית לציין 30 שנה לזיכיון, יוצריה לא הלכו לפרק צדדי וזניח של הסדרה המקורית, אלא לאחד הפרקים האהובים על הקהל – פרק הטריבלים. זה יצר אפקט "וואו", מעבר לאפקטים הויזואלים שעשו את הפרק למה שהוא. פרק שמוכר לכל טרקי, פרק אהוב, פרק שחוזרים אליו בדרך מגניבה. בנוסף, כדי ליצור אפקט טוב לכל הלבטים הללו ולתהליך שרייקר עובר, היה צריך לבחור בסיפור שכולל נקודת מפנה משמעותית בסיפור, משהו שיגרום לנו פתאום לומר "וואלה, עכשיו פתאום אני מבין/ה למה הוא פעל ככה". אבל פה זה לא קרה. הסיפור שלתוכו הוכנס סיפור הבסיס ממש לא שווה את זה. הפרק The Pegasus היה מרשים למדי בשל קפיצת הדרך הטכנולוגית שהוצגה שם, אבל לא היה בין הפרקים שממש נחרטו בזכרון הקולקטיבי. לא פרק שיככב ברשימת עשרת הפרקים של טרקי ממוצע. העלילה שנראתה בפרק הסיום סתם התווספה לסיפור הידוע, ולא שינתה או תרמה משהו מהותי. עבור פרק באמת גרנדיוזי ומרשים ומפורסם ומכובד, היה אולי ראוי להשתלט על פרק הסיום של "אנטרפרייז" התמימה. הפרק האחרון של "הדור הבא", …All Good Things, היה מתאים למשל. או הפרק בו פיקארד נחטף בידי הבורג, The Best of Both Worlds. משהו שירגיש משמעותי. עדיין צריך היה למצוא פרק שמתאים לשינוי שריקר אמור היה לעבור, אבל פרקים אלה הם דוגמה לפרקים מרשימים. אבל ככה סתם, פרק צדדי ולא מתבלט כמו עשרות פרקים אחרים (בכל סדרה)? מה זה תרם לאווירה החגיגית שלנו? זה לא.
היה אפשר לספר סיפור חדש, בו רייקר וטרוי מתמודדים עם דילמה חדשה על ה"טיטאן" בתקופת פוסט-"נמסיס". או משהו כזה. זה היה גם פותר את העניין של "הם נראים נורא זקנים פתאום". אבל זה גם היה דורש יותר מאמץ מצד היוצרים ויותר זמן מסך עבור רייקר וטרוי, והתוצאה היתה עוד פחות זמן מסך לקאסט של "אנטרפרייז". בעיה.

עשוי כהלכה?
ונגיד שהחליטו ללכת על The Pegasus, פרק שאולי לדעתם של היוצרים שווה וזכור לטוב. ראוי שילכו בצמוד לפרק ויעשו את הסיפור משמעותי ומשפיע על הפרק המקורי, נכון? אז על-פי Memory-Alpha מתברר שגם את זה עשו לא בדיוק כמו שצריך. בפרק הזה רייקר יוצא מההולודק מלא בטחון בהחלטתו לספר לפיקארד בדיוק מה קרה. אך בפרק המקורי הוא מספר הכל רק לאחר שהספינה תקועה בתוך האסטרואיד. כן, ניתן לומר שהוא לא הספיק לדבר עם פיקארד לפני שנתקעו באסטרואיד, אבל עדיין "זה לא זה". אין ממש הרגשה של טוויסט בעלילה. וזה עוד בלי להזכיר חלק מיכולותיו החדשניות והלא עקביות של ההולודק, שלא תרמו במאומה לסיפור ורק הרסו את ההמשכיות (פרטי טריוויה נוספים – בהערות המחכימות של "ממורי אלפא").
אם ככה, אז בשביל מה? אם כבר הורסים פרק סיום של סדרה בשביל רעיון כזה, אז שיילך חלק ויהיה תואם לחלוטין למקור, לא?

