חלקו הרביעי של המאמר שאנו מביאים בהמשכים עוסק במטרותיו של המשפט הפלילי. על יצירת מסר של הרתעה כלפי פושעים פוטנציאליים (המקרה של ווסלי), על יצר לב האדם (קירק טוב וקירק רע) ושיקום עבריינים, על קיומו של עונש מוות(!) בפדרציה, ועל סובלנות ושוויון זכויות כלפי האחר.
כל זאת ועוד כאן, בחלק הרביעי.

ד"ר אורג הוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו. המאמר נכתב בעת היותו תלמיד לתואר שלישי, פורסם בלקט המאמרים "משפט וספר" שיצא לאור ב-2007 ומפורסם אצלנו, לראשונה באינטרנט.

לפניכם החלק הרביעי של המאמר שמובא במלואו (למעט שינויים הכרחיים) בחמישה חלקים. בשל מגבלות האתר הוא אינו כולל את הערות השוליים הרבות שנכללו במקור. המעוניינים יוכלו למצוא בסוף העמוד קישור לגרסה הכוללת את ההערות.

קריאה נעימה!

---

---

(המשך הפרק שלישי – "מסע בין כוכבים", הומניזם ומשפט)

ה. מטרות המשפט הפלילי
על המשפט הפלילי למלא תפקידים רבים. בין שלל התפקידים הללו, הוא צריך "לגמול" לעבריין ולהטיל עליו סבל, במידה מתאימה לאשם המוסרי שדבק בו ולרעה שגרם. במקביל, הוא צריך להעביר מסר של הרתעה, כאשר לצד ההרתעה הספציפית של העבריין הנידון, ממלא המשפט גם את פונקצית ההרתעה הכללית של כלל הציבור. הרתעה זו ניתן להשיג בשני אופנים: האחד, על ידי פרסום חוק האוסר על התנהגות מסוימת וקובע עונש במקרה של הפרה; השני, על ידי החלת העונש על מפר ספציפי, במקרה הקונקרטי, ופרסום הדבר ברבים. המשמעות של האופן השני היא ברורה – בית המשפט עושה שימוש במקרה הקונקרטי ובאנשים הספציפיים הניצבים מולו כדי לשדר את המסר המרתיע לציבור כולו. במקרים כאלו, עלול להיווצר מתח בין ה"גמול" הראוי לעבריין לבין מטרת ההרתעה. כך, למשל, כאשר מבוצעת עבירה בנסיבות חריגות של מצוקה אישית קשה של העבריין או כניעה מצדו לאיומים. בנסיבות אלו תעלה השאלה אם יש להעניק לעבריין הגנות "פטור". מבחינת המדיניות הרחבה, המבקשת לצמצם התנהגויות עברייניות כאלו, שוללת פונקצית ההרתעה את החלת הגנה. מנגד, אין חולק, כי אותו עבריין אינו ראוי מבחינת מידת אשמו לאותה מידה של עונש, אם בכלל, שכן עבירתו נגרמה גם בשל הנסיבות המיוחדות והקשות שאליהן נקלע. כך מתנגשות באופן בלתי נמנע מטרות ההרתעה והגמול. אכן, “These conflicting arguments seem to impale the law on the horns of an inexorable dilemma. The law faces a hopeless trade-off between the competing values of deterrence and compassion (or fairness); whichever way it resolves the question of duress, it must sacrifice one value to the other”.
תפישה תועלתנית תעדיף, כמובן, את מטרת ההרתעה, אשר משרתת את הציבור כולו, על פני ההתחשבות בעבריין היחידי. תפישה הומניסטית, לעומתה, תסרב גם במקרה זה לעשות שימוש בלתי הוגן ביחיד כאמצעי להשגת מטרה ציבורית כמו הרתעה כללית. תפישה כזו, מבוטאת ב"מסע בין כוכבים".

