האקסים הטכנולוגיים של האנושות – חלק ב' – מאת אולגה יופה

הרבה לפני פרוץ הקורונה אל חיינו, יצאה אולגה יופה לבדוק מה יכולה להיות הסיבה לכך שב"דיסקברי" קיימת תקשורת הולוגרפית שנעלמה ושוב חזרה מאוחר יותר ב-DS9.
בחלק הראשון של הטקסט היא בדקה טכנולוגיות מסוגים שונים ובחלק השני של מסעה היא בוחנת שתי טכנולוגיות נוספות. ואחת מהן רלוונטית במיוחד לחיינו בעידן הקורונה.

החלק השני כאן לפניכן/ם.


מטוס "הקונקורד"

המטוס הזה נבחר בתור דוגמה אחת מעניינת מעולם זה. יש דוגמאות רבות מעולם התעופה והחלל לטכנולוגיות שננטשו: ספינות אוויר, תוכנית הירח, "ציפור שחורה" ועוד.

הקונקורד הוא מטוס הנוסעים העל קולי המסחרי הראשון והאחרון, כרגע.
התוכנית התחילה בשנת 1962. הדבר המיוחד הראשון בקונקורד הוא פיתוחו בשיתוף פעולה בין יצרנים משתי מדינות – בריטניה וצרפת. היום זה לא נשמע מרשים, אבל בזמנו לא היו שיתופי פעולה כאלה, גם לא בין מדינות שכנות. שיתוף פעולה בין שתי תעשיות הוא תהליך קשה וכואב לשני הצדדים. שיתוף פעולה בין צרפתים לבריטים באותם ימים, גם כן היה לא פשוט. למרות חוסר אמון הדדי ויריבות בין שני הצדדים, הפרויקט הצליח, ופתח את הדרך לשיתופי פעולה נוספים בין תעשיות ברחבי אירופה. חלוקת העבודה הייתה כך שהבריטים תכננו ובנו את המנועים והצרפתים – את כל השאר.

המטוס הגיע למהירות שיוט מקסימלית מעט מעל פעמיים מהירות הקול (מאך 2.2) והוא עלה לגובה פי 2 מזה של מטוס נוסעים רגיל (60 אלף רגיל, השווים ל-18 ק"מ), כך שהנוסעים יכלו לראות את עקמומיות כדה"א.
נבנו 20 מטוסים כאלה, מתוכם 14 היו בשרות סדיר והשאר מטוסי ניסוי. חברות התעופה שהפעילו אותם היו בריטיש איירווייז ואייר פראנס. הקונקורד טס מלונדון ומפריס לבחריין, ריו דז'ניירו, ניו יורק, וושינגטון ויעדים נוספים ברחבי העולם. כאשר טיסה בין לונדון לניו יורק ארכה כשלוש שעות בלבד (היום זה כ-8.5 שעות).
השתמשו בו נוסעים עשירים, שיכלו להרשות לעצמם מחיר של אלפי דולרים לטיסה; עובדים, שמקום העבודה שילם להם על כרטיס הטיסה; ותיירים שבאו לחוות חוויה חד פעמית. בנוסף, הוא שימש לשינוע של יהלומים ואיברים להשתלה.

מבט לתא הנוסעים: לא היו מחלקות, אבל המרווחים בין הכיסאות היו גדולים ורמת הנוחות גבוהה, כך גם רמת האוכל – הוגשו שמפניה וקוויאר במהלך הטיסה. יחד עם זאת, הגובה במעבר היה רק 1.8 מטר ולא היה מקום למטען יד או למערכת בידור.

המטוס היה אתגר הנדסי לא קטן והפיתוח שלו דרש השקעה כספית אדירה. הטיסות המסחריות מעולם לא הצליחו לכסות על עלויות הפיתוח, וממשלות צרפת ובריטניה נאלצו לספוג אותן. כך שלמעשה, המטוס מעולם לא היה רווחי.
בנוסף, עלויות התפעול היו גבוהות מאוד. למשל, הוא היה בין המטוסים האחרונים, שנדרש מהנדס מוטס כדי להפעיל אותו. שלושה אנשי צוות במקום שניים – עוד משכורת. גם הדלק והתחזוקה היו יקרים מאוד.
בעיה נוספת שהלכה והחמירה עם השנים, הייתה הרגולציה. מטוס שטס מעל מהירות הקול מייצר "בום על קולי": גל דחיסה שמתקדם עם המטוס. ה"בום" שהוא יצר היה חזק מאוד, לפעמים גרם להתנפצות של שמשות וחלונות, או שהיה פשוט מטרד גדול לאנשים על הקרקע. ככל שהזמן התקדם, כך הוסיפו הרגולטורים אזורים אסורים לטיסה והגבילו את שעות הטיסה המותרות למטוס זה. לקראת סוף המאה ה-20 היה מותר לו לטוס רק מעל מים. כלומר, טיסות טרנסאטלנטיות בלבד לערים הקרובות יחסית לחוף, מה שהפך אותו לפחות פרקטי. עם הזמן הצטמצמו היעדים שאליהם הוא טס. עד שניו יורק נשארה היעד הסדיר היחיד שלו מפריז ומלונדון, שבהן היה ממוקם בסיס ההפעלה.

בשנת 2000 התרחשה תאונה. אמנם היא לא התרחשה באשמת הקונקורד. אבל כל תאונה היא כתם על השם של דגם המטוס. בקצרה: במהלך המראה מפריז המטוס נתקל בחתיכת מתכת שנפלה ממטוס שהמריא לפניו, נוצר תקר בגלגל. תגובת שרשרת גרמה למיכל הדלק לפרוץ בלהבות. 109 אנשים נהרגו.

אחרי אסון התאומים כל ענף התעופה סבל ממשבר בגלל ירידה משמעותית במספר הנוסעים, והקונקורד המשיך לפעול בהפסד כספי.

בשנת 2003 המטוס יצא סופית משרות, אחרי 27 שנה. ללא מחליף קיים וללא תוכנית להחלפה. מדי פעם, צצות תוכניות, של נאס"א או בואינג. מציגים קונספט וגרפיקה ממוחשבת. אבל בינתיים שום דבר ממשי. כלומר, נכון לעכשיו, סיפור האהבה הזה בהפסקה. אבל אנחנו ממשיכים לחלום על החזרה.

למה נפרדנו? והאם זאת סיבה להיפרד מהולוגרמות?

  • כסף, עלויות ורווחיות: אמנם בזמן "מסע בין כוכבים" המקורית הפדרציה עוד השתמשה בכסף (לפחות בפרק אחד קירק דיבר על המשכורת של סקוטי). אבל קשה להאמין שלכסף או עלויות תפעול הייתה השפעה על בחירת הטכנולוגיה שתשולב בספינות. גם הסיבוך בתפעול, אם היה צורך במפעיל מיוחד למערכת תקשורת כזאת, לא היה עוצר את הצי.
  • מטרד לאוכלוסיה אזרחית ורגולציה: לא סביר ששידור תקשורת עם הולוגרמות פוגע באיכות חיים של אזרחים. החלל הוא מאוד-מאוד ריק, וסיכוי שהתשדורת תעבור דרך כוכב מיושב או ספינה אחרת הוא קלוש.
  • תאונה: לא ידוע על תאונה גדולה וטראומטית הקשורה לתקשורת הולוגרפית. גם קשה לדמיין משהו כזה.
  • פיגוע: אמנם פיגועי ה-11 בספטמבר לא התבצעו באמצעות מטוסי הקונקורד, אבל הוא פגע בכל ענף התעופה האזרחי וגרם לירידה משמעותית בשימוש. במידה מסויימת, זה ההסבר שהסדרה מספקת לביטול השימוש בטכנולוגיה זאת. התקשורת ההולוגרפית התבררה כקלה לזיוף ע"י גורם עוין ולא ניתן לסמוך על המידע שמועבר בה.

~ ~ ~

שיחות וידאו

כאן אנחנו מגיעים הכי קרוב לתקשורת הולוגרפית: תקשורת וידאו.
במקרה זה, סיפור האהבה לא נגמר, הוא נמשך כבר למעלה ממאה שנה. אבל הוא פחות סוער מהצפוי.

אם לא ניקח בחשבון אגדות עם מראות, צלחות ושאר מיני חפצים קסומים שידעו ליצור תקשורת וידאו בין שני מקומות, כבר שנתיים אחרי שאלכסנדר בל קיבל פטנט על הטלפון שלו התחיל מדע בדיוני הכולל וידאופון. השם כמובן היה שונה, המונח וידאופון נקבע בערך בשנות השישים. אבל שום מדע בדיוני אחרי 1880 לא מרגיש שלם בלי שיחות וידאו.
בל עצמו כמעט ולא פיתח יכולת לשיחת וידאו, אבל יש עדויות שהוא חלם על זה, כמו כולם.

הכרטיס הזה, מתערוכת פריז ב-1900 מדגים את ה"טלפונוסקופ". הכיתוב למעלה: "איך הנינים שלנו יחיו בשנת 2012".

הכיתוב למטה: "הי, בן. שלחנו לך שוקולד עם מטוס להודו".

האתגר העיקרי היה כמות המידע שנדרש להעביר, והקצב. בשונה מקול שעובר בצורה אנלוגית בחוט הטלפון, את התמונה צריך לחלק לחלקים קטנים – הפיקסלים, לשלוח כל אחד למקום מרוחק ולהרכיב את התמונה מחדש. ולעשות את זה מספיק מהר כדי לקבל מעבר חלק בין התמונות.
בתחילת המאה ה-20 כבר ידעו לעשות את זה לטלוויזיה, אבל הכבל היה חד כיווני, לכיוון המקלט בלבד. ונדרשה עבודה רבה נוספת כדי לפתח את התקשורת הדו-כיוונית.

בשנות ה-30 בגרמניה נפרסו מספר תאי וידאופון בסניפי דואר:

תא וידאופון ברייך השלישי

בתוך התא היו טלפון רגיל ומסך עם מצלמה. המשתמשים דיווחו על איכות טובה ויכולת להבחין בשעונים על הידיים. מסך בגודל 8 אינץ' ושידור של 25 תמונות בשנייה היו הישג מרשים בשביל אותה תקופה. כדי לאפשר את זה, נדרש כבל מיוחד שיכל להעביר כמות נתונים כל כך גדולה. והוא נפרס בין הסניפים שנתנו את השרות הזה, בנוסף לתשתית הטלפון הקיימת. בהתחלה זה היה בין ברלין ללייפציג ותוכננה הרחבה לערים נוספות.
כמו כל דבר באותה תקופה, זה היה חלק ממערכת הפרופגנדה הנאצית, להאדיר את שמה של המפלגה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה השרות נסגר, והכבלים שימשו להעברת מידע טלגרפי ושידורי טלוויזיה.
גם בצרפת התרחש תהליך דומה – היו מספר תאי וידאופון בודדים, שנסגרו עם פרוץ המלחמה.
בזמן המלחמה רוב הפיתוח היה על אש קטנה, אם היה קיים בכלל. לקח זמן מה להתאושש מהתוצאות בכל העולם.

ההתפתחות הבאה בתקשורת וידאו הייתה רק בשנת 1964, כאשר AT&T הציגו את המודל המסחרי הראשון והתחילו להתקין תאי טלפון במרכזים גדולים בערים ניו יורק, וושינגטון ושיקגו. לאחר מספר שנים זה הופיע גם במשרדים של חברות טכנולוגיה גדולות.

תא וידאופון ציבורי ומכשיר שולחני

כמו הקודמים שלו, הדגם הזה דרש חיווט מיוחד, ולא פעל על תשתית הטלפון שכבר נפרסה.
המחירים, במושגים של היום הגיעו ל-200 דולר ל-3 דקות שיחה בתאים הציבוריים. ול-1000 דולר לחודש ל-30 דקות שיחה, לחברות המנויות. ב-AT&T קיוו להגיע ל-100 אלף מנויים עד 1975. בפועל, בשיא השימוש היו להם כ-500 מנויים בלבד והמספרים ירדו בתחילת שנות ה-70. מה שהביא לסגירת פרויקט הפיתוח של המודל השני בסדרה.

בינתיים בצרפת, היו מי שרצו להחיות את תאי הוידאופון מלפני המלחמה, ואף התעודדו מתחילת הפריסה בארה"ב. המודל העסקי היה קצת שונה: להתחיל מחברות מסחריות ורק לאחר מכן להביא את המוצר לציבור הרחב. התוכנית התעכבה בגלל בעיות בדחיסת מידע. בעיה שנפתרה רק כאשר הופיעו אלגוריתמי דחיסת-פריסת מידע עכשוויים – ה"קודקים". בסופו של דבר הדגם הראשון בצרפת יצא רק ב-1984.
בשוודיה, "אריקסון" התחילו לפתח גם הם וידאופון באמצע שנות ה-60. אך הכשלון של AT&T הביא לביטול הפרויקט.
בבריטניה בשנת 1970 היו מספר מודלים עובדים, אבל פריסה ומכירה לציבור הרחב החלה רק ב-1993.  אמנם לוידאופון שלהם היה כבר מסך צבעוני, אבל הוא היה בגודל של פחות מ-3 אינץ' והציג 8 תמונות לשנייה. בגלל מגבלת יכולת הרשת הבריטית, נדרש לעתים אף להקטין את הקצב ל 3-4 תמונות לשנייה. האיכות הייתה גרועה והתמונה קופצנית. וכל זה במחיר גבוה מדי.
ובשנות ה-90 התחילו להופיע טלפונים סלולריים עם יכולת של שיחת וידאו.

טלפונים ניידים משנות ה-90

למרות ההתלהבות הראשונית מהיכולת החדשה, הם לא היו הצלחה מסחרית. גם הם שידרו מספר תמונות קטן בשנייה, דרשו תשתית סלולרית מתקדמת והמחירים היו גבוהים מדי בשביל האיכות שהתקבלה.

אבל מה שבאמת עשה את המהפך בשנות ה-90 היה השילוב של מצלמת וידאו ואינטרנט. זה היה למעשה תוצר לוואי של רשת האינטרנט. והוא נתן את מה שחברות טלפוניה גדולות ניסו לפתח כמעט מאה שנה. כעת התשתית הדרושה להעברת המידע הייתה מצויה בכל בית, פרט לקנית מצלמה זולה יחסית והתקנת תוכנה פשוטה – לא נדרש להעביר כבלים נוספים רק לטובת שיחות וידאו. עם הזמן רוחב הפס הזמין עלה, המחירים ירדו ותקשורת וידאו הפכה לנגישה לכל.

היום יש לנו בכל מחשב ובכל טלפון חכם יכולת מובנית והמון אפליקציות אפשריות לעשות שיחת וידאו.

ובסופו של דבר, כמה אנחנו כבר משתמשים בזה?
המחקרים מראים, שאנשים מעדיפים לשלוח הודעות טקסט יותר מבעבר. מסתבר, שאנחנו רוצים להעביר הרבה פיסות מידע קטנות ולעתים קרובות, בניגוד לכמות מידע גדולה בצורה מרוכזת.
בעיה נוספת היא נושא הפרטיות. אנשים יכולים לדבר בטלפון או להתכתב בלי להיחשף. בלי תסרוקת ואיפור, בתחבורה ציבורית ובכל מקום כמעט.

מתי כן משתמשים:

  • – סבים או בני משפחה בחו"ל. כשמתגעגעים ורוצים אינטרקציה קצת יותר אינטנסיבית. זה דורש התארגנות מראש, קביעת זמן שבו כולם יהיו באותו מקום, מול המצלמה. ברגע שכולם התכנסו, הניידות מאוד מוגבלת.
  • – שיחות ועידה בחברות גדולות, כתחליף לכינוס של משתתפים מסניפים שונים או לקוחות לדיון במקום אחד. דורש חדר דיונים מיוחד, המאובזר במערכת מתאימה ומבודד היטב, כדי לשמור על איכות השמע.
  • – עבור אנשים העובדים מהבית או מול לקוחות מרוחקים, כהשלמה לתקשורת כתובה. כשהודעות טקסט או מיילים מפסיקים להיות יעילים ונדרש לסגור נושא בצורה מהירה.

הטכנולוגיה הזאת היא לא "אקס". להפך, היא חלום שהתגשם, והתברר כפחות מלהיב.

למה נפרדנו? והאם זאת סיבה להיפרד מהולוגרמות?

  • מלחמה: לזמן מה המלחמה עצרה את הפיתוח והפריסה של וידאופונים ברחבי העולם. ספינות מדגם "קונסטיטושן", והאנטרפרייז ביניהן, נבנו כמענה למלחמה גדולה. אנחנו לא יודעים עדיין שום דבר על אותה מלחמה. לא מדובר בהתרחשויות בעונה הראשונה של "דיסקברי", אלא מלחמה שהתרחשה עשרים שנה קודם לכן. לפני שנאמר בעונה השנייה שבאנטרפרייז היתה מותקנת תקשורת הולוגרפית, אפשר היה לחשוב שמפתחי האנטרפרייז בחרו לא להשתמש במוצר חדש יחסית ופחות אמין והתקינו בספינות "קונסטיטושן" תקשורת ישנה יותר שנבדקה לאורך זמן.
  • תשתית לא מתאימה: שיחות וידאו דורשות תשתית שונה ומתקדמת יותר מאשר תקשורת באמצעות קול בלבד. יכול מאוד להיות שתשתית התקשורת השתנתה מספר פעמים לאורך ההיסטוריה של "מסע בין כוכבים" שראינו על המסך. עד שבתקופת "חלל עמוק תשע" היא הגיע לבשלות כזאת, שהיא הפכה קלה למימוש ולא דרשה משאבים מיוחדים, בדומה למצלמות רשת בשילוב האינטרנט. זה מתאים גם לאיכות של ההולוגרמה של דיסקברי לעומת איכות ההולוגרמה של הדפייאנט. בדיסקברי ההולוגרמות היו מטושטשות וחצי שקופות, בעוד שבדפייאנט ההולוגרמה הייתה חדה ומוצקה.
  • כסף: בגלל הצורך בתשתית שונה עלות השיחות היתה גבוהה מדי ואנשים בחרו לוותר עליה. זאת לא הטכנולוגיה הראשונה שדיברנו עליה, שחלק מהסיבות לפרידה ממנה היו עלויות גבוהות. אבל כאשר אנו מדברים על עולם של "מסע בין כוכבים" נושא הכסף לא רלוונטי.
  • נוחות ופרטיות: נושאים שתקפים להולוגרמות בדיוק כמו לשיחות וידאו. כאמור, תקשורת ויזואלית די מעיקה ודורשת התארגנות מיוחדת. ההולוגרמות בתקשורת של "מסע בין כוכבים" משדרות רק את הדמות, ולא את הסביבה המיידית. מה שפותר חלקית את בעיית הפרטיות אך עדיין נדרשת מהמשוחחים נראות טובה.

סיכום – למה נפרדנו?

לאורך המאמר אספנו מספר דוגמאות לאורך ההיסטוריה למערכות יחסים של האנושות עם טכנולוגיות מסוימות שלא עבדו, ודרכינו נפרדו. מתוך הסיבות בעולם האמיתי, ננסה לבחור את הסיבות שהיו יכולות להביא לפרידה מהתקשורת ההולוגרפית בעולם הדמיוני של "מסע בין כוכבים". (חלק מהדברים מתאימים רק כאשר לא מתייחסים לנאמר בעונה השנייה.)

הסיבות שלא התאימו:

  • אבדן ידע: הפדרציה התקיימה באופן רציף בין תקופת "דיסקברי" עד תקופת "חלל עמוק תשע" ויותר מזה. לא ידוע על שום אירוע אבדן ידע. (בעקבות עונה שניה של "דיסקברי": אבל נעשתה בחירה מודעת "לקבור" חלק מהידע.)
  • כסף ועלויות: סיבות לא רלוונטיות לעולם של "מסע בין כוכבים".
  • רגולציה בגלל מטרד לאזרחים: לא רלוונטי כאשר מדובר בחלל גדול וריק.
  • מחסור במשאבים או ריכוז שלהם ללא אפשרות לפזר אותם לאזורים שונים: לא בעיה בעולם בו קיים צי מחקר וספינות מסע רבות.

סיבות אפשריות:

  • מלחמה: בחירה בטכנולוגיה שנבדקה יותר ואולי פחות רגישה לפריצה.
  • נוחות ופרטיות: הן הסיבות לכך שתקשורת וידאו פחות נפוצה מהצפוי היום, והן הסיבות לכך שתקשורת הולוגרפית עלולה להיות פחות מבוקשת בעתיד.
  • פריצה של טכנולוגיה מתחום אחר שמבטלת את הצורך: טכנולוגיה שעלולה הייתה לגרום להולוגרמות להיות אולי פחות איכותיות או יותר רגישות. למשל שינוי בטכנולוגיה של המגנים יכולה להביא לשיבושים והפרעות בהצגת ההולוגרמה. [בעקבות עונה שניה של"דיסקברי" : ההולוגרמות היו פגיעות לזיוף]
  • פריצה של טכנולוגיה מתחום אחר שממלאת את אותו הצורך: למשל, אם הצורך הוא קריאת שפת גוף והמתרגם האוניברסלי יודע לקרוא רגשות בטלפתיה, הוא נותן את אותו המידע, ואף יותר איכותי ומדוייק, מאשר תצוגה הולוגרפית של בן השיח.
  • תשתית: הגיוני שתשתית התקשורת, יכולת החישוב וטכנולוגית ההולוגרמה עברו שינויים ותהפוכות במשך 120 השנה המדוברות. כך שבסופן התקשורת ההולוגרפית הייתה הרבה יותר קלה וזמינה, מאשר בתקופה המוקדמת.

התחלנו את המסע שלנו עם תהיה – האם הגיוני שטכנולוגיה מתקדמת תתקיים בתקופה מסוימת, אך תעלם למשך זמן רב, ואז תופיע מחדש בתקופת זמן מאוחרת יותר. התמקדנו בטכנולוגיה אחת של "מסע בין כוכבים": התקשורת ההולוגרפית. שהיינו רגילים לכך שהיא לא הופיעה עד סוף המאה ה-24, אבל יוצרי הסדרה בחרו להציג גרסה שלה כבר באמצע המאה ה-23. עברנו על מספר דוגמאות בהיסטוריה האנושית, של טכנולוגיות שנעלמו לתקופה ממושכת וחזרו בגרסה מעט שונה, של טכנולוגיות מתקדמות שנעלמו כליל וטכנולוגיות שלא נעלמו, אבל השימוש בהן מועט. חיפשנו את הסיבות השונות להעלמות הטכנולוגיות מחיינו, וגילינו שחלק מהסיבות ניתן להשליך גם על טכנולוגית התקשורת ההולוגרפית של "מסע בין כוכבים".

 


הטקסט מבוסס על הרצאה מאייקון 2018 – אהבות.

עוד מאת אולגה יופה:


לקריאה נוספת

בטון

מצלמות מיידיות

מטוס הקונקורד

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.