חלקו השלישי של המאמר אשר כתב ד"ר אלעד אורג עוסק הפעם ישירות ב"מסע בין כוכבים". כיצד באה לידי ביטוי בסדרות הפילוסופיה ההומניסטית, יחסה לדת ומרכזיותו של האדם? האם שולטת בזכיון התפישה התועלתנית או דווקא זו המנוגדת לה?
בנוסף, על התיאוריה הכלכלית של המשפט, פרנגים, כללי הרכש, ווסלי קראשר והפריים דיירקטיב.

ד"ר אורג הוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו. המאמר נכתב בעת היותו תלמיד לתואר שלישי, פורסם בלקט המאמרים "משפט וספר" שיצא לאור ב-2007 ומפורסם אצלנו, לראשונה באינטרנט.

לפניכם החלק השלישי של המאמר שמובא במלואו (למעט שינויים הכרחיים) בחמישה חלקים. בשל מגבלות האתר הוא אינו כולל את הערות השוליים הרבות שנכללו במקור. המעוניינים יוכלו למצוא בסוף העמוד קישור לגרסה הכוללת את ההערות.

קריאה נעימה!

פרק שלישי – "מסע בין כוכבים", הומניזם ומשפט

א. מבוא – הומניזם, דת, אדם וחברה
לפילוסופיה ההומניסטית היבטים רבים וזרמים רבים, אשר המשותף להן הוא הצבתו של האדם כערך עליון. בין המאפיינים המרכזיים של הפילוסופיה ההומניסטית ניתן לציין את דחיית התפישות הדתיות, שלפיהן יש משהו, חיצוני לאדם, העולה עליו בחשיבותו. כמו כן, מאופיין העיסוק ההומניסטי בחקר מתמיד בדבר מהותו של האדם, ובדבר המאפיינים והצרכים המקנים לו את זהותו האנושית. מאפיין נוסף של ההומניזם, העיקרי במסגרת חיבור זה, הוא מרכזיותו של האדם גם במסגרת החיים החברתיים. על פי מאפיינים אלו ניתן לסווג את הפילוסופיה העומדת בבסיס "מסע בין כוכבים" כפילוסופיה הומניסטית.

באשר למאפיין הראשון, "מסע בין כוכבים" מייצגת תפישה חילונית מובהקת. היא מבטאת אמונה בכוחו של האדם להניע תהליכים באמצעות הגשמת רצונו החופשי ובכוחו לחקור תופעות באמצעות שכלו, ללא כפיפות להשגחה חיצונית או תלות בה. כחוט השני עוברת ב"מסע בין כוכבים" התייחסות ביקורתית אל הדת, ובמיוחד נגד אלה המכתירים עצמם כאלים או כנציגיהם. בפרק Who Mourns for Adonais? של הסדרה המקורית (ST), פוגש צוות הספינה יצור בעל כוחות נעלים המכנה עצמו בשם אפולו, הדורש מהם לעבדו כיאה לבן האלים. למרות ההכרה בכך כי הוא אכן האל אפולו מהמיתולוגיה היוונית, מסרב קפטן קירק לדרישתו. הוא אף חושף כי כוחו האלוהי אינו אלא טכנולוגיה אשר נראית בעיני בני הכוכב הפרימיטיבי כאותות משמיים, אולם למעשה, היא נחותה בהשוואה לטכנולוגיה שהספינה אנטרפרייז נושאת. בדומה, גם בפרק Catspaw מתגלים סילביה וקוֹרוֹבּ, המציגים עצמם כמכשפה וכקוסם, להיות חוצנים בעלי טכנולוגיה מתקדמת. בפרק The Tholian Web קפטן קירק נעדר ונחשב למת. בהעדרו, נחשפים הצופים להלוויה שנערכת לכבודו. זהו טקס חילוני לחלוטין, נעדר כל סממן דתי. הדוגמה המובהקת ביותר לחילוניותה ההומניסטית של "מסע בין כוכבים" היא בסרט החמישי The Final Frontier. בסרט זה מתגלה אל להיות יצור מרושע ותככן. במהלך זדוני הוא סיבך את חברי צוות הספינה בהרפתקה מסוכנת בחיפוש אחר שָא-קַא-רִי (הכינוי שנתנו בני וולקן לכוכב גן העדן), אשר התגלה כמלכודת. בעקבות האכזבה, נשאל קפטן קירק על ידי ד"ר מק'קוי אם יש אלוהים, ותשובתו אינה מותירה ספק: “Myabe God is not out there, but it is in the Human heart”. גם במסגרת STNG ממשיכה הסדרה להציג קו חילוני מובהק. בפרק Devil's Due מתעמת קפטן פיקארד עם אישה הטוענת כי היא השטן בכבודו ובעצמו. להוכחת טענתה היא מבצעת תעלולים שונים המעידים על כוחות עצומים (כמו הרעדת האדמה על פי פקודה קולית). פיקארד מסרב להאמין לה, ולאחר שהוא מגלה את הדרך בה היא מרמה את צופיה, הוא חושף את קלונה ברבים על ידי ביצוע אותם תעלולים בדיוק. בדומה, בפרק Who Watches the Watchers מגיעה האנטרפרייז אל כוכב אשר אנשיו סבורים בטעות כי קפטן פיקארד הוא האל. הם אף לוכדים את יועצת הספינה דיאנה טרוי, ומבקשים להקריבה לעולה לריצוי האל פיקארד. לאחר נסיונות שכנוע עקרים רבים, נאלץ פיקארד לספוג פגיעת חץ, ולהוכיח בפציעתו את אי-אלוהיותו. רק אז עולה בידו לשכנע את בני הכוכב כי הוא בסך הכל יצור תבוני כמותם, רק מתקדם יותר; והדוגמאות לכך עוד רבות.