הפרק Justice של STNG אשר הוזכר כבר קודם לכן, עוסק בשאלת השימוש במקרה הפרטי כאמצעי ליצירת ההרתעה. האנטרפרייז מבקרת בעולמם היפה של בני האֶדוֹ. בני האדו הם אנשים אדיבים, רגועים ושלווים, אשר בתיהם יפים וגינותיהם מטופחות. אוטופיה זו הושגה על ידי החלת חוק פשוט: בכל רגע נתון, ישנו "אזור ענישה" (Punishment Zone) אחד, אשר מי שעבר על החוק בתוך אזור זה נענש בהוצאה להורג, ללא תלות בעבירה שאותה ביצע. בכך הושגה הרתעה מקסימלית אשר ניקתה את עולם האדו מפשיעה. ווסלי קראשר, נער צעיר החי על האנטרפרייז, מצטרף אל נערי אדו למשחק בכדור, אשר במהלכו הוא הורס בלי כוונה חממה לגידול צמחים אשר נכללה, כך מסתבר, ב"אזור הענישה". שלטונות האדו עוצרים את ווסלי ההמום ומתחילים להתכונן לקראת הוצאתו להורג. צוות דיפלומטי מנסה להביא לשחרורו, אבל השלטונות מסרבים, וזאת, למרות שהם מגלים חיבה והבנה למצוקתו של הנער. טיעונם המרכזי הוא, שיש לכבד את החוק שלהם, אשר רק בזכותו עולמם יפה כל כך ושיעור הפשיעה בו נמוך כל כך. קפטן פיקארד מורה להתכונן לחילוץ בכוח של ווסלי, אף על פי שמבצע כזה הוא מסובך ומסוכן, כיוון שעל עולמם של האדו מגינה ישות בעלת טכנולוגיה מתקדמת בהרבה מזו של האנטרפרייז. לפיכך, מנסה פיקארד שוב, במאמץ של הרגע האחרון, לשכנע בעצמו את בני האדו לשחררו. בנאום נחרץ קובע פיקארד, כי גם מטרות גדולות וחשובות כמו הרתעת עבריינים אינן יכולות לבוא על חשבון צדק אישי וכי אין להעלות על הדעת להקריב נער צעיר, תם לב, על מזבח הקמתה של חברה נטולת פשע. בני האדו משתכנעים, הישות המגינה עליהם משתכנעת ו-ווסלי הצעיר חוזר בריא ושלם אל האנטרפרייז.

למשפט הפלילי נודע תפקיד נוסף והוא, לנסות ולשקם את העבריין. מלאכה זו מוטלת, בדרך כלל, על אותם המוסדות אשר אליהם נשלחים העבריינים המורשעים. מוסדות אלו, כמוציאים לפועל של הכרעת הדין הפלילי, צריכים איפוא למלא תפקידים מתנגשים. מחד גיסא, עליהם להיות "עונשיים" ולגרום סבל מסוים לאסיר. כך מוגשמת מטרת הענישה לגמול לאסיר על פשעו. כך גם מושגת מטרת הענישה בהרתעת הציבור והאסיר עצמו מלבצע עבירות; מאידך גיסא, הם צריכים להיות "שיקומיים", כלומר, לשמר את כבודו העצמי של האסיר ולהקנות לו כלים לנהל חיים נורמטיביים במסגרת חברתית לאחר שחרורו. "מסע בין כוכבים", כך נראה, מציגה גם בסוגיה זו קו הומניסטי המבכר את התפקיד ה"שיקומי" על פני התפקידים האחרים. העדפה זו ניתן לזהות בשני רבדים: הן ברובד העמוק של התפישה הבסיסית של תופעת העבריינות; והן ברובד המעשי של אופי המוסדות שאליהם נשלחים העבריינים.

באשר לרובד הראשון, מבקשת "מסע בין כוכבים" להציג את העבריין לא כדמות שטנית, אשר הרוע טבוע בה, אלא כדמות אנושית ככל האדם אשר ניתן להפוך אותה, בעזרת חינוך נכון ותשומת לב, לדמות חיובית. דוגמה יפה לכך ניתן לראות בפרק Mirror, Mirror, אשר בו משוגרים קפטן קירק ועוד שלושה מחברי הצוות אל יקום מקביל. כעיקרון, שני היקומים דומים, אלא שביקום המקביל מוחלפת "הפדרציה" ב"אימפריה" והאנשים נוהגים בה בתוקפנות. באותו הזמן משוגרים ארבעת כפיליהם של חברי הצוות מהיקום המקביל אל האנטרפרייז המקורית והתנהגותם החריגה, התוקפנית, מתגלה עד מהרה. המסר הוא ברור – אנשים זהים יכולים לפתח אישיות שונה ודפוסי התנהגות שונים כפונקציה של המסגרת החברתית בה הם נתונים. גם העבריין, איפוא, יכול לתקן דרכיו אם תינתן לו המסגרת המתאימה. דוגמה נוספת לכך היא בפרק The Enemy Within, גם הוא במסגרת ST המקורית. בפרק זה מתרחשת תקלה במשגר, אשר "מפצלת" את קירק לשתי ישויות עצמאיות. האחת "טובה", נושאת את היכולת הרציונלית של קירק וכן את הרגישויות המוסריות שלו; ואילו השנייה ה"רעה" נושאת את תשוקותיו, רגשותיו ושאיפתו לכוח (ובכלל זה את כישורי הפיקוד שלו). עד מהרה מגלה "קירק הטוב", כי על אף סלידתו מ"קירק הרע" הוא זקוק לו כדי להיות אדם שלם. המסר הוא חד, כפי שמסכמת אותו דורות'י אטקינס: “Again the series conveys the idea that evil does not need to be destroyed but understood and controlled”. הרוע, איפוא, חבוי בכל אחד. העבריין אינו יצור זדוני ומרושע מיסודו, אשר יש להשמידו, אלא יש להבין אותו וללמד אותו לשלוט ב"רוע" הטמון בו.

גם באשר לרובד השני, נראה, כי "מסע בין כוכבים" מציגה מחויבות להיבט ההומניסטי השיקומי של המוסדות שאליהם נשלחים העבריינים. המוסד היחידי המוכר בשמו הוא אֶלְבָּה 2 שהוזכר בפרק Whom Gods Destroy של ST המקורית. מדובר ב"מושבת עונשין לעבריינים בלתי שפויים" ("Penal Colony for the Criminal Insane"), אשר שמה ניתן לה באופן בלתי מוצלח, שכן הדגש בה ניתן דווקא למימד ה"שיקומי", ולא ה"עונשי". המקום נועד רק לעבריינים בלתי שפויים שביצעו פשעים חמורים, והוא מנוהל כולו בידי רופאים מומחים, אשר מסייעים לאסיר החולה להתגבר על מחלתו. על פי ניסיון העבר, רבים מהאסירים המשוקמים נשארים במקום גם לאחר שחרורם כדי לסייע בידם של אסירים אחרים הסובלים מבעיות דומות. באשר לאסירים שפויים, הם נשלחים למוסדות, אשר מעניקים להם הכשרה מקצועית ומציגים לפניהם אפשרויות נרחבות לרכישת השכלה וחינוך. מוסדות בעלי אופי כזה אינם מכבידים על האסיר. משכך, הוא אינו סובל את ה"גמול" אשר לו הוא ראוי בשל הרעה שגרם. אלא, ש"מסע בין כוכבים" מחויבת לכלל ההומניסטי בדבר יכולתו של כל אדם להיטיב עצמו. גם אם זה מנוגד לתפקיד המשפט הפלילי ל"גמול" לעבריין על רעתו, יש לתת לפרט הזדמנות להגשים את הפוטנציאל הטמון בו. לפיכך, ראוי לנסות לתקן את העוול החינוכי והסביבתי, אשר אולי הוא שהוביל את אותו אינדיבידואל להיות עבריין. מוסדות בעלי אופי "רך" שכזה גם מחבלים, כמובן, באפקט ההרתעה הכללית. גם אם העבריין הספציפי משוקם, עדיין אין מושגת הרתעתם הכללית של עבריינים אחרים. אלא שתפישה הומניסטית אינה מוצאת לנכון לקדם את האינטרס הציבורי בדבר הרתעה הכללית באמצעות פגיעה בסיכוייו של האסיר היחידי הספציפי להשתקם.

בהקשר לשאלת ההרתעה, ניתן למצוא סימנים לתפישה ההומניסטית, אם כי לא חד משמעיים, גם ביחס הכללי של "מסע בין כוכבים" אל אמצעי ההרתעה המשפטי החזק ביותר – עונש המוות. תפישה תועלתנית היתה מבקשת לעשות שימוש בעונש כבד זה כדי להרתיע עבריינים. תפישה הומניסטית, לעומת זאת, היתה שוללת מכל וכל פגיעה כזו בחיים של יחיד כאמצעי להשגת מטרות חברתיות, גם החשובות ביותר. כאמור, בפרק Justice, הביא שימוש גורף בעונש מוות את פיקארד לשקול הכרזת מלחמה. אך גם שימוש שקול יותר בעונש המוות הוא נדיר מאוד בפדרציה, אם כי קיים. כפי שאנו למדים מאחד הפרקים הראשונים ב-ST המקורית, The Menagerie, בשנת 2266 היתה עבירה אחת בספר החוקים, אשר העונש על הפרתה היה מוות. המדובר בצו כללי מס' 7, אשר אסר מגע של אנשי הפדרציה עם הכוכב טַאלוֹס 4. מעבר לזאת, אין כל זכר לקיומו של עונש מוות בפדרציה. הסבר ממשי לשאלה, מדוע עבירה זו היא כה יוצאת דופן בחומרתה, לא ניתן במסגרת הסדרה. ניתן רק לשער שיכולתם הטלפתית של בני טאלוס 4 להשתלט על מוחם של יצורים תבוניים, וליצור בעיני רוחם אשליות הנחזות להיות מציאות גמורה, נראתה למחוקקים הפדרטביים כמסוכנת במידה כזו שראוי להרחיקה מבני הפדרציה בכל מחיר. זהו הסבר קלוש למדי. קשה להבין מדוע דווקא בסוגיה מהותית כל כך כמו עונש מוות, לא מגלה "מסע בין כוכבים" נאמנות מוחלטת לעיקרון ההומניסטי ופותחת פתח להצדקתו. עם זאת, חשוב לציין, כי רק פעם אחת הואשם מישהו על יסוד צו כללי זה ובסופו של דבר גם בפעם יחידה זו, הוא זוכה. למעשה, בכל שנותיה של "מסע בין כוכבים" לא בוצעה מעולם הוצאה להורג על ידי הפדרציה. לפיכך, ניתן לטעון, כי מוצג לפנינו פתרון אלגנטי למתח שבין ההרתעה הכללית לבין התפישה ההומניסטית. שכן, העונש אכן מופיע בספר החוקים (כך נשמרת ההרתעה), אולם בפועל לא נעשה בו שימוש מעולם (כך שלא נפגע שום פרט קונקרטי). זהו, אגב, פתרון דומה מאוד לזה שפותח במשפט המקובל האנגלו-אמריקני לדילמה הזו בהקשרים אחרים.
גם בתחום זה של מטרות המשפט הפלילי, מבכרת "מסע בין כוכבים" מטרות הומניסטיות, כמו צדק אישי, על פני הרתעה ושיקום על פני גמול והרתעה; ושוללת שימוש ביחיד כאמצעי להגשמת ענייניו של הציבור, המגולמים בהקשר זה בהרתעה הכללית.

ו. הזכות לשוויון
תפישה הומניסטית מכבדת את האדם באשר הוא אדם. השתייכותו של פרט לקבוצה כזו או אחרת, או מידת חריגותו של פרט מן הקבוצה, אינה משנה את היחס הבסיסי כלפיו, כפרט שווה זכויות לפרטים האחרים. הדגש המהותי על פי תפישה הומניסטית, הוא האינדיבידואל כסובייקט יחידי, ולא הקבוצה שאליה הוא משתייך או שממנה הוא נבדל. בסוגיה זו מצטיינת "מסע בין כוכבים" בהצגת עמדה רציפה ואחידה של סובלנות מרחיקת לכת ומתן שוויון זכויות מלא לחריגים, הן כעיקרון מנחה והן בהקשרים קונקרטיים.

סובלנות ושוויון כערכים מנחים
מעצם הגדרתה, נדרשת "מסע בין כוכבים" לגלות פתיחות לשוֹנוּת. אחרי הכל, מטרתה המוצהרת של ספינת האנטרפרייז היא לגלות צורות חיים חדשות ותרבויות מוזרות. את הסובלנות כערך מנחה ניתן לזהות ב"מסע בין כוכבים" ביחסה החיובי אל תרבויות חוצניות. אין זה מובן מאליו. ככלל, ביצירות מדע בדיוני נתפשה דמות החוצנים דווקא כדמות מאיימת. אכן, “‘Aliens’ creatures from outer space were almost uniformly described as hostile in the works of pioneers of science fiction, H. G. Wells among others. In movies like The War of the Worlds or Invasion of the Body Snatchers, the aliens are sinister, inhuman; they come to destroy the planet, attacking us directly, or at times with insidious indirection, sucking our blood, destroying our substance, draining our personalities”.

ב"מסע בין כוכבים", לעומת זאת, אין זכר לתפישה חד מימדית שכזו של החוצנים. ישנן תרבויות חוצניות ידידות (הוולקנים); ישנן בזויות (הפרנגים); וישנן כאלה שהן מסוכנות ומאיימות (הבורג). וגם בתוך התרבויות עצמן ישנם אינדיבידואלים עוינים, וישנם ידידותיים (אפילו יש בני בורג ידידותיים), ממש כמו בני האדם על כדור הארץ שלנו. עצם שונותם אינה מדביקה להם תג שלילי. למעשה, מציגה "מסע בין כוכבים" שיתוף פעולה בין-כוכבי על סיפון האנטרפרייז. ספוק, הקצין הראשון וסגן הקפטן ב-ST המקורית אינו בן-אדם, אלא חצי וולקני; קצין הביטחון הראשי ב-STNG הוא וורף הקלינגוני, וטרוי הבטאזואידית היא היועצת הבכירה; כך גם ב-STDS9, סגנית מפקד תחנת החלל היא קירה הבאג'ורית, קצינת המדע היא גַא'דְזִיָה דַאקְס הטְרִילִית ואחראי הביטחון הוא אוֹדוֹ המשתייך לגזע חוצני עלום, המסוגל לשנות את צורתו החיצונית; וכך גם ב-STV, בֶּלֵנה טוֹרֶס הקלינגונית היא האחראית על יחידת ההנדסה, נִילִיקְס שנולד ברִינֶקס הוא היועץ הדיפלומטי, טוּבוֹק הוולקני (השחור) הוא אחראי הביטחון, קֶס שנולדה על כוכב אוֹקָמְפַּה היא סייעת רפואית, וישנה אפילו בורגית, שהשתחררה מקולקטיב הבורג והצטרפה אל צוות ספינת החלל, ושמה הוא "7 מ-9" (Seven of Nine).

את הסובלנות ושוויון הזכויות כערכים מנחים ניתן לזהות ב"מסע בין כוכבים" לא רק ביחס החיובי אל החוצנים ובשילובם בתפקידים בכירים, אלא גם בנכונות הגורפת למתוח מושגים משפטיים, על מנת להרחיב עד כמה שניתן את ההגנה המשפטית על זכויות הפרט. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא הפרק The Measure of a Man של STNG. בפרק זה נקרא דאטה האנדרואיד, להתייצב אצל בְּרוּס מָאדוֹקְס, מומחה הרובוטים של הפדרציה, אשר מבקש לפרק אותו לרכיביו על מנת ללמוד כיצד פועלות המערכות הפנימיות שלו. כך יוכל מאדוקס לשכפל אנדרואידים נוספים לטובת הפדרציה בכלל, וצי ספינות החלל בפרט. דאטה סבור כי תכניותיו של מאדוקס מסוכנות ומסרב להתייצב. אלא שאז מוטחת בפניו הטענה כי אין לו זכות לסרב, שכן הוא בגדר "מכונה" אשר יש להתייחס אליה כאל "קניין", ולא כאל "יצור חי" נושא זכויות. על רקע זה, מכנסת הפדרציה בית משפט מיוחד לדיון בשאלת מעמדו המשפטי של דאטה, האם "קניין" הוא או שמא "יצור חי". הדיון נושא אופי אדברסרי. את העמדה הגורסת כי דאטה הוא "קניין" מייצג הקצין הראשון של האנטרפרייז וויל רייקר (בניגוד לרצונו, אך במקצועיות ראויה לשמה); מולו ניצב קפטן פיקארד, אשר מייצג את העמדה ההפוכה. תחילתו של המשפט מבשרת רעות לדאטה. רייקר מצליח על נקלה להוכיח כי דאטה הוא "מכונה": הוא נוצר על ידי בן-אדם (ד"ר נוּנְיָאן סוּנְג), יש לו כוח פיסי עצום והוא ניתן להפעלה ולכיבוי בלחיצת כפתור (ואז מדגים זאת רייקר ו"מכבה" את דאטה). בנאום התשובה מודה פיקארד כי דאטה הוא אכן מכונה, אולם מציין כי גם בני האדם הם סוג של מכונות. לפיכך, אין בעובדה זו כדי לבסס את המסקנה כי דאטה הוא נטול זכויות. פיקארד מציע הגדרה אחרת, רחבה בהרבה, למונח "יצור חי" הזכאי לזכויות. על פי פיקארד, כל מי שהוא בעל אינטליגנציה, מודעות-עצמית והכרה – זכאי לזכויות. כולם מסכימים כי דאטה ממלא אחר שני התנאים הראשונים, אולם השאלה, אם מתקיים בדאטה תנאי ההכרה, נשארת פתוחה. השופטת, קצינת פדרציה, מקבלת את ההגדרה הרחבה של פיקארד, ואף מוסיפה כי השאלה שנותרה למעשה פתוחה היא אם יש לדאטה "נשמה", אלא שמאחר שהיא אינה בטוחה אם יש למושג ה"נשמה" משמעות בהירה וכן אם לבני האדם עצמם יש בכלל "נשמה", היא פוסקת לטובתו של דאטה.

אפשר, כמובן, להתווכח עם הגדרת החיים אליבא דפיקארד. יחד עם זאת, לא לשם כך הובאה הדוגמה, אלא כדי להמחיש את ערך הסובלנות הבא לידי ביטוי בגמישות מושגית, אשר מאפשרת גם לחריגים ליהנות מאותן זכויות משפטיות שנהנה מהם הציבור בכללותו. אכן, “STNG’s view of the right to life closely follows the Roddenberry view of a utopian, egalitarian society… All ‘born’ sentient life is precious…”.

בהמשך ל"סובלנות ושוויון כערכים מנחים" שהוצגו בחלק זה, חלק ה' יעסוק ב"סובלנות ושוויון זכויות בהקשרים קונקרטיים", וגם בזכות לפרטיות.
החלק החמישי יהיה גם האחרון ויפורסם בקרוב.

---

המאמר נכתב על-ידי ד"ר אלעד אורג בעת היותו תלמיד תואר שלישי בפקולטה למשפטים ע"ש בוכמן, באוניברסיטת תל אביב. כיום הוא מרצה למשפט וגישור בקריה האקדמית אונו.
המאמר פורסם בלקט המאמרים "משפט וספר" שיצא לאור ב-2007 בהוצאה לאור של לשכת עורכי הדין. אנו מודים לד"ר אורג על הרשות לפרסם את הטקסט, לראשונה באינטרנט.

את המאמר בליווי הערות השוליים ניתן לקרוא כאן.