במסגרת פינתנו "מוטב מאוחר" הבאנו לפני כחודשיים סקירה על …These are the Voyages, הפרק האחרון של "אנטרפרייז". הוא הפרק האחרון הרשמי.
לדעתנו, ולא רק לדעתנו, צמד הפרקים שמקדימים את הנ"ל הם הפרק האחרון האמיתי של הסדרה, והם אפילו מהווים פרק כפול ומכובד, עשיר בחומרים טרקיים קלאסים. על צמד זה אנו מרחיבים היום, "מוטב מאוחר".

גם כאן, למי שלא זוכר במה מדובר (6 שנים…), יש קישורים לצפיה בפרק.
המאמר החדש לפניכם.

Demons – לצפיה ברשת, לקריאה ב-Memory Alpha
Terra Prime – לצפיה ברשת, לקריאה ב-Memory Alpha

רובה של העונה הרביעית של "אנטרפרייז" היה בנוי מצמדי פרקים או שלישיות. את הצמד שכלל את שני הפרקים שלפני הפרק האחרון, ניתן לראות למעשה בתור הפרק האחרון של הסדרה.

בצמד הפרקים הזה ניתן למצוא כל מה שמחפשים בפרק סיום, כל הדברים הטובים. והרבה הרבה סמליות. ובנוסף – אין בו את הדברים השליליים שהיו בפרק הסיום הרשמי. ראשית, הוא עשוי טוב. יש בו סיפור מעניין ו"אמיתי" (לא הולוגרמה) ומותח. יש הרבה שמוטל על הכף. חיי אדם רבים, מערכת בריתות אסטרטגית וחשובה לגורל האזור. ויש בו אקשן. וטוויסטים. אפקטים, מסע בספינה, ירידה לשטח, חליפות. ריגול, בגידות, שנאה, פנאטיות. הרבה התרחשויות, לצד דיפלומטיה. ויש גם "נבל" עשוי היטב, איש רע כמו שצריך. הוא משוגע, הוא מגלומן, הוא אגו-מניאק, הוא בטוח שהוא צודק, הוא בטוח שהוא גואל את האנושות. יש בו את כל מה שצריך כדי להרוס את העולם, כדי ליצור יריב רציני לקפטן וכדי לספק עימות.

רגל קטנה

אחת הרגליים עליה עמד הפרק היתה סוגיית "האם וולקנים ובני אדם מתאימים זה לזה ביולוגית". והם עשו את זה מעניין. הרי ברור לנו, הצופים הותיקים, שהדבר אפשרי. ההוכחה הפשוטה היא עצם קיומו של ספוק, מאושיות יקום "מסע בין כוכבים" שאביו וולקני ואמו בת אדם. ואנחנו גם מתחילים את הפרק בהוכחה שהדבר אפשרי, כי התינוקת קיימת. עובדה. הבעיה מתחילה אחר-כך, כשפלוקס מגלה לנו שהיא גוססת כי "הוריה" בעצם לא מתאימים. רק בסוף, בסצנה האחרונה, מגיעה התשובה שמיישבת את הפרק עם מה שידוע לנו, מגיעה הבשורה שנותנת תקווה לבני האדם ולגזעים האחרים, תקווה של שלום ודו קיום אפשרי – האשמה במקרה של התינוקת היא בהליך השיבוט, לא בגנים. וזו גם התשובה שפותחת את הדלת לעולמה של הסדרה המקורית.
יוצא שהקשר של טריפ וט'פול (שאגב, לעתים מתנהגים כמו זוג נשוי בפרק זה) לאורך חלק מהסדרה, מרמז על העתיד של שני הגזעים. בתחילה לא היה ביניהם קשר ואולי חיכוכים, כמו בתחילת ימי הוולקנים בכדור הארץ. היתה תקופה של שיתוף פעולה, והיה גם קשר טוב ורציני. לבסוף, למרות שהקשר הרציני דעך, נותרה תקווה לעתיד, לדו קיום, ואף דו קיום פורה.