גם באשר למאפיין השני, מציגה "מסע בין כוכבים" עמדה הומניסטית ברורה. הסאגה כולה עוסקת, חזור ושנה, בניסיון לאפיין מהי האנושיות. אכן, “Although Star Trek is perhaps best known for its Vulcans, Klingons, Romulans, and other extraterrestrials, it is humanity and questions about human nature that dominate the series and films”. כך, למשל, ישנם אלה הסבורים כי שלוש הדמויות המרכזיות ב-ST – קפטן קירק, הקצין הראשון ספוק (הוולקני) וד"ר מק'קוי – מייצגות את שלושת הכוחות בנפש האדם – כוח הרצון, השכל והרגש (בהתאמה). במובן זה, השתייכותה של "מסע בין כוכבים" לסוגת המדע הבדיוני מסייעת בידה, שכן היא יכולה להמחיש ולהבליט תכונות אנושיות באמצעות חידוד ניגודים בין יצורי אנוש לכאלה שאינם. כך, למשל, בפרק The Host של STNG, מוצג החיבור האנושי הבלתי ניתן להפרדה בין גוף ונפש. סיפור המעשה מתמקד באוֹדַן, מגשר בעל מוניטין בין-כוכבי, אשר מגיע אל האנטרפרייז במטרה לנהל הליך גישור לשלום בין שני ירחים שכנים, המצויים במצב מלחמה. ד"ר קראשר מתאהבת באודן, נעים ההליכות ורחב האופקים, אלא שלאחר כמה ימים, הוא נפצע במתקפה. מתברר, כי אודן רב המוניטין הוא טְרִיל – בן גזע חוצני שמשמש פונדקאי לשיתופנים החיים עימו בסימביוזה. ניתן להעביר את השיתופן מן הגוף ולהשתילו בגופים מארחים שונים, יחד עם תודעתו. הבעיה היא שלא כל גוף מארח יכול להכיל את התודעה הזרה למשך תקופה ארוכה. במקרים כאלה, עלול הגוף המארח לחלות ולמות. לפיכך, יש הכרח להשתיל את אודן בגוף טריל חדש, ובדחיפות. אלא שספינת החלל של הגוף-המארח-המחליף מתמהמהת, ובלית ברירה מתנדב הקצין הראשון של האנטרפרייז, רייקר, "לארח" בינתיים את אודן בגופו. אודן מושתל ברייקר, וד"ר קראשר מצליחה לבסוף, לאחר קשיים מרובים, להגשים את אהבתה לאודן גם כאשר הוא מתארח בגופו של ידידהּ האפלטוני משכבר הימים. הזמן חולף, אודן-רייקר מצליח במשימתו להביא שלום בין הירחים הניצים, אבל גופו של רייקר מתחיל לחלות. ממש ברגע האחרון מתבשרת ד"ר קראשר, כי הגיע הגוף-המארח-המחליף וכי תהליך השתלת אודן בו עברה בהצלחה. נרגשת היא ממתינה לבואו של אודן אשר מופיע בחדרה בגוף… אישה. בשלב זה מושכת ד"ר קראשר את ידיה מן הרומן המסתבך ומתנצלת בפני אודן על נחיתותם של בני האדם אשר כבולים עדיין לחיבור בין גוף לנפש. דוגמה נוספת הממחישה עד מאוד את השימוש שעושה "מסע בין כוכבים" בכלים שמקנה לה סוגת המדע הבדיוני כדי לחדד את מאפייני ה"אנושיות", היא דמותו של דָאטַה ב-STNG. דאטה הוא אנדרואיד, מחשב רובוט דמוי אדם, אשר מביט בפליאה על המסתורין האנושי. יש המשווים אותו לדמותו של פינוקיו, במובן זה, שככל שהסדרה הולכת ומתקדמת הוא רוכש לעצמו ידע רב יותר על מהותה של האנושיות ואגב כך מתקרב אליה במהותו שלו עצמו. במהלך הסדרה לומד דאטה על מין, על אהבה, על הומור, על דאגה לאחרים, על ידידות, על הורות, על חיפוש הורים, על חלומות ועל התמודדות עם רגשות.

למאפיין השלישי של הפילוסופיה ההומניסטית עשויות להיות השלכות משפטיות, שכן הוא מקנה ערך עליון לאדם היחיד גם במסגרת היחסים בינו לבין זולתו. על פי תפישה זו, שהפילוסוף קאנט הוא אחד מהוגיה החשובים ביותר, האדם והאנושיות אשר טמונה בו, לעולם יהיו המטרה ולא האמצעי להשגת מטרות אחרות, גם כאלו המשרתות פרטים רבים אחרים ואף את החברה כולה. לפיכך, גם בהקשרים משפטיים, אין לעשות את האדם אמצעי להשגת יעדים חברתיים או ציבוריים, שהמשפט חפץ ביקרם, אלא דווקא המטרה שלאורה יעצב המשפט את הכרעותיו. גם בנקודה זו מציגה "מסע בין כוכבים" עמדה הומניסטית כמפורט להלן.

ב. עקרון השקילות
אחת התפישות המשפיעות ביותר על המשפט המודרני היא התפישה התועלתנית. על פי תפישה זו, יש לשפוט כל פעולה במונחים של תועלת (כלכלית, רגשית, רוחנית או כל דבר בעל ערך אחר). רק פעולה אשר מניבה תועלת רבה יותר מאשר נזק, היא רצויה (וחוקית). הגנת הצורך היא אחת הדוגמאות לדוקטרינה משפטית המבוססת על התפישה התועלתנית. על פי הגנה זו בישראל, אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה פוגעני שעשה כאשר במעשה זה הציל אינטרס אחר. בהקשר זה מתעוררת השאלה (בין יתר מרכיבי ההגנה), אם האינטרס אשר בו פגע האדם "שקול" לאינטרס אשר אותו הציל. דרישה זו מבטאת תפישה תועלתנית. אם האינטרס המוצל (התועלת) שקול (או, למעשה, עולה במעט) על האינטרס שנפגע (הנזק) אזי הפעולה רצויה, ולכן אין לשאת בגינה באחריות פלילית. בדומה, מחיל סעיף 8 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו את עקרון השקילות. על פי הסעיף, פגיעה בכבוד האדם תהיה מותרת רק אם היא "במידה שאינה עולה על הנדרש". ביטוי זה פורש כקובע, בין השאר, יחס של שקילות בין התועלת לציבור לבין הנזק לפרט. המשמעות של דוגמאות אלו היא ברורה. באופן עקרוני מותרת על ידי החוק והחוקה פגיעה באדם אחד כאמצעי להצלת אדם או אינטרס אחר, כאשר אלו עולים עליו במשקלם ובערכם. תפישה כזו מנוגדת כמובן לעיקרון ההומניסטי שהצגנו לעיל, שלפיה לעולם לא יהווה האדם אמצעי, אלא תמיד מטרה, ועל רקע זה נמתחה עליה ביקורת חריפה בספרות. כך, למשל, סבור פילוסוף המשפט מקלוסקי, כי אין מקום להחיל את עקרון "השקילות", כאשר על "מאזני השקל" מונחים חיי אדם. לשם המחשת טיעונו מציג מקלוסקי דילמה היפותטית. בעיירה אחת מבוצעים מעשי אונס אכזרי, אשר יוצרים תסיסה טעונה ואלימה בקרב בני המקום. האם רשאי שריף העיירה להקריב קרבן יחיד חף-מפשע ולשלחו לעמוד התלייה ובכך להביא להרגעת ההמון הזועם ולמנוע מהומות דמים שיביאו להרוגים רבים? התשובה היא שלילית, כמובן. הפרט אינו אובייקט המבטא ערך אובייקטיבי של תועלת, שיש לשקללה במסגרת התועלת הכללית. הפרט הוא סובייקט, אשר אין להשתמש בו, כאמצעי, לשום מטרה אחרת, אפילו כאשר היא משרתת מספר גדול יותר של פרטים. ואכן, בפרשנות עקרונות השקילות נותנים גם השופטים ביטוי לערכים הומניסטיים, במיוחד עת מדובר בחיי אדם.

