כולנו מכירים את הר שאיין, ההר שבתוכו נמצא ה-Stargate Command. אינספור פעמים ראינו את הכניסה להר, דרך המנהרה המפורסמת, עם שני החיילים שמפטרלים לנצח בכניסה ומשאית שנכנסת מדי פעם ומפיגה את השעמום התהומי שלהם… מהו בעצם ההר הזה?
ל-Cheyenne Mountain Operation Center – זה שמו המלא של הבסיס שבהר – יש אתר רשמי באינטרנט. באתר מצוי מעט מידע על ההר, המידע שהם מוכנים לחשוף לציבור…

רגע לפני שסוגרים אותו (בערך), נביא לכם סקירה ובה מידע על ההר מהאתר הרשמי וממספר אתרים נוספים, ולאחר מכן מידע שאנחנו יודעים מסדרת הטלויזיה (מידע שאינו מפורסם, משום מה, באתר הרשמי). נראה גם איך המידע האמיתי והפחות-אמיתי משתלבים זה עם זה.
ואגב, יש גם נקודונת ישראלית (איך לא).

הסקירה החדשה, לפניכם.

אז לכל מי שלא ידע – התשובה היא כן.
ההר והבסיס שבתוכו באמת קיימים, הם לא המצאה טלויזיונית-עלילתית של "סטארגייט".
למעשה, "סטארגייט" לא טענה מעולם שההר והבסיס קיימים רק למען פרויקט השער. בפרק 1969, הרבה לפני שהחל הפרויקט, אנו רואים שקיים בסיס באותו מקום – בסיס טילים. גם בסרט הקולנוע נאמר שהמבנה היה בעבר כן לשיגור טילים (Silo). וכל זה במציאות שלנו, בקו-הזמן שלנו. גם אם נבדוק קו-זמן אחר, כמו למשל זה שהוצג בפרק Moebius, אנו רואים שהבסיס כולו קיים, על-אף שהשער מעולם לא נתגלה.

הערה: המאמר שלפניכם מחולק לשניים. החצי הראשון מכיל בעיקר מידע מהאתר הרשמי של הבסיס (בו לא נגענו). למידע הרשמי מתוסף בסוגריים ובאותיות נטויות מידע מאתרים נוספים, וגם מ"סטארגייט SG1". החצי השני של המאמר מספר על פרויקט השער עצמו, מסדרת הטלויזיה כמובן, עם תמונות ממנה.

---

ההר
הר שאיין נמצא במדינת קולורדו, ליד העיר קולורדו ספרינגס. יש לו שתי כניסות – כניסה צפונית וכניסה דרומית. הכניסה הראשית לקומפלקס עצמו המצוי בתוך ההר נמצאת כחצי קילומטר מהכניסה הצפונית, דרך מנהרה שמובילה לדלתות הדף עשויות פלדה, כל אחת במשקל 25 טון. מאחורי דלתות אלה מצוי מבנה פלדה שמשתרע על-פני רשת של תאים ומנהרות שנחפרו באדמה, תחת ההר. וכל הבלגאן הזה מצוי בשטח של כ-18 אלף מטר מרובע, מוקף ב-600 מטר של גרניט.
בסטארגייט: מלבד הש.ג. והכניסה לבסיס, גם דלתות-ההדף העצומות הופיעו בסדרה כמה פעמים.
ורק למקרה שהיה ספק – גם בסדרה נקרא המקום "הר שאיין", והעיר הסמוכה היא קולורדו ספרינגס.

המבנה המרכזי המצוי בתוך ההר מורכב למעשה מחמישה עשר בנינים שונים ועצמאיים, שלא מצויים במגע עם הסלע שמסביבם אך מחוברים זה לזה. תריסר מהמבנים הללו מתנשאים לגובה של 3 קומות, והשאר בעלי גובה של קומה אחת או שתיים. המעטפת החיצונית של הבנינים עשויה מלוחות פלדה שנתמכים במסגרות עשויות פלדה אף הן. קירות ומנהרות מתכת מיועדים להפחית פעימות אלקטרו מגנטיות.
לפי סטארגייט, נמצא ה-SGC בקומות שמתחת לקומות של NORAD (הסבר לראשי התיבות בהמשך). מבנה ה-SGC "מתנשא" לעומק של 28 קומות. בקומה התחתונה נמצא השער.
נראה שגם בסדרה קיימת הגנה כלשהי מפני פעימות אלקטרומגנטיות, כי כשקרטר  נסתה להפטר מארגו באמצעות פעימה כזאת, היא ציינה שאין סיבה לדאוג שיתר הבסיס יסבול מזה, כי החדר ממוגן. העובדה שהקירות עשויים מתכת יכולה להסביר איך יכלה הישות בפרק Entity להעביר את תודעתה של קרטר אל חדר הגשושים דרך התקרה.

