סיפורה של נישל ניקולס, המוכרת לכם כאוהורה מ"מסע בין כוכבים". סיפורה של שחקנית שחורה שהופיעה על מסך הטלוויזיה בשנות ה-60, תקופה אשר לוותה במאבקים גדולים על דמותה של החברה האמריקנית, המסך בזמנו היה לבן והיא היתה שחורה.

ההתפתחות הטכנולוגית, יתרונותיה של סוגת המדע הבדיוני, פגישה מפתיעה ונשיקה תקדימית – כל אלה הציבו את ניקולס בצומת היסטורי חסר תקדים.

מי שהיה בהרצאה באייקון ובמיוחד מי שלא, יוכל למצוא כאן את "והיא לא עוזרת בית!" – שחורה על גבי לבן. עם תמונות, קטעי וידאו וקטעי ראיונות של ניקולס.

---

 

 

 

לעתים קל לשכוח כי המציאות הנמצאת לנגד עינינו לא התקיימה תמיד. דברים הנראים היום מובנים מאליהם היו בעבר סוגיות מעוררות מחלוקת והיה צורך בתהליך ארוך, לפעמים כואב, כדי להגיע למציאות בת ימינו.
סוגית יחסי הגזע בארצות הברית היא דוגמה למצב כזה. כיום, אחרי שבשני העשורים האחרונים היו שני שרי חוץ שחורים, אחד מהם אף היה רמטכ"ל קודם לכן, ובתקופה בה מכהן נשיא ממוצא שחור בבית הלבן – קשה לתאר תקופה אשר בה שחורים נעדרו לחלוטין ממוקדי כוח כמו הפוליטיקה או התקשורת. אך רק לפני מספר עשורים, זה היה המצב אפילו באולפני הרדיו, בהם צרכן התקשורת לא נחשף כלל לצבעו של השדר. בתווך התרחש תהליך של שנים רבות שכמעט חצה את החברה האמריקנית.
זהו סיפורה של נישל ניקולס, המוכרת לכם כאוהורה מ"מסע בין כוכבים", סיפורה של שחקנית שחורה שהופיעה על מסך הטלוויזיה בשנות ה-60. התקופה לוותה במאבקים גדולים על דמותה של החברה האמריקנית, המסך בזמנו היה לבן והיא היתה שחורה.

המציאות ההיא
לא ניתן להבין את סיפורה של ניקולס ואת חשיבותו בלי להבין מעט את התקופה בה מדובר ולהבין כמה דברים בסיסיים על הדרך בה המדיה משפיעה על חיינו. בשנים שאנו עוסקים בהן מקלטי הטלוויזיה תפסו תאוצה ופרחו. רק בסוף שנות ה-30 החלה מכירתם, וכבר בשנת 1960, למשל, ב-87% מהבתים בארצות הברית כבר היה לפחות מקלט אחד. כדי להעריך זאת טוב יותר – היו פחות בתים עם צנרת ביתית. הטלוויזיה שינתה את חיי האנשים. אמנם הקולנוע והרדיו עשו זאת גם כן, אך היא עשתה זאת עם כוח רב יותר, בשל ייחודה – לא סתם רואים ושומעים אותה, אלא חווים אותה. בנוסף, היא שיבשה את ההפרדה שהתקיימה כשהכניסה את התחום הציבורי לתוך הבית. כך, לדוגמה, נשים נחשפו לנושאים פוליטיים וציבוריים, אשר היו מחוץ למה שנחשב תחומה של האישה – הבית.

היום ברור לכל כי המרחב הציבורי, המקום בו אזרחים מחליפים דעות ומגבשים סוגיות, מתקיים בעיקר במדיה. זה ברור במיוחד בעידן האינטרנט, ועל אחת כמה וכמה בעידן הפייסבוק. ברור גם שכלי התקשורת מתיימרים להציג את המציאות כפי שהיא, בלי לשנות או לעצב אותה, אך יש להם כוח לשנות את המציאות, ותהליך זה מתחיל בשינוי התפיסות על פיהן אנשים פועלים. מאחר ולטלוויזיה השפעה כה רבה על צעירים ומבוגרים, קיימת חשיבות לתוכן המוצג בה.
חשוב להציג מגוון פנים, צבעים ולאומים בטלוויזיה, כיוון שבכך מועברת תחושה שהחברה אכן מורכבת ממגוון של אנשים שווים, ולא רק מקבוצה מסוימת. כשהתרבות, המסורת וההיסטוריה של קבוצה מסוימת בחברה אינן מופיעות על המרקע, היא אינה נתפסת כחלק מהכלל, שכן היא תמיד תחשב לזרה. הופעה חיובית, כזו ששוברת סטריאוטיפים ודעות קדומות, משפיעה אף היא על תחושת השייכות של המיעוט כלפי הרוב. כמו כן, אם מדובר בהופעה חיובית של דמויות מפתח בקהילה, ילדי המיעוט יחושו הזדהות עם הדמות. אך כדי שזה יקרה, ההופעה החיובית חייבת להתרחש בתקשורת הכללית ולא רק בתקשורת מגזרית.
כל אלה דברים שהיום הינם ברורים לכל ונשמעים הגיוניים, אך סביר להניח שהמודעות אליהם בתקופה ההיא לא היתה קיימת, וגם לו היתה קיימת, היה קשה לעשות איתה משהו בשל סוגיית הגזע בארצות הברית.