אותה רוח הומניסטית, אנטי-תועלתנית, המבוטאת על ידי מקלוסקי ובפרשנות השיפוטית, ניתן למצוא גם ב"מסע בין כוכבים". הפרק Justice של STNG מציג דילמה של "שקילות" בפני קפטן הספינה פיקארד. חניך צעיר המתמחה על סיפון האנטרפרייז, ווסלי קראשר, מבקר בפלאנטה זרה והורס בטעות חממת פרחים מוגנת, עבירה שהעונש בגינה על פי חוקי המקום הוא מוות. פיקארד, שאינו מוכן להפקיר את החניך הצעיר, מכריז על כוננות צבאית למקרה שהניסיונות המדיניים לא יצליחו להביא לשחרורו. על רקע זה מתעוררת השאלה על ידי חבר הצוות, דאטה האנדרואיד: “Would you choose one life over a thousand?”. במילים אחרות, תוהה דאטה, אם אין בהתנהגותו של פיקארד משום הפרה של "עקרון השקילות", והרי נזק הפגיעה (הקרבתו של האחד) קטן בהרבה מתועלת הפגיעה (הצלתם של הרבים מסכנת המוות). תשובתו של פיקארד היא נחושה: “I refuse to let arithmetic decide questions like that”. יש בכך, כמובן, שלילה מוחלטת של עקרונות תועלתניים, המבקשים להתייחס לבני אדם כנתונים מספריים במשוואת התועלת, ואימוץ של העקרונות בדבר ערכו העליון של האדם הסובייקטיבי.

הפרק I, Borg של STNG מהווה דוגמה נוספת לבחירה מוסרית זו. בפרק זה, מחלצת האנטרפרייז פצוע הנמנה על תרבות הבורג, האויבת המרה ביותר של הפדרציה. כזכור, הבורג הינה תרבות אשר בניה מחוברים לתודעה קולקטיבית ללא כל מהות אינדיבידואלית. באחת מן הפרשיות, אף הצליחו הבורג לשבות את קפטן פיקארד ושללו ממנו את זהותו האינדיבידואלית על ידי צירופו אל הקולקטיב – חוויה אשר הותירה בו צלקות נפשיות ודחף עז לנקמה. תכניתו של פיקארד היא להחזיר את הפצוע לאחר שיחלים אל הבורג, כאשר הוא נושא וירוס אשר יופץ ברגע התחברותו אל הקולקטיב וישמיד אותו. אלא שבמהלך ההחלמה ועל רקע ניתוקו של הפצוע מן הקולקטיב, הוא מתחיל להראות סימנים של אינדיבידואליות ואפילו מכנה עצמו בשם הפרטי המתחכם יוּ. חברי הצוות שעקבו מקרוב אחר השינוי שחל בו מתחילים לפקפק במוסריות תכניתו של פיקארד, ומנסים להניאו מכך: “If you are gonna use this person to destroy his race, you should at least look him in the eye once before you do it… because I am not sure it is still a Borg”.. אבל פיקארד בשלו: “It’s not a PERSON, damn it, it’s a Borg”, הוא צועק. לבסוף מסכים פיקארד להיפגש עם יו אבל רק כדי לנסות ולחשוף את מהותו האמיתית כזרוע של קולקטיב הבורג. אלא שבשלב מסוים מסרב יו להמשיך את השיחה: “I will not assist you”, הוא אומר. כאן נפתחות עיניו של פיקארד לרווחה. “You said ‘I’… But you are Borg”, הוא תמה. “No, I’m Hugh”, ענה יו. בעקבות זאת, מחליט פיקארד לוותר על תכניתו, ול-יו ניתנת הבחירה להחליט אם הוא חוזר אל קולקטיב הבורג או נשאר על האנטרפרייז. שוב אנו עדים לתפישה המסרבת לראות ביחיד אמצעי להשגת מטרות של הרבים, אפילו במצבי מצוקה כמו מלחמה אכזרית באויב מר ואפילו כאשר אותו יחיד נמנה עם האויב. כל עוד נתפש יו לא כאינדיבידואל אלא כזרוע של הקולקטיב, שקל פיקארד לעשות ב"זרוע" שימוש על מנת להשמיד את הקולקטיב המאיים. אבל מרגע שנחשפה אישיותו האינדיבידואלית של יו, סירב פיקארד לעשות בו שימוש מכל סוג שהוא, גם לא לשם הצלת הרבים אשר עלולים להיפגע במלחמה נגד הבורג, אשר אין כמו פיקארד, כאמור, לדעת עד כמה אכזר הוא.

דוגמה נוספת ניתן למצוא בסרט השלישי The Search For Spock, שם מגיעה לשיאה דחייתו של "עקרון השקילות" התועלתני. סיפור המעשה מתחיל בספוק, הקצין הראשון של הספינה, המקריב את חייו כדי להציל את חבריו. הוא אף מסביר כיצד מעשה זה מתיישב עם עקרון היסוד של ההיגיון הוולקני התועלתני, שלפיו “The needs of the many outweigh the needs of the few or the one”. אלא, שבהמשך מתברר לקפטן קירק ולצוות הספינה כי יש סיכוי שספוק חי, והם יוצאים לאזור שבשליטת הקלינגונים כדי לחלץ את ספוק (בכך הם אף מבצעים עבירה צבאית, שכן באותה תקופה עוד היה מצב של מלחמה בין הפדרציה לקלינגונים). בסופו של דבר, נמצא ספוק בריא ושלם, אבל במהלך מבצע החילוץ נהרג בנו של קפטן קירק. על רקע זאת תוהה ספוק מדוע סיכן קירק כל כך הרבה אנשים למען הסיכוי הקלוש להציל ספוק אחד. והוא ממהר לענות לו: “Because the needs of the one outweighs the needs of the many”.

באוסף הדוגמאות הללו אנו עדים לאמירה המוסרית ההומניסטית הנחרצת, שלפיה "עקרון השקילות" אינו יכול להוות אבן בוחן רלוונטית שעה שעל כפות המאזניים נמצאים בני אדם, אינדיבידואלים, סובייקטיבים.

ג. התיאוריה הכלכלית של המשפט
ביטוי נוסף ובולט לתפישה התועלתנית הוא התיאוריות הכלכליות של המשפט. מפתחי תיאוריות אלו סבורים כי מטרתו העיקרית של המשפט צריכה להיות הרווחה הכלכלית הכוללת. לפיכך, מבקשים הם לעצב את כללי המשפט באופן כזה אשר יביא למקסימום את התועלת הכלכלית. חוקיותה של פעולה תישפט על פי מבחן השקילות הכלכלית – כלומר, אם במאזן הכולל היא מביאה יותר רווח כלכלי מנזק כלכלי. הנחת היסוד היא, כי אדם רציונאלי יפעל תמיד באופן אשר יביא למקסימום את רווחיו האישיים, וכי את כל מאווייו וצרכיו ניתן לתרגם לערך הכספי שהוא מוכן לשלם בעדם.

תפישה הומניסטית תדחה כמובן את התיאוריה הכלכלית משני טעמים: האחד, שהיא אינה מבקשת להתרכז ביחיד, אלא מבקשת לעשות בו שימוש למען הגדלת הרווחה הכלכלית הכוללת תוך החלה של עקרון השקילות; השני, שהיא מציגה תפישה חד-מימדית ובלתי ממצה של האדם, תוך התעלמות ממטרותיו הלא-ממוניות ומשאיפותיו הלא-אנוכיות. באשר לטעם הראשון, כאמור, "מסע בין כוכבים" אכן דוחה את עקרון השקילות כעיקרון מנחה להכרעות משפטיות ומוסריות. גם באשר לטעם השני, מציגה "מסע בין כוכבים" עמדה הומניסטית ברורה הדוחה את הנחות היסוד של התיאוריות הכלכליות בדבר מהותו של האדם. אחת התרבויות החוצניות הנלעגות והבזויות ביותר המוצגות בסדרה היא חברה שהעמידה בבסיסה את התיאוריה הכלכלית. הפֶרֵנְגִים, כזכור, הם דמויי-אדם נמוכי קומה בעלי ראש עגלגל ואזניים בולטות, התרבות שלהם מבוססת על אהבת ממון וחשדנות מתמדת, ואילו המוסדות הכלכליים הם החשובים ביותר במסגרתה. הפרנגים הוזכרו כבר ב-STNG, אולם, היכרות מעמיקה עמם נערכת רק בסדרת ההמשך השלישית – STDS9, אשר אחת הדמויות הקבועות בה היא קְוַוארְק הפרנגי, המנהל והבעלים של קזינו, פאב ובית-בושת על תחנת החלל. על התיאוריה הכלכלית, העומדת בבסיסה של התרבות הפרנגית, ניתן ללמוד מרשימה ארוכה של כללי הדרכה לאיש העסקים הפרנגי, המכונים Rules of Acquisition. כללים אלה נכתבו על ידי המושל הגדול של הפרנגים, גִינְט, והם משקפים את היסודות התרבותיים המקודשים לתרבות הפרנגית. בין כללים אלה ניתן למצוא את אלו:

Rule no. 3 – Never spend more for an acquisition than you have to.
Rule no. 6 – Never allow family to stand in the way of opportunity.
Rule no. 9 – Opportunity plus instinct equals profit.
Rule no. 10 – Greed is eternal.
Rule no. 18 – A Ferengi without profit is no Ferengi at all.
Rule no. 21 – Never place friendship before profit.
Rule no. 22 – A wise man can hear profit in the wind.
Rule no. 34 – War is good for business.
Rule no. 35 – Peace is good for business.
Rule no. 41 – Profit is its own reward.
Rule no. 48 – The bigger the smile, the sharper the knife.
Rule no. 57 – Good customers are as rare as Latinum [Ferengi Coin – E.O] – treasure them.
Rule no. 74 – Knowledge equals profit.
Rule no. 85 – Never let the competitor know what you’re thinking.
Rule no. 89 – Ask not what your profits can do for you; ask what you can do for your profits.
Rule no. 95 – Expand or die.
Rule no. 97 – Enough is never enough.
Rule no. 98 – Every man has his price.
Rule no. 106 – There is no honor in poverty.
Rule no. 111 – Treat people in your debt like family – exploit them.
Rule no. 121 – Everything is for sale, including friendship.
Rule no. 144 – There’s nothing wrong with charity as long as it winds up in your pocket.
Rule no. 177 – Know your enemies but do business with them always.
Rule no. 190 – Hear all; trust nothing.
Rule no. 202 – The justification of profit is profit.
Rule no. 242 – More is good; all is better.
Rule no. 284 – Deep down, everyone’s a Ferengi.

התרבות הפרנגית, איפוא, היא תרבות של אנשי עסקים ממולחים, אשר ינקטו כל פעולה אשר תגדיל את רווחיהם. הפרנגי הוא חשדן, אנוכי ורודף ממון – קווי אופי המזכירים את ה"אדם הרציונלי" המונח בבסיס ההשקפה הכלכלית. מבנהו הפיסי מכוער ומעורר גיחוך, וגיבורי הסדרה בזים לו. בדרך זו של הצגת התרבות הפרנגית באור שלילי וגרוטסקי, מבססת "מסע בין כוכבים" אצל צופיה את הבוז לחברה המבוססת על עקרונות הדומים לאלו של התיאוריות הכלכליות של המשפט. באמצעות הגחכת האדם הכלכלי מתבטאות תכונות אנושיות אחרות של אמון, עזרה הדדית ושאיפות, החורגות מעבר לחומרנות גרידא.

ד. העיקרון הרחב והמקרה הפרטי
זירה נוספת, אשר בה עשוי להיווצר קונפליקט בין החברה לבין היחיד, היא באופן שבו מוחלים חוקים ועקרונות מופשטים על מקרה קונקרטי. בתי המשפט, בהקשר זה, מצויים בדואליות מתמדת. מחד גיסא, הם נדרשים לסכסוך הספציפי, הקונקרטי, המוצג לפניהם. מאידך גיסא, הם נדרשים לכללים ולעקרונות רחבים ומופשטים – הן אלה שהמחוקק קבע ובתי המשפט מיישמים אותם, והן אלה אשר בתי המשפט בעצמם מגבשים ואשר מחייבים את כלל הציבור מכוח עקרון התקדים המחייב. אמנם, פעמים רבות מתיישב הפתרון הקונקרטי עם המדיניות הכוללת. עם זאת, ייתכנו מצבים בהם נוצר מתח בין שתי פונקציות אלה של המשפט. או אז עולה השאלה לאלו מביניהן מחויב המשפט יותר, האם למקרה הפרטי או אולי לעיקרון הרחב? כך, למשל, עלולה להתרחש התנגשות בין רצונו של בית המשפט לקבוע סטנדרט התנהגות כללי חדש (על ידי קביעה כיצד "אדם סביר" חייב לנהוג) לבין אי-יכולתו של הסובייקט העומד למשפט לעמוד בסטנדרט הזה; התנגשות עלולה להתרחש גם בין המסר המרתיע, שהכרעת דין מבקשת למסור לציבור, לבין הצדק האישי עם העבריין, כאשר עבירתו בוצעה בנסיבות של מצוקה קשה (ראו על כך להלן). תפישה תועלתנית, כך נדמה, נותנת פתרון ברור. המדיניות המייצגת את האינטרסים הרחבים של הציבור הרחב עולה בחשיבותה על המקרה הפרטי המייצג רק את האינטרסים של הפרטים המעורבים בסכסוך. תפישה הומניסטית, לעומת זאת, תראה את המשפט מחויב, בראש ובראשונה, לצדדים הניצבים מולו. ברוח זו מבקרים כותבים פמינסטיים את המשפט – ה"גברי" באופיו, לטענתם – המעדיף עקרונות מופשטים וסטנדרטים אובייקטיביים על פני אינטרסים ממשיים וצרכים קונקרטיים של הצדדים הספציפיים לסכסוך: “…[T]he use of the reasonable person standard, which tries to create a high level of abstraction, objectivity of the case, and detachment from its circumstances, is in fact a male oriented standard… Thus, the tendency of judges to abstract a dispute from its particular context, to reformulate it in terms of a conflict of rights and seek a universal guiding principle by which the conflict can be resolved, is said to contrast with more ‘feminine’ approaches to dispute resolution which emphasize the relevance of context and the importance of preserving and developing particular relationships”. ברוח ביקורת זו, מגלה "מסע בין כוכבים" גם בהקשר זה העדפה ברורה לתפישה ההומניסטית-הפמיניסטית, אשר מבכרת את עניינם של הצדדים הסובייקטיבים לסכסוך, על פני העיקרון האובייקטיבי המופשט הרחב.

בפרק Justice, כזכור, הרס ווסלי קראשר בטעות את חממת הצמחים. קפטן פיקארד, במסגרת נסיונותיו לחלץ את החניך הצעיר מהוצאה להורג, נאלץ להתמודד עם החוק הגורף אשר קבע עונש מוות לכל מי שעבר עבירה במסגרת "איזור הענישה". את נאום השכנוע שלו חתם פיקארד במשפט הנחרץ: “There can be no justice so long as laws are absolute. Even life itself is an exercise in exceptions”. משמעות הדברים היא ברורה. הכללים והעקרונות, אשר לפיהם אנו מבקשים להסדיר את חיינו החברתיים, אינם בגדר תורה מקודשת. לכל כלל יש יוצא מן הכלל, ואין להקריב את המקרה הסובייקטיבי הקונקרטי על מזבחה של ההרמוניה המשפטית הבאה לידי ביטוי בכללים האובייקטיביים המופשטים.

הדוגמה המובהקת ביותר לערך הפחות שמוקנה ב"מסע בין כוכבים" למדיניות רחבה ומופשטת, לעומת ערכו של המקרה הקונקרטי, נמצאת דווקא ביישום ההוראה המשפטית החשובה ביותר במסגרת משפט הפדרציה – הצו העליון (The Prime Directive). הצו העליון קובע את העיקרון (הדומה לעיקרון המוכר מן המשפט הבינלאומי) שלפיו אסור לפדרציה להתערב בהתפתחות הטבעית של תרבויות זרות. עיקרון זה הוזכר בפרקים רבים במסגרת STNG. אלא שעל אף החשיבות הרבה שניתנת לצו העליון, ולמרות ניסוחו הגורף שאינו מאפשר חריגים, הוא מופר לעתים קרובות, כאשר צוות האנטרפרייז מתערב בעניינים פנימיים בניגוד לעמדת הממשל המקומי, וזאת כדי להגן על זכויות הפרט. כך, למשל, בפרק Pen Pals מופר הצו העליון פעמיים: בפעם הראשונה, כאשר האנטרפרייז נענית לקריאת מצוקה של נערה מהפלנטה דְרֶמַה 5, דבר האסור על פי הצו העליון (מותר להיענות רק לקריאות מסודרות מצד הממשל המקומי). בפעם השנייה, כאשר מחליטה האנטרפרייז בניגוד לעמדת אותו ממשל להתערב בפעילות גיאולוגית בלתי יציבה אשר עלולה להחריב את הכוכב; בדומה, בפרק Justice, שנדון כבר לעיל בהרחבה, מפר קפטן פיקארד הפרה בוטה את הצו העליון כאשר הוא מנסה לחלץ את ווסלי קראשר מעונש מוות שנגזר עליו על פי החוק המקומי; בדומה, בפרק The Outcast, שגם הוא כבר הוזכר, מנסה קומנדר רייקר, בניגוד ברור לצו העליון, להציל את אהובתו הג'נאית מידי טיפול פסיכופיסי, אשר ימחק ממנה את זהותה המינית, בהתאם לנהוג בתרבות המקומית.

חשוב לציין, כי הפרות אלו של הצו העליון אינן נעשות בחשאי. בפרק The Drumhead, במסגרת שימוע לסגן וורף, אשר פיקארד מעיד בו לטובתו, הופך פיקארד עצמו לנאשם כאשר מועלות טענות קשות נגד תפקודו. בין שלל ההאשמות מטיחה בו החוקרת מטעם הפדרציה כי הוא נוהג להפר לעתים קרובות את הצו העליון. למרות האשמות כבדות אלו (אשר לא הוכחשו), מחליט יושב ראש הוועדה מטעם הפדרציה להשאיר את פיקארד בתפקידו; בדומה, בפרק A Matter of Time, מודה פיקארד בעצמו בפני אחד החייזרים כי: “You know of the Prime Directive, which forbids us from interfering in the natural evolution of a society. I’ve disregarded it on more than one occasion because I thought it was the right thing to do”.

חשוב להדגיש, ישנם גם מקרים בהם הצו העליון נשמר, למרות תוצאותיו הקשות. כך, למשל, בפרק Ensign Ro של STNG אנו למדים, כי הפדרציה סירבה במשך שנים להתערב בכיבוש בַּאג'וֹר על ידי הקָרְדַאסִים, אשר רמסו בגסות את זכויות הפרט של הבאג'ורים (אם כי, בסופו של דבר, כפי שאנו למדים מסדרת ההמשך STDS9, התערבה הפדרציה ואף הגנה על באג'ור מפני הקרדאסים לאחר סיום הכיבוש). משמעות הדבר היא, כי קשה להצביע על מדיניות ברורה בשאלה מתי ראוי להתערב ומתי לא. אפשר לבקר עמימות זאת, כמובן, ולטעון נגד יוצרי הסדרה שהם פשוט אינם מציגים עמדה מגובשת. אפשר גם לטעון, כפי שאכן נטען, כי גם על פי המשפט הבינלאומי הקיים בימינו אנו, אין קו עקבי של מדיניות ברורה מתי יש להתערב בעניינים פנימיים ומתי יש להימנע מכך: “If there is a humanitarian exception to the Prime Directive, it has been no more consistently applied than our own concept of humanitarian intervention”. ואפשר להמשיך ולטעון שדווקא העדרו של קו ברור המאפיין את המקרים המצדיקים מעורבות – דווקא העדר זה מגשים את הטיעון ההומניסטי-פמיניסטי הדורש התייחסות לנסיבות הספציפיות של מקרה נתון, ולא למדיניות אובייקטיבית ומופשטת. והרי גם אם היה ניתן לגבש מדיניות ברורה מראש כזו, ואפילו כזו שהיא מעודנת יותר ומלאת אבחנות, היתה בכך משום חזרה לנקודת ההתחלה של מחויבות למדיניות אובייקטיבית, חיצונית לסכסוך עצמו. דווקא חוסר האחידות הזה הוא המאפשר מחויבות אמיתית לנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה, ולאינטרסים של הצדדים המעורבים בו.

כך או אחרת, קל לזהות ב"מסע בין כוכבים" נכונות להפר את הצו העליון. נכונות זו מלמדת שוב על עמדה הומניסטית מובהקת שאינה מהססת להפר עקרונות מופשטים שנקבעו לצרכים של ניהול חברתי, על מנת להגן על זכויותיהם של פרטים קונקרטיים, במצבים ספציפיים.

* כללי הרכש הפרנגים, מתורגמים לעברית.

חלק ד', שיפורסם בקרוב, ימשיך את הפרק השלישי של המאמר ויעסוק במטרות המשפט הפלילי ובזכות לשוויון.

המאמר נכתב על-ידי ד"ר אלעד אורג בעת היותו תלמיד תואר שלישי בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו.
המאמר פורסם בלקט המאמרים "משפט וספר" שיצא לאור ב-2007 בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין. אנו מודים לד"ר אורג על הרשות לפרסם את הטקסט, לראשונה באינטרנט.

את המאמר בליווי הערות השוליים ניתן לקרוא כאן.