דלתות מתכת בכניסה לכל בניין משמשות כדלתות אש (למניעת מעבר אש ועשן במקרה אסון). חיישנים שנמצאים בכניסות הראשיות אמורים להבחין בגלי הדף כתוצאה מפיצוץ גרעיני, ולסגור ברזי מים, דלק וביוב, על מנת לשמור על המבנים. הדגש במהלך הבניה הושם אמנם על הגנה מנשק אטומי, אך הבניין יוכל גם לעמוד ברעידות אדמה. כל המבנים מונחים על 1,319 קפיצי פלדה, כל אחד מהם שוקל כ-400 קילוגרם. הקפיצים הללו מאפשרים לקומפלקס לנוע 30 סנטימטרים בכל כיוון, בשעת הצורך.
כדי שהקומפלקס יוכל לכלכל את עצמו בשעת חירום, יש בו חדר-אוכל, מתקן רפואי כולל מרפאת שיניים, בית מרקחת, שני חדרי כושר כולל סאונה, כנסיה ומספרה.
בסטארגייט זכינו לראות את חדר האוכל, חדר הכושר, המרפאה, ואפילו ג'קוזי, בפרק עם האת'ור…

אספקת החשמל הראשית מגיעה מהעיר הסמוכה קולורדו ספרינגס, ואספקת החשמל המשנית מגיעה משישה גנרטורים בעלי 2,800 כוח-סוס, שמספקים 1,750 קילוואט כל אחד. ארבעה מאגרי מים שנמצאים בתוך ההר מספקים את כל צרכי המתקן, שלושה מהם לצרכים "תעשייתיים", והרביעי לצרכים "ביתיים". האוויר הנכנס למתקן עובר סינון כנגד חלקיקים כימיים, ביולוגיים או רדיולוגיים.
(על פי כתבה של ה-CNN מ-1998 (קישור למטה), ההר נבחר מלכתחילה כיוון שהוא נמצא במרכז היבשת, באיזור שאינו מועד לרעידות אדמה, וכיוון שיש בסביבתו בסיס אחר של חיל-האוויר (ככל הנראה בסיס פיטרסון, שהוזכר אף הוא בסדרה), שיכול לספק לו אספקה שוטפת בשעת הצורך. עוד נאמר שם שהמנהרה המובילה לכניסה להר עוצבה כך שכל גל הדף שיכנס מפתח אחד יצא בקלות מהצד השני, בלי לפגוע בדלתות ההדף שנמצאות באחד מ"קירות" המנהרה. ברחבי התקרה של ההר מפוזרים 113,000 ברגים, שאורכם בין מטר לחמישה (!). הם תקועים בסלע שמקיף את הבניינים ומטרתם לחזק את שלמות ההר במקום מסת הסלע שנחצב ממנו. שני אנשים ממונים על חיזוק הברגים האלה.
בביקורת שנערכה בשנת 95' נמצא שההר מאוד חסכוני יחסית למתקן שנמצא מעל פני האדמה. הוא מצריך פחות שמירה ואין עלויות חימום – המתקן מתחמם מהמחשבים שלו.
באתרים אחרים נאמר שההר התחיל להבנות בשנת 61' בעלות של 142 מיליון דולר, והחל לפעול בשנת 66'. הוא שופץ בעלות של 1.7 מיליארד דולר, לרגל יום הולדתו ה-30 בשנת 95'.)
בסטארגייט – ידוע לנו שהסרט מתרחש שנה לפני הסדרה, שמתחילה ב-97', כלומר בשנת 1996. לפי המידע הידוע לנו (נגיע אליו בהמשך), שנתיים לפני הסרט החלו לעבוד בבסיס עם השער, כלומר החל בשנת 94', מה שמסתדר די יפה עם השיפוצים שנערכו בהר בשנת 95'. מכיוון שהסרט מתרחש "over a year" לפני הסדרה, והסדרה מתחילה בתחילת 97', אפשר גם לומר שהסרט התרחש ב-1995 (ראה כאן), ולהצדיק בכך את השיפוצים.

המשימה
הר שאיין, כאמור, לא מכיל רק את ה-SGC. כשהוקם בתחילת שנות ה-60 המשימה המקורית של הבסיס שבהר היתה פיקוד ושליטה על הכוחות המסייעים לכוחות האוויר נגד החשש ממפציצים סובייטיים. אחר-כך נוצרה עדיפות להגנה מירי טילים בליסטיים בין יבשתיים על צפון אמריקה, ובשנות ה-60 וה-70 המשימות העיקריות של ההר היו אזהרה מפני ירי טילים כאלה, ושמירה על עליונות אווירית.
בשנת 1979 חיל האוויר האמריקאי הקים "מרכז מבצעים להגנת החלל", כהגנה מפני האיום הסובייטי נגד לווינים. על-אף שיכולות הבסיס ומערכות ההגנה על החלל בהר שאיין היו בתחילת דרכן, דבר זה סימן את תחילתה של המעורבות ההולכת וגדלה של ההר בנושא החלל (כך כתוב באתר הרשמי, לא נגענו).
ההתפתחות המשיכה בשנות ה-80, כשהוקם פיקוד החלל של חיל האוויר. באפריל 81' צוותי "מרכז המבצעים להגנת החלל" ומכשיריהם תמכו במשימת מעבורת החלל הראשונה, ה"קולומביה" ז"ל, והר שאיין המשיך לעשות זאת בכל משימת מעבורת מאז.
בסטארגייט – בהתאמה מסוימת לחלק מתחומי פעולתו של הר שאיין, סִפור הכִסוי (של קרטר, לפחות, לא ברור מי יאמין לאו’ניל אם הוא יגיד את זה) הוא עבודה בתחום ה-"Deep Space Radar Telemetry", כפי שמנסה סאם לשכנע את אביה בעידן הטרום-סלמאקי שלו.

בסוף שנות ה-80 החל הר שאיין לסייע בחזית נוספת, דבר שהוא ממשיך בו עד היום – עזרה לרשויות הסמים והמכס, הן האמריקניות והן הקנדיות.
במסגרת מלחמת המפרץ, בתחילת שנות ה-90, התעורר הצורך לספק אזהרות מפני ירי טילים בליסטיים לכוחות הפרושים במזרח-התיכון. בהר רוכז מידע שהגיע מלוויינים שמסוגלים לגלות חום מטילים משוגרים, ובאמצעותו הוזהרו גם האוכלוסיות האזרחיות וגם כוחות הקואליציה, גם בישראל (כן, כן, מה ששמעתם) וגם בערב-הסעודית. לקחים שהופקו במהלך מלחמת המפרץ מאפשרים להר לפעול כיום באותם תחומים אך ביעילות רבה יותר.
מאז ה-11 בספטמבר 2001 הר שאיין גם "מביט" פנימה, ולא רק החוצה. הוא עוזר בניטור המרחב האווירי של ארצות-הברית וקנדה ומוכן לעזור לרשויות במתן מענה לכל כלי טיס עוין.
(על פי אתר אחר, לאחר פגיעת המטוס השני ב-11 בספטמבר נסגרו דלתות ההדף של הבסיס, לראשונה מזה יותר מ-20 שנים, כאמצעי זהירות.)

זו תמונה מתוך הבסיס, מלפני מספר שנים (לא מתקופת מלחמת המפרץ) אך ניתן לראות על אחד המסכים שאזורנו עדיין נמצא על הכוונת.

עבודה
הר שאיין מופעל בידי NORAD (ראשי תיבות של North American Aerospace Defense Command), ארגון משותף לארצות-הברית ולקנדה. הוא משמש כמרכז לכמה זרועות בטחון אמריקניות (עם עוד ראשי תיבות ארוכים כאורך הגלות, כך שפשוט נחסוך מכם את הפירוט), ומרכז מידע שמתקבל מלוויינים, מכ"מים וחיישנים שמספקים התראה על כל טיל או איום אחר לצפון אמריקה, באוויר או בחלל.

מרכז הר שאיין הוא אחד מהמתקנים המיוחדים בעולם (שוב, לא נגענו) : הוא ממוקם 600 מטר מתחת לאדמה ומכיל 200 אנשי מקצוע מהצבא, הצי, המארינס, חיל-האוויר והכוחות הקנדיים, שעובדים בשבעה מרכזים שונים, 24 שעות ביממה, 365 ימים בשנה.
ניתן לקרוא על כל אחד משבעת המרכזים הללו באתר הרשמי. אחד מהם לדוגמה, The Joint Space Operations Center, או בקיצור ה-JSPOC, מנטר את כל העצמים שמסתובבים סביב כדור-הארץ, לוויינים, לוויינים מתים ופסולת אחרת.
(על פי ה-CNN, ההר מתריע מראש על כל לווין שסיים את חייו ונכנס לאטמוספירה, כדי למנוע חששות מפני התקפת שווא. ההר גם מעביר מידע כזה למדינות אחרות, אם הכניסה לאטמוספירה צפויה מעל שטחן. בנוסף, ההר עוזר לנאסא ולסוכנויות חלל אחרות בניסיון למניעת התנגשויות של לווינים זה בזה, במעבורות החלל או בתחנות החלל (תחנת החלל מיר בזמנו, והתחנה הבינלאומית בימינו), כל זאת בתחזית של 36 שעות קדימה.
באתרים אחרים נאמר שבהר שאיין עובדים 1,500 אנשים, ושיש מתקן דומה בנברסקה, אליו עוברת הפעילות כשלא ניתן להמשיך לעבוד בהר שאיין.)
בסטארגייט – ד"ר רודני מק'קיי, קנדי במוצאו, מסתובב בפיקוד באופן לא מוסבר בסדרה, אך עניין זה מסתדר עם העובדה הרשמית שבאתר מצויים גם אנשי צוות קנדיים.
נוכחות המארינס בתוך ההר קצת תמוהה לאדם מן הישוב (ומזכירה לנו צוותי SG מסוימים…).
בתחילת הפרק Lockdown מהעונה השמינית (כשאנוביס משתלט על חייל רוסי), אנו רואים את קרטר ועוד חיילת רוסיה עוזרות במניעת התנגשות בין שברי הספינה של אנוביס לבין תחנת החלל הרוסית (מה שמתאים לתפקידי ההר האמיתיים).
אבל יש עוד מרכיב חשוב אחד, חשוב אפילו יותר מכל שאר המרכיבים, כיוון שהוא אחראי להצלתו של כדור-הארץ כולו פעם אחר פעם. ה-Stargate Command, הידוע בשם החיבה – ה-SGC…

פרויקט השער
בשנת 1928, בחפירות ארכאולוגיות בגיזה שבמצרים, נמצא מה שקיבל, כמעט 70 שנה מאוחר יותר, את הכִנוי "סטארגייט" (ה"שער לכוכבים", אם תרצו). מי שהנהיג את החפירות היה ארכיאולוג, ככל הנראה גרמני, אביה של קתרין לנגפורד, מי שעתידה להיות דמות-מפתח בהפיכת פרויקט הסטארגייט לדבר מציאותי.
מעולם לא הוסבר בדיוק איך זה קרה, אך ניתן להניח שכחלק מבריחת המוחות מגרמניה לאמריקה במלחמת העולם השניה, הגיע הסטארגייט, מתישהו בין 1928 ל-1945, לארצות-הברית, מלווה בפרופסור לנגפורד, ובשותפו לחפירות, אנדרק גרובר. מה שכן ידוע הוא שבשנת 1945 ערכה ממשלת ארצות-הברית נסויים במתקן המוזר. כולם, כולל הנשיא רוזוולט, היו סקרנים לדעת במה מדובר. הם חשדו, ואף קיוו, שמדובר בנשק כלשהו, שיסייע להם במאמץ המלחמתי. קבוצת המחקר, בראשות פרופסור לנגפורד, הצליחה, בסופו של דבר, להפעיל את השער – ולשלֹח דרכו אדם, חמוש בחליפת צלילה (שכן הוא עבר דרך "בריכה"…) אל עבר הלא-נודע. אך השער, כפי שהיה אמור לקרות, התנתק, ועקבותיו של אותו מתנדב – ארנסט ליטלפילד, ארוסה של קתרין – אבדו למשך שנים רבות. התאונה המצערת הביאה לסגירת הפרויקט, מבלי שהצליחו החוקרים לעמוד על טיבו של המתקן.
וכך, נותר השער לבדו, ארוז ומעלה אבק, במחסן נשק ישן בוושינגטון די.סי.. למעט הפעלה קטנה ב-1969 שביצע צוות SG1 האבוד לצורך השיבה לביתו, לא נעשה כל שִמוש בשער – לפחות לא כזה הידוע לנו – במשך קרוב לחמישים שנה.
בשנות הששים המאוחרות, אולי אפילו כתוצאה מהפגישה הלא-מודעת עם שניים מחברי SG1 האבודים ב-1969, פתחה קתרין במחקר השער שלה. מאמצע שנות השמונים, ככל הנראה, היא החלה בנסיונות לשכנוע השלטונות לפתֹח את פרויקט השער שוב. אך נראה שלא היתה לה גיִשה פיסית למתקן עצמו עד ל-1992, אז החלה קבוצת חוקרים בראשותה, לעבֹד ישירות מול השער. העבודה התבצעה במתקן תת-קרקעי השוכן בתוך הר, ששִמש בעבר כסילו של טיל. הר קריק שבקולורדו.
אבל כמו הרבה דברים, גם שם ההר השתנה במעבר מהסרט לסדרה. מכיוון שבכל המקרים בהם הסרט סותר את הסדרה, מה שהופיע בסדרה הוא שקבע ונכנס ל"קנון", נתעלם גם כאן מפרט קטן ושולי זה, ונעתיק את מקום משכנו של המתקן מהר קריק אל הר שאיין. או’ניל עצמו אמר בפילוט של הסדרה שהוא כבר היה במתקן הזה, כך שהטענה שיכול להיות שהסטארגייט הועבר מהר קריק אל הר שאיין בזמן שבין הסרט לבין הסדרה, שגויה.

ונשוב חזרה לסִפורנו:
במשך שנתיים עמלו קתרין וצוותה בהר שאיין על הפעלת השער, ללא הועיל. עד שבשנת 1994, הצליחה קתרין לגייס לעזרתה ארכאולוג צעיר ותמהוני, שבדיוק נושל מביתו ונזרק בבעיטה מהפקולטה, ד"ר דניאל ג'קסון שמו. כעבור שבועיים של עבודה בסך-הכל, הצליח דניאל השלומיאל במקום בו כולם נכשלו – והביא להפעלת השער, או, כמו שקרא לו: ה"סטארגייט".
המשלחת הראשונה יצאה מיד למשימה, ומצאה את עצמה באבידוס, מוקפת בבני-אדם אבודים, ובאל-שמש אחד חביב, שמצא את מותו בסוף הסרט. עייפים אך מרוצים חזרו שרידי המשלחת, למעט דניאל שהעדיף להשאר, הביתה. או’ניל מסר דו"ח כוזב למפקדיו, כדי שיעזבו את תושבי אבידוס המסכנים לנפשם, ויצא לגמלאות. השער שוב נִיצב מיותם.
כעבור שנה של העלאת אבק במעמקי הר שאיין, החליט טִפוס חביב אחר לקפֹץ לביקור דרך השער, ולהקפיץ את כל הצמרת האמריקנית. בעקבות ביקור הנמוסין של אפופיס בהר, הוחלט להשיב את השער לפעילות חד-פעמית נוספת כדי לנטרל את האיום. אך כשגילו שהאיום לא מסתכם רק ברע (המת) ובאפופיס, הוחלט בצמרת על הקמת ה-SGC, לצורכי פעילות בטחון שוטף.

פקוד השער
שכחו את כל מה ששמעתם על אזור 51, הדברים המעניינים באמת מתרחשים דוקא באזור 52 (“Area 52"), כפי שמכונה ה-Stargate Command, או ה-SGC, על-ידי הפנטגון.
כמו שכבר כתבנו, ה-SGC משתרע על-פני 28 קומות ("Sub-levels", למעשה, כי הן בנויות לעומק, ולא לגובה…). המבנה העצום הזה, עולה, נכון לשנת 1997, 7.4 מיליארדי דולרים בשנה, הממומנים מתקציב הבטחון הלאומי. וכפי שאמר פעם הגנרל המונד, זה עולה כמעט מיליארד דולר רק להדליק את האור שם…
השער עצמו נמצא בקומה העמוקה ביותר, ה-28, על-אף שבפועל חדר-השער מתנשא לגובה של שתי קומות, ותופש גם חלק מהקומה ה-27 (זוכרים את החלון הגדול מחדר-התדרוכים שמשקיף על חדר-השער?). התקרה של חדר-השער יכולה להפתח, ולהוביל אל פיר ארוך, שמגיע עד לפני השטח, דרכו ניתן להכניס ולהוציא את השער כשצריך. כפי שכבר יכולתם להבין, חדר הבקרה (ואף מתקן ההשמדה-העצמית, אגב) נמצא אף הוא בקומה ה-28, בעוד שחדר-התדרוכים ומשרד מפקד-הבסיס נמצאים בקומה ה-27.
מלבד החדרים שכבר צוינו, כולל ה-SGC גם מרפאה (המשתרעת על-פני מספר חדרים, לצרכים שונים), משרדים, מעבדות, מחסני-נשק, חדרי-מעצר, חדרי-בדוד, חדרי-ארוח, מגורים, חדר-אוכל, מחסני-ציוד שונים, מלתחות, חדר-כושר, חדרי גנרטורים ועוד. פרוט של הקומות השונות לפי תכולתן, כפי שעולה מהסדרה, תוכלו למצא בקשורים המצורפים בסוף.
הקומות עצמן מחולקות לקטעים, המחוברים ביניהם במסדרונות. הכניסה לכל אחד מהקטעים, כמו גם למעליות המשמשות את הבסיס, מתאפשרת בעזרת כרטיס מגנטי. אין מעלית ישירה, אגב, מהקרקע לקומה 28, כחלק מאמצעי האבטחה. במקרי חרום ניתן לבודד קטע מסוים באמצעות נעילת דלתות-ההדף שנמצאות בכניסה אליו.
הכניסה הראשית ל-SGC עוברת דרך NORAD, משם יורדים במעלית למטה. קיים גם מספר לא ברור של יציאות-חרום לבסיס, שיכולות לשמש אף ככניסות-חרום במקרים מסוימים…

העתיד
לאחרונה החלו להשמע קולות בקשר לסגירתו של ההר.
מסתבר שבשנת 2002 הוקם ארגון בשם U.S. Northern Command במרכז העיר קולורדו ספרינגס (העיר הקרובה להר, כאמור). כמו שמשתמע משמו של הארגון, הוא מתמקד בפעילות בטחונית בקשר לארצות-הברית בלבד. בחודש פברואר האחרון גם קנדה הקימה ארגון דומה משלה, בעל השם המקורי Canada Command. בהתחשב בעובדה שההר מופעל בידי ארגון שמשותף לשתי המדינות, נוצר כפל של תפקידים (ותקציבים…). לארגון החדש בקולורדו ספרינגס יש את אותם האמצעים שיש בהר שאיין, מה שעושה אותו מיותר למדי עבור האמריקנים, וגורם לרעיון האחוד בין ההר לבין הארגון החדש להשמע הגיוני מאוד.
על-אף שמומחים מודים שיש יתרון במיקומו האסטרטגי של הבסיס-שבתוך-ההר לעומת הבסיס-שבאמצע-העיר (לדוגמה, במקרה של מתקפת טרור נגד הבסיס), הם אומרים שהסיכויים לכך נמוכים ולא שווים את המשך ההשקעה בהר. ההערכות הן שהמשך פעילות NORAD עולה 350 מיליון דולר בשנה. כסף, שמן הסתם, יכול להיות מנוצל למטרות אחרות.
ההתרחשויות הללו מורגשות גם מתחת לפני האדמה. לאחרונה, כפי שמספר מייג'ור פאט אודט הקנדי בכתבה של ה-Denver Post (מחודש אוגוסט), נוצרה הפרדה מסוימת בפעילות שבתוך ההר. לדוגמה, מספר מסכים כוסו בשלטי "סודי ביותר", כיוון שהם מיועדים לעיני אמריקנים בלבד… יש במקום שתי מערכות מחשבים נפרדות, קנדית ואמריקנית, כך שאפילו טיפול באי-מיילים הפך להיות לא פשוט.
מצד שני, יש בכירים שאומרים שהם יכולים לדמיין את שלושת הארגונים (האמריקני החדש, הקנדי החדש והמשותף הישן) מתאחדים לארגון אחד בעתיד. ועל זה נשאלת השאלה – מדוע התפצלתם מלכתחילה? לא ברור.

יושבי המקום ממשיכים להחזיק בדיעה שההר הוא חסר תחליף (ואולי הם באמת יודעים על מה הם מדברים…). מייג'ור צ'רלס ת'ינגר מחיל-האוויר האמריקני אמר "יש דברים שיכולים להתרחש כאן, שלא יכולים להתרחש במרכז העיר". קומנדר ג'יימס הייז מקנדה, שיושב ובודק את המסכים שלו במעקב אחר טילים נכנסים, אמר ש"כל החיישנים הללו עושים את המקום הזה לבעל ערך, למערכת חזקה", גם אם מערכת דומה פועלת במקום כלשהו. לדבריו, "בשעת צרה זה יהיה שימושי מאוד".
בכתבה אחרת מחודש אוקטובר באתר ה-CNN מצוין שעיקר הפעילות עוברת לבסיס חיל-האוויר פיטרסון, הקרוב להר. בהר ישאר רק צוות מינימלי שישמור על המקום מוכן לשעת הצורך.

אם נמשיך בנימה הקונספירטיבית, שאכן קיים בהר משהו חשוב וסודי, ונחזור לכתבת ה-CNN שהוזכרה בתחילה – במסגרת הרשמים מביקורם הכתבים סיפרו שהם הגיעו בדיוק כשהיה תרגיל במקום. לא התירו להם להכנס לחדר עד שהוא "נוקה" – כל חומר מסווג הוחלף בחומר לא מסווג ומסכים כובו או הועברו ל"שומר מסך". בנוסף – סרגל ה-DEFCON, שמציג מספרים מ-1 עד 5 בהתאם לרמת הכוננות, אמנם הציג 5 (מצב שגרה, שזה טוב), אבל הרמה שבה נערך התרגיל הוסתרה מפניהם.
וזה לא הכל – הם טענו שכל אנשי הבסיס לבשו סרבלי טיסה מלבד חייל מארינס, שלבש את מדי הקרב בעלי ההסואה. אותם זה הפתיע קצת.
אנשי ה-CNN סיפרו עוד שהמתקן פתוח לביקורי קהל בצורה סדירה מאז שנת 67', מלבד מספר שנים בשנות ה-80. באתר הרשמי של ההר יש אפילו כתובת אי-מייל לפניות, אבל כשניסינו לכתוב להם, לא קבלנו מענה. אולי המחשב שלהם תפוס במסגרת הצלת העולם היומית, אתם יודעים, אין להם זמן בשבילנו…

התמונה באדיבות אייל מלמד

---

קישורים
האתר הרשמי של הבסיס – נפתח חלון מוזר של התרעת אבטחה כשנכנסים לאתר. אל בהלה. אנחנו כבר מסתובבים בו מספר חודשים ולא דפקו לנו על הדלת חיילים במדים של חיל-האוויר האמריקני. עדיין. וגם לא חטפו אותנו אנשים בשחור. עדיין.
הכתבה של ה-CNN – מכילה מלבד הטקסטים שהבאנו לכם גם תמונות תלת מימדיות הניתנות לשליטה (יש צורך להוריד תכנה קטנה עבור הצפיה), וסרטונים קצרים שמראים את הכניסה לשער, סגירת ופתיחת דלת הדף (עם רעש מצמרר) וביקור קצר אצל הברגים המחוברים להר (יש צורך להוריד QuickTime קודם לכן).
עוד על הר שאיין, כולל מעט סיפורים על ה-11 בספטמבר.
קצת על הר שאיין
כתבת ה-Denver Post (אוגוסט)
עוד על הר שאיין מה-CNN (אוקטובר)
פירוט החדרים שבהר לפי "סטארגייט".
עוד קצת על ה-SGC
ועוד קצת על הבסיס, ובכלל על פרויקט השער.
מפה של הקומה ה-28
סיורים וירטואליים בכמה מהחדרים היותר מעניינים ב-SGC (גם כאן צריך להוריד QuickTime קודם)

---

תודה ל-Nogmor על העזרה עם התמונות.

פורסם במקביל גם בסטארגייט ישראל