עוד כתבה מסדרת הרשמים ממסיבת העיתונאים של וויליאם שאטנר, אליה זכו להגיע שלושה טרקים ברי מזל. הפעם, עודד שרון מספר על אנקדוטות משעשעות, על סוסים ועל ההיכרות הראשונה של שאטנר עם המועדון שלנו!

ומי יודע, אולי בביקור הבא של שאטנר בארץ, הוא יוכל להיפגש עם הרבה יותר…

וויליאם שאטנר דווקא איש נחמד.
תזכרו שאמרתי.
לפני שבוע, אני ולי עדן קמנו מוקדם מוקדם ב- 6 לפנות בוקר, ונסענו לדרכנו מת"א לירושלים להראות נוכחות במסיבת העיתונאים, מצוידים במצלמה ועותק של הפאנזין עם שאטנר על הכריכה.
מארגני הביקור הרשנו לנו להיות נוכחים במסיבת העיתונאים רק אם "לא נעשה להם בושות". אסור לנו להפריע, או לשאול שאלות, ביחוד על סטאר טרק. ובכל זאת, ביקשתי מהמלווה שלו ומארגנת הסיור, לתת לו עותק של הפאנזין. שאטנר בא לפה לקדם את התוכנית לשיקום וטיפול בעזרת רכיבה על סוסים, והוא לא רוצה ששום דבר יפריע לו לעשות את זה.
אחרי הנסיעה הארוכה (לפחות בשבילי, אני לא נוסע את קו ת"א-ירושלים הרבה), חיכינו עוד קצת עד שהוא יגיע ובנתיים שתינו מיץ תפוזים ואמרנו שלום לארז בן ארי.
ואז הוא נכנס! קפטן קירק! דני קריין! וויליאם שאנטר יושב מטר ממני.
ואני יושב שם ומדי פעם מצלם. תמונה שלו, תמונה שלו עם אשתו. מסיבת העיתונאים ממשיכה, והם מדברים על הרכיבה על הסוסים. ועל התרומות. ועל המבצע. ואני יושב שם ושותק. יושב ומסתכל, יושב ומקשיב.
מארווין מרקוביץ, איש קק"ל, פילנטרופ גדול והאיש שבזכותו שאטנר הגיע לארץ, נואם על התוכנית, ובסוף הנאום על התוכנית יוצא בהכרזה נרגשת, שבה הוא מודיע שהוא ומשפחתו תורמים מיליון דולר לתוכנית.
ואז שאטנר (או ביל כמו שאני קורא לו) עולה לדבר.
הוא מספר על הכרותו עם מארווין. הוא מספר על זה שפעם הוא נכנס למסעדה יהודית ברחוב פיקו בלוס אנגלס והוא פגש שם את מארווין, הבעלים של המסעדה. ובעוד הוא אוכל סנדביץ פסטרמה ומארווין אוכל לו מרק, הוא חושב, הנה איש שצריך לעבוד קשה במסעדה בשביל לפרנס את משפחתו. ואז מארווין מציע לשאטנר להכין עבורו את הקייטרינג עבור אירוע צדקה שהוא מקיים פעם בשנה בביתו. 500 מנות, ומארווין סירב לקבל עליהן תשלום. ושאטנר חושב לעצמו: וואו. הנה איש שצריך לעבוד קשה בשביל לפרנס את משפחתו, צריך להחזיק מסעדה,  ועוד נותן לנו 500 מנות בחינם. ואז הוא נפגש עם מארווין במשרד שלו בבניין משרדים מפואר בלוס אנגנלס, ושאטנר חושב לעצמו: וואו. הנה איש שצריך לעבוד קשה בשביל לפרנס את משפחתו, ועוד שוכר משרד מפואר כזה בעיר, בטח הוא עובד קשה במסעדה. 
והוא אומר: "ואז אני בא לישראל ואני רואה אותו תורם מיליון דולר. ואני חושב לעצמי, אני צריך לאכול יותר סנדביצים עם פסטרמה אצלו!"
אחר כך הוא המשיך וסיפר עוד על התוכנית, ולמה הוא בא, ועל הרגשות שיש לו כלפי סוסים ורכיבה.
מספר עיתונאים שאלו שאלות, וכתב ערוץ 10 שאל את שאלת הסטאר טרק שלו (אתם יכולים לראות בכתבה שלהם את לי מסתובבת לאחור). ובסוף השאלות הגיע הרגע הגדול. ניתנה לי ההזדמנות. קמתי והצגתי את עצמי:
"אני עודד שרון מסטארבייס 972, מועדון מעריצי מסע בין כוכבים. אנחנו ארגון ללא כוונות רווח, ורוצים לשתף איתך פעולה במבצע התרומות הזה, וגם להעניק לך עותק של הפאנזין שלנו".
שאטנר מסתכל עלי. מסתכל על המארגנת. ואומר:
"יופי! בואו נוציא כסף מהטרקיז! דבר עם המארגנת."

איזה חדשות טובות. לא רק ששאטנר מעכשיו הוא דובר קרן קיימת לישראל, ויש לו את מבצע איסוף התרומות הזה, שאומר שהוא יבוא שוב לארץ, עכשיו הוא גם מודע לקיומנו ומוכן לשתף פעולה.
לצערנו לא יכולנו לעשות כלום בביקור הזה. הוא נפגש עם אוסף של שרים ומכובדים. שר החינוך והתרבות, השר שמעון פרס, ייתכן שגם עם הנשיא. קק"ל גררו אותו לצפון ולדרום, וגם בפגישת העיתונאים נראה כאילו הוא לא ישן.
מצד שני הוא יבוא לפה שוב, ואז אנחנו כבר בתודעה שלו. אנחנו כבר יותר מבליפ ברדאר. אנחנו על המפה.
וויליאם שאטנר הוא איש טוב. הוא בא לפה בשביל לגייס כסף למטרה טובה, ואפילו היה נחמד וקם ופינה את מקום הישיבה שלו במהלך מסיבת העיתונאים לאחת מהמטופלות בתוכנית. הוא לא נפגש עם מעריצים הפעם בגלל הלו"ז המאוד צפוף שלו, ובגלל שרצה להתמקד בגיוס תרומות לתוכנית. ואני מבין את זה.
אני מקווה שבפעם הבאה שהוא יבוא הוא גם ייפגש אתכם, ייפגש איתנו.
אבל תזהרו, זה יעלה לכם כסף, והרבה. כסף שילך לעזור לילדים עם בעיות להתגבר עליהם על ידי רכיבה על סוסים.

“I Don’t Belive in a no-win scenario”
Captain Kirk, Star Trek II