המשחק הגדול – חלק א' – מאת משה גולדמן (Bajoran Priest)

dukatבהמשך למאמר "מערכת המעצמות בעולם 'מסע בין כוכבים'" שפורסם לא מזמן, אנו מפרסמים היום את המאמר הממשיך אותו. גם מאמר זה מבוסס על ההרצאה שהועברה בכנס "עולמות 2005" ונשאה את השם "התפתחות המערכת המדינית בעולם 'מסע בין כוכבים' בראי מלחמת הדומיניון".

רק לעתים רחוקות מהווים האויבים ביקום "מסע בין כוכבים" רוע מוחלט. למעשה, זהותו של גזע או מעצמה מדינית כ"טוב" או "רע" נקבעת, על פי רוב, על פי מצב יחסיו הדיפלומטיים עם הפדרציה ברגע נתון. על ידי המעבר של גזעים מעמדת אויבים לעמדת בעלי ברית, ובחזרה, מעודדים יוצרי "מסע בין כוכבים" השונים את הצופים לחשוב על מצב היחסים הבינלאומיים בעולמנו האמיתי, ועל הדימויים שבעזרתם בני אדם נוטים לחשוב על אויביהם, עם או בלי הצדקה.
בחלקו הראשון של המאמר  תוכלו לראות את כל הנ"ל לגבי הקלינגונים והקרדסים, לאחר הצגה של הנושא.

אמנם העיסוק של סדרות "מסע בין כוכבים" בנושאי פוליטיקה גלקטית היה משמעותי עוד מימי הסדרה המקורית. ברם, בימיה ובעונותיה הראשונות של "הדור הבא" העיסוק בכך היה בעיקרו סביב פרקים בודדים, ולא חלק מסיפור עלילתי מתמשך ומתפתח. על כן, עבר זמן רב עד שהמפה המדינית של עולם זה התעצבה לכדי תמונה ברורה ומורכבת, כמו זו שכבר ניתן היה לזהות במחצית השנייה של "הדור הבא" (לשם המחשה, גזע הקרדסים, אשר בדיעבד ניתנת לו במאמר זה משמעות עצומה לשימורה וכן לערעורה האפשרי של היציבות הפוליטית ביקום "מסע בין כוכבים", הופיע לראשונה רק בעונה הרביעית של "הדור הבא").

עם זאת, כבר בימי הסדרה המקורית ניתן לזהות מוטיב חוזר של התייחסות אמביוולנטית אל "האנשים הרעים". פעם אחר פעם הסדרות מעודדות את הצופים לשקול את התפיסות המוקדמות שלהם לגבי אלו אשר נתפסים כ"אויבים" או "ידידים". השאלה שמתעוררת היא, האם האויבים שלנו הם "רעים" מפני שיש בהם פגם מושרש ומהותי, או שמא המציאות הטרגית של הפוליטיקה היא שהציבה אותם כנגדנו? התשובות בדרך כלל אינן נחרצות לכאן או לכאן, ונגלה בפנינו עולם שבו גווני האפור גוברים על גווני השחור והלבן, בניגוד למה שניתן לצפות לו במבט ראשוני.
לקראת תקופת "חלל עמוק תשע", הפך מוטיב זה לנפוץ ושיטתי הרבה יותר. החל בעונתה הראשונה ועד לפרקיה האחרונים מתעתעת הסדרה בתפיסותינו לגבי זהות "הטובים" וה"רעים". כל אחד מהגזעים הותיקים ביקום "מסע בין כוכבים" עבר לפחות פעם אחת במהלך "חלל עמוק תשע" מסטטוס של בעל ברית לסטטוס של אויב, ובחזרה. גם מקומה של הביקורת העצמית כלפי הפדרציה לא נפקד. יתר על כן, הסדרה בונה את ההזדהות של הצופים עם כל אחד מן הגזעים, ומספקת לו סיבות רבות לשנוא אותו באותה המידה. התוצאה היא עולם שבו לא תמיד ברור מהו המעשה הנכון, מיהו ידיד ומיהו אויב, ומהו הגבול בין שימור עצמי לבין היעדר מוסר. בערך כפי שהמצב הוא בעולם האמיתי.

הקלינגונים

המהפך ביחס אל הקלינגונים הוא אולי המשמעותי ביותר בתולדות יקום "מסע בין כוכבים". החל בהופעתם הראשונה בפרק Errand of Mercy בעונתה הראשונה של הסדרה המקורית, תוארו הקלינגונים בדרך כלל כאויבים בלתי מתפשרים. ולמרות זאת, בסרט "הארץ הלא נודעת", הסרט השישי החותם את מסעותיהם של חברי הצוות המקורי, מתחילים הפדרציה והקלינגונים בתהליך של שלום. בתקופת "הדור הבא" היחסים בין הקלינגונים לפדרציה הם כבר, לרוב, כאלו של כבוד הדדי ושותפות אסטרטגית. בקרב חובבי הסדרה התפתחה הערצה ואהדה כלפי הקלינגונים ותרבותם.
הסרט "הארץ הלא נודעת" עוסק, ברמתו הרעיונית, בעיקר בשאלת היכולת לפייס בין עמים ולעבור מיחסי עוינות לידידות. למרות סימני השאלה הגלויים, בסופו של דבר מתייצבים הכותבים באופן רשמי לצדם של מצדדי השלום. ברם, מתחת לפני השטח עולות שאלות נוספות שנשארות פתוחות. מהי משמעותו של השלום? האם הקלינגונים "שינו את דרכם הרעה"? האם החלטתם "לפנות לדרך השלום" אינה אלא החלטה אסטרטגית לאור "אסון צ'רנוביל" שלהם בירח פרקסיס? ואם שלום עם הקלינגונים אפשרי למרות שאלו לא שינו את דרכם, מהו אותו הדבר שיצר את הסכסוך מלכתחילה?

אם כן, כזה הוא המצב ביחס לקלינגונים גם בעונותיה הראשונות של "חלל עמוק תשע". עונות אלה משמרות את היחס אל הקלינגונים שנקבע ב"הדgowronור הבא". קרי, הקלינגונים הם אמנם הפכפכים ומהירי חמה, ורחוקים מערכיה של הפדרציה, אך השלום עמם חזק, מחייב ונכתב בדם (כפי שמתואר בפרק "הדור הבא" Yesterday's Enterprise 3×15). בעונותיה הראשונות של "חלל עמוק תשע", יש אמנם קלינגונים "רעים" (כמו לורסה ובט'ור, הממשיכות כבר בפרק השלישי של הסדרה את חיפושיהן מ"הדור הבא" אחר דרכים להשתלט על האימפריה הקלינגונית), אך לעומת זאת "נבלים" מן הסדרה המקורית כמו קור, קולות' וקאנג מתוארים בפרק Blood Oath 2×19 כידידיה בעלי הכבוד של דקס.

המפנה הגדול מגיע בתחילת העונה הרביעית (The Way of the Warrior 4×01, 4×02). הקלינגונים מחליטים לתקוף את קרדסיה, בתואנה שהנהגת קרדסיה הוחלפה על ידי "מייסדים" מן הדומיניון. הפדרציה מסרבת לקבל עילה זו, ומסייעת לחברי מועצת הדטופה הקרדסית השלטת להימלט מידי התוקפים. בתגובה, מבטל ראש המועצה העליונה הקלינגונית, גאורון, את הסכמי קיטומר. למרות עשורים של שלום מסתבר שלפדרציה יש עדיין סיבה טובה לחשוש מהקלינגונים, והללו חוזרים באחת למעמד רשמי של "רעים".
וורף מסביר את התנהגות הקלינגונים בכך שהצמא לכיבושים נעשה שוב דומיננטי בקרב בני עמו. ברם, האם זו הסיבה האפשרית היחידה? האם אין לקלינגונים סיבה אמיתית לחשוש מההתקרבות ביחסים בין הפדרציה לקרדסים, בה בשעה שהרומולנים חולקים עם הפדרציה טכנולוגיית הסוואה (לשימוש הדפיינט)? האם לא הגיוני להניח שאולי "המייסדים" אכן הצליחו להסתנן להנהגת קרדסיה, כפי שהסתננו להנהגת הטאל-שיאר הרומולני חצי שנה קודם לכן? והאם לא צודקים הקלינגונים בכעסם כלפי הפדרציה, שמסייעת לאויביהם?

בתחילת העונה החמישית, בפרק Apocalypse Rising, מתגלה כי הגנרל הקלינגוני מרטוק, שהיה מיוזמי ומעודדי הפלישה לקרדסיה, הוחלף למעשה על ידי "משתנה". הייתה כאן "הזדמנות" לטהר את שמם של הקלינגונים, לmartokהציגם כמי שרק הולכו שולל על ידי הדומיניון. ברם, "הזדמנות" זו "מפוספסת" בכוונה תחילה, שכן גאורון מכריז כי משעה שהקלינגונים יצאו לקרב, הם לא ישובו ממנו. למעשה, אחד הפרקים המשמעותיים ביותר ב"חלל עמוק תשע" לתיאור זוועות המלחמה, 5×04 Nor the Battle to the Strong, מתרחש רק לאחר פרק זה, והאויבים בו הם הקלינגונים, לא הדומיניון. הללו משיבים את הסכמי קיטומר על כנם וחוזרים למעמד של בעלי ברית רק כאשר מתברר שהקרדסים הצטרפו לדומיניון. באופן אירוני, העילה המקורית של הקלינגונים לפלישה מגשימה את עצמה.

בהמשך הסדרה משמשים הקלינגונים בעלי ברית נאמנים לפדרציה במאבק מול הדומיניון. ברם, קשה להשתחרר מהתחושה שבעלי ברית אלו היו אויבים רק זמן קצר קודם לכן, ועובדה זו מוסיפה למורכבות של "מלחמת הדומיניון".
בשלב זה של הסדרה "הקלינגוני הייצוגי" (פרט לוורף, כמובן) הוא הגנרל מרטוק האמיתי, שחולץ מהשבי. בניגוד לגאורון החלקלק, מוצג מרטוק כקלינגוני "טוב". לקראת סוף הסדרה הוא אף הופך לקנצלר במקומו. יש מי שעשוי לחשוב כי הדבר יוביל ל"עידן חדש" נוסף ביחסים בין הפדרציה לקלינגונים, אך אחת מן הסצינות בפרק הסיום מטילה בכך ספק, בצורה מרומזת. בסצינה זו מתאספים קפטן סיסקו, אדמירל רוס ומרטוק לשתות יין דם על אדמת קרדסיה המובסת. ברם, בעוד מרטוק שמח לשתות לרגל הניצחון, מאבדים סיסקו ורוס את צימאונם למראה ההרס והמוות. מרטוק נותר לשתות לבדו, ומסנן בין שיניו בזלזול, "בני-אדם".

msr

הקרדסים

המשחק בזהותם של הקרדסים כ"רעים" או "טובים" הוא, ללא ספק, האינטנסיבי ביותר בתולדות "מסע בין כוכבים" ואולי אף המעמיק ורחב ההיקף שבהם. החל בהופעתם הראשונה בפרק ה-12 לעונתה הרביעית של "הדור הבא", The Wounded, היה זה נושא עיקרי של העיסוק בהם. בפרק זה, כזכור, נאלץ או'בריאן להעמיד את רגשותיו השליליים כלפי הקרדסים אל מול חובת צי-הכוכבים לשמר את הפסקת האש מולם. ופיקארד, למרות שהוא מונע מקפטן מקסוול לדרדר את היחסים בין הפדרציה לקרדסים לכדי מלחמה, מודע לכך שהקרדסים אכן פועלים להתחמשות.
נוסף על כך, משמשים הקרדסים, ובני זוגם העלילתיים, הבאג'ורים, לעיסוק ביחסי כובשים/נכבשים. בכך הם ניתנים להשוואה, בצורה גסה, לצמד סנטאורים/נארנים של "בבילון 5". לעומת צמד זה, "חוטאים" הקרדסים/באג'ורים בהוליוודיות מסוימת. הקרדסים, "הכובשים הרעים והמיליטריסטיים" מתהדרים במראה נוקשה ומאיים, ולעומתם הבאג'ורים "הנכבשים הרוחניים" נראים כמעט אנושיים, פרט לאפם המסורג. ברם, דווקאgarak "קולנועיות" זו מסייעת פעמים רבות לחיזוק העיסוק בהפכפכותם. דווקא החוזק של הסטריאוטיפיות שלהם, הופך את ניפוצה למשמעותית במיוחד.

תחילת העונה הראשונה של "חלל עמוק תשע" מציגה קרדסים "רעים". בשלב זה הם מוצגים ככובשים לשעבר האכזריים של באג'ור, שעוברת להשגחה של הפדרציה, ונתפסים כאיום הפוטנציאלי העיקרי. הפרק הראשון לסדרה גם מציג את הדמות ש"תייצג" במידה הרבה ביותר את הקרדסים והמהפכים שיעברו עליהם במהלך הסדרה, גול דוקאט, מפקד הכיבוש לשעבר.
ברם, כבר בעונתה הראשונה מציגה הסדרה יחס אמביוולנטי כלפי הקרדסים והבאג'ורים כאחד. עוד בפרק השלישי, ,Past Prologue מוצג באג'ורי "רע" שרוצה למוטט את חור התולעת כדי לסלק את הפדרציה, וכן קרדסי "מסתורי", גראק, שכוונותיו אינן ברורות. במידה רבה מייצג גראק את ה"מסתורין" וחוסר הוודאות שאופף את הקרדסים לאורך כל הסדרה. בפרקי העונה המקבילה לעונה זו של "הדור הבא", Chain of Command 6×10, 6×11, נאמר כי הממשל הצבאי בקרדסיה עלה רק לאחר תקופה של רעב ומחסור במשאבים, כלומר אין הוא בהכרח חלק מ"הטבע הקרדסי".
שני הפרקים האחרונים לעונה מנתצים לראשונה באופן גורף את הסטריאוטיפים לגבי הקרדסים והבאג'ורים. הראשון שבהם, Duet, נחשב בעיני רבים לאחד מהפרקים הטובים בסדרה. בפרק זה מגלה קירה כי קרדסי שאותו היא חושבת לפושע מלחמה אכזר הוא למעשה פקיד אכול רגשות אשמה. דווקא כאשר קירהduet משלימה עם היותו אדם טוב, הוא נרצח על ידי עבריין באג'ורי. בפרק המסיים של העונה, In the Hands of the Prophets, נחשפת במלוא כיעורה הפוליטיקה הפנימית בשורות אנשי הדת הבאג'וריים, בעזרת הופעתם הראשונה של ודק ווין ו-ודק בראייל. אחד המסרים העיקריים שעומד מאחורי צמד הפרקים הללו הוא, לא כל הקרדסים רעים, לא כל הבאג'ורים טובים. המציאות היא מורכבת יותר.

העונה השנייה מוצאת את הקרדסים בעיצומו של תהליך שינוי היחס כלפיהם. בתחילת העונה הקרדסים ממשיכים בחתרנותם ומסייעים בסתר בשלושת הפרקים הראשונים לניסיון הפיכה בממשל הבאג'ורי. בפרק החמישי לעונה, Cardassians, נגלה בפני הצופים דוקאט תככן ואכזר, אשר החליט להשאיר מאחור בבאג'ור את בנו של יריב פוליטי, בתקווה שהדבר ישפילו באחד הימים. ברם, בהמשך העונה, לקראת החתימה על הסדר האזור המפורז, מתחיל היחס כלפי הקרדסים ודוקאט להשתנות בקצב הולך וגובר. בפרק ה- 18 לעונה, Profit and Loss, מתוודעים הצופים לראשונה למחתרת הקרדסית, אשר מעונינת בהפלת הממשל הצבאי לטובת צורת שלטון נאורה יותר. לאחר החתימה על הסכם הפירוז, סיסקו ודוקאט משתפים פעולה על-מנת למנוע מארגון המאקי להרע את היחסים בין שתי המעצמות (The Maquis, 2×20, 2×21).
למרות מספר עדויות לאופייה השלילי של החברה הקרדסית בפרקים The Wire 2×22 ו-Tribunal 2×25, היחס החיובי אל הקרדסים מקבל תאוצה בעונה השלישית. בפרק החמישי לעונה, Second Skin, נחשפים הצופים בשנית למחתרת הקרדסית ה"טובה". בפרק התשיעי לעונה, Defiant, משתפים סיסקו ודוקאט פעולה בפעם השנייה לאור חטיפתה של הספינה "דפיינט" בידי ארגון המאקי. בפרק ה-13 לעונה, Life Support, משלימים הקרדסים באופן "רשמי" את הפיכתם ל"טובים". בפרק זה חותמות באג'ור וקרדסיה על הסכם שלום, ו-ודק ברייל אף מוכן להקריב לשם כך את חייו. בפרק הסמוך Destiny, ה-15 לעונה, היחס אל הקרדסים עובר בהצלחה את ה"מבחן" כאשר שלוש מדעניות קרדסיות מגיעות לתחנה כחלק מ"העידן החדש" של השלום.
לקראת סוף העונה השלישית, בצמד הפרקים Improbable Cause 3×20 ו-The Die is Cast 3×21 המסדר האובסידיאני הקרדסי משתף פעולה עם הטאל-שיאר הרומולני לשם מבצע צבאי לחיסול עולם הבית של "המייסדים". בכך קיוו לחסל את איום הדומיניון. שני ארגוני צללים "מרושעים" אלה מבצעים כאן מעשה שעשוי להיחשב כחיובי, וזוכים להסכמה בשתיקה של צי-הכוכבים. יתר על כן, העובדה כי הדומיניון מצליח להוליך אותם שולל ולהשמיד את מרבית עוצמתם מספקת להם מעין קתרזיס.

הזיכוך הקרדסי מגיע לשיא חדש בתחילת העונה הרביעית, בפרק הכפול The Way of the Warrior. בפרק זה נודע כי המחתרת הקרדסית הצליחה להפיל, ככל הנראה, את השלטון הצבאי בהיעדר כוחו של המסדר האובסידיאני, ולהקים ממשלה אזרחית. הקלינגונים מחליטים בתגובה לפלוש לקרדסיה, והפדרציה מתייצבת לצד הממשלה האזרחית הקרדסית. בהמשך העונה הרביעית ממשיכה הפדרציה לעמוד כבעלת ברית לצד הקרדסים אשר מוצגים כקורבנות התוקפנות הקלינגונית חסרת הבסיס. למעשה, הקרדסים משלימים בכך מהפך ממעמד של כובשים טוטליטריים בתחילת הסדרה למעמד של בעלי ברית ליברליים מותקפים.
במקביל, הולך ומשתפר היחס אל דוקאט. בפרק הרביעי לעונה, Indiscretion, מחליט דוקאט לזנוח את תוכניתו להרוג את בתו החצי-באג'ורית, זיאל. זאת, למרות שגילוי הדבר יפגע בקריירה שלו. באותו הפרק מתחיל להתפתח dukatkiraקשר של כבוד הדדי, לכאורה, בין דוקאט לבין קירה, שאמורה לשנוא אותו בשל היותו מפקד השעבוד, לשעבר, של בני עמה. בפרק ה-13, Return to Grace, למדים הצופים על המחיר שנאלץ דוקאט לשלם על השארתה בחיים של זיאל – הוא מודח מתפקידו וממעמדו. בפרק זה הוא מצליח להשתלט על ציפור טרף קלינגונית, ונשבע להיאבק בקלינגונים, בזמן שממשלתו מחפשת פתרון דיפלומטי עמם. דוקאט מקבל בכך מעין הילה של גיבור רומנטי. ממנהיג כיבוש הוא עובר טרנספורמציה ללוחם מחתרת ידידותי לפדרציה. בתחילת העונה החמישית הוא אף מסייע לסיסקו ואנשיו להסתנן לאימפריה הקלינגונית על מנת לחשוף את המשתנה אשר חדר אליה.

בדיוק כאשר הצופים מספיקים להתרגל לקרדסים כבעלי ברית ולגול דוקאט כדמות חיובית, מגיעה ה"בגידה הגדולה". בצמד הפרקים In Purgatory's Shadow 5×14 ו-By Inferno's Light 5×15 מצליח דוקאט לעלות לשלטון בקרדסיה ולצרפה לדומיניון. הקרדסים משלימים באחת סיבוב נוסף של 180 מעלות וחוזרים להיות ה"רשעים" הגדולים של הסדרה, אף בצורה מובהקת יותר מאשר היו בתחילתה. השינוי ההדרגתי לטובה ביחס אל דוקאט והקרדסים הוא זה שהופך את "הבגידה" לכה משמעותית, שלא לומר אישית. למעשה, דמותו של דוקאט הייתה אחידה, בעיקרה, לכל אורך הסדרה – הוא תמיד היה אופורטוניסט השואף לעוצמה, המאמין בגדולת בני גזעו ובגדולתו האישית. הדבר נכון גם לתקופה בה היה "ידיד" לפדרציה וגם לתקופה בה היה "ידיד" לדומיניון (ובמידת מה אף כשהפך לשליח ה"פא-רייתס" לקראת עונתה האחרונה של הסדרה).
ברם, בגידתם של הקרדסים, נוראה ככל שתהdamarיה, לא מלמדת כי כעת "נחשף פרצופם האמיתי והמרושע". המציאות, כרגיל, היא מורכבת יותר מכך. כבר בפרק המסיים לעונה החמישית, Call to Arms, ניתן למצוא רמזים לחילוקי הדעות וחוסר הכבוד ההדדי אשר יוביל, בסופו של דבר, לפירוד בין הקרדסים לבין הדומיניון. במהלך העונה השישית שוקע דוקאט לטירוף לאחר שהוא מאבד בפעם השנייה את "טרוק נור" (ואת בתו), ומפסיק, למעשה, לייצג את הקרדסים כמכלול. את מקומו מחליף עוזרו, דמאר.

במהלך רצף הפרקים המסיים של הסדרה בעונתה השביעית, מגיע דמאר למסקנה שקרדסיה תחת שלטון הדומיניון לא תיהנה מעצמאות ועוצמה, וכי העם הקרדסי יהפוך למעשה לעם כבוש. על כן הוא מקים תנועת מחתרת שתתנגד לדומיניון. הקרדסים, על כן, חוזרים שוב להיות "טובים". יש לציין, עם זאת, שכפי שעשו הקלינגונים פעמיים, גם הקרדסים חוזרים להיות בעלי ברית לפדרציה משיקולים אסטרטגיים גרידא, ולא משיקולים מוסריים או אידיאולוגיים. נראה, אמנם, שחוויית החיים תחת כיבוש זר גרמה לדמאר לשנות את דעתו אודות דרכיה הטוטליטריות הקודמות של קרדסיה. ברם, דמאר מת בקרב האחרון נגד הדומיניון, ועתידם של הקרדסים נותר מעורפל.
הקרדסים, אם כן, משווים את "הניקוד" שלהם במשחק הגדול לזה הקלינגוני, אך בזמן קצר בהרבה. מכובשים אכזריים בתחילת "חלל עמוק תשע", לקורבנות תוקפנות קלינגונית בעונה הרביעית, לרשעים המאיימים לכבוש את הרביע בעונה החמישית, לקורבנות שואה לקראת סוף הסדרה. יתר על כן, בניגוד לקלינגונים שיצאו, יחסית, ללא פגע מהשינויים ביחס הפדרציה אליהם, נאלצו הקרדסים לשלם בדם רב בכל פעם שעברו משורות "בני החושך" אל "בני האור".

dukat2

בחלקו השני של המאמר שיפורסם בקרוב נראה את השינוי בפרצופם של הרומולנים והדומיניון. כמו כן נשאל שאלות – מה היה מצבן של המעצמות בפעם האחרונה בה ראינו אותן, ומה טומן בחובו העתיד?


פורסם לראשונה ב-ISF.
תודה לאורי אביב, Subatoi וחברי פורום "מסע בין כוכבים" בתפוז על עזרתם באיסוף החומר.
תודה לסגל "עולמות 2005" על אירוח ההרצאה המקורית ("התפתחות המערכת המדינית בעולם 'מסע בין כוכבים' בראי מלחמת הדומיניון").

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “המשחק הגדול – חלק א' – מאת משה גולדמן (Bajoran Priest)

  1. פינגבק: מערכת המעצמות בעולם "מסע בין כוכבים" – מאת משה גולדמן (Bajoran Priest) | סטארבייס972 | The Last Outpost

  2. פינגבק: המשחק הגדול – חלק ב' – מאת משה גולדמן (Bajoran Priest) | סטארבייס972 | The Last Outpost

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s