לא מזמן הזכרנו שפספסנו את אלכסנדר סידיג (סידיג אל פאדיל) שגילם את דמותו של ד"ר ג'וליאן באשיר ב"חלל עמוק תשע", כששהה בארץ. סידיג ידוע (כמובן) כשחקן ממוצא סודני-אנגלי, שגילם את הדמות הככל-הנראה מוסלמית/ערבית היחידה ב"מסע בין כוכבים".
לאחרונה גילינו שהוא השתתף בצילומי סרט בשם "מיראל" שצולם בארץ וברשות הפלסטינית לפני כשנתיים, סרט שעוסק בנושא הישראלי-פלסטיני לאורך השנים.

ערכנו ראיון עם סידיג בנושא הסרט ובכלל והוא מובא לפניכם.

שבוע טוב

For the English version – please scroll down

כזכור, ציינו לא מזמן שפספסנו את אלכסנדר סידיג (סידיג אל פאדיל) שגילם את דמותו של ד"ר ג'וליאן באשיר ב"חלל עמוק תשע", כששהה בארץ. סידיג ידוע (כמובן) כשחקן ממוצא סודני-אנגלי, שגילם את הדמות הככל-הנראה מוסלמית/ערבית היחידה ב"מסע בין כוכבים". מלבד שבע השנים הניינריות שעבר עליו, סידיג השתתף בסרטים וסדרות רבים נוספים. זה העמוד שלו ב-IMDB, זה העמוד שלו ב-Memory Alpha, וזה אתר המעריצים הרשמי שלו, בו הוא גם כותב לעתים נדירות. את הקוריוז של השם הרשמי שלו ותמונה סמלית מ"חלל עמוק תשע" נחסוך מכם (כולנו התבגרנו, לא?).
לאחרונה גילינו, מפה ומשם שהוא השתתף בצילומי סרט בשם "מיראל" שצולם בארץ וברשות הפלסטינית לפני כשנתיים. הסרט עוסק בנושא הישראלי-פלסטיני לאורך השנים, דרך סיפורה של אשה שהקימה בית יתומים בירושלים. למקום מובאת ילדה קטנה בידי אביה (סידיג) לאחר שהתייתמה מאמה. עשר שנים לאחר מכן הנערה נשלחת למחנה פליטים פלסטיני כמורה, ונחשפת למציאות שמכתיב הסכסוך. בדרך היא גם מתאהבת בפעיל פלסטיני (התקציר מכאן).
הסרט כבר יצא במספר מדינות ויצא בארצות-הברית בקרוב. בסרט השתתפו השחקנים הישראליים מכרם חורי והיאם עבאס, השחקנית הראשית מ"נער החידות ממומבאי", ווילם דפו וונסה רדגרייב.
בטריילר ניתן לראות טוב שהסרט נוגע היטב בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואפשר גם לראות את סידיג.

אחרי כמה שנים שלא היו לנו ראיונות גדולים, יצרנו קשר עם אלכסנדר סידיג במה שהוא ככל הנראה הראיון הישראלי הראשון שלו, לדבריו, כדי לשמוע ממנו חוויות. אנו מודים לו על הזמן שהקדיש לנו.

סטארבייס972: מהן הסיבות שהחלטת להשתתף ב-Miral?
אלכסנדר: היו שתי סיבות. ראשית, הבמאי עמד להיות ג'וליאן שנאבל, במאי מכובד. נפגשנו במספר הזדמנויות לבקשתו וחיבבתי אותו ואת חברתו, רולה, שהאוטוביוגרפיה שלה היתה לבסיסו של הסרט.
הסיבה השניה היא שחשבתי שהמצב בישראל נמשך כל כך הרבה זמן, עד שהסיבות שבגינן החל כל העניין מלכתחילה נשכחו בידי כולם. לויכוחים יש נטיה לשנות צורה עם הזמן. הסרט לא מתאר את כל הסיבות לסכסוך בישראל, אבל הוא מרכז את תשומת לבם של האנשים במקורותיו. חשבתי שזה עשוי להועיל.

סטארבייס972: איך התכוננת לסרט?
אלכסנדר: ביקרתי כבר בישראל בעבר ויש לי דעות מוצקות על הרבה מהפוליטיקה שם, כמו שיש להרבה לא ישראלים כיום, כך שלא היתה התכוננות פיזית. מה שאני עושה בדרך כלל (ועשיתי בהזדמנות זו) זה להזמין את הדמות לחלוק את חיי לזמן מה בכך שהיא חיה בראשי, ולשאול לדעתה בנושאים שונים. זה יוצר מיפוי של ההבדלים וקווי הדמיון בינינו, וכך אני מוצא באיטיות דרך משלי לגלם אותה.
לא קראתי את הספר של רולה ולא שאלתי אותה שאלות כלשהן על אביה, הדמות שבסופו של דבר גילמתי. ידעתי שפנו אלי כיוון שבעיניה היו לי חלק מהתכונות שלו.

