הראיון עם דניס קרוסבי, שהפיקה וכיכבה ב"טרקיז" ו"טרקיז 2", נערך במהלך חודש ספטמבר 2004, לרגל הקרנת השני מביניהם בפסטיבל "אייקון 2004". הראיון פורסם לראשונה בפאנזין המועדון, גיליון 14, יחד עם ראיון שנערך עם רוג'ר נייגארד, הבמאי.
שני הראיונות מפורסמים לרגל ביקורו של נייגארד באייקון 2005.

המועדון מודה לדניס קרוסבי על זמנה.

For the English version – please scroll down

דניס: הלו?

סטארבייס972: הי, זה אלון מישראל.

דניס: היי אלון, מה שלומך?

סטארבייס972: אני מצויין, איך אצלך?

דניס: בסדר, בסדר… טוב לדבר איתך!

סטארבייס972: גם איתך!

דניס: וואו, אני כל כך מצטערת שאני לא יכולה לבוא השנה (לאייקון 2004), איזו הזמנה נפלאה, אני מקווה שאוכל בפעם אחרת.

סטארבייס972: גם אנחנו מקווים, האמת היא שאף פעם לא היה לנו שחקן "מסע בין כוכבים" בארץ.

דניס: תנו לי להיות ראשונה. שמעתי שישראל מדהימה, בעלי היה שם הרבה פעמים.

סטארבייס972: באמת?

דניס: כן.

סטארבייס972: יש קשר יהודי או קשר נוצרי?

דניס: הוא יהודי.

סטארבייס972: באמת? הו, אוקיי.

דניס: כן, הוא יהודי, ולמעשה אבא שלו היה פעיל פוליטית ציוני והוא היה מארגן כספים כדי להעביר מארצות הברית לישראל בתחילת שנות ה-40.

סטארבייס972: וואו, והראיון הזה הולך לגמרי בכיוון הלא נכון! לכיוון שבכלל לא חשבנו שנלך אליו…

דניס: כן, אני יודעת. אתה יודע, לצערי, הוא מת בטרם הייתה לי ההזדמנות להכיר אותו… אבל הם נסעו הרבה פעמים, בעלי והילד שלו. ולמען האמת, בעלי היה במשפט אייכמן.

סטארבייס972: באמת, מה שם המשפחה שלו?

דניס: סילק, S-y-l-k, ואבא שלו היה מפנסילבניה, מהאיזור של פילדלפיה, ושמו וויליאם סילק. והוא היה איש עסקים חזק, עם הרבה עסקים וחברות, שהיו מאוד מעורבות פוליטית עם ישראל.

סטארבייס972: וואו, לא חשבנו שנגיע לדברים כאלה.

דניס: כן, אני יודעת, אתם אף פעם לא יכולים לדעת מה תמצאו… בכל מקרה, תמיד רציתי להגיע לישראל.

סטארבייס972: ועכשיו יש לך הזדמנות וסיבה!

דניס: כן.

סטארבייס972: רוצה להתחיל?

דניס: בטח.

סטארבייס972: יש לנו רשימה של שאלות, אבל אנחנו רוצים לראות לאן זה ילך.

דניס: אוקיי.

סטארבייס972: אז השאלה הראשונה שלי היא: מתי הייתה הפעם הראשונה שבה נתקלת ב"מסע בין כוכבים"? צפית בסדרה המקורית בתור ילדה?

דניס: בוא נראה… לא ממש צפיתי בזה בתור ילדה. רק בערך בגיל 18, כבת נוער, שמתי לב לזה בטלוויזיה, זה היה בכל יום בשעה 17:00.

סטארבייס972: באמת? רוג'ר אמר 15:30…

דניס: לא… זה דיי דומה… בכל מקרה, הייתה לי התנסות מאוד מצחיקה כשצפיתי ב"מסע בין כוכבים". שכרתי דירת הארחה ממהגר איטלקי קשיש, והוא לא היה בריא במיוחד בשלב הזה, וכל יום בשעה חמש הייתי באה אליו הביתה והיינו רואים "מסע בין כוכבים" ביחד. הוא היה בשנות השמונים לחייו, ואני הייתי בת 18, והיינו צופים ב"מסע בין כוכבים" ביחד, בתור שגרה.

סטארבייס972: בזמן הצילומים וההתחלה של "מסע בין כוכבים הדור הבא", ידעת למה את נכנסת?

דניס: לא, אני לא חושבת בכלל, לא, לא היה לי שום סיכוי לחזות את זה… אתם צריכים להבין שכשהתבקשנו להפיק סדרה חדשה, כולם היו נגד זה. כל ההערות וכל מכתבי המעריצים היו מאוד שליליים, לג'ין רודנברי והאולפנים. הם אמרו "איך אתם יכולים לעשות את זה? זה חילול הקודש" ו"זה לא יעבוד, זה לא יצליח" ועוד ועוד, ואנחנו חשבנו שהאנשים האלה כל כך נלהבים.

