הומניזם במאה ה-24: "מסע בין כוכבים" ומשפט, חלק ב' – מאת ד"ר אלעד אורג

1החלק השני במאמר "הומניזם במאה ה-24: 'מסע בין כוכבים' ומשפט", מאמר שנכתב על-ידי ד"ר אלעד אורג שהוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו, עוסק בתחום המשפט בתרבות הפופולרית ובהשפעות ההדדיות ביניהם, כולל ברברה אדמס, הטרקית המושבעת (תרתי משמע). בנוסף חלק זה עוסק במשפט במדע הבדיוני וגם ב"מסע בין כוכבים".

 

לפניכם החלק השני של המאמר שמובא במלואו (למעט שינויים הכרחיים) בחמישה חלקים. בשל מגבלות האתר הוא אינו כולל את הערות השוליים הרבות שנכללו במקור. המעוניינים יוכלו למצוא בסוף העמוד קישור לגרסה הכוללת את ההערות.

קריאה נעימה!



החלק הראשון של המאמר כלל בעיקר מבוא ל"מסע בין כוכבים". לטובת מי שדילג עליו נביא את הדברים הבאים מתוכו:
"בחיבור זה תיבדק תפישת העולם המוסרית והמשפטית העומדת בבסיסה של הסאגה. הניתוח יתמקד בעיקרו בשתי הסדרות הראשונות: ST המקורית ובסדרת ההמשך הראשונה STNG, לצד אזכורים מעטים של סדרות המשך נוספות וסרטי קולנוע. כמו כן, יסוקר המחקר על היחס בין המשפט לתרבות הפופולרית ולסוגה הספרותית של מדע בדיוני."


פרק שני – הז'אנר והמשפט

א. הקדמה
עיון קצר, שאינו מתיימר למצות אפילו את קליפתו של האגוז במחקרים שנערכו על ה"משפט בספרות", מגלה עיסוק רב ביצירות ספרותיות גדולות אשר נוהגים לייחס להן ערך אמנותי רב, כגון: "נוטות החסד" של אייסכילוס, "אדיפוס המלך" של סופוקלס, "הנרי החמישי" של שייקספיר, "מיכאל קולהאס" של פון קלייסט, "רגטיים" של דוקטורוב, "הזר" של קאמי, "המשפט" של קפקא, ועוד.
הסאגה "מסע בין כוכבים" שונה מעט במאפייניה מיצירות אלו. כך, עיקר הסיפור אינו מסופר באמצעות המילה הכתובה עלי ספר, אלא באמצעות תמונות וקול בטלוויזיה ובקולנוע. עיון קצר יגלה שמאפיין זה אינו ייחודי. "נוטות החסד", "אדיפוס" ו"הנרי החמישי" – אינם אלא תמלילי מחזות, אשר נועדו גם הם להעביר את הסיפור באמצעות תמונה וקול. שוני נוסף נוגע לעובדה ש"מסע בין כוכבים" אינה יצירה "חד פעמית", אשר נוצרת על ידי כותב אחד, אלא בגדר סיפור מתמשך, אשר מפותח על ידי כותבים רבים ומשתנים. מאפיין זה עשוי להוות בסיס למחקרים אחרים בדבר רציפותן של הדמויות ואחידותו של הסיפור, אלא שחיבור זה מתייחס בעיקר לקטעים קוהרנטיים יחסית של הסדרה. השוני של "מסע בין כוכבים" הרלוונטי לחיבור זה, ובו יתמקד הדיון, הוא בסוגות הספרותיות שאליהן היא משתייכת – "התרבות הפופולרית" ו"המדע הבדיוני". ליחס בין סוגות אלו לבין המשפט מאפיינים ייחודיים, שרצוי להתעכב עליהם מעט.

ב. משפט ותרבות פופולרית
במונח "תרבות פופולרית" הכוונה היא ל-“Books, songs, movies, plays, television shows, and the like; but specifically to those works of imagination whose intended audience is the public as a whole, rather than the intelligentsia. Elvis rather than Marilyn Horne”. על פי הגדרה זו, "מסע בין כוכבים" אכן נמנית עם "התרבות הפופולרית". מדובר בסדרת טלוויזיה אשר על בסיסה הופקו גם סרטי קולנוע, נכתבו ספרים וחוברות קומיקס. קהלה של הסדרה עצום ורב, צעיר ברובו, כך שקשה לאפיין אותו כקהל הנמנה עם "מעמד האינטליגנציה" (אם כי אין בכך כדי להעיד דבר על מנת המשכל של צופי הסדרה).
ביטויים לקשר בין התרבות הפופולרית למשפט שזורים לכל אורך ההיסטוריה האנושית. כבר בימי הרומאים היו הנאשמים עומדים למשפט פומבי שלאחריו היו נשלחים למלחמה אכזרית ואבודה בגלדיאטורים ובחיות טורפות – לקול תשואות ההמון המתבדר הצופה בהם מיציע הקולוסאום. פשע ועונש ריתקו את ההמונים גם בתרבות המערבית המאוחרת יותר, למשל, בימים שלאחר המהפיכה הצרפתית, כאשר הגליוטינה גזרה (תרתי משמע) לעיני כל את דינם של הפושעים והבוגדים בכיכר העיר; או בהוצאות להורג הפומביות, הפופולריות כל-כך, שבוצעו באנגליה; או אף בימינו אנו, כאשר אומה אמריקנית שלמה רותקה לסיקור משפט הרצח של כוכב הספורט או. ג'יי. סימפסון. אבל הקשר בין התרבות הפופולרית לבין המשפט אינו בא לידי ביטוי רק בעובדה שהמשפט ממלא גם פונקציה בידורית. הקשר מתבטא גם, וזהו העיקר לדיון זה, ביחסי הגומלין ובהשפעה ההדדית הנוצרים בין המשפט לבין התרבות הפופולרית לבין הציבור, כמפורט להלן.

2

השפעת התרבות הפופולרית על תפישת הציבור את המשפט
סוג אחד של יחסי גומלין כאלה הוא ההשפעה שיש לתרבות הפופולרית בכל הנוגע לתפישת המשפט הרווחת בציבור (Popular Legal Culture). אי אפשר להגזים בחשיבותו של האופן שבו הציבור תופש את המשפט. בסופו של דבר, תלויה המערכת המשפטית באמון הציבור בה, הציבור הוא זה שאמור לבחור את הנציגים שיעצבו את החוק במדינה והציבור הוא הנמען העיקרי של המאמץ החינוכי שבתי המשפט משקיעים בעת ניסוח פסקי הדין. לפיכך, מחקרים לגבי עמדות הציבור על המשפט, והבנת הגורמים המעצבים עמדות אלו, הם חשובים ביותר.
את אופי היצירות הכלולות בתרבות הפופולרית והמשפיעות על עמדות הצופים כלפי המשפט יש המחלקים לשלוש קבוצות: לקבוצה הראשונה משתייכות יצירות היסטוריוגרפיות, וביניהן ביוגרפיות של דמויות משפטיות או משפטים מפורסמים מן ההיסטוריה; הקבוצה השנייה כוללת אותן יצירות פרי דמיון, אשר עלילתן מבוססת על סיפור משפטי בדיוני; הקבוצה השלישית, כוללת אותן יצירות המתייחסות אל היבטים אחרים בחייהם של משפטנים ואשר מהן מצטיירת דמותם האנושית הכוללת של העוסקים במלאכת המשפט. בכל אחת מקבוצות אלה מתעצבים ערכים חברתיים, ובכלל זה ערכים משפטיים, וכן מצטיירת דמותם של אנשי המשפט – עורכי הדין והשופטים. אפשר, כמובן, לחלוק על סיווג זה. עמדות כלפי המשפט מתעצבות גם, למשל, על ידי יצירות תרבות פופולרית שסוגיות משפטיות עולות בהן רק בשולי העלילה ולא במרכזה, ואשר אינן מוצאות את מקומן באחת מהקטגוריות המנויות לעיל. כך או אחרת, לא יהא זה מוגזם לומר שרוב היחשפותו של הציבור אל המשפט – ובעיקר, בכל האמור לסוגיות משפטיות "כבדות" – מתבצעת באמצעות הבידור הפופולרי. אכן, לרוב הציבור יש תמונה כללית באשר לאופן הפרוצדורלי בו מתנהל משפט רצח. אך כמה ישראלים מכירים באמת את התמונה הכללית של סדר הדין הפלילי בישראל כיוון שנכחו במשפט כזה? כמה מהם מכירים את התמונה הכללית של סדר הדין הפלילי הרוסי כיוון שקראו את ספרו המעולה של דוסטויבסקי, "האחים קרמזוב" (1880)? וכמה מכירים את סדר הדין הפלילי האמריקני כפי שלמדו אותו מסדרות כמו "פרקליטי אל. אי." או "חוק וסדר"? אכן,“It is through the media of popular culture…that many people have learned much of what they know and believe about law”. לפיכך, קשה יהיה לחלוק על המסקנה לפיה: “More Americans are learning more about law and legal thinking from films, television, and best-sellers than from Supreme Court opinions”.

גם בהקשר ל"מסע בין כוכבים", אשר נמנית כאמור עם ז'אנר ה"תרבות הפופולרית", ניתן למצוא עדויות להשפעה העמוקה שיש לתפישות המוסריות והמשפטיות המוצגת בה על צופיה. הדוגמה הבולטת ביותר היא סיפורה של ברברה אדמס, מי שהיתה מושבעת לפרק זמן קצר באחד ממשפטי "פרשת ווייטווטר" המסועפת. אדמס היתה מ3עריצה מושבעת של "מסע בין כוכבים" (Trekkie) אשר נבחרה להיות מושבעת מחליפה באותו משפט, וזאת, למרות מנהגה התמוה להופיע לכל הדיונים לבושה במדים המיוחדים שלבשו קציני הפדרציה. היא אף הקפידה לענוד על דש הבגד את תג הצי המיוחד וכן לשאת מתקני-דמה של מכשיר הקשר וכלי הנשק העתידני (ה"פייזר"). בתחילה, למרות הקשיים, הסתגלו עורכי הדין והשופט למושבעת המוזרה, אולם, לאחר תשעה ימים של דיונים התראיינה אדמס בתכנית טלוויזיה, בניגוד להוראתו המפורשת של השופט, והוא פסל אותה מלהמשיך בתפקידה. באותו הריאיון הסבירה אדמס את אדיקותה ומסירותה לסדרה: “[Star Trek – E.O.] was an alternative to ‘mindless television’ and promotes inclusion, tolerance, peace and faith in humankind”. יש הסבורים שתגובתו של השופט היתה חמורה מדי. שדי היה באזהרה שתופנה כלפי אדמס, שהקפידה לא לדבר באותו ריאיון על פרטי המשפט אלא רק על התנהגותה המיוחדת. אחרי הכל, בית המשפט ויתר על מושבעת שהוכיחה יחס מיוחד ורציני לפרטים (באופן המדוקדק להדהים בו חיקתה את לבוש הפדרציה המיוחד) ואשר מחויבותה העליונה היא לעקרונות של "הבנה, שיתוף פעולה, סובלנות ואמונה במין האנושי". כך או אחרת, יש בסיפורה של אדמס כדי ללמד משהו על העוצמה שבה נקלטים על ידי צופי "מסע בין כוכבים" ומעריציה מסרים בכלל, ומסרים משפטיים ומוסריים, בפרט.

יחד עם זאת, סיפור זה הוא בגדר חריג, כמובן. לצד פרשה קיצונית זו קיימות דוגמאות רבות, שכיחות יותר, להשפעה הגדולה שיש ל"מסע בין כוכבים" על צופיה. ניתוח מעמיק של התרבות הייחודית שמתפתחת בקהילת חובבי הסדרה נעשה על ידי Robert V. Kozinets, מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, אשר הסיק כי למרות שקהילת צופי הסדרה נחלקת לכמה קהילות משנה, ניתן לזהות מחויבות משותפת אחת לכולן, והיא – לפילוסופיה המוסרית-חברתית הבסיסית בדבר "גיוון אין סופי, בקומבינציות אין סופיות". מהותה של הפילוסופיה המוסרית-משפטית העומדת בבסיסה של הסדרה, וביטויה בשאלות משפטיות קונקרטיות, עוד יידונו בהרחבה בהמשך. על כל פנים, בהקשר לדיון בשלב זה, יש במחקרו המרתק של Kozinets כדי להבהיר שסביב תפישות – מוסריות, משפטיות ואחרות – שמוצגות ב"מסע בין כוכבים" נוצרה קהילה תרבותית לכל דבר. אכן, “STNG has become such an important part of popular culture that many of today’s students are likely to be more familiar with Picard than Pol Pot, Klingons than Koreans, the United Federation of Planets than the United Nations, and are more likely to be able to identify the demilitarized zone which separates the Romulan or Cardassian Empires from the Federation than the DMZ between Iraq and Kuwait or between North Korea and South Korea”.

השפעת התרבות הפופולרית על יוצרי המשפט
סוג אחר של יחסי גומלין הוא ההשפעה שיש לתרבות הפופולרית על המשפט ועל יוצריו. כך, למשל, ניתן לזהות בשנים האחרונות התפתחות ניכרת של הכתיבה האקדמית על הקשר שבין התרבות הפופולרית למשפט, המהווה שינוי מגמה בולט ביחס לעבר. בדומה, גם בתהליך ההכשרה של משפטני העתיד, הולך השימוש בתרבות הפופולרית והופך לאמצעי לימודי נפוץ. אחד המפעלים המרשימים ביותר בתחום זה נמצא באוניברסיטת טקסס באוסטין, שם הוקם מרכז מחקרי (Jamail Center for Legal Research), המוקדש כולו למקורות בתחום המשפט והתרבות הפופולרית, והמכיל ספרים משפטיים, קלטות של סרטים משפטיים ואפילו פוסטרים ותמונות סטילס. כפי שמעיד מנהל המרכז: “Students usually think they are using the collection for recreational purposes. However, as their minds are permeated with law, they can’t help analyzing the films in light of what they are learning in their classes. Many lively discussions overheard in the corridors of the law school and in the LPOP room itself confirm that the collection is serving as a subconscious aid to legal education”.

כמו כן, קיימת גם השפעה של התרבות הפופולרית על יוצרי המשפט בפועל – המחוקקים, השופטים, עורכי הדין והמושבעים. ראשית, יחסי הגומלין בין הממסד המשפטי האקדמי לבין המוסדות המשפטיים הריבוניים (בתי המשפט ובתי המחוקקים) מרמזים על כך שככל שירבה העיסוק המחקרי ביחס שבין התרבות הפופולרית למשפט, יחלחלו הרעיונות שיפותחו במחקרים האקדמיים גם לפסקי דין ולחוקים. שנית, תלמידי המשפטים של ההווה (אשר, כאמור, לימודי משפט ותרבות פופולרית הולכים ומשתלבים בלימודיהם), הם עורכי הדין, השופטים והמחוקקים של העתיד. ושלישית, גם עורכי הדין, השופטים והמחוקקים עצמם הם צרכנים של תרבות פופולרית, ויכולים להיות מושפעים מהאופן בו מוצגות במסגרתה תפישות משפטיות. בוודאי נכון הדבר בכל הנוגע למושבעים. בהקשר זה, עשויה להישמע הטענה, כי מקצועיותם של יוצרי המשפט מחסנת אותם מפני השפעות כאלה, אלא שניתן לסייגה בכל האמור ליצירת עמדות מוסריות – במודע ובאופן אינטואיטיבי – אצל המשפטן טרם התמחותו המשפטית, ובמיוחד בנעוריו, אשר במהלכם קיימת רמה גבוהה של צריכת תרבות פופולרית, וחולשתם היחסית של מנגנוני הסינון והביקורת הופכים את תהליך הפנמת המסרים ובניית האינטואיציה לאפקטיביים במיוחד. בהחלטה הסופית אליה מגיע השופט יש, כך נדמה, משקל רב לעמדות מוסריות אלה ולאינטואיציה זו.

כך או אחרת, גם אם השפעתה של התרבות הפופולרית על תפישת המשפט של יוצרי המשפט היא זניחה, ישנו היבט אחר, משמעותי מאוד, של השפעת תרבות זו עליהם, והיא – באופן שבו מוצג בה הציבור. אכן, כשם שהתרבות הפופולרית מעצבת (לטוב ולרע) את עמדת הציבור על המשפט, היא גם מעצבת (לטוב ולרע) את עמדת יוצרי המשפט על הציבור ועל הפרטים הנמנים עימו. בבוא שופט ליצוק תוכן למושגים, כמו "תום-לב", "אדם סביר" וכדומה, ישנה חשיבות עליונה לאופן בו נתפשים החברה והפרט על ידיו. אם לתרבות הפופולרית יש השפעה מסוימת על תפישותיו אלו, יש לחקור בה ולחשוף את המסרים הנובעים ממנה. יתירה מכך, נמעניו של המשפט הם האדם היחיד והחברה בכללותה. בכל האמור לפרט הנשפט, יש להבין את צרכיו שלו ואת תפישת העולם שלו, אשר היא בוודאי, מעוצבת במידה רבה על ידי התרבות הפופולרית, ומשתקפת בה. השופט, איפוא, צריך להכיר את התרבות הפופולרית כדי להכיר את הרקע התרבותי של האנשים שאותם הוא שופט. אותם דברים נכונים, ואף ביתר שאת, באשר לעורכי הדין, אשר מחויבותם היחידה היא לטובת האינטרסים של לקוחותיהם, ולשם כך עליהם להבין את תפישת עולמם. אכן, “The legal individual, like the individual of today’s popular culture, is not to be confused with the pale, economic actor of the 19th century, that humorless, God-fearing, hard-working, eager maximizer; rather, the individual of contemporary times is a full-blooded autonomous person; an expressive individual, a kaleidoscopic individual, an individual of a million choices of styles, habits, colors, religions, modes of dress, cuisines, and sexual preferences; an individual whose ‘rationality’, so to speak, goes far beyond 19th century ‘rationality’, and whose needs and demands as expressed in life and law are greater and more complex… Popular legal culture, in its many manifestations, is central to the social theory of law. The starting point of social change can be located in the outer context: material and technological changes, natural disasters, and the like. But these do not operate in a human or social vacuum. They interact with an existing structure, and existing minds and personalities. These create popular legal culture; and popular legal culture makes law”.

גם באשר ל"מסע בין כוכבים" ניתן למצוא השפעות עמוקות של הסדרה על יוצרי המשפט. בדומה ליצירות "תרבות פופולרית" אחרות, מסייעת גם "מסע בין כוכבים" בהוראת מוסר ומשפט. יתירה מכך, לעולם הרעיונות והאסוציאציות של הסדרה ניתן למצוא ביטוי נרחב בכתיבה האקדמית בנושאים רבים ומגוונים, כגון: שכפול גנטי, סדר שלטוני, אחריות וניירטליות חברתית של העיתונות, פמיניזם, קניין רוחני בדיני מחשבים, משפט בינלאומי, היחס בין פרוצדורה למהות, הזכות לפרטיות, פרשנות חוקתית, רב תרבותיות, דיני מלחמה ואף דיני חברות.

Planet of the Apes (1968)

ג. משפט ומדע בדיוני
"מסע בין כוכבים" ומדע בדיוני
התיוג השני, שאותו ניתן להצמיד ל"מסע בין כוכבים", הוא, כאמור, השתייכותה לסוגת "המדע הבדיוני". מאמצים להגדיר סוגה זו נתקלים בקשיים עד כדי הרמת ידיים בדמותן של אמרות טאוטולוגיות, כגון: “[Science Fiction]… It is that thing that people who understand science fiction point to, when they point to something and say ‘That’s science fiction’”. נסיונות קונסטרוקטיביים יותר מבקשים לאפיין את המדע הבדיוני כסגנון ספרותי הכולל יצירות דמיוניות המכילות אלמנטים ספקולטיביים השייכים לתחום של ה"אפשרי, אבל לא כרגע". בכך נבדל המדע הבדיוני מסוגת ה"פנטסיה", אשר טומנת בחובה יצירות דמיוניות שסותרות באופן גלוי וברור את מה שכיום אנו חוזים בגדר "אפשרי אי פעם". ניתן, כמובן, לחלוק על תקפותה של הגדרה זו. ישנן יצירות אשר נוטים לסווגן כ"פנטסיה", בשל מאפיינים מיתיים, דתיים ו"לא מדעיים" אחרים, אשר כלולים בהן, למרות שמשולבים בהן רכיבים של מדע "אפשרי" (כמו טילים, טיסות בחלל, וכדומה). בדומה, גם ה"ליבה הקשה" של המדע הבדיוני תלויה הרבה פעמים בטכנולוגיות שנחזות על ידי רוב המדענים כיום כבלתי אפשריות – כמו מהירות העולה על מהירות האור או מסעות בזמן. הסיווג על פי מידת האפשריות הטכנולוגית, איפוא, אינו מועיל במיוחד. הדגש צריך להינתן דווקא לאופן בו מוסברות תופעות שונות המוצגות במסגרת העלילה. ב"מדע בדיוני" הן יוסברו באמצעות עקרונות מדעיים, כגון – סיבתיות, חוקיות מתימטית וכדומה, בניגוד להסברים בעקרונות אחרים – דתיים, מיסטיים או על-טבעיים. התייחסות דומה ניתן למצוא בהגדרה החלוצית שניתנה כבר לפני למעלה מ-150 שנה לעבודותיו החדשניות של ר' א' לוק; וכן בהגדרות דומות שניתנו על ידי סופרי מדע בדיוני עצמם, כגון: ס' מרקוביץ', ל' ס' דה-קאמפ, ועוד.

המדע הבדיוני כולל יצירות רבות, אשר נמנות עם ה"תרבות הפופולרית", לצד יצירות הנחשבות לספרות רצינית שנכתבו על ידי יוצרים גדולים ומפורסמים. יש המזהים מרכיבים של מדע בדיוני כבר ביצירות עתיקות יומין. אף על פי כן, היצירות הנחשבות כמדע בדיוני נכתבו ברובן במהלך המאה ה-20, במיוחד במחציתה השנייה, אחרי מלחמת העולם השנייה. וכפי שמעיד Thomas Disch – סופר, משורר ומבקר ספרות מדע בדיוני: “[M]ost of the science fiction that is worth reading has been written by the writers I’ve met… there are few other fields of endeavor – quantum mechanics, computer design, genetic engineering – in which so large a proportion of its most illustrious figures still figure in reference books with only a single date in the parentheses after their name. And there are even fewer fields that have had so brief a history in proportion to the extent of their cultural impact”.
"מסע בין כוכבים", איפוא, נמנית עם אותה "ליבה קשה" של מדע בדיוני, הן בהקשר למאמצים הרבים שהושקעו בהנמקות המבוססות על העקרונות המדעיים של הטכנולוגיות המוצגות בה, והן בהקשר למועד יצירתה.

המשפט במדע הבדיוני
בתולדות המדע הבדיוני ישנן יצירות רבות אשר התייחסו לשאלות חברתיות, מוסריות ומשפטיות. אייזק אסימוב חקר הסברים מתימטיים ו"פסיכוהיסטוריים" להתמוטטות ולבנייה מחדש של מערך מדיני וחברתי בין-גלקטי. אנדרי נורטון עסק בסכנות המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות, באמצעות בדיקת ההשלכות המוסריות של ניצול מסע בזמן כאמצעי במלחמה זו. ג'ו הלדמן חידד את השלכות מלחמת וייאטנם באמצעות תיאור של מלחמה עתידנית מיותרת וארוכה, וניסה לחקור אפשרות כי טכנולוגיות עתידיות ימנעו מלחמות, ואיך ייראו העולם והחברה בעידן של שלום. ג'יי. מייקל סטרזינסקי הציג ב"בבילון 5" התמודדות עם ניהול בעיות חברתיות על תחנת-חלל בין גלקטית, אשר בה מתארחים יצורים תבוניים מעולמות שונים והרשימה עוד ארוכה. אכן, “Science Fiction in its variant forms is not purely escapist entertainment, and is not limited to the exploration of the social implications of new technologies. Science Fiction also explores political, legal and ideological alternatives, commenting upon both our present and possible futures. In much the same way as mythology provided a narrative framework for the Greeks and Romans, Native Americans, and other civilizations to explain and give order to their universe, the drama of Science Fiction gives shape to ours”.

לפעמים יכולה יצירת מדע בדיוני, על התפישות החברתיות והמשפטיות המוצגות בה, להפוך לרלוונטית במיוחד בשל התפתחויות מציאותיות, אשר תואמות את העולם הבדיוני. כך, למשל, קרה לתת-הסוגה של המדע הבדיוני, המכונה "סייברפאנק", שספרו של וויליאם גיבסון Neuromancer משנת 1984, נחשב בעיני רבים לאביה מולידה. גיבסון, שהיה חסר כל ידע מקצועי במחשבים, תיאר בספרו זה מציאות קשוחה אשר בה תופסים המחשבים מקום עליון במערך חברתי נוקשה, השולט בחייו של הפרט והמפקח על כל היבט שלהם. גיבורי הסייברפאנק, הם צעירים, ציניים ביחסם אל סמכות, מאמינים בפתיחות, בשיתוף ובסדר חברתי א-צנטרליסטי. הם קוראים תיגר על המערכת באמצעות אותו המכשיר עצמו – המחשב. את עקבות אותם גיבורי סייברפאנק בדיוניים ניתן למצוא כיום ב"האקרים" אשר נתפשים לפעמים כפושעים ולפעמים כגיבורים וכן בשיח משפטי רציני בכל הנוגע לאופיה הפתוח והמבוזר של רשת האינטרנט.

אך גם באותם מקרים, בהם המציאות מתמהמהת להתיישב עם העולם הבדיוני, עדיין נודעת לו חשיבות ביכולתו לעסוק בשאלות חברתיות ומשפטיות תוך ניתוקם מהקשרים עכשוויים. בכך מושג האפקט החזק המושג על ידי כל סיפור, שהוא בבחינת משל ואשר מגרה את הקורא לפענח את הנמשל ולהחיל את הרעיונות שבוטאו בו על המציאות. יתירה מזאת, באופן זה מושג דיון פתוח ואמיתי אשר מנוטרלים בו אותם רגשות ודעות קדומות אשר נושאים רגישים יכולים להעלות. כך, לדוגמה, התאפשר בידו של פרנקלין ג' שאפנר לבקר את התאכזרות האדם לבעלי חיים באמצעות סרט המדע הבדיוני "כוכב הקופים" (1968), שבו היו אלה דווקא הקופים אדוני הארץ, אשר כלאו, היכו והעבידו את האדם. היפוך התפקידים, אשר יכול להתרחש רק על ידי מיקום העלילה בכוכב אחר או בזמן אחר, הוא אשר מקנה למסר את כוחו.
בדומה, גם ב"מסע בין כוכבים" עצמה ניתן למצוא שימוש במאפיין זה. הפרק Let That be Your Last Battlefield של ST עסק בסוגיה הרגישה של היחסים הבין גזעיים בארצות הברית. עלילתו של הפרק התמקדה בדמותם המגוחכת והטרגית כאחד של בֶּלֶה ולוֹקַאי, אשר היו בני שבטים שונים מאותו כוכב. גופם של שניהם היה בחציו האחד שחור ובחציו השני לבן, אלא שבשבט אחד היה הצד הימני שחור, ואילו בשבט השני, הצד השמאלי. בשל כך, נתמשכה מלחמה אכזרית, אשר בֶּלֶה ולוֹקַאי היו לניצוליה היחידים. הניתוק מהקונטקסט העכשווי המקומי הוא שהיווה את הבסיס הסטירי להבעת עמדה המגחכת עוינות בין גזעית.

דוגמה נוספת היא מסדרת ההמשך STNG. בפרק The Outcast פוגשת האנטרפרייז בתרבות ג'נאי (J’naii) – גזע שברובו המכריע מורכב מאנדרוגינוס – יצורים נייטראלים מבחינה מינית. במהלך הפרק עובדים יחדיו באינטנסיביות רבה וויל רייקר, הקצין הראשון על האנטרפרייז, וסוּרַן מהג'נאי. חיבה רבה נוצרת ביניהם, אשר מתפ1תחת בסופו של דבר לרגשות רומנטיים. סורן מתוודה כי ישנו מספר קטן של אנשי ג'נאי, יוצאי דופן, אשר כן מרגישים שייכות לאחד המינים. היא, לדוגמה, תמיד הרגישה עצמה כמשתייכת למין הנשי, אבל שמרה זאת בסוד בשל החוק המחייב את שכמותה לעבור טיפול פסיכופיסי המוחק את ההשתייכות המינית ואשר נוטע במוחו של המטופל את הדיעה כי השתייכות מינית היא התנהגות בלתי סוציאלית ומסוכנת. רייקר מחזיר לסורן אהבה, אבל מערכת היחסים מתגלית ובני עמה חוטפים אותה בחזרה אל הכוכב, שם היא עוברת את הטיפול הפסיכופיסי. הוא עוד מנסה לארגן מבצע חילוץ, אך מאחר. בפגישתו הבאה עם סורן, היא כבר מתנצלת בפניו שאינה מרגישה אליו דבר וכי טעתה-חלתה להרגיש כך מלכתחילה. מוסר ההשכל הוא ברור. לחץ חברתי ומשפטי לוותר על נטיות מיניות עלול לשלול מאדם את אהבתו ואת זהותו, ולכן אינו ראוי. עצמתו של המסר בפרק זה נשענת על העובדה כי כל דיעה קדומה באשר לאנשים בעלי נטיות מיניות חריגות, מנוטרלת באמצעות היפוך התפקידים, כאשר דווקא האהבה ההטרוסקסואלית, הנוחה להזדהוּת, היא הנרדפת. אכן, “[W]hat STNG and, indeed, all of Star Trek does best [is] taking a meaningful social, legal, political or philosophical issue and elucidating it by giving it a science fiction twist. It is only when viewed through the prism of fiction, and especially science fiction, that people are sufficiently distanced from the problem to see the ‘moral of the story’”.

המשפט במדע הבדיוני – המחקר
מדע בדיוני, איפוא, כסוגה אמנותית, מהווה בסיס נוח לעיסוק בשאלות חברתיות, מוסריות ומשפטיות. יחד עם זאת, המחקר בתחום המשפט והמדע הבדיוני, למצער, הוא דל יחסית. הסיבה לכך נעוצה ודאי בעובדה שיצירות מדע בדיוני הן, במרביתן, פרי המחצית השנייה של המאה ה-20. כמו כן, רובן נמנות עם תחום התרבות הפופולרית, אשר, כאמור, אופיין ברתיעתם של מלומדי המשפט לעסוק בו. יחד עם זאת, כשם שבתחום המשפט והתרבות הפופולרית הולכת הרתיעה וקטנה כך גם בתחום המשפט והמדע הבדיוני ניתן לזהות עיסוק מחקרי הולך ורב. מחקרים אקדמיים נעשו, כאמור, בקשר למשפט ול"מסע בין כוכבים". מחקרים אחרים התייחסו ליצירות אחרות. לורנס פרידמן גייס את השינויים שחלו ביצירות מדע בדיוני ביחסן לחייזרים, כדי לקדם פלורליזם והגנה על זכויות אדם בארצות הברית; אנה וג'ון נלסון השוו בין תפישות רפובליקניות ופמיניסטיות של מוסדות משפטיים ושלטוניים לבין האופן בו מצטיירים מוסדות אלו ביצירות מדע בדיוני; פול ג'וזף ושרון קרטון חקרו את דמותם (חסרת ההשראה) של עורכי הדין בסדרות מדע בדיוני בטלוויזיה; וולטר אפרוס חקר את דמותו של החוק ושל עורכי הדין בספרות הסייברפאנק; קריסטין קורקוס, איזבל קורקוס ובריאן בירשקוף נעזרו בחקר דמויות תבוניות מלאכותיות ויצורים אחרים, אשר נבראו בידי אדם, כפי שהוצגו בספרות מדע בדיוני, על מנת לגבש עמדה משפטית ומוסרית בשאלת השיבוט (השכפול הגנטי); רוברט לורנס השווה בין הקולניאליזם המשפטי והתרבותי של האדם הלבן נגד האינדיאנים לבין הקולניאליזם של המין האנושי נגד תרבויות חייזרים על פלנטה אחרת, כפי שמתוארת בספר המדע הבדיוני The Curcuit; דריק בל חקר סוגיות של גזענות וצדק ביצירות מדע בדיוני; ועוד.

 

חלק ג', שיפורסם בקרוב, יכלול בין השאר את "מסע בין כוכבים" והומניזם, עקרון השקילות, התיאוריה הכלכלית, העקרון הרחב והמקרה הפרטי.


המאמר נכתב על-ידי ד"ר אלעד אורג בעת היותו תלמיד תואר שלישי בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו.
המאמר פורסם בלקט המאמרים "משפט וספר" שיצא לאור ב-2007 בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין. אנו מודים לד"ר אורג על הרשות לפרסם את הטקסט, לראשונה באינטרנט.

את המאמר בליווי הערות השוליים ניתן לקרוא כאן.

Advertisements

מחשבה אחת על “הומניזם במאה ה-24: "מסע בין כוכבים" ומשפט, חלק ב' – מאת ד"ר אלעד אורג

  1. פינגבק: הומניזם במאה ה-24: "מסע בין כוכבים" ומשפט, חלק א' – מאת ד"ר אלעד אורג | סטארבייס972 | The Last Outpost

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s