סטארבייס972: היכן התקיימו הצילומים?
אלכסנדר: צילמנו בירושלים וסביבתה ובתל אביב. רוב סצנות בית הספר צולמו במנזר ישן (אני חושב) ליד בית שמש. למען האמת, הזכרון שלי מעורפל בקשר לשמות של המקומות ויכול להיות שאני מאוד טועה בקשר לזה. הבית של דמותי צולם באזור ערבי ישן של תל אביב, ליד הים [כנראה יפו (סטארבייס972)]. צילמנו גם ליד כיפת הסלע ובסמטאות של העיר העתיקה בירושלים.

סטארבייס972: מה ידעת על הסכסוך הישראלי-פלסטיני?
אלכסנדר: אני חש כאילו חייתי עם הסכסוך הזה כל חיי. במשך השנים פיתחתי דעות רבות ושיניתי אותן שוב ושוב. כשהייתי צעיר יותר, ההתבוננות שלי היתה פשוטה, יכולתי להבחין באי צדק פשוט וזה הכעיס אותי, הסיבות לא היו חשובות כל כך. כשהתבגרתי וקראתי יותר ושוחחתי עם אנשים אשר גרים שם, הבחנתי כמה ניואנסים הפכו מעורבים בכך, כמה שכבות של מרירות התווספו.
הסרט הראשון שעשיתי היה על חוזה ורסאי, כשנעשו חלק מהצעדים הבינלאומיים כדי ליצור מדינה עבור היהודים, כשהתברר לראשונה הסכם סייקס-פיקו. גילמתי את דמותו של פייסל שליווה את לורנס [לורנס איש ערב; וידאו של סידיג מהסרט כאן וכאן (סטארבייס972)] לצרפת כדי ללחום על נושא השטחים הערביים. כל האזור הוכרח לאמץ את הפוליטיקה הלאומית ומדינת הלאום, עם כל הטקסיות הבסיסית שבאה עם הסטטוס הזה, גבולות, ממשלה מרכזית וכו'. ללא הרצון הבסיסי של העם.

סטארבייס972: האם למדת משהו חדש במהלך הצילומים אודות הסכסוך, זכית לתובנות חדשות?
אלכסנדר: בקשר לישראל, אני יכול רק להניח שאיש לא הבין שהפלסטינים יהיו בעיה כמו שהפכו להיות – שיהיה כל כך קשה למגר אותם או להטמיע אותם, שיהיה כל כך קשה להגשים את המנטרה הישנה אודות ארץ ישראל שתכלול "כל גרגר חול מהנהר ועד הים".
ככל שאני חושב על זה יותר עכשיו, אני מבין שהרעיון של מדינה יהודית ליהודים בלבד הוא בלתי ניתן להשגה ואבסורדי כמו שאוסטרליה תהיה רק לאבוריג'ינים או שאמריקה תהיה מדינה שתהווה בית רק לתושביה הילידים. זהו רעיון מטופש.

סטארבייס972: האם היו דברים שציפית לראות בביקור שלך ולא ראית?
אלכסנדר: הפעם האחרונה שביקרתי שם היתה בתחילת שנות ה-90. ביליתי זמן רב עם קהל צעיר (אני עצמי הייתי בשנות ה-20 שלי) והם נתנו לי תקווה לעתיד רגוע יותר כיוון שהם עצמם נראו רגועים ומצפים בשמחה לעתיד במדינה שלהם. ציפיתי לראות את אותו דבר, צעירים רבים שמצפים לעתיד בהיר. לא ראיתי את זה. עכשיו נראה שהצעירים מפוחדים כמו המבוגרים.

סטארבייס972: באילו נסיבות נערך הביקור הקודם שלך, והיכן ביקרת?
אלכסנדר: אני מאמין שזה היה ב-1991, כשצילמתי דרמה טלוויזיונית שנקראה The Big Battalions (אני חושב שזה ביטוי תנ"כי). יכול להיות שזה היה קצת קודם, 1990 בערך, אבל זה היה כמה שנים לפני פיגוע ההתאבדות המשוגע ולמרבה הצער ההיסטורי ב-1993 [כנראה מדובר על פיגוע ההתאבדות הראשון (סטארבייס972)], לפני הסכמי אוסלו ולפני האינתיפאדה השניה הידועה לשמצה כיום.

סטארבייס972: לאילו ביקורות זכה Miral עד כה?
אלכסנדר: בעיקר ביקורות נוראיות – אחת או שתיים היו די דרמטיות או היסטריות. הרבה תשומת לב הוקדשה לליהוק של אישה הודית לתפקיד פלסטינית. קשה לי להבין את האובססיה שיש לכמה מבקרים עם האותנטיות הגזעית מהסוג הזה. ב"מסע בין כוכבים" היינו חייבים ללהק מאות חייזרים, אף פעם לא ביקרו אותנו כשליהקנו בני אדם רגילים לתפקידים האלה.

סטארבייס972: האם הסרט מאוזן לדעתך?
אלכסנדר: איזון הוא בדרך כלל משעמם וסרטים חייבים לנקוט עמדה, לרוב לצדד בגיבור שלהם. במקרה הזה הסרט הוא על ילדה צעירה שהפכה מעורבת בפוליטיקה אחרי שראתה צעירים כה רבים מאבדים את בתיהם. היא חונכה במה שהיה למעשה בית יתומים. אין פה איזון, רק האמת כפי שהיא ראתה אותה.

סטארבייס972: האם ביקרת במקומות נוספים בישראל במהלך הצילומים?
אלכסנדר: למרבה הצער לא היה כל כך נוח לטייל. למרות שיש לי דרכון בריטי, יש לי שם ערבי בדרכון, סידיג אל פאדיל. אינסוף המחסומים והחומות הגבוהות לא נתנו לי השראה להרפתקאות. כשאני חושב על הרגעות ביום חופש, אני לא חושב על תיירות דכאון.
עם זאת, הצלחתי לראות את בית לחם שחשבתי שהיא מאוד מעניינת בשל העתיקות שלה וביקרתי במחנה פליטים ממש ליד ירושלים, שהיה די עצוב, אני מניח. אבל יש שכונות עוני בכל מדינה וליד כל עיר גדולה. השכונות האלה הן מיוחדות רק בגלל שהן מוכתבות בידי מדינה.

סטארבייס972: עד שהגעת ל"מסע בין כוכבים", לא היו דמויות ערביות או מוסלמיות במובהק. אותה עובדה נכונה גם לגבי דמויות יהודיות, למרות שהיו שחקנים רבים יהודים ב"מסע בין כוכבים" במשך השנים. האם אתה רואה את העובדות האלה כבעיתיות בסדרה ששואפת לתאר אוטופיה עתידנית?
אלכסנדר: אני לא חושב שהאוטופיה העתידנית שלי תגדיר אנשים על פי הדת ואני חושב שגם ג'ין רודנברי לא היה עושה את זה. עם זאת, "חלל עמוק תשע" ניסתה לדבר על הבעיות של קיצוניות דתית בכך שהציגה את הבאג'ורים והמאבקים שלהם.
באשיר אולי היה ערבי במוצאו אבל זה היה חשוב עבורי ועבור המפיקים שהוא לא יוגדר לפי זה – בני אדם בכל העולם צריכים להיות מוגדרים לפי מעשיהם ופעולותיהם, מילותיהם או אומנותם, אבל לא לפי פילוסופיות שלא היה להם כל חלק ביצירתן. זה לא הוגן. אם יש לנו מספיק מזל כדי להוליד תינוק, אנחנו יכולים לצפות לראות איזה איש או אישה הוא יהיה, אנחנו לא יכולים להחליט מראש מה התינוק הזה עומד להיות, מה מגדיר אותו. ובכל זאת, זה מה שאנחנו עושים וזה לא הוגן כלפי התינוק שעשוי לגדול ולא לרצות להיות דווקא יהודי או ערבי, לדוגמה.

סטארבייס972: ד"ר באשיר הוא דמות מאוד חשובה אבל לא היה לו כמעט רקע תרבותי. זה לא חריג עבור דמויות ב"מסע בין כוכבים", אבל האם אתה מתחרט על כך כיוון שזו היתה הזדמנות נדירה לצופי הסדרה לראות "אחר" מוסלמי?
אלכסנדר: מהסיבות שציינתי קודם לכן, תשובתי היא לא. "מסע בין כוכבים" מבורכת בכך שהיא אינה סוחרת במטבע הזה. אולי עד שתגיע המאה ה-25 נוכל להתגבר על עצמנו.

סטארבייס972: מה דעתך על המצב בסודן בימים אלה, אחרי משאל העם [בו נתקבלה ההחלטה על פיצולה של המדינה, סטארבייס972]?
אלכסנדר: אני סקרן לראות מה יקרה. אני מודאג מההרג בדרום, אבל אפריקנים, כמו שאר העולם, יטבחו זה בזה לאחר הפרובוקציה הקטנה ביותר. אני מקווה שהם יתארגנו, יקימו ממשלה כלשהי שמתאימה להם ויפתחו חברה כל כך פתוחה ומושכת, שכל הצפון-סודנים יתחננו להגר לחצי הדרומי שלהם שהם שנאו בעבר.

סטארבייס972: על מה אתה עובד בימים אלה?
אלכסנדר: אני עובד על מספר דברים. תכנית דינוזאורים לצפיה משפחתית קלה (פוי!), סדרת בלשים שאיני יכול לפרט עליה כיוון שהמו"מ על הזכויות עדיין מתקיים. יש גם סרט שנקרא "1948" על… כן – נחשת נכון. למרות שאני חושב שיהיה לנו קשה לעשות סרט על הנושא הזה כיוון שספונסרים יופחדו בקלות. זה יהיה 'מאוזן' ככל שאוכל לעשות זאת, אך אמיתות לא נוחות הן… ובכן, הן לא נוחות.

סטארבייס972: מה אתה יכול לספר על הרעיון?
אלכסנדר: "1948" נמצא עדיין בפיתוח ראשוני, זה סיפור שנכתב בידי טארק אלבאבא על חוויות משפחתו. אחד מהקווים העיקריים בסיפור הוא איך אנשים שהיו חברים ושכנים נקרעו זה מזה אחרי 1948. ערבים ויהודים היו גרים ביחד בחלק זה של העולם במשך אלפי שנים, סחרו והמשיכו בחייהם, לרוב כעם אחד. השינוי ב-1948 טופל כל כך רע ונהגה בציניות, כך שהוא יצר מפלצת ביחסים הבינלאומיים. מובן שהבריטים שיחקו תפקיד מרכזי בזה, או אולי לא שיחקו תפקיד מרכזי מספיק, תלוי איך מסתכלים על זה.

סטארבייס972: מה דעתך על הרעיון של עריכת הקרנת בכורה ל-1948 בישראל?
אלכסנדר: הקרנת בכורה בישראל זה יהיה מעולה, אני חושב שאנשים יתעניינו, אבל לפני כן זה צריך להיות סרט טוב – אנחנו צריכים להשיג את המטרה הזו ואז לדאוג לאיך והיכן הוא יוקרן.

ביצוע, עריכה, שאלות ותרגום: subatoi

ראיונות נוספים שערכנו

Starbase972: Where was the movie shot? What locations?
Alexander: We shot in and around Jerusalem and Tel Aviv. Most of the school scenes were filmed in an old abbey (I think) near Beit Shamesh. To be honest my mind is fuzzy about the place names and I could be very wrong about this. My character's house was filmed in an old Arab area by the sea in Tel Aviv. We filmed around the Dome of the Rock and on the narrow streets in old Jerusalem.

Starbase972: What did you know about the Israeli-Palestinian conflict?
Alexander: I feel like I have lived with this conflict all my waking life. Over the years I have formed many opinions and revised those opinions again and again. When I was younger, I had a simple view, I could perceive a simple injustice and it made me angry, reasons weren't too important. As I have grown older and read more and talked to people who live there, I have noticed how nuanced it has become. How so many layers of bitterness have been added.
The first film I made was on the Treaty of Versailles when some of the first international steps were taken to create a state for the Jews, where the Sykes-Picot agreement first came to light. I played Faisal who accompanied Lawrence to France to fight the cause for Arab territories [Siddig's video here]. The whole area has been forced to adopt the politics of nationhood and the Nation State with all the underlying formalities that come along with that status, borders, central governments etc. without the organic will of its people.

Starbase972: Did you learn anything new during the filming about the conflict? Any new insights you gained?
Alexander: In the case of Israel, I can only imagine that no one realized that the Palestinians would be the problem they became – that they would be so hard to eradicate or assimilate, that the early mantra that 'every grain of sand from the river to sea' that could become Eratz Israel would be so hard to achieve.
The more I think about it now the more I understand that the idea of a Jewish state for Jews only is as unachievable and preposterous as Australia becoming uniquely Aboriginal or America a country designated to house only its native inhabitants. It's a silly idea.

Starbase972: Were there things you expected to see on your visit and didn't?
Alexander: The last time I was there in the early 90's, I spent a lot of time with the younger crowd (I myself was in my twenties) and they gave me hope for a more relaxed future because they themselves seemed to be relaxed and happily looking forward to a future in their country. I expected to see the same thing, many young people who were looking forward to a bright future. I didn't see that. Now the young appear to be as frightened as the old.

Starbase972: On what occasion was that visit, and where have you been to?
Alexander: I believe I was in Israel in 1991, filming a television drama called The Big Battalions (I think that's a biblical phrase), it may have been a little earlier, 1990 or so, but it was a couple of years before that crazy and sadly historic suicide bombing in 1993 [probably meaning the first one (Starbase972)], the peace accord in Oslo and the now infamous 2nd Intifadah.

Starbase972: What reviews did the movie receive so far?
Alexander: Mostly terrible reviews – one or two have been quite dramatic or hysterical. A lot focus has been on the casting of an Indian woman to play a Palestinian. I find it hard to understand the obsession some critics have with this kind of racial authenticity. In Star Trek we had to cast hundreds of aliens, we were never criticized for casting ordinary humans in these roles.

Starbase972: Is the movie balanced, in your opinion?
Alexander: Balance is often boring and movies have to take a position, usually siding with their protagonists. In this case the movie was about a young girl who became politicized after witnessing so many of her fellow youth losing their homes. She was educated in what was essentially an orphanage. There is no balance, just the truth as she saw it.

Starbase972: Did you visit anywhere else in Israel during the filming?
Alexander: Sadly it was inconvenient to travel much, even though I have a British passport, I have an Arabic name in my passport, Siddig El Fadil. The countless check points and high walls didn't inspire me to adventure. Misery tourism isn't my idea of relaxing on my day off.
However I did get to see Bethlehem which I found quite interesting for some of its antiquity and I visited a refugee camp just outside Jerusalem which was pretty sad, I suppose, but there are ghettos in every country and around every major city, these particular ghettos are remarkable only because they are State enforced.

Starbase972: Until your arrival to Star Trek, there were no clear Arab or Muslim characters. The same fact exists regarding Jewish characters, though there were many Jewish Trek actors during the years. Do you see those facts as problematic in a series that aspires to depict a futuristic utopia?
Alexander: I don't think my futuristic utopia would define people by their religions and I don't think Gene Rodenberry would have either. However, Deep Space 9 attempted to talk about the problems of religious extremism by introducing the Bajorans and their struggles.
Bashir may have been Arab by descent but it was important to me and the producers that he wasn't defined by this – people all over the world should be defined by their actions or deeds, their words or their art but not by philosophies that they had no hand in developing. That is disingenuous. If we are lucky enough to give birth to a baby, we can look forward to seeing what kind of man or woman he will become, we can't decide ahead of time who that baby is going to be, what defines him, and yet this is what we do and it's not fair to the baby who may grow up not wanting to be particularly Jewish or Arab, for example.

Starbase972: Dr. Bashir was a very important character, but he got almost no cultural background. It's not unusual for Trek characters, but do you regret it, being a rare opportunity for Trek audience to see a Muslim "other"?
Alexander: For reasons I state above, the answer is no. Star Trek is blissful because it doesn't deal in this kind of currency. Maybe by the time the 25th century rolls around we may have been able to "get over ourselves".

Starbase972: What do you say about the situation in Sudan nowadays, after the referendum [in which it was decided to part the country (Starbase972)]?
Alexander: I'm curious to see what will happen. I'm worried about the killings in the South, but Africans like the rest of the world will slaughter each other at the slightest provocation. I'm hoping that they will organize themselves, form some kind of government that suits them and develop such an open and attractive society that all the Northern Sudanese will be begging to immigrate to their once hated southern half.

Starbase972: What are you working on these days?
Alexander: I'm working on several things. A dinosaur show for light family viewing (phew!), a detective series I can't really go into because I'm negotiating the rights still. A film called 1948 about… yeah – you guessed it. Although I think we're going to find it hard to make a film on this subject as financiers are easily frightened off. It will be as 'balanced' as I can possibly make it, but uncomfortable truths are, well, they're uncomfortable.

Starbase972: Any details you can disclose?
Alexander: The 1948 project is still in early development, it's a story that was written by Tareq Albaba about his own family experiences. One of the key arcs in the story is of how people who had been friends and neighbors were torn apart after 1948.
Arabs and Jews have been living together in this part of the world for thousands of years, trading and getting on with the business of life for the most part as a united people. The transition of 1948 was so badly handled and cynically conceived that it has created a monster in world relations. Obviously the British played a large part in this or maybe they didn't play enough of a role depending on how you look at it.

Starbase972: What do you think of the idea of having the 1948 premiere in Israel?
Alexander: It would be great to premiere it in Israel, I think that people would be interested, but first it has to be a good movie – we need to reach that goal and then worry about how and where it is shown.

Conduction, editing, questions and translation to Hebrew: subatoi

Starbase972 in English & Other interviews we had