שנות ה-40 וה-50 אופיינו בנקודות ציון רבות ובמאבקים הנוגעים ליחסי הגזע בארצות-הברית, מאבקים כמו אכיפת השוויון בתעשייה, התרת מכירת נדל"ן משחורים ללבנים, ביטול ההפרדה בצבא וביטול ההפרדה בחינוך. ב-1957 אושררה הזכות להצביע, ב-64' נאסרה אפליה בדיור ציבורי או בהעסקה וב-72' התקבל החוק לשוויון בתעסוקה. תקופה זו גם אופיינה בהתלהטות יצרים, כמעט עד להגעה לנקודת רתיחה. אלה היו שנים של הפגנות סוערות של תנועת זכויות האזרח, לעתים בדרכי שלום, לעתים באלימות. דוגמה בולטת היא מ-1955, כאשר רוזה פארקס סירבה לקום ממקומה באוטובוס במונטגומרי שבאלבאמה ולפנותו לאדם לבן. פארקס נעצרה מיד, מה שהביא לחרם על חברת האוטובוסים באותה עיר. בסופו של דבר בית המשפט העליון התערב והחוקים הרלוונטיים בוטלו. אחד ממנהיגי המאבק הבולטים, במקרה של פארקס ובכלל, היה ד"ר מרטין לותר קינג הבן, שהנהיג פעולות שונות ודגל בדרך אי הציות האזרחי, ללא אלימות. קינג נרצח באפריל 1968.

כמו מיעוטים אחרים, השחורים חוו קשיים בתחום התקשורת. בשידורי הרדיו השתתפו רק לאחר מלחמת העולם השנייה. בקולנוע ניתנה להם תשומת לב מעטה, רובם עברו סטריאוטיפיזציה והוצגו כמשרתים, וכך גם בטלוויזיה (רק כעבור שנים, משראו המפרסמים בקהל השחור כוח קניה, החלו להמנע מהצגת סטריאוטיפים). בשנת 52', למשל, רק כ-0.4% מההופעות בטלוויזיה נעשו בידי שחקנים שחורים ובסוף שנות ה-50 המספר אפילו ירד. בשנות ה-60 מספר השחורים שהופיעו על המרקע אמנם עלה, אך הופעותיהם היו לזמנים קצרים יחסית. סדרות הטלוויזיה השונות נמנעו מלעסוק בנושאי גזע והציגו תמונה פסטורלית והפוכה מהמציאות, ואילו אלה שכן עסקו בכך, ירדו במהרה מהמסך. גם מבחינת הצגת דמויות ראשיות שחורות היה מקום לשיפור, והנתונים השתפרו רק לקראת סוף שנות ה-80.
גם אופן הצגתם היה שנוי במחלוקת. בשנות ה-50 וה-60 שחורים שהוצגו באופן חיובי היוו בעיה. המפרסמים התרחקו מתכניות כאלה, כמו תכנית האירוח של הזמר המפורסם נאט "קינג" קול, שבוטלה לאחר שנה אחת בלבד. הוא לא התאים לסטריאוטיפים, לא ניתן היה לצחוק עליו או לפחד ממנו, והוא הסתובב בחופשיות בחברת אורחיו הלבנים. שחקנים שחורים שהצליחו לפרוץ ולגלם דמויות ראשיות בתכניות טלוויזיה קיבלו מחמאות ותגובות חיוביות, אך גם ספגו ביקורת מבית. נטען נגדם שהציגו דמויות לא ריאליסטיות – כאלה שלא היו שייכות למעמד העובד, או שהיו משכילות עם חברים לבנים. הם יצאו מהעולם השחור והתערו בסביבה, אך לכאורה העמידו פנים שניתן היה להשתלב בצורה חלקה בסביבה הלבנה, תוך היטמעות וביטול המורשת האפריקנית. אפילו קומדיה מצליחה כמו "משפחת קוסבי" משנות ה-80, זכתה לביקורת על כך שלמעשה מוצגת משפחה לבנה, על שהתוכנית לא עסקה מספיק בסוגיות חברתיות, ובכך החטיאה את מטרתה והחמיצה הזדמנות. סוגיה נוספת שהיתה שנויה במחלוקת היא הצגת יחסים בינגזעיים. בסוף שנות ה-80 עדיין היו לבטים לגבי הצגת יחסים כאלה על המסך הגדול, לדוגמה.

לצד השחורים, גם ייצוג הנשים בטלוויזיה היווה בעיה. הן סבלו מייצוג נמוך מדי, כמו המיעוטים, וכשכן הוצגו על המסך, הן לוהקו לתפקידים שחיזקו סטריאוטיפים סקסיסטיים באשר להתאמתן הטבעית לפעולות תוך-ביתיות. ניסיונותיהן לצאת מהבית הוצגו בדרך כלל כסאטירה. היה נדיר למצוא אישה מחוץ לבית המשפחתי בשנות ה-50 ותחילת ה-60, אפילו בסדרות קומדיה או אנימציה.

מדע בדיוני
אחד מיתרונותיו של המדע הבדיוני הוא יכולתו לעסוק בשאלות חברתיות תוך ניתוקן מקשיים עכשוויים. הסיפור המוצג מהווה משל ומגרה את הצופה והקורא לפענח את הנמשל, להחיל את הרעיונות על המציאות המוכרת לו. כך מושג דיון פתוח ואמיתי שמנוטרלים בו הרגשות והדעות הקדומות שעלולים להתעורר. המדע הבדיוני עשוי לתת לקורא סיבה להרהר באידיאלים החברתיים של זמנו. זה יתבצע באמצעות בחינת המנהגים העכשוויים בעיני תרבות אחרת, אמיתית או דמיונית, אנושית או חייזרית, או באמצעות תיאור של חברה עתידנית, בה בולטים מנהגים אלה. סיפורים אלה מסייעים להבין ולהעריך את אותו אידיאל, יותר טוב מאשר עושה זאת תיאור פילוסופי מופשט.
וזה מה שעשתה "מסע בין כוכבים".
והיתה לה במה טובה לעשות את זה – היא נהנתה מכמה יתרונות בזמן ובמקום בו שודרה. אלה היו ימי תחילת עידן הטלוויזיה (באופן יחסי). טרם ימי ריבוי הערוצים, לא היו אפשרויות רבות אחרות. היא שודרה בשעות הערב, שעות אטרקטיביות לצפיה משפחתית. ואולי חשוב מכל – היתה צבעונית מאוד ומשכה את העין, בתקופה בה הצבע עדיין לא שלט במסך. כל אלה הבטיחו לה את תשומת לבו של הצופה.

"מסע בין כוכבים"
כזכור, היא החלה ב-1964, כשצולם הפיילוט. מפקד הספינה היה קפטן כריסטופר פייק (גולם בידי ג'פרי האנטר), וסגניתו(!) היתה אישה חסרת שם (מייג'ל בארט). לצידו עמד קצין המדע של הספינה, חייזר בשם ספוק (ליאונרד נימוי), בן לגזע וולקן.
לאחר פיילוט זה ופיילוט נוסף שצולם, נערכו שינויים פרסונליים רבים בצוות השחקנים, ולמעשה כולם הוחלפו פרט לספוק. הסגנית חסרת השם נמחקה לחלוטין. הקפטן החדש היה ג'יימס טי. קירק (וויליאם שאטנר), אמריקני במוצאו. דמויות חדשות נוספות היו הרופא שמקורו בדרומה של ארצות הברית ד"ר לנארד מק'קוי (דפורסט קלי), המהנדס הראשי הסקוטי מונטגומרי סקוט (ג'יימס דוהאן), ההגאי האסיאתי היקארו סולו (ג'ורג' טאקיי), ומאוחר יותר נוסף לצוות הנווט הרוסי פבל צ'כוב (וולטר קניג). האשה היחידה בצוות הקבוע היתה קצינת הקשר השחורה ניוטה אוהורה, אותה גילמה השחקנית נישל ניקולס.
שלוש עונות הסדרה שהחלו ב-8 ספטמבר 1966 הסתיימו בביטולה בידי הרשת, בתום 79 פרקים. רוב הזמן היא שודרה בשעה 20:30, שעות צפיית שיא. אחר כך הגיעו ששת הסרטים, סדרות הבת והסרטים הנוספים. אך כידוע, ההצלחה לא היתה ברורה מאליה. "מסע בין כוכבים" עמדה בפני ביטול בסיום עונתה השניה וניצלה בזכות המכתבים הרבים ששלחו הצופים למשרדי הרשת. עם זאת, בסיום עונתה השלישית נתוני הרייטינג הנמוכים עשו את שלהם, והתכנית בוטלה לחלוטין. השינוי בטווח הארוך קרה בזכות השידורים החוזרים במשך השנים, אשר תרמו להרחבת בסיס המעריצים של הסדרה. כתוצאה, החל לפרוח המרצ'נדייז והטרקים החלו את תרבות המפגשים והכנסים. מכל אלה ניתן ללמוד על הצלחתה של הסדרה בקרב הקהל, הצלחה שרק הלכה וגדלה לאורך השנים. הצלחה כזו מצביעה על השפעתה על המעריצים אשר מוכנים לעשות הרבה מאוד למען מושא הערצתם, ועוסקים בו רבות.

עקרונותיה של "מסע בין כוכבים"
יוצר הסדרה ג'ין רודנברי כלל בחזונו עולם עתידני אשר לא פחות מהשוני הטכנולוגי, בולט בו לעיני הצופה השוני החברתי הקיים. התכנית הציגה חזון אוטופי ואופטימי ביותר לגבי עתיד האנושות, ללא עוני וללא גזענות. ההליכה באומץ "למקום בו איש לא היה מעולם" בוצעה ברוח של שיתוף פעולה ושלום. אוסף נציגי העמים השונים שהרכיבו את הצוות מצביע על חברה אנושית הרמונית שההשתייכות הגזעית אינה משחקת בה עוד תפקיד, ואשר בה רק התכונות האישיות הן שקובעות. הסדרה למעשה התוותה את הקו לגיוון ואינטגרציה של חברי הצוות. ארגונים שונים עשו מאמצים כבירים בשנות ה-60 לשנות את הסטריאוטיפים של לא לבנים בקולנוע ובטלוויזיה, אנשים שלרוב לוהקו לתפקיד האיש הרע. במובן זה, "מסע בין כוכבים" היתה הצלחה יחסית. הגאי אסיאתי, בתקופה בה הדימוי השולט לאסיאתים בארצות הברית היה של כובסים, קצינת קשר שחורה, בניגוד דרמטי ליחס לו זכו נשים ושחורים באותה העת, ונווט רוסי, בעיצומה של המלחמה הקרה – כולם שחקנים קבועים בסדרה. גשר הפיקוד של הספינה היה נס של שוויון הזדמנויות באותה עת. כמעט תמיד, ההבדלים בין חברי הצוות נשארו ברקע התרבותי בלבד, ברמת הטריוויה, ולא כנושא שהיה צורך ממשי לדון בו. זאת, כיוון שמצב זה נראה טבעי במאה ה-23. המחלוקות והגבולות הטשטשו עם הזמן והשוויון שלט.

והסדרה לא הסתפקה בהבעת עמדה עקרונית בדבר הסובלנות ושוויון הזכויות כערכים מנחים, אלא התמקדה גם בשאלות קונקרטיות של הכרה בזכויות לקבוצות חלשות. "מסע בין כוכבים" יצרה מעין שוק של רעיונות, והכילה טיעונים מלומדים ומורכבים באמצעות תמונות וסיפורים. אלה מובאים בהקשרים של לאומיות, שפה, דת, דורות, מגדר, גזע ואתניות. כל זאת תחת מעטה המשל הטלוויזיוני, המסכה אשר מאפשרת להסוות את הסוגיות הבוערות שעל סדר היום ולהציגן בצורה קלה יותר לעיכול עבור הצופה. הסדרה וסדרות הבת נודעו בעיסוקן בסוגיות שונות, קלות וקשות לעיכול במשך השנים.
למשל, המושג Infinite Diversity in Infinite Combinations – IDIC הוא הבסיס לפילוסופיה של הגזע הוולקני. המושג מציין את עושרו של היקום, את הדרך בה משתלבים ההבדלים ליצירת משמעות. ניתן להשליך ממושג זה לגבי סובלנותם של הוולקנים באשר לצדדים מסוימים בחיים ונכונותם לאמץ אותם. דוגמה אחרת ונודעת היא הפרק הקלאסי Let That Be Your Last Battlefield, בו חייזר רודף אחרי חייזר אחר בעקבות סכסוך ארוך ביניהם. ההבדל בין השניים מתמצה בעובדה שלראשון צד אחד של הפנים שחור והאחר לבן, ואילו אצל החייזר השני הצבעים הפוכים. פרק זה הוא דוגמה קלאסית לעיסוק בצבע עור ובהבדלים מינוריים שהתפתחו לכדי שנאת חינם. בכך נוצל היתרון הנ"ל בו מחזיק המדע הבדיוני – היכולת להעלות סוגיות כואבות ורגישות תחת מעטה אחר, תפאורה והסוואה. המסכה שנעשה בה שימוש, שינוי האדרת בה מולבשת הגברת – היא הסיפור. תכנית העוסקת במאבקם של האינדיאנים במתיישבים הלבנים, או כסוגיה בוערת יותר, יחסי שחורים-לבנים במציאות האמריקנית של שנות ה-60, בהחלט היתה מעוררת אי נוחות בצופה. אך בשעה בה מוצג על המסך גזע חייזרי אחד נלחם בגזע חייזרי אחר, מסיבות טפשיות ככל שיהיו, קל לצופה להתחבר לסיפור, ללא קונוטציות, אסוציאציות או רגשות שליליים. טכניקת סיפור זו מנטרלת את העוקץ מהסוגיה, מנטרלת את האנטגוניזם שעלול להיווצר ומעבירה את המסר בחתרנות מסוימת, מתחת לחומות ההגנה של הצופה.

הצגת עולם עתידי בו בני האדם חיים בשוויון מוחלט, באופן מנותק לחלוטין ומנוגד למציאות בה שודרה "מסע בין כוכבים", נתנה לקהל הצופים אפשרות לקבל את מה שראו באופן נוח יותר. יתרונו של המדע הבדיוני ושל "מסע בין כוכבים" בפרט הוא שהם מציגים חזון, עתיד תלוש מההווה, ובכך נמנעת ההתנגשות. 300 השנים שהפרידו בין המציאות לבין העתיד המוצג, איפשרו השעייה מסוימת של הרגשות והמחשבות, וקבלת המוצג כעתיד אפשרי כלשהו. לא היה צורך להבין מה קרה במהלך 300 השנים הללו. הצופה לא היה צריך להעסיק עצמו במחשבה כיצד הגיעו לעתיד כזה, אילו תהליכים אירעו בדרך ואילו הקרבות עליו להקריב כדי להגיע למציאות אוטופית כזו. הוא פשוט קיבל את העתיד כעובדה, שכן מדובר בעתיד דמיוני, בדיוני. לא היה צורך לערב ספקות ומאבקים מחשבתיים, והדבר פישט את תהליך קבלת התכנים בקרב הקהל.
העתיד היה אידילי ומנותק מהמציאות, וקל היה להתחבר אליו. אך עם זאת, הוצב רף גבוה, הוצגו חלופה, אופק ותקווה, עבור אלה שהאמינו בעתיד אחר. אמנם הוצגה מציאות בה קיימים שיתוף פעולה והבנה, ללא חוסר צדק, אך מציאות זו היא עתידית. בניגוד לתכניות האחרות, התכנית לא נמנעה ולא התחמקה מהצגת ההווה הבעייתי. עבורה, שיקוף המצב הלא ריאלי לא נחשב דבר שלילי, אלא דווקא נזקף לזכותה, בהציגה חלופה עתידית אוטופית.
בסופו של דבר "מסע בין כוכבים" אתגרה את הצופה לדמיין מקום עבודה בו נשים חלקו באחריות הפיקוד וההנהגה. והצוות לא היה כולו לבן או כולו גברי. הוא לא היה כולו רוסי או כולו אמריקאי, אפילו לא כולו אנושי. זה חזון הגיוון שרודנברי ו"מסע בין כוכבים" הציגו, כחלופה לגזענות, לסקסיזם, צרות האופקים וחוסר האמון הבין תרבותי ששלטו בחברה ובעולם. "מסע בין כוכבים" הציעה לאנשים מודל עובד של חלומו של ד"ר מרטין לותר קינג. גם אם רוב האנשים ראו את התכנית כבידור בלבד, זה היה גיוון מוצלח שעבד היטב. לצוות הספינה אנטרפרייז היתה מטרה משותפת שלא דרשה מהם להתכחש לעברם או זהותם. תכונות חיוביות כגון אומץ, יושרה, אצילות וחמלה לא היו תלויות בהיותה של הדמות אנושית, ובטח לא במינה או בגזעה.

ניוטה אוהורה
משנמחקה לאחר הפיילוט דמותה של סגנית הקפטן בידי האולפנים רק בשל היותה אשה, הנשים שנותרו בסדרה היו בעיקר חלק מהרקע ולא דמויות ראשיות. האחות צ'אפל כיהנה בתפקיד נשי מסורתי והיתה דמות אורחת-חוזרת ולא קבועה, כמו גם דמותה של ראנד, שתפקדה כעוזרת הקפטן בלבד (בואו נודה בזה). בצוות הקבוע על הגשר הייתה חברה רק אוהורה כקצינת הקשר שחורת העור. בכך, היתה דמותה של נישל ניקולס לחברת הצוות החשובה ביותר כמודל לחיקוי בסדרה.
המצאות אישה שחורה על גשר הפיקוד בזמן רגיש לתנועת זכויות האזרח היה עניין משמעותי ביותר. היא היתה הנציגה היחידה לגזע, ובכך ייצגה את שתי בעיות במקביל – היותה שחורה בנוסף להיותה אישה. חוק זכויות האזרח משנת 1964 היה עדיין טרי ונתקל בקשיים כש"מסע בין כוכבים" החלה את דרכה. הימצאותם של לא לבנים ונשים בעמדות כוח בולטות היתה נדירה יחסית, במיוחד בטלוויזיה.
על אף היותה חברה בצוות הגשר הקבוע, בין הקצינים הבכירים, אוהורה לא עשתה הרבה. במעט מאוד פרקים קיבלה זמן מסך מספק, וברובם היא תורמת שורות בודדות. אך חשוב לציין שהיא לא היתה היחידה במעמד זה – גם דמויותיהם של סולו וצ'כוב זכו למעמד דומה. אולי זה קרה בשל הרצון לגבש שלישיה או רביעיה של דמויות מרכזיות, בה נכללו הדמויות הבכירות יותר בתפקידיהן, כך שאוהורה לא קופחה בידי היוצרים רק בשל היותה אישה או שחורה. ואולי לא במודע, היה רצון להתמקד בדמויות "אמריקאיות" ואנגלו-סאקסיות ולא בדמויות מיעוטים.

בנוסף, במסגרת תשומת הלב הפחותה שקיבלה, לא זכתה הדמות לשם פרטי. גם דמותו של סולו זכתה ליחס זהה והשתיים הוצגו בשם המשפחה בלבד במשך שלוש שנות הסדרה. סולו זכה לשם פרטי רק בשנת 1991 בסרט הקולנוע השישי. אוהורה זכתה בשם הפרטי ניוטה מאוחר עוד יותר – בסרט הקולנוע ה-11 משנת 2009, כלומר כעבור 43 שנים(!). בסרט, השם מתגלה לאחר מאמצים רבים מצידו של קירק, כבדיחה המתייחסת לשנים הרבות בהן נותרה דמותה ללא שם פרטי. החוסר בשם מצביע על זמן המסך המועט שקיבלו הדמויות, שכן בחשיפה גדולה יותר של דמות, מובאים לידיעת הצופה פרטים רבים יותר עליה.
כקצינת קשר, התפקיד אותו מילאה היה נשי במידה מסוימת. היא לא מילאה תפקיד אקטיבי ודומיננטי כשל שאר עמיתיה – קפטן, סגנו קצין המדע, מהנדס ראשי, הגאי, נווט, קצין נשק או רופא – אלא קצינה הממונה על הקשר בתוך הספינה ומול גורמים מחוצה לה. תפקיד זה אמנם העמיד אותה בצומת חשוב בתפקוד היום-יומי של הספינה, אך היה החלש ופּחוּת ההשפעה ביותר מבין אנשי הצוות הקבועים. תפקידה אולי היה זכר למרכזניות שישבו במרכזיות הטלפונים של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, וקישרו בין גורמי השיחה – תפקיד אותו מילאו בעיקר נשים בזמנו.

אולם כאמור, עיקר חשיבותה הוא בעצם קיומה, על הגשר כקצינה בכירה, הימצאותה בדרג קבלת ההחלטות, במקום בו ניתן להשפיע, כשווה בין שווים. מעבר לכך, היו טמונים בה, בהתנהגותה ובתרבותה פרטים נוספים אשר תרמו להיותה סמל לאוכלוסית השחורים ולתרבות האפריקנית. שמה ושם משפחתה נבחרו בהשראת השפה האפריקנית סווהילית, ומשמעותם "כוכב" ו"חופש". בגדיה האזרחיים, כמו גם כיסוי מיטתה והפסלונים בחדרה היו בעלי סממנים אתנים, ככל הנראה אפריקנים. כל אלה נראו בפרק The Tholian Web. מקום הולדתה לא הוזכר במפורש, אולם במדריך שנכתב עבור התסריטאים, הוזכר כארצות הברית של אפריקה, או הקונפדרציה האפריקנית.
למרות שלעתים דמותה של אוהורה נפלה קורבן להצגה האופיינית של נשים כחלשות, תלותיות וכנועות, במסגרת הטלוויזיה של אותה תקופה, זכינו לראות גם צדדים אחרים של הדמות. בניגוד לדמות האחות ועוזרת הקפטן שהיו תפקידים נשיים מסורתיים, לאוהורה היה תפקיד מקצועי בסופו של דבר. בפרק Who Mourns for Adonais? רואים את כישוריה הטכניים, ובפרק Balance of Terror ניתן לראות כי היא מספיק מוכשרת כדי לאייש את עמדת נווט הספינה בשעת הצורך. היא התלוותה לצוותים שירדו אל פני השטח, למשימות מחוץ לספינה, כחברת צוות לכל דבר, כפי שניתן לראות ב-The City on the Edge of Forever וב-The Gamesters of Triskelion, בו היא גם נאבקת במי שתוקף אותה. בפרק Mirror, Mirror אוהורה של היקום המקביל מכה ושולפת נשק בשעת הצורך כדי להגן על עצמה. מעבר לזה, אוהורה ידעה לדבר סווהילית וידעה לשיר, כמו בפרק Charlie X.

לסיכום חלק זה, למרות שדמותה של ניוטה אוהורה לא היתה מהעיקריות, למרות שהתעלמו משמה הפרטי במשך ארבעה עשורים, למרות שהיתה בעלת התפקיד הכי פחות משמעותי – חשיבותה כאמור היתה בעצם הימצאותה על גשר הפיקוד לצד המפקד, הגבר הלבן האמריקני. במסגרת אפיון ועיצוב דמותה, הוענקו לה מספיק סממנים כדי להבהיר את זיהויה האתני מעל לכל ספק. נוצרה לה מורשת שהיא נושאת עימה, גם אם לא מדברים על כך במפורש. נוצר לה מטען תרבותי בעל משמעויות רבות. במקביל, היותה בעלת דרגה גבוהה, השתתפותה בפעילויות ובמשימות, הדגמת כישוריה וכשרונותיה והיותה פעילה, הראו את אופיה ועומקה של הדמות, בניגוד לדמות האשה ודמות השחור שהוצגו באותה תקופה בטלוויזיה. הדבר יצר דמות "עגולה" ולא שטוחה, כזו בעלת רבדים.

מאחר וכל הסדרה התרחשה 300 שנים בעתיד, סוגיות גזע בין חברי הצוות לא היו רלוונטיות לסיפור, והיה צורך בסיפור מתאים כדי לעשות זאת, גם אם תוך הקדשת תשומת לב מעטה. אחת הדרכים להמחיש את המרחק שעברה האנושות היתה במפגש עם דמות מהעבר, לכאורה. בפרק The Savage Curtain הצוות פוגש בדמותו הפיקטיבית של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. הקטע המעניין מבחינתו בפרק הוא כאשר אותו לינקולן מהעבר פוגש את אוהורה מהעתיד:

קטע זה איפשר לדמויות מהמאה ה-23 להתייחס לסוגיות גזע ולהציג נקודות מבט של העתיד, גם אם זה נעשה בצורה מצומצמת.

אך הפרק המפורסם מכל בהקשר של דמותה של אוהורה ויחסי הגזע בארצות הברית הוא הפרק Plato's Stepchildren. בפרק זה נתפסים חלק מחברי צוות הספינה בידי חייזר אשר מכריח אותם לעשות ככל העולה ברצונו. זה הטריילר לפרק:

כפי שניתן לראות בסוף הטריילר, קירק ואוהורה מוכרחים להתנשק, בניגוד לרצונם. זו הסצינה בשלמותה:

למרות שהדבר לא נבע מרצונן של הדמויות, הנשיקה עוררה תשומת לב רבה, כיוון שהיא היתה חריגה ביותר. זו היתה למעשה נשיקת האהבה הבינגזעית הראשונה על מסך הטלוויזיה, ובכך נקבעה היסטוריה. ניתן ללמוד על החששות שהסצנה עוררה מתגובת הגוף המשדר. לפי חלק מהדיווחים רשת NBC הפעילה לחץ שגרם לכך שגם מה שהוקרן, היה למעשה תוך משחק בזוויות הצילום, כך ששפתי השחקנים לא באמת נגעו אלה באלה. הדבר הוכתב בשל חשש מתגובת הציבור, בעיקר במדינות הדרום. ניקולס מספרת רבות על החוויות מהצילום, הלחץ של הבמאי, החששות מהאולפנים וחוסר ההבנה של השחקנים "מה הביג-דיל" – כאן, בכל הקטע הבא:

אך בסופו של דבר, למרות שפרק זה גרם לכמות הגדולה ביותר של מכתבי תגובה, רובם לא היו שליליים. על אחד מיוחד מספרת ניקולס כאן, החל מדקה 0:45 ועד הסוף:

זה אולי קצת משעשע בימינו, אך מראה את אפקט הריכוך שיש לסצנה כזו, בסדרה כזו, על צופה שמרן המבוצר בעמדותיו. סביר להניח שנשיקה כזו בתכנית אחרת לא היתה זוכה ליחס סלחני שכזה.