רגל גדולה

הרגל האחרת עליה עומד הפרק, הרגל בעלת ההשלכות היותר רחבות על יקום "מסע בין כוכבים", היא המצב הבינגזעי, בין בני האדם ושאר היקום. גם כאן, כמו במקרה של התינוקת, אנו יודעים מראש מה תהיה התוצאה. התוצאה תהיה פדרציה פורחת, שיתוף פעולה פורה בין גזעים רבים, כשבני האדם נמצאים תמיד, משום מה, באמצע.
אבל כרגע, במציאות המתוארת בפרק, המצב הוא אחר. היו כבר ניצנים של זינופוביה (שנאת (חיי)זרים) בעבר, בתחילת העונה, בעקבות מתקפת הזינדי. פלוקס הותקף בכדור הארץ בידי כמה שונאי חייזרים (זוכרים את הפרצוף המתנפח שלו?). אחר-כך היה הפיצוץ בשגרירות כדור הארץ בוולקן. והתוצאה היא שצי הכוכבים מואשם בכל הצרות הללו. בני האדם חוששים מהמוני החייזרים שהגיעו לכוכבם, "חייזרים לא רשומים". זה חשש לפגיעה בטוהר הגזע, חשש מטומאה שתיגרם מהמגעים עם החייזרים. הן מטכנולוגיות שונות המתקבלות מהם, ועל אחת כמה וכמה במגע מיני איתם.
וכל הבלגאן של טרה פריים לא קורה סתם ככה ביום חול. זה קורה במהלך ועידה שמטרתה לעצב משהו חדש, חדש ומשותף למספר גזעים. צעדים בוני אמון ראשונים והתחלתיים. דווקא במהלך הועידה, דווקא חבלה במתרגם האוניברסאלי, החשוב כל כך לתקשורת הבינגזעית. סמלי משהו.
הסערה שנוצרת היא המבחן של המין האנושי. האם יתגבר על פחדיו, האם יקבל את האחר ואת הזר ואת השונה, או שישאר במערה שלו, חושש לצאת החוצה. האם יתבגר או לא. ולא מדובר במשהו פעוט. מדובר על בניית העתיד הפדרציוני. לא עניינים בירוקרטיים פשוטים של חתימת הסכמים או לחיצות ידיים, אלא הכשרת לבבות. הכנה פסיכולוגית לחיים ביחד, לשיתוף פעולה עם גזע אחר (לא רק עם אחר, אלא גזע אחר). ולכוכב שתושביו היו כה מחולקים לסיעות ולשבטים ולאומות, זה בטח לא קל. כדור הארץ אמנם מאוחד בזמנה של "אנטרפרייז", אבל בני אדם הם עדיין בני אדם. הם עדיין חוששים מכל מה שמוזר להם.
השר סמואלס אומר בפרק "לכל אחד יש את השדים שלו", בהתייחס לחטאי העבר שלו (חברותו בטרה פריים) כשטויות של צעירים. הפחדים הללו – השדים, כשם הפרק – הם אכן כאלה. מעין מחלות ילדות של החברה האנושית החדשה. 100 שנים קודם לכן התרחשה מלחמת העולם השלישית (שהוולקנים "לא מנעו כיוון שזה שרת את מטרותיהם", כפי שטוענים אנשי המחתרת). רק 90 שנה קודם לכן זפרם קוקרן ביצע את טיסת הוורפ הראשונה, ופגש לראשונה חייזרים. הכל עדיין חדש וטרי, בני האדם עדיין מתרגלים לסביבה המשתנה במהירות סביבם. והם צריכים להחליט, להתגבר על החששות, להתבגר ולהתגבר, לגשר על הפער. להשתחרר מהפראנויה. בכך הפרק זוכה לעסוק (בניגוד לפרק הסיום) בנושאים קלאסיים של "מסע בין כוכבים". עניין אתי/מוסרי/חברתי שנוגע בשנאת זרים עיוורת, באלימות ובכוחניות, ויותר מכל – שוויון.
בתוך כל המהומה הזו, טריפ שרוי במצב עדין. מצד אחד, הוא לטובת החייזרים בהכירו את המציאות. מצד שני, ליזי אחותו נהרגה במתקפת הזינדי. אותה מתקפה שאנשי טרה פריים מזכירים כדוגמה מהותית לזדוניותם של החייזרים ("והם אפילו לא התנצלו!"). לא ממש רואים את זה עליו במהלך הפרק, אבל מן הסתם הוא מבין, במידה מסוימת, לליבם של אנשי המחתרת. בסופו של דבר התינוקת המעורבת זוכה להקרא על שמה של אחותו של טריפ.
אגב, בצורה אירונית ובולטת, אנשי כדור הארץ המפגינים את הזינופוביה שייכים למספר "גזעים" אנושיים שבעבר לא בדיוק הסתדרו זה עם זה – לבנים לצד שחורים לצד מלוכסני עיניים.

מחקר ומדע
לצד הסוגיות הגדולות של שוויון וצדק, ואקשן ודיפלומטיה, בפרק היתה גם נימה של מחקר, כראוי לסדרה של "מסע בין כוכבים". בעלילה עצמה אמנם לא היה שום רגע של מחקר, אלא רק משימת הצלה, אבל היה מדע שהוצג לראווה, הוצב כערך. ראינו את המעבורת חולפת מעל יד זכרון לקארל סאגאן, המדען המפורסם שקירב את ההמונים למדע. רובוט המחקר סוג'ורנר הנמצא באותו אתר היה חלק ממשימת הפאת'פיינדר, ששוגרה ב-1996 והגיעה למאדים בשנת 1997. מקום הנחיתה הוכרז כיד זכרון לאחר הנחיתה, ובזמנה של אנטרפרייז הוצב שם סלע גדול עם לוח.
אגב, אותו סוג'ורנר מופיע בכתוביות הפתיחה של הסדרה. סוג של סגירת מעגל והשקה בין העולם שמחוץ לסדרה לעולם העלילתי הפנימי שלה. על פי וויקיפדיה, השימוש בכתוביות הפתיחה הוא הפעם הראשונה שנעשה שימוש בוידאו שצולם בכוכב אחר במהלך תכנית או סרט מדע בדיוני. מכאן ניתן להבין שהקטע אינו אנימציה ממוחשבת אלא וידאו אמיתי (במהירות גבוהה, כמובן).
מלבד זה היה גם הקטע בו חברי הצוות מתגאים בכמה כוכבים ביקרו, רגע שמזכיר לנו שהביקור בכוכבים אחרים עודנו מלהיב וחדשני עבורם.

טראויס
בולט בבולטותו בצמד פרקים זה הוא טראויס מייוות'ר. דמותו של טראויס זכתה למעט מאוד פרקים שנסבו סביבה, ואף למעט מאוד שורות בחלק ניכר מהפרקים. והנה, אחרי הרבה פרקים בהם לא זכה להיות באור הזרקורים, הפעם הוא מככב, עם אקסית שחוזרת לחייו, סצינות אהבה ורומנטיקה. בלי להכנס לויכוח אם זה בצדק או לא, תמיד חבל לראות דמויות מבוזבזות ונטושות. טוב שנתנו לשחקן אנתוני מונטגומרי פרק בו יוכל לומר יותר משני משפטים לפני סיום הסדרה.

נשיקה
ב"מסע בין כוכבים" המקורית נראתה הנשיקה הבינגזעית הראשונה על מסך הטלוויזיה, בין קירק ואוהורה, בפרק Plato's Stepchildren. סמלי שגם בפרק זה ראינו רומן בין גזעי אנושי (מלבד הרומן הבין גזעי של ממש, טריפ וט'פול). הרומן בין טראויס וגאנט, גבר שחור ואשה לבנה. הם נראים מתנשקים יותר מפעם אחת, ואפילו נראים ביחד במיטה (משוחחים, משוחחים).

וחוץ מזה
היו בפרק דברים מיוחדים שהרגישו חגיגיים, ואזכורים טרקיים לרוב. זו היתה הפעם הראשונה בתולדות "מסע בין כוכבים" שראינו את פני הירח. הפעם הראשונה שראינו את פניו של מאדים. ברוח העונה הרביעית של "אנטרפרייז", היו גם אזכורים להיסטוריה של "מסע בין כוכבים" – קולונל גרין, שהוזכר בעבר בפרק The Savage Curtain של הסדרה המקורית כפושע מלחמה מימי מלחמת העולם השלישית. החבר'ה קיבלו סיוע מ-Section 31 המסתורית. מוזכרת נוחות המשגר לעומת המעבורות (ובכך מומחש לנו הזמן שעבר והדרך אותה עשינו, יחד עם הדמויות). פלוקס מדבר על תחילת ימיו על הספינה, והושי וארצ'ר נזכרים ביחד בתחילת ימיה על הספינה וחששותיה. גם כאן, אנו מרגישים את הדרך שעברו הדמויות, ואנחנו איתן. הושי נוטלת פיקוד על הספינה לראשונה בסדרה, ועומדת בכך די טוב. פגשנו את השגריר סובאל בפעם האחרונה (והוא היה איתנו מאז הפרק הראשון), נכחו ארבעת הגזעים המייסדים של הפדרציה, נכחו בני כוכב שארצ'ר היה בו בעבר והיה בעל משמעות לעתיד לפרק קלאסי של "מסע בין כוכבים" המקורית. ודנובולאנים גם. נכחו אנשי הכוכב רייג'ל המפורסם. היה עימות מי-מחלק-פקודות בין פוליטיקאי (סמואלס) לקצינה (הושי), במיטב מסורת "מסע בין כוכבים". ראינו את סן פרנסיסקו, מטה הצי וגשר שער הזהב. המתרגם האוניברסאלי, מסימני ההיכר של "מסע בין כוכבים" שודרג ונעשה בו שימוש רחב. והוא אפילו נתלה על דש הבגד, קריצה למיקומו העתידי. ומוזכר גם צ'אק ייגר, ששבר לראשונה את מהירות הקול, אשר מופיע גם בכתוביות הפתיחה של הסדרה. ט'פול מפגינה רגש, בהמשך לסוגיה נוספת ששלטה בסדרה המקורית וסרטיה – ובהמשך לאירועי עונה 3 וחלק מ-4. התינוקת מקבלת במתנה את ה"איידיק" של סבתא, הסמל הוולקני ל"גיוון אינסופי באינסוף צירופים", שרק הולם שיוזכר בפרק כזה. התינוקת, אגב, "סובלת" מבעית הוולקנים הידועה – לא ברור לפי מה רואים שהיא רק חצי וולקנית ולא וולקנית שלמה. כמו ספוק, בעצם. שיהיה.
ומי שחיפש אזכור שם של פרק מ"הדור הבא" כמו שהיה בפרק האחרון הרשמי, הוזכר הביטוי "חטאי האב", הלא הוא Sins of the Father.

שמות הפרקים
צמד הפרקים מתחיל ב-Demons, בו מוצגים השדים הרודפים את בני האדם, חששותיהם, דעותיהם, פחדיהם. ואולי זו אפילו רמיזה לצורה בה רואים בני האדם את החייזרים. הפרק שמסיים את הצמד נקרא Terra Prime. השם "טרה פריים" אמנם מככב בנימה שלילית בפרק, שכן זוהי המחתרת הקיצונית. אבל אם מתנתקים מעט מהסיפור וחושבים רק ברמה הסמלית, אפשר לחשוב על זה כ"כדור הארץ במרכז". שם אירוני לכך שלמרות הכוונות הרעות של המחתרת, הכל הסתדר בסוף, קמה פדרציה חזקה, אך כדור הארץ עודנו נמצא במרכזה, ובני האדם כנ"ל. בכל זאת העלילה, הן בפרק זה והן בסדרות האחרות, עוסקות (בגדול) בכדור הארץ ובתושביו – בני האדם. אך לא על חשבון החייזרים.

בניגוד לפרק האחרון
ואם כל הנ"ל לא הספיק כדי להוכיח את עמדתנו לגבי צמד הפרקים הזה והיותו הפרק האחרון האמיתי של "אנטרפרייז" אז הנה עוד כמה דוגמאות שממחישות את הניגוד.
בניגוד לפרק האחרון, בצמד פרקים זה היה מוות שכן ריגש. אמנם התינוקת מתה בלי משמעות עבור עצמה, אבל היתה לעצם מותה משמעות רבה, השלכות לגבי העתיד. מותה סימל את הרוע והשנאה העיוורת, וההתגברות על המוות, הגעת המשלחות לטקס הזכרון ממחישים את הרצון של שני הצדדים, האנושי והחייזרי, לגשר על הפער. ואת המוות הזה, באמת לא יכלו למנוע.
בניגוד לפרק האחרון, כאן צוות ה-NX01 היה אדון לעצמו, גורלו היה בידיו, והוא לא היה בובה בידיו של מישהו אחר. הם מצילים את כדור הארץ, מצילים את היחסים הבינגזעיים ובכך את הפדרציה העתידית. היתה קצת עבודה דיפלומטית מול השר הממונה (או מה שלא יהיה תפקידו של סמואלס), היתה עבודת צוות, היתה נכונות להקרבה – ארצ'ר והחבר'ה ירדו לשטח המסוכן לחלץ את טריפ וט'פול, והושי היתה מוכנה לירות במתקן על מאדים, בו שהו כל קציניה, כדי להציל את המצב.
בניגוד לפרק האחרון, כאן היה נאום. היה נאום שראינו. היה טקס ונאום שנכחנו בהם. טקס מצומצם וצנוע, נאום קצר וצנוע. בלי הבלגאן, בלי הרוח והצלצולים של הפרק האחרון, בלי כל הגרנדיוזיות/מגלומניה של הפרק האחרון. אלה היו אמנם מוצדקים ומהנים, אבל בסוף התבררו כבלון שהתרוקן. לא ראינו כלום מהטקס ומהנאום. בפרק זה הטקס היה קצר ובעיקר – לעניין.
בניגוד לפרק האחרון, כאן צוות הספינה נוכח ונמצא במרכז העניינים בטקס (ולא זרוק ביציע). נוכח – וגם זוכה להכרה, כשארצ'ר מקבל את הכבוד לשאת דברים לאחר השר סמואלס, שמחמיא להם – "הם מייצגים אותנו, במיטבנו". ארצ'ר עובר ליד כל אחד מחברי צוותו, אחד אחד, ואולי אפילו רומז לעניין הגנטי בין השורות, בעומדו ליד ט'פול וטריפ. בניגוד לנאום בפרק האחרון (שפשוט לא היה קיים), כאן יש מסר, יש פואנטה, יש "אני מאמין" של ארצ'ר ואולי של צי הכוכבים בכלל:

"עד לפני כ-100 שנים, היתה שאלה אחת שבערה בתוך כל בן אדם, שגרמה לנו לחקור את הכוכבים ולחלום על ביקור בהם. האם אנו לבד? הדור שלנו זכה לדעת את התשובה לשאלה זו. אנו כולנו גלאים שרוצים לדעת מה נמצא מעבר לאופק, מה נמצא מעבר לחופים שלנו. ולמרות זאת, ככל שחוויתי יותר, למדתי שאין זה משנה כמה נרחיק, או כמה מהר נגיע לשם, התגליות המעמיקות ביותר לא נמצאות בהכרח מעבר לכוכב הבא. הן בתוך עצמנו, שזורות לתוך הסיבים הכורכים אותנו, כולנו, אל האחרים. הגבול האחרון מתחיל באולם הזה. בואו נחקור אותו יחדיו."

"Up until about 100 years ago, there was one question that burned in every human, that made us study the stars and dream of traveling to them. Are we alone? Our generation is privileged to know the answer to that question. We are all explorers driven to know what's over the horizon, what's beyond our own shores. And yet the more I've experienced, the more I've learned that no matter how far we travel, or how fast we get there, the most profound discoveries are not necessarily beyond that next star. They're within us, woven into the threads that bind us, all of us, to each other. A final frontier begins in this hall. Let's explore it together."

ובסיום הנאום, יש מחיאות כפיים, אותן מוביל השגריר סובאל, שהאכיל את בני האדם כל כך הרבה מרורים עד שהגיעו להשלמה הדדית זה עם קיומו של זה. זה שהוא הראשון, זה עוד נקודה סמלית בפרק הזה. דבריו של ארצ'ר משתלבים אף הם באתוס של "מסע בין כוכבים", בקשר לגילוי בתוך עצמנו. סגנון הדברים שפיקארד היה מסביר עליהם לדאטה מדי פעם, למשל. דבריו מזכירים את הקפיצה שהאנושות עשתה במאה השנים הללו, את השינוי ב"חייה" של האנושות. וכמובן, צמד המילים "הגבול האחרון", שאין צורך להכביר עליו מילים.

האמת היא שהנאום גם מועבר לנו בצורה חריגה, מבחינת הצילום. שוטים ארוכים ומצלמה "חופשית" ו"גמישה" שעוקבת אחרי ארצ'ר, מקיפה אותו ותופסת אותו, בזמן מחיאות הכפיים, כשהוא כמעט מחייך, כמעט מישיר מבט למאית שניה אל הצופים בבית, די מאושר, על רקע השגרירים ותמונת-חלל מעוצבת, עם צללית זוהרת של אנטרפרייז, כי אי אפשר בלעדיה, גם אם נמצאים על כדור הארץ.
עם השפעת דבריו של ארצ'ר, עם הסחרור הויזואלי הזה ומחיאות הכפיים ברקע, יש הרגשה של אופוריה.

לסיום הסיכום, נזכיר את סוף הפרק, סוף הפרק האחרון של הסדרה, אם תבחרו לחשוב כך. טריפ מגיע לבקר את ט'פול בחדרה לאחר מותה של התינוקת. לשניהם דמעות בעיניים. הוא מדווח לה שנציגי המשלחות החייזריות רוצים להשתתף בטקס הזכרון. ט'פול מגיבה בסיפוק ש"היא היתה חשובה". טריפ מעדכן גם שפלוקס אמר שהבעיה היתה בתהליך השיבוט ולא ב-DNA. הוא אומר "אם וולקן ובן אדם אי פעם יחליטו לעשות ילד, זה כנראה יהיה בסדר. זה די מנחם."
ובעוד הזוג האבל אוחז ידיים, האנטרפרייז מפליגה לאיטה על רקע כדור הארץ.