זמן פנוי?
רייקר יושב שעות בהולודק, בשביל להגיע לסצינה קטנה של חמש דקות, כדי ללמוד על סירוב פקודה. נו, באמת. אי אפשר היה להריץ ישר לסוף? מה עניין אותו כל מה שקדם לסצינה הזו? אין לנאמבר וואן דברים יותר חשובים לעשות? ומה עם כל שיחות הנפש והבדיחות במטבח? זה לא היה כל כך הכרחי. בצפיה בפרק The Pegasus נוצר רושם עז שאין זמן למשחקים.
ומה רייקר כבר צריך ללמוד על סירוב פקודה? בטח היו לו מלא דוגמאות בעבר, ממרומי פז"מו וגילו ודרגתו. לא אמין כל כך. יותר מזה – פיקארד מזכיר במפורש במהלך The Pegasus שהוא בחר את רייקר דווקא בגלל שלא ציית לקפטן דה-סוטו כשהיה הקצין הראשון של ה"הוד". כלומר הוא מכיר טוב את מושג סירוב הפקודה עוד מצעירותו.

זה סירוב?
וגם אם כן היה לרייקר מה ללמוד, אז זה שארצ'ר פקד על טריפ, בלחץ ובלהט ההתרחשויות, להפסיק לשכנע את החייזרים, וטריפ מסרב, גורם להם להמם את הקפטן ומשכנע אותם לבוא איתו, זה נקרא סירוב פקודה? סירוב לפקודה כזו לא ממש היה מכניס את טריפ לכלא. זה לא סירוב פקודה שמעלה דילמה מוסרית כבדת משקל כמו זו שרייקר עומד בפניה, זה הרבה יותר אמוציונאלי ופחות מחושב מאשר הסוגיה המונחת בפני רייקר. ויש גם את אלמנט הלחץ שהיה על טריפ.
אז זה סירוב? פיקארד סרב לפקודות חשובות בהרבה מטעם סטארפליט לארוחת בוקר. כאמור, אפילו רייקר סרב לפקודות. בקיצור- זה לא אותו סגנון של סירוב, ובכלל לא אותן נסיבות.

ככה מתים?
ועכשיו לחלק הרגיש. בסדר, בסדר, דמות אחת חייבת למות, כדי שיהיה מתח. כדי שתהיה השפעה דרמטית על הצופים, כדי להפתיע, כדי לעשות משהו חריג, שיהיה. זה לא חובה, אבל נגיד. העניין הוא שיש הסכם לא כתוב בין צופים לבין יוצרי טלוויזיה. דמויות שמתות, עושות את זה בסטייל. בסערה השמימה. שיהיה מוות ראוי ולא סתמי. הצופים אוהבים את הדמויות שלהם, ואם הן מתות, כדאי שזה יהיה מסיבה טובה, בנסיבות חשובות. ספוק ודאטה הן דוגמאות טובות. ג'דזיה ויאר הן דוגמאות רעות. אבל זה שקיימות דוגמאות רעות לא אומר שצריך להוסיף עוד אחת כזו.
זו לא פעם ראשונה שטריפ מוביל חייזרים ברחבי האנטרפרייז כדי להפטר מהם, הוא עשה את זה עם הפרנגים, הוא מסוגל ליותר. אז כן, הפעם החייזרים לא היו פרנגים, הם היו יותר מסוכנים ויותר מתוחכמים. אבל עדיין היה אפשר לעשות משהו אחר כדי לנצח אותם, לא חסרים טריקים טכניים כדי להיפטר מהם בצורה מרשימה כלשהי. ונגיד שהחליטו שהוא חייב למות. בסדר. חייב אז חייב. אבל בשביל זה למות? בגלל חייזרים מטופשים? אם הוא היה מזנק כדי לספוג יריה במקום ארצ'ר, או במקום ט'פול, אז סבבה. אם הוא היה מציל איכשהו את הספינה, או את הצוות, או את הטקס ישירות, אז בסדר. יש לזה כל ההצדקה שבעולם. אבל כמה ארצ'ר היה בסכנה? הם באמת היו הורגים אותו? ומה הלחץ, 47 שניות מאז שהם עלו לסיפון? אי אפשר למשוך קצת זמן? ככה למות? בשביל זה להקריב את עצמו? ושוב, אי אפשר היה למצוא דרך אחרת, הרואית יותר? למשל לצאת החוצה עם חליפת חלל ולהתקע בחוץ (כמו שכמעט קרה בפרק Minefield לארצ'ר וריד), לקפוץ בין שתי ספינות ולמות (כמו שכמעט קרה לטריפ ב-Divergence), לשהות בחלל ללא חליפה ולמות (כמו שכמעט קרה לארצ'ר ב-The Augments), לספוג קרינה ולהקריב את עצמו בשביל שאר הספינה והצוות (ספוק ב"זעמו של חאן"), או סתם למות במשימה מסוכנת ומיוחדת (טריפ וריד היו על הסל"ט הרומולאני ב-Babel One ו-United) – אפילו בצמד הפרקים הלפני אחרון הוא נורה בגבו, חוטף מכות ונלקח בשבי. חסרות דוגמאות מכובדות ולא מטופשות? כל אלה היו יותר טובות מהמוות של טריפ.

שראן ובתו?
את הניסיון לכרוך את כל העלילה סביב הטקס הבנו. רצו אירוע גדול וחשוב. מתקבל על הדעת. אבל למה היו צריכים להכניס את שראן והבת שלו וכו', שלושה ימים לפני טקס החתימה ההוא? מה קשור? האם עצם הטקס לא יכול היה להיות הפואנטה בעלילה הזו? נגיד, שהם מנסים להציל את הטקס, או את אחד החותמים בו, או משהו, כמו "הארץ הלא נודעת", הסרט השישי? משהו שיעשה הרגשה שיש לזה משמעות, לכל מה שהצוות עושה עד הטקס. המצב הקיים הרגיש כמו חלטורה שהצוות עשה בינתיים. אין לזה חשיבות מהותית, אין לזה השפעה כלשהי, וזה מרגיש כמו סיפור משני בפרק, סיפור משני שהפך לסיפור ראשי. זה הרגיש כאילו כל המטרה של העלילה עם שראן היתה להכניס את שראן כאורח (שזה טוב לחובבי ג'פרי קומבס, כמונו, אבל.) ולהעביר זמן עד סוף הפרק. זה הכל. אה, כן, ולתת לטריפ הזדמנות למות.

ואיפה הנאום?
איזו סיבה היתה להשאיר אותנו בלי הנאום של ארצ'ר? הוא מדבר על הנאום הזה מהסצינה הראשונה של הפרק. אנחנו לא אשמים, לא סתם פיתחנו ציפיות. בנו לנו את הציפיות האלה, החל מהפרומו. כל הפרק הנוכחי, כל העונה הנוכחית, כל הסדרה, בנויה לקראת הקטע הזה, של ייסוד הפדרציה (בערך). זה מרכז הכובד של כל הזיכיון. ואז, בדיוק כשזה עומד לקרות, רייקר וטרוי מפסיקים את התכנית. למה? אז נכון, גם ב"הבית הלבן", סדרה בה יש לנשיא ארצות הברית לא מעט נאומים חשובים, לא ראינו את כל הנאומים ואלה שראינו לעתים נקטעו באמצע. אבל שם זו סדרה של הרבה נאומים, אז אם היו מראים את כולם, היינו משתעממים. כאן זו לא סדרה של נאומים. זה נאום של פעם בחיים. נאום היסטורי.
אם ההתרחשויות בשאר הפרק היו חשובות יותר, היה אפשר לקבל את הרעיון, שהמסר הוא שהן אכן חשובות יותר, ולא המילים של הנאום. אבל לא קרה שום דבר בעל משמעות בפרק! הנאום היה החלק הכי חשוב בפרק!

די מעליב
בסופו של דבר, הבעיה של חובבי "אנטרפרייז" עם הפרק הזה היתה תחושת העלבון שהוא מעורר. מעבר למה שכבר הצגנו, לשאלות למה לא לתת לצוות את הפרידה שלו מהקהל בכוחות עצמו, למה היה צריך להצניח "מומחים" מלמעלה וכו', נוצרה תחושה שאף אחד לא אהב. שכל הסדרה למעשה היתה הולוגרמה ושום דבר לא היה אמיתי. גם ככה "אנטרפרייז" היתה צריכה להאבק על מעמדה ועל אמיתותה ההיסטורית כסדרה שמעולם לא הוזכרה בסדרות האחרות. אז נכון, לחשד שהכל היה הולוגרמה אין בסיס מוצק, כיוון שמעולם לא היתה לנו סיבה לחשוד. מהפרק הזה ברור לחלוטין שרייקר צופה רק בהתרחשות הזו, ומודגש שזהו תיעוד היסטורי, כלומר דברים שקרו באמת.
אבל עדיין, שום דבר שם לא מרגיש אמיתי. ההולודק הוא אחד מעמודי התווך של הסדרות החדשות, והוא סמל למשהו שלא באמת קיים, משהו שמתפוגג לפי פקודה, לפי בקשה. לא משאיר חותם. וכל הפרק האחרון התקיים שם, כמו חלום שלא באמת היה. היה, אבל לא השפיע. השפיע, אבל לא מספיק. משהו מרגיש חסר.
שלא לדבר על העובדה שבכל הפרק לא רואים את ה-NX01. אין סיבה להראות אותה, כי רייקר צופה בתכנית מבפנים, מתוך ספינה. אין לו הזדמנות לראות אותה מבחוץ. וגם זו פגיעה באגו, עלבון. כל ספינה (או תחנה במקרה של "חלל עמוק תשע") ב"מסע בין כוכבים" היא חלק בלתי נפרד מהצוות, חלק בלתי נפרד מהסדרה. ורק בסצינת הסיום התלושה מהעלילה זכינו לראות אותה, למספר שניות.

אחרון חביב
ויש גם את הדיון הפילוסופי. על אף הקונצנזוס סביבה, מי אמר ש"הדור הבא" היא הדרך לסגור את הזיכיון? היא אולי (אולי!) מרכז הכובד שלו, הכי אהובה והכי מפורסמת. ופרק הסיום של "אנטרפרייז" היה גם סוף ההפקה של "מסע בין כוכבים", שהתנהלה ברצף מאז 1987(!), עת התחילה העבודה על "הדור הבא". אבל האם לא הגיע ייצוג לסדרות האחרות? אזכור? האם היה צריך בכלל את "הדור הבא" או שפרק סיום חגיגי והיסטורי של "אנטרפרייז" היה בעל אווירת סיכום מספיקה?

קטן וטוב
היו גם דברים טובים בפרק. שובו של שראן, אזכור של פיוס שחייב להעשות למען העתיד (ט'פול עדיין לא סומכת על שראן), סגירות מעגל כמו ביקור בכוכב הראשון בו ביקרו, ילדתו של שראן שנולדה לו מג'מל, אותה פגש עם ארצ'ר, אזכור כל הגזעים המייסדים, אזכור של קוקרן (פעמיים) ושל אביו של ארצ'ר, הסצינה המרגשת של ארצ'ר וט'פול אחרי המוות של טריפ, וכן, גם לשמור את טריפ מתארח במטבחון של רייקר לסוף הפרק היה צעד נכון. וגם המשולש ט'פול-פלוקס-ארצ'ר שלפני הנאום היה נחמד, והמחיש רגעים טובים מהסדרה, במיוחד הדינמיקה בין ט'פול והקפטן.

היה מגניב לראות את טרוי ורייקר מסתובבים על הגשר וזורקים בדיחות שונות. לגלות שהספינה שמורה במוזיאון גם במאה ה-24. היה מגניב לראות את הצוות של "אנטרפרייז" זורק בדיחות שרק מעריצים יבינו. היה מגניב לראות התייחסות כלשהי, ראשונה למעשה, מצד הסדרות האחרות ל"אנטרפרייז", הכבשה השחורה של המשפחה. היה מגניב לראות את רייקר (רייקר!) עושה שיחות אישיות עם הצוות של ארצ'ר, ועוד בתפקיד הטבח (ששמענו עליו ב"אנטרפרייז", ראינו אותו אך לא את פניו, וג'ין רודנברי נתן את קולו למקבילו בסדרה המקורית). אפילו רואים סטים שנבנו מחדש של אנטרפרייז D, רואים את פיקארד מהגב בתחילת הפרק, ושומעים את דאטה.
ובסוף, באופן די מרגש, ארצ'ר זוכה לדקלם חלק מהמשפט המזוהה כל כך עם "מסע בין כוכבים" לדורותיה, יחד עם שניים מהקפטנים הקודמים (ויש משהו בלראות את זה על מסך טלוויזיה).

 

ככה שלא הכל היה רע. גם זה צריך להאמר. אפשר להבין את הצורך והרצון לעשות משהו חגיגי. אבל נשאר טעם חמצמץ. השאלה היא איך עושים את זה. אם לא מצאו דרך נורמלית להכניס את רייקר וכו', אז אולי היה צריך למצוא רעיון אחר, לא לעשות את זה כל כך מאולץ ותלוש ומלאכותי. היה יכול להיות טוב בתור פרק אמצע עונה או סיום עונה, אך לא בתור פרק סיום של הסדרה. זה לא הרגיש כמו פרק של "אנטרפרייז", וגם לא כמו פרק של "הדור הבא". היה יותר מדי משניהם, ופחות מדי משניהם. יצא יצור כלאיים שאין לו אבא ואין לו אמא. בקיצור, שרשרת של כשלים. במקום לקבל פרק סיום חגיגי של "אנטרפרייז", קיבלנו סתם-עוד-פרק של "הדור הבא". וגם הוא היה מלא בעיות.

היוצרים הודו בבעייתיות בדיעבד. בראגה, למשל, הודה בדיעבד שהוא מתחרט על הפרק. שהיו בו דברים טובים, שהרעיון היה טוב אבל הפרק היה חלש. המחשבות על הרעיון החלו כסיום אפשרי לעונה השלישית, במידה והסדרה לא תחודש, אולם הפרק לא נכתב בפועל עד העונה הרביעית. ברמן אמר שגם אם הסדרה היתה מחודשת לעונה חמישית, הפרק היה נשאר לסיום העונה הרביעית, עם מותו של טריפ (כיוון שמדובר בהצצה לעתיד), או בלעדיו. תלוי מתי שאלו אותו.

והיה גם את מני קוטו. הוא הובא בעונה הרביעית של הסדרה כמפיק, כהזרמת דם חדש בגוף הזקן של הזיכיון, והוא הוכיח עצמו כמי שהרים את הסיפורים מבחינת איכות (כך אומרים) ומבחינת העניין. הכל הפך יותר מעניין. והוא רואה את פרק הסיום …These are the voyages, שהוא לא כתב, כתוספת, לא כחלק אינטגרלי, מהסדרה שהסתיימה למעשה בפרק הלפני אחרון – Terra Prime.
Terra Prime הוא המשכו של הפרק שלפניו, Demons, ולמעשה, כשחושבים על זה, יש שם כמעט את כל מה שאין בפרק הסיום הרשמי, וכל מה שצריך להיות בפרק סיום. ואת זה נראה לכם בפעם הבאה.