ההשפעה
לאחר העונה הראשונה של "מסע בין כוכבים", נישל ניקולס קיבלה הצעות חדשות בקריירה והחליטה לעזוב את התכנית. היא מספרת על כך החל מדקה 1:43 ועד הסוף:

כשחזרה לרודנברי, סיפרה לו על המפגש שחוותה והודיעה לו שהיא נשארת. רודנברי הוציא את מכתב ההתפטרות שלה מהמגירה שלו, כשכולו קרוע לגזרים, וכשדמעה יורדת על לחיו אמר "תודה לאל על מרטין לותר קינג, יש מישהו שמבין מה שאני מנסה לעשות".
היא מעולם לא התחרטה על כך. יש סיום משעשע לסיפור של קינג, שמתחיל ב-9:40, עד סוף הקטע:

אחת הדוגמאות הטובות לתוצאות החלטתה להשאר, היא שחקנית הקולנוע והטלוויזיה השחורה וופי גולדברג. גולדברג סיפרה שבילדותה ראתה פרק של "מסע בין כוכבים" בטלוויזיה, ראתה את דמותה של אוהורה וקראה לאמה: "אמא, בואי מהר, יש אשה שחורה בטלוויזיה והיא לא עוזרת בית!". דוגמה זו ממחישה את בולטותה של ניקולס ושל דמותה בטלוויזיה של אותה התקופה, ואת השפעתה על ילדים. גולדברג, מיותר לציין, התגלגלה להתארח מספר פעמים ב"הדור הבא" בדמותה של גינאן.

קיימות דוגמאות נוספות להשפעה כזו. לוואר ברטון שגילם מאוחר יותר את דמותו של ג'ורדי לפורג' ב"הדור הבא", ציין אף הוא ש"מסע בין כוכבים" העבירה לו מסר כילד ש"כאשר העתיד יגיע, יהיה לך מקום", שהשחורים הם "חלק מהעתיד". וזאת באמצעות דמותה של אוהורה. מיי ג'מיסון, שהיתה ב-1992 האסטרונאוטית השחורה הראשונה, ציינה שראתה את ניקולס בתור האישור אותו חיפשה בילדותה. היא גם התארחה בפרק של "הדור הבא", ובכך היתה לאסטרונאוטית הראשונה שהתארחה בתכנית. היא טסה לחלל במשימה STS-47, אגב.

לפני שהתגלגלה ל"מסע בין כוכבים", נישל ניקולס היתה שחקנית תיאטרון וזמרת צעירה ילידת אילינוי, ופעילותה החשובה נמשכה גם לאחר שלוש השנים בהן גילמה את דמותה של אוהורה. היא עבדה מאוחר יותר מספר שנים בנאסא, במטרה לקדם, בין השאר, מיעוטים ונשים, אוכלוסיות שהיו מיעוט משמעותי בארגון זה. בין המגויסים בתקופתה היו מי שנעשו בסופו של דבר האסטרונאוטית הראשונה והאסטרונאוט השחור הראשון. בהמשך חייה המשיכה להיות פעילה במיזמים שונים העוסקים בחקר החלל וגם במשחק, עד ימים אלה.
כמעט כל סדרות ההמשך כללו גם הן דמות שחורה אנושית בצוות הראשי של הספינה. ב-1993, ב"חלל עמוק תשע" הדמות השחורה הגיעה לראשונה לראש הפירמידה. בנג'מין סיסקו, בגילומו של השחקן אייברי ברוקס, היה מפקדה של תחנת חלל.

לקראת סי(כ)ום, מחווה לאוהורה:

 

סיכום – השלכותיה והשפעתה של אוהורה
ניתן לחלק את ההשפעה בפועל לשני תחומים מרכזיים – מחד, מודל לחיקוי עבור ילדים שחורים; ומאידך הכרה באחר והפנמת המציאות עבור כלל האוכלוסיה. עבור הילדים השחורים, היוותה דמותה של אוהורה מקרה נדיר ובולט של דמות שחורה בתפקיד "נורמלי" על המסך. כפי שציין ד"ר קינג בדברים שאמר לניקולס, זו היתה התכנית היחידה בה הרשה לילדיו לצפות. הוא הגדיר אותה כמודל לחיקוי, בתקופה בה דמות השחורים כפי שהוצגה בטלוויזיה היתה שלילית, ובתקופה בה כיכבו בחדשות בעיקר בהקשרים של הפגנות ואלימות. הילדים, לפי קינג, יכולים היו סוף סוף, אולי לראשונה, להביט ולראות את עצמם, כפי שעליהם להראות. מי שצופה בטלויזיה רוצה לראות את עצמו, בשל הצורך בהגדרה עצמית ורצון בקבלת אישור מסוים לקיומו במרחב התקשורתי.
ילדותית ותמימה, ולכן סמלית ואותנטית מכולן, היא הגדרתה של וופי גולדברג בהיותה ילדה את דמותה של אוהורה – "היא לא עוזרת בית!". מה שבלט לעיניה של גולדברג הילדה, הוא תפקידה של האשה שחורה שהוצגה על המסך. היא לא היתה עוזרת בית, לשם שינוי. התלהבותה של הילדה מבהירה הן את השוני של אוהורה לעומת דמויות אחרות באותה תקופה, והן את החותם שהטביעה דמותה של אוהורה על הילדה הצופה. היותה דמות מכובדת, חלק משרשרת פיקוד סמכותית, הזוכה לכבוד עמיתיה הלבנים, בעלת גינונים מכובדים, היתה בעלת משמעות מיוחדת אף היא.

גם עבור הצופים המבוגרים היתה לדמות השפעה. כדברי קינג, הן הקהל השחור והן הקהל האחר, מהעולם כולו ולא רק מארצות הברית, יכול היה לראות את השחורים כפי שעליהם להראות. בדבריו מודגשת ההשפעה הכפולה על הקהל המבוגר. מצד אחד, הקהל השחור קיבל אישור לקיומו במרחב הסמלי. קיבל אישור ליכולותיו, בניגוד לדיכוי אותו חווה מהרוב הלבן. הצופה השחור יכול היה להאמין ש"הוא יכול", להאמין שהוא מוכשר כמו האדם הלבן, שהוא יכול להגיע רחוק, להאמין ולקוות שבעתיד המצב יהיה שונה מאשר בהווה. אוהורה היתה ניצוץ שסימל, אולי, את תחילת השבת כבודו העצמי הרמוס של השחור בחברה האמריקנית. על משקל "אם אתה לא שם, אתה לא קיים", אוהורה היוותה תיקון למציאות רבת שנים. השחורים הושמו על המפה. קיומה היווה עוגן, גם אם טלוויזיוני בלבד, סביבו יכולה היתה להתגבש קהילה. סוף סוף היתה קיימת דמות חיובית שניתן היה להזדהות עימה.
במקביל, גם הקהל הלבן חווה שינוי מסוים. הקהל היה מורגל להעדרם של השחורים מהמציאות סביבו וגם להעדרם מהמרחב הסמלי, ממסך הטלוויזיה. אם הופיעו, היה זה בצורה מזלזלת ובמעמד נמוך. והנה, ב"מסע בין כוכבים" ובאמצעות דמותה של אוהורה, נדחפה לפתע דמות שחורה למודעות הצופה. כעת השחורים היו חלק מהנוף הטלוויזיוני. בכך התהפך הביטוי "רחוק מהעין, רחוק מהלב". ולא רק שהאוכלוסיה השחורה זכתה לייצוג, הייצוג היה חיובי. הצופה הלבן, גזען ככל שיהיה, נאלץ להפנים את קיומה של דמות חיובית ו"נורמלית". כדברי קינג, ניקולס גילמה תפקיד שלא חייב היה להעשות בידי שחור, בניגוד לדמויות המשרת או המשרתת הקלאסיות. זה היה תפקיד שלא קשור לצבע העור. קצינת הקשר על גשר הספינה אנטרפרייז רק במקרה היתה בעלת עור כהה. היא הגיעה לתפקיד לאחר הכשרה באקדמיה של הצי יחד עם כולם, בשל כישוריה וניסיונה, ולאחר שהוכיחה את עצמה. בכך, הקהל הלבן למד להכיר בקיומם וביכולותיהם של השחורים, ולמעשה להפנים את המציאות אותה לא הכיר במקרה הטוב, או התנגד לה במקרה הרע.
התגובה של אמריקני לבן ושמרן ממדינות הדרום לנשיקה הבינגזעית בה אוהורה היתה מעורבת הובאה לעיל. אם לסצנה כה קיצונית שהוצגה על המסך התגובה היתה כה מעודנת, אפשר להניח שאת עצם קיומה של אוהורה קיבל הקהל הלבן באופן קל יותר.

סדרות אחרות משנות ה-60 נרשמו בדפי ההיסטוריה כחדשניות ונועזות לזמנן, אך בסופו של דבר נשכחו ברבות השנים וממרחק הזמן. אולם כאמור, השפעתה של "מסע בין כוכבים" משנת 66' נמשכה שנים רבות אחר כך וסחפה את המעריצים. ה"טרקיז" נוהגים לצפות בתכנית מספר פעמים, גם לאחר שנים. הם מחליפים דעות ומנהלים דיונים האם גזעים דמיוניים מסוימים מהווים מטאפורה לעם כלשהו. הם דנים בסוגיות המוצגות בה ובהשלכותיה, ובמובן מסוים הם חיים אותה. לעתים הם פעילים חברתית ומקיימים פעילויות צדקה, והם מתגאים ברגישותם החברתית ומודעותם. סביר להניח כי עיסוק מוגבר זה הנובע מהאהבה לסדרה מתבטא בזליגה מודעת או לא מודעת של התכנים והעקרונות המוצגים בה, לתוך עולמם הפנימי של המעריצים. את עיקר ההשפעה חשו הצופים בזמן אמת, בשנות ה-60, בקרב האנשים שזכו, סוף סוף, לראות את מה שהזדקקו לו יותר מכל, אך גם הצופים הרבים שצפו בה מאז במהלך השנים. אלה אולי השפיעו בתגובת שרשרת, על אנשים אחרים – ואולי על המציאות כולה.
ניקולס זכתה להימצא בצומת דרכים היסטורי, בתקופה קריטית ומלאת התרחשויות בתחום זכויות האדם וסוגית הגזע בארצות הברית. להתהוות צומת זה תרמו גם בשלותה של תרבות הטלוויזיה ותפוצתם של המַקלטים בבתים, סגולותיה של "מסע בין כוכבים" עצמה, הפגישה המקרית עם מרטין לותר קינג ותוצאותיה. נישל ניקולס לא שינתה את העולם בעצמה, אך היתה לה השפעה על יחידים, מבוגרים כילדים, שחורים כלבנים. היא שימשה בימים ההם, לפני 40 שנה, בתפקיד שנראה כאילו נכתב לפי המלצות המאה ה-21 לייצוג מיעוטים בתקשורת. ניקולס בעצם היתה באותה תקופה, בהתאם למוטו של הסדרה, "במקום בו איש לא היה מעולם".

---

המאמר הוא עיבוד של עבודת סמינריון בנושא "נשים ולאומיות", ופורסם במקביל גם בבלוג של אורי קציר "אפלטון".
הרצאה בנושא הועברה בפסטיבל אייקון 2011.

---