סטארבייס972: הם היו המעריצים, נכון?

דניס: כן, הם היו המעריצים של הסדרה המקורית והם פשוט חשבו שזה לא יעבוד, ולקח זמן עד ש"מסע בין כוכבים הדור הבא" עלתה לאוויר. והם ידעו שמופקת סדרת "מסע בין כוכבים" חדשה, כי הם יודעים הכל. אבל לקח זמן עד שהתכנית שודרה, ובתקופה ההיא היו הרבה דיבורים שליליים על זה, ואז התכנית עלתה, ואנשים לאט לאט נמשכו לתוכה, והיא הפכה לאהובה ושווה לסדרה המקורית, ולפעמים אנשים אהבו אותה אפילו יותר.

סטארבייס972: מתי ואיפה היה הכנס הראשון שלך? מה הזיכרון הכי חזק שלך ממנו?

דניס: בשנה הראשונה שבה "הדור הבא" עלתה לאוויר היו כנסים בכל סוף שבוע, בכל מקום, אנשים מאוד התרגשו. זו הייתה עיר קטנה בארצות-הברית, פשוט חשבתי "אני אלך ואעשה יחסי ציבור לתכנית", ועליתי לבמה, והיו כ-500 איש בקהל, מוחאים כפיים, ומאוד התרגשתי… היו לי דמעות בעיניים וחשבתי שזו תגובה מאוד משונה, אני צריכה להשתלט על עצמי!! ההרגשה ממש הפתיעה אותי. והבנתי שהאנשים התרגשו בגלל שסדרת "מסע בין כוכבים" חדשה מצולמת.

סטארבייס972: הם לא נמנעו מלהזמין את כוכבי "הדור הבא"?

דניס: לא, לא אחרי שכמה (פרקים) כבר שודרו והם התחילו להתרגל לסדרה.

סטארבייס972: אחרי תקופת זמן קצרה יחסית יצאת מ"הדור הבא". היה לך מושג מה יקרה אחר כך?

דניס: לא היה לי מושג שעוד שלוש סדרות ישודרו ושזה ימשיך, אבל מבחינתי ההחלטה הייתה מנקודת מבט אומנותית בלבד. הרגשתי מאוד מקובעת, כי הדמות שלי הייתה אמורה לעמוד שבע שנים על הגשר, כך שבחרתי לעבור הלאה. אבל… מי ידע שאני אצור סרטי תעודה על זה…? לשבת פה ולדבר אתכם, מישראל, זה מדהים.

סטארבייס972: במבט לאחור על "הדור הבא", את מתחרטת שעזבת את הסדרה?

דניס: לא, מבחינתי זה היה הדבר הנכון לעשות. אני חושבת שבמובנים מסויימים הדמות של טאשה יאר היא אפילו יותר קבועה בהקשר התרבותי… לזכרון שלה יש יותר משמעות, אפילו ב"מסע בין כוכבים".

סטארבייס972: מה הזכרון הכי טוב שלך מכנסים? באיזה כנס הכי נהנית ולמה? מה הופך כנס לכנס טוב?

דניס: יש דברים שונים בכנסים שונים. בפעם הראשונה שהייתי בגרמניה היה מדהים בגלל שאף פעם לא ראיתי משהו דומה לזה, ההפקה, הארגון ואלפי האנשים… די מדהים.

סטארבייס972: את מדברת על הכנס שהייתם בו ב"טרקיז 2"?

דניס: למען האמת הייתי בגרמניה לפני שהתחלנו לעבוד על "טרקיז", אבל רק כאורחת. הפעם הראשונה הייתה די מדהימה.
ביקורנו בכנס בסרביה בזמן שעבדנו על "טרקיז 2" היווה השפעה משמעותית על מארגני הכנס. הם היו כל כך מרוצים וזה היה מאוד משמעותי מבחינתם בגלל שהם לא האמינו שאנשים יבואו לסרביה. והם חשבו שהם אף פעם לא יפגשו מישהו מ"מסע בין כוכבים", ולאף אחד לא אכפת מהם. זה הזכיר לי את המשמעות הטהורה של להיות מעריץ, מעבר למסחור.
שני אלה הם הכנסים שהכי בולטים. אלה שבארצות-הברית איבדו את הייחוד שלהם ולכן אני לא הולכת אליהם יותר, חוץ משכצילמנו, בגלל שהם רצים כבר כל כך הרבה זמן.

סטארבייס972: הם ממוסחרים?

דניס: הם היו קיימים לפני ש"פרמאונט" התחילה להתעסק עם מוצרים, ונהיו יותר מעורבים בכנסים. הכנסים התחילו בגלל ש"מסע בין כוכבים" לא שודרה. צופים ואספנים היו באים, מקימים שולחן ומעריצים היו באים ומחפשים את הפריט שהיה חסר להם, הם היו קונים או מחליפים. הם היו מספרים סיפורים על איך שהם מצאו משהו, וזה היה נראה כאילו הם ציידי אוצרות. ואלה לא היו דברים שאפשר להשיג, כך שהם היו ממש נדירים ואז פארמאונט עלו על הגל והתחילו לייצר בכמויות מסחריות ושיווקו את הבובות ובובות הפעולה והכל היה זמין.

סטארבייס972: יש לי את כל הדברים האלה עכשיו בחדר.

דניס: נו, אז אתה רואה. פעם כל המוצרים היו באיכות של שוק הפשפשים והיה בהם ייחוד. עכשיו הם נראים אותו דבר בעיניי.

סטארבייס972: מה סיפור המעריצים הכי מוזר או בלתי רגיל שנתקלת בו?

דניס: בואו נראה… אחד הדברים הכי מוזרים שנתקלתי בהם היה בשנה הראשונה של "הדור הבא". יצאתי מכנס איפשהו בדרום, ומקימי הכנס אמרו לי שהם מאוד רוצים שאני אכיר איזה אחד, כי היה לו משהו מאוד חשוב להראות לי. והם אמרו לי לבוא איתם והלכנו למסדרון והיה שם בחור צעיר שהציגו אותי בפניו. הוא הוריד את החולצה שלו ועל הגב שלו, על כל הגב שלו, התנוססה תמונה של טאשה יאר. הפנים שלי כיסו את כל הגב שלו. לא ידעתי מה לומר. לא יכולתי להאמין שמישהו יעשה את זה. לא ידעתי מה לעשות… לברוח? לומר תודה? לא רציתי לומר תודה… זה היה כל כך מוזר, לא ידעתי מה לומר. הלוואי ויכולתי למצוא אותו, בשביל הסרט, חבל שאני לא זוכרת את שמו, ואף אחד לא יודע… זה היה לפני 15-16 שנה… אני תוהה אם עדיין יש לו את זה…

סטארבייס972: מעניין אם יש לו את דאטה על החזה…

דניס: אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו.

סטארבייס972: סליחה שהעליתי את זה.

דניס: לא, לא… אני בספק אם זה ייצא לי מהראש עכשיו.

סטארבייס972: כשדיברתי עם רוג'ר הוא אמר לי שזה היה הרעיון שלך לעשות סרט תעודה לטרקיז ודי "ניג'סת" לו על זה במשך כמה שנים אחרי שעשיתם סרט ביחד. אז, תוכלי לספר למה רצית לעשות סוג כזה של סרט?

דניס: קודם כל, אני אוהבת סרטי תעודה. וחוץ מזה אני חושבת שהמעריצים של "מסע בין כוכבים" מעולם לא הובנו. תמיד צחקו עליהם, ואנשים פשוט הניחו שהם חנונים או מוזרים שחיים במרתף של ההורים שלהם ולבשו אוזני ספוק. ויש כל כך הרבה יותר לתופעה הזו, ואפילו דברים שאני לא הבנתי, כמו למה הסדרה הזו? למה לא כל סדרה אחרת? וזה נמשך כל כך הרבה זמן, ונרקמו חברויות ומערכות יחסים והיו לתופעה הזו חיים משלה! גם כש"מסע בין כוכבים" לא שודרה בטלוויזיה, עדיין היו לה חיים משל עצמה! והייתי באמת סקרנית בנושא הזה, בגלל שנכנסתי לעולם הזה, שלא ידעתי עליו כלום. הייתי שחקנית בסדרת טלוויזיה! הייתי חוזרת מכנסים, מגיעה הביתה וחברים שלי, שבחיים לא ראו פרק של "מסע בין כוכבים" וגם זה לא הקטע שלהם היו מרותקים מהעובדה שאני מגיעה לכנסים! והם היו שואלים "מה עושים שם? הם אנשים שמתחפשים?", "את צוחקת!! כמה מוזר!" ואני חשבתי שזה יהיה מעניין באמת לחקור את זה. לקחת מצלמה ולהיכנס לתוך חיים של אנשים ולגלות קצת עליהם, לא מנקודת מבט של צחוק. ופה קבור הכלב, זו לא הייתה המטרה שלנו בשום שלב, רק רציתי להעיר על זה.
בפעם הראשונה שיצאתי לעבוד על "טרקיז", לא רציתי להופיע בסרט עצמו. הרגשתי שהסרט לא צריך להיות עלי, על הדעות שלי. רוג'ר והמפיק-השותף שלנו שכנעו אותי ואני חושבת שהם צדקו, "את צריכה להיות הקהל", "את צריכה ללוות אותנו בתהליך". בהתחלה לא רציתי להