בימים אלה לפני עשר שנים שהתה מעבורת החלל קולומביה במסלול סביב כדור הארץ, במסגרת משימתה האחרונה, STS-107. מי שהחל את עידן המעבורות ואף סייע בחקר אסון הקולומביה היה האבטיפוס – אנטרפרייז.

".Let's make sure history never forgets… the name… Enterprise"
(Captain Picard, Yesterday's Enterprise)

".Fate. Protects fools, little children, and ships named Enterprise"
(Riker, Contagion)

חלקים א' ו-ב' עסקו במורשת שהותירו ספינות בשם אנטרפרייז בים, החל מהראשונה ששכשכה במים בתחילת המאה ה-18 ועד לנושאת המטוסים האימתנית שפרשה לא מזמן. הפעם נעסוק בכל מה שהתרחש באוויר, ולצורך כך נחזור אחורה על ציר הזמן בחזרה לשלהי המאה ה-18.

הערה: בחלק זה יותר מבאחרים, התקשנו לשים טקסט בלבד עם מעט תמונות כיוון שיש תמונות רבות שאינן מוכרות, כולן מרשימות ומעבירות מעט מתחושות הימים ההיסטוריים ההם. השתדלנו לצמצם למינימום ולהביא רק את התמונות החיוניות, בתקווה שיוותר לכם טעם של עוד ותעקבו אחרי הקישורים השונים במרחבי האינטרנט.

המורשת באוויר

1794, 1858
כדורים פורחים

בשנת 1783 האחים מונגולפייה בנו בצרפת את הכדור הפורח המאויש המוצלח הראשון. 11 שנים מאוחר יותר, ב-1794, בוצע השימוש הצבאי הראשון בכדור פורח במסגרת "חיל אוויר" צרפתי, שהיה למעשה הראשון בעולם. מטרת הכדורים הפורחים היתה תצפית, איתות ופיזור חומרי תעמולה, כל זאת כשהם קשורים לקרקע בחבל. מאחר ואנו חיים בתקופה כה שונה, יש להזכיר כי מדובר בהזדמנות הראשונה שהיתה לבני אדם לעלות למעלה באוויר ולהשקיף למרחק (למעט שימוש בתצפיתנים על גבי עפיפונים במזרח הרחוק), וזאת יכלו לעשות בכל מקום. האחים רייט יקיימו את הטיסה הראשונה רק אחרי למעלה מ-100 שנים.
בתחילת הדרך היו מספר קשיים. היה צורך בניסויים רבים לייצור המימן למילוי הכדור. היה צורך גם בשכנוע הבכירים מקבלי ההחלטות בחשיבות ההמצאה החדשה. למשל, הפלוגה הראשונה שנשלחה לחזית נבעטה בחזרה לפריז בידי אחד הגנרלים באומרו שעומדת להתרחש מתקפה, והוא צריך עוד גדוד ולא כדור פורח. כל חיילי הפלוגה היו בעלי מקצועות רלוונטיים לעיסוק בכדור הפורח, כמו כימאים או נגרים והאחראי היה ז'אן-מארי-ז'וזף קוטה.

שמו של הכדור הפורח הצבאי הראשון היה l’Entreprenant אשר וויקיפדיה מתרגמים כ-The enterprising one ונעשה בו שימוש למטרות תצפית ב-2 ביוני 1794 במהלך קרב נגד כוחות אוסטרים, כחלק ממלחמות המהפכה הצרפתית. ב-22 ביוני נתקבלה פקודה להזיז את הכדור למיקום אחר ו-20 חיילים גררו אותו למיקום החדש, מרחק של כ-50 ק"מ. בזמן הקרב הכדור היה באוויר במשך תשע שעות, קוטה היה בו יחד עם גנרל, והוראותיו לגבי תנועות הצבא האוסטרי הועברו באמצעות סימוני דגלים או כמסרים שנשלחו מטה מחוברים לשקי חול שהיו קשורים לחבלים. בנוסף, כמצופה, הכדור הפורח יצר גם דמורליזציה בקרב חיילי האויב, אשר נוכחו לראות את היתרון העצום שיש לצרפתים. השתתפותו בקרב "תועדה" במספר ציורים כמו זה, זה וזה. גם את ה"תיעוד" שמופיע בצד שמאל כדאי לראות כאן בגדול. מדובר בקלף מתוך סדרת קלפים שיוצרה בסוף המאה ה-19 והציגה נקודות חשובות בהיסטוריה של הכדורים הפורחים. מציג את החיילים ה"גוררים", את קוטה ואת משיחת הכדור בלכה.
לא הרבה ידוע על l’Entreprenant מעבר לזה.

אגב, הפלוגה השניה בחיל האוויר הצרפתי החזיקה כדור פורח משלה שנקרא L'Intrépide, או The Intrepid. זהו כלי התעופה הותיק ביותר הקיים כיום וניתן לראותו במוזיאון בוינה (בתמונה להלן), כיוון שהוא נלקח בשבי עם כל הפלוגה "שלו", אחרי שהצרפתים הפסידו לאוסטרים בקרב. בשל העובדה שהוא שרד יש לו ערך בוויקיפדיה. בשלב מסוים אנשי החיל המשיכו עם מלחמות נפוליאון למצרים (בדרך לארץ ישראל). הם השאירו את הציוד שלהם באחת הספינות אך לרוע מזלם הספינה ניזוקה והציוד הושמד. ב-1799, אחרי חמש שנות פעילות בלבד, נפוליאון סגר את החיל.

פרופ' תדיאוס ס.ק. לואו היה ממציא ומדען (עסק בגזים וקירור) ואבי הסיור-ריגול האווירי בארצות הברית. ב-1857 הוא בנה והטיס בניו ג'רזי את הכדור הפורח הראשון שלו כשהכדור קשור בחבל. ב-58' בנה מספר כדורים גדולים יותר, ביניהם אחד שנקרא אנטרפרייז. הוא נבנה ממשי הודי, חבלים קלים ולכה מיוחדת לפי פטנט (ומתכון סודי!) של לואו, כך ששמרה על הגזים בתוך הכדור במשך שבועיים.

לואו תכנן להשתמש באנטרפרייז לטיסת ניסוי במטרה להגיע בסופו של דבר לחציית האוקיינוס האטלנטי. סינסינטי נבחרה כנקודת מוצא והוחלט להמתין למזג-אוויר אופטימלי, שהגיע רק לאחר חודש שלם של המתנה. לואו קיבל את ההודעה על מזג האוויר המוצלח באמצע ארוחת ערב שנערכה לכבודו, והוקפץ להתחיל את הניפוח. התמונה הנדירה שמשמאל מציגה את האנטרפרייז המנופח בסינסינטי (כאן בגדול, כך שאפשר להתרשם גם מהמוני האנשים שמסביב). בשעה 4:00 לפנות בוקר ב-19 באפריל 61' הסתיימו ההכנות והאנטרפרייז המריא, כשלואו מצויד במיכל קפה חם עטוף בשמיכה, מיכל מים וחבילת עיתונים שהודפסו זה עתה כהוכחה למסע, אם יצליח. אך הרוחות עליהן לואו סמך בגדו בו. כיוון הטיסה השתבש, האנטרפרייז נחת בשטח שהיה כעת לשטח אויב (במהלך חודש ההמתנה פרצה מלחמת האזרחים) ולואו נעצר בחשד לריגול. לאחר כמה ימים נמצא פרופסור מקומי שהעיד כי הוא מדען וניתנה לו האפשרות לעזוב בשלום.

לואו נקרא לוושינגטון להתייעצויות וב-11 ביוני פגש את הנשיא אברהם לינקולן. המדען הציע לנשיא לערוך עבורו הדגמה של יכולות האנטרפרייז, כשיעלה עם מערכת טלגרף ומפעיל לגובה של 150 מטרים מעל הבית הלבן עם כבל שמשתלשל כל הדרך למטה. 5 ימים לאחר מכן בוצעה ההדגמה ובהודעה ששלח לואו מהכדור הוכרז "יש לי העונג לשלוח לך את ההודעה הזו, ששודרה לראשונה אי פעם מתחנת טלגרף אווירית".

(ניתן לקרוא את הטקסט במלואו ולראות את המסר המקורי בגדול כאן)

בזמן שנערכו התייעצויות בוושינגטון לגבי עתיד הכדורים הפורחים בשדה הקרב, לואו לקח את האנטרפרייז לשדה הקרב הרציני הראשון במלחמה, The Battle of Bull Run. ב-24 ביולי הוא עלה לאוויר כדי לתצפת, אך כשרצה לנחות החיילים לא זיהו שום סימנים מזהים על הכדור הפורח (כיוון שלא היו לו כאלה) והוא נאלץ לנחות מאחורי קווי האויב. הוא אותר בנס בידי מתנדבים לפני שהאויב מצא אותו, אך מאחר וסובב את הקרסול, לא יכול היה להתפנות איתם. הם חזרו לדווח על מציאתו ובסופו של דבר מי שבאה לעזרתו היתה אשתו (!), כשהיא מחופשת לגברת זקנה על גבי כרכרה, כדי לחלץ אותו ואת הציוד. במהלך הבריחה, האנטרפרייז ניזוק קשות (ושוקם מאוחר יותר על-ידי אביו של לואו).
בזמן הקרב הנשיא לינקולן ביקש מלוטננט-גנרל סקוט לפגוש את פרופ' לואו שוב בקשר לכדור הפורח, כפי שניתן לראות בפתק הבא עליו הוא חתום:

לינקולן היה מרוצה מפעולותיו של לואו ומינה אותו לאחראי על חיל הכדורים הפורחים של צבא האיחוד, במסגרתו נבנו שבעה כדורים פורחים (בין השמות המוכרים: קונסטיטושן, אינטרפיד ואקסלסיור) והוכשרו אנשים. בשלב זה אנטרפרייז יצא משירות. אך גם במקרה האמריקני הכדורים הפורחים לא שרדו הרבה במערכת הצבאית. חיל הכדורים הפורחים האמריקני החזיק עוד פחות מהצרפתי – פורק לאחר שנתיים בלבד. אם תהיתם מה הסיבה, זה קרה בגלל מאבקי אגו וסכסוכים כספיים.

* וידאו מ-2011: שחזור המראת הכדור הפורח מעל הבית הלבן, במלאת 150 שנים לאירוע.

(ה"תיעוד" היחיד שמצאנו המציג את האנטרפרייז בשדה הקרב)

1934
ספינת אוויר

אם כבר אנחנו בענייני אוויר –  יצרנית הצמיגים והגומי גודייר (Goodyear) נוהגת לפרסם את עצמה כבר עשורים באמצעות ספינת אוויר פרסומית (בלימפ, סוג של צפלין, בערך) והיא עושה זאת עד ימינו. בארצות הברית לבדה יש כיום שלוש ספינות אוויר כאלה ועוד כמה באזורים אחרים בעולם.
ככל הנראה, במשך השנים היו שלוש שנקראו אנטרפרייז. הראשונה הושקה ב-34' ולאחר שמונה שנות פעילות, בעת מלחמת העולם השניה, הועברה יחד עם ספינות אחרות לצי האמריקני. האנטרפרייז שימשה בצי לצרכי אימונים. ספינות אוויר אחרות שימשו גם לליווי שיירות בים ותצפית נגד צוללות. אחרי המלחמה האנטרפרייז חזרה לשירות תחת השם קולומביה, הופיעה בשלל אירועים ואפילו בסרט אחד וכיום ה"קרונית" שלה מוצגת במוזיאון הסמיתסוניאן.

ב-47' הושקה האנטרפרייז השניה על בסיס עודפים שהוחזרו מהצי לאחר מלחמת העולם השניה. ספינת האוויר אנטרפרייז השלישית והגדולה ביותר נבנתה ב-79' ופעלה עד 91'. (תמונות שלהן כאן, במורד העמוד)
(אמנם מדובר על כלי מסחרי, אך שירותה למען המדינה הכניס אותה לרשימה שאנו מציגים)

מתוך הסדרה "אנטרפרייז"

1976
מעבורת החלל

נאס"א החלה לבדוק את נושא מעבורת החלל עוד לפני הנחיתה על הירח של אפולו 11 ב-1969, אך רק בינואר 72' הכריז רשמית הנשיא ריצ'רד ניקסון על כך שנאס"א תפתח את מעבורת החלל הרב-פעמית. החוזה נחתם ב-26 ביולי 72' ובנית האבטיפוס בפועל החלה ב-4 ביוני 74'. מטרתו העיקרית היתה לבדוק את ביצועי העיצוב של המעבורת בשלבי הנחיתה השונים בלבד, כלומר ללא שלבי ההמראה, התמרון והכניסה לאטמוספירה. לכן ניתן היה לבנות את האבטיפוס ללא מנועים וללא מגן חום.
בנאס"א תכננו לקרוא לאבטיפוס "קונסטיטושן", לרגל מלאת 200 שנים לארצות הברית ב-1976, ואף להציגו ב-17 בספטמבר, יום החוקה. ביג'ו טרימבל, ממובילות קהילת הטרקים האמריקניים באותן שנים, החליטה לפצוח בקמפיין. בעברה של טרימבל כבר היה קמפיין אחד שהיא היתה ממוביליו – קמפיין המעריצים ששכנע את האולפנים לחדש את "מסע בין כוכבים" לעונה שלישית בשנות ה-60. כך שניסיון היה לה. במסגרת הקמפיין החדש נשלחו מעל 200,000 (!!!) מכתבים לנשיא ג'ראלד פורד בבקשה שיקרא למעבורת בשם המתבקש – "אנטרפרייז". פורד אמנם לא הגיב רשמית לקמפיין אך בעיתונות צוין כי הוא שלל את הצעת נאס"א לקונסטיטושן ואמר לראש הסוכנות שהוא "נוטה מעט לטובת השם אנטרפרייז". ב-17 בספטמבר 76' נערך טקס ובמסגרתו המעבורת הוצאה החוצה מהמפעל בו נבנתה בקליפורניה. במקום נכחו ג'ין רודנברי ורוב השחקנים, מה שהיווה למעשה הכרה במקור השם. אין ספק שמדובר באחד ההישגים הבולטים ביותר של קבוצות מעריצים בתקופה ההיא ואולי מאז ומעולם.

לצערנו אין תמונות רבות מאותו טקס. בקושי יש וידאו אחד שמובא בהמשך. זו התמונה המוכרת מאותו אירוע (וכאן היא בענק). לשמחתנו מצאנו תמונה קצת שונה בה ג'יימס דוהאן אמנם מוסתר לחלוטין, אך ג'ין רודנברי ודפורסט קלי מחייכים חיוך רחב. מצאנו אותה בשתי גרסאות: חתוכה או בשחור-לבן. אז שילבנו את שתיהן:

וזו תמונה נדירה ולא מוכרת אחרת מהאירוע. כאן בגדול.

ויש עוד אחת, עם נימוי וטאקיי. וקטע מהאוטוביוגרפיה של וולטר קניג שמתאר את האירוע.
ב-31 בינואר 1977 נלקחה המעבורת לבסיס חיל האוויר אדוארדס כדי להתחיל בניסויים אשר תוכננו להימשך תשעה חודשים, מפברואר עד אוקטובר, בשני צוותים של שני אסטרונאוטים. כיוון שהיא נטולת יכולת המראה עצמאית, המעבורת הורכבה על מטוס בואינג מיוחד כדי שישא אותה לאווויר.
ראשית נבדקו ביצועי המטוס בנסיעה על הקרקע כשהמעבורת מחוברת אליו. בשלב זה לא היה צורך באיוש המעבורת או בחיבורה לחשמל. שלוש נסיעות כאלה נערכו ב-15 בפברואר 77'. לאחר מכן נבדקו הן המטוס והן המעבורת כשהם מחוברים בטיסה, במהלך חמש טיסות בחודשים פברואר ומארס. זאת, כשהמעבורת עדיין אינה מעורבת בצורה אקטיבית. שלוש טיסות נוספות בחודשים יוני ויולי כללו גם את בדיקת מערכות המעבורת, כדי לבדוק את האופן המדויק בו כדאי שהיא תופרד מהמטוס. בשלב זה האנטרפרייז היתה מאוישת, אף שעדיין נותרה מחוברת לבואינג.
השלב האחרון כלל טיסות חופשיות של המעבורת. היא נישאה על גבי המטוס לגובה המתאים, נותקה ממנו ודאתה עד לנחיתה בבסיס חיל האוויר אדוארדס. המטרה היתה לבחון את מאפייני הטיסה של הכלי, בפרופיל של נחיתה ממסלול. חמש טיסות התקיימו בחודשים אוגוסט עד אוקטובר, שלוש מהן עם כיסוי הזנב האווירודינמי ושתי האחרונות עם מנועי דמה כדי לדמות מצב אווירודינמי אמיתי של מעבורת עתידית. חמש טיסות אלה היו היחידות בהן האנטרפרייז טסה לבדה.

* שידור חי בן כ-30 דקות של CBS: הטיסה הראשונה של האנטרפרייז, עד הנחיתה, כולל פרסומות של התקופה. חלק ראשון, חלק שני (ובו מתבצעות ההיפרדות והנחיתה).

במארס 78', עם תום טיסות הניסוי, נלקחה האנטרפרייז למרכז טיסות החלל מארשל באלאבמה, שם חוברה לראשונה למיכל הדלק הגדול ושני הטילים המפורסמים אותם אנו מכירים ממשימות המעבורות. כדי לבדוק את כל החיבורים בתנאים שונים. בחודש אפריל נלקחה למרכז החלל קנדי ושוב הועמדה בתצורת המראה, כדי לבדוק את התאמת כן השיגור לכל המערכת, לקראת שיגורה הראשון לחלל של המעבורת קולומביה. בדיקות אלה נמשכו עד יוני 79' (והקולומביה שוגרה באפריל 81'). הנה תמונה של החיבור הזה, ממקום אחר בו הוא נוסה.

לאחר השלמת כל הבדיקות והניסויים, סיימה האנטרפרייז את תפקידה ההיסטורי וחלקים ממנה פורקו כדי שניתן יהיה להשתמש בהם במעבורות האחרות. לאחר מכן היא ערכה "סיבוב הופעות" בינלאומי בצרפת, גרמניה, איטליה, בריטניה, קנדה, ועוד מספר מדינות בארצות הברית כולל הגעה ליריד העולמי בניו-אורלינס. לבסוף, ב-18 בנובמבר 85' נלקחה לוושינגטון, שם הפכה לרכושו של מוזיאון הסמיתסוניאן.
בשלב מסוים שקלו להסב אותה כך שתהיה מסוגלת לטוס לחלל, ותהיה המעבורת השניה לעשות זאת אחרי הקולומביה, אך מאחר ובזמן בניית הקולומביה בוצעו שינויים בתצורה, הסבת האנטרפרייז היתה מצריכה את פירוקה ושליחת החלקים לקבלנים שבנו אותם ברחבי המדינה. שיקולי תקציב מנעו זאת והוחלט לבנות את הצ'לנג'ר כמעבורת שניה, על בסיס שלד קיים. לאחר אסון הצ'לנג'ר ב-86' שוב נשקלה האפשרות להסב אותה לטיסה לחלל, אך שוב הוחלט אחרת, והחלו לבנות את האנדוור על בסיס חלקי חילוף קיימים.

לאחר אסון הקולומביה בתחילת 2003 ועדת החקירה שהוקמה עשתה שימוש בפאנל פיברגלאס שנלקח מהכנף של האנטרפרייז. חתיכות של קצף הבידוד ממיכל הדלק "נורו" על הפאנל כדי לבדוק את הנזק שנגרם, כפי שניתן לראות כאן. בסופו של דבר לאחר הבדיקות הללו ובדיקות אחרות הגיעו למסקנה המוכרת לנו, כי פגיעת קצף הבידוד היא שהביאה לנזק במגן החום של הקולומביה, שגרם להתחממות בכניסה לאטמוספירה.
החל מדצמבר 2003 המעבורת הוצגה לקהל כחלק ממוזיאון הסמיתסוניאן בוושינגטון. משטסה לחלל המעבורת האחרונה באפריל 2011, הוכרז על שיבוץ הצי לתצוגת קבע ברחבי ארצות הברית ובמסגרת זו האנטרפרייז זכתה בעיר ניו-יורק, או אולי להיפך. באפריל 2012 היא הוצאה מהסמיתסוניאן והובאה דרך האוויר והים אל ביתה החדש – מוזיאון הים, האוויר והחלל שעל גבי נושאת המטוסים אינטרפיד. כאן באתר ליווינו את כל המסע המופלא והפוטוגני להפליא, חלקו מתועד בתמונות שאספנו כאן. בסופה סנדי נגרם נזק למוזיאון ולתצוגה שמסביב למעבורת, כולל נזק קל לזנב שלה.

סיפורה של מעבורת החלל הוא חריג בסקירה המקיפה שלנו. מעבורת החלל היא נקודת השקה מופלאה בין העולם האמיתי לבין עולם "מסע בין כוכבים". המעריצים ב-76' יזמו את הקריאה למעבורת על שם החללית מ-66', ואז החללית עצמה הצהירה, בתמונה הנ"ל מהסרט הראשון מ-79', שהיא נקראת גם על שם המעבורת. המעבורת הוכנסה להיסטוריה והוכנסה לשושלת האנטרפרייז ביוזמת המעריצים. בלתי נתפס.

* בסדרה "אנטרפרייז" המעבורת נכללה בציורי הקיר בחדרו של ארצ'ר.
* אגב, במשרד של קפטן בנג'מין סיסקו ב"חלל עמוק תשע" ניצב דגם של תחנת החלל הבינלאומית כשעוגנת בה האנטרפרייז. הדגם התקבל במתנה ממייג'ל בארט-רודנברי (האחות צ'אפל, לוקסנה וגם אשתו-של) כשלמעבורת היה שם אחר. אנשי ההפקה לקחו על עצמם לבצע שינוי קטן והכרחי ולשנות את שמה לאנטרפרייז, אף שזו מעולם לא הגיעה לחלל. עדיין.
* אגב, קטע הוידאו של המעבורת שמופיע בפתיח של "אנטרפרייז" הוא בכלל של מעבורת אחרת. אנשי ההפקה השתמשו בו ופשוט שינו את השם המופיע עליה.

* המעבורת אנטרפרייז באתר נאס"א, בוויקיפדיה ובממורי-אלפא

סרטוני וידאו נדירים:

* ספטמבר 1976, מעבורת החלל אנטרפרייז מוצגת לראשונה לקהל, על רקע נעימת הפתיחה של הסדרה המקורית.

* האנטרפרייז מוצבת על טיל השיגור המוכר לנו מהמעבורות שהגיעו בעקבותיה, במסגרת הבדיקות והניסיונות.

* במאי 1983 הטניסאי שלמה גליקשטיין התמודד בסיבוב השלישי של אליפות צרפת הפתוחה ברולאן גרוס. בבית אחר שיחקו שני אמריקנים – ג'ון מקנרו מול דרו גיטלין, גם הם בסיבוב השלישי. אבל באמצע המשחק שלהם, מישהי הגיעה לסלון האווירי בלה-בורז'ה. שימו לב לתגובת הקהל:

(אגב, במהלך הצלבת המקורות שביצענו כדי לוודא שהמידע המופיע לגבי הסרטון אכן נכון, מצאנו את תאריכי הטורניר עם פירוט כל המשחקים והתוצאות, וגם את תאריכי הסלון האווירי. זה משהו, האינטרנט הזה.)

* ברכתו של ליאונרד נימוי למעבורת אנטרפרייז עם נחיתתה האחרונה בניו-יורק, כולל אזכור המעריצים הטרקיים. כמו שצריך:

עד כאן. המורשת בים ובאוויר כבר מאחורינו. את החלק של האוויר סיימנו על גבול החלל, והחלל יהיה זה שיוצג בחלק ד' הממשמש ובא, החלק האחרון.

נספחים
* עוד על תקופת הכדורים הפורחים הראשונים בארצות הברית (כולל עוד מעט מידע על לואו) מתוך "אפלטון".

המאמר מבוסס על הרצאה שהועברה באייקון 2012.

(גילוי נאות: אנחנו לא יודעים בודאות שזו האנטרפרייז, אבל מה הסיכוי שזו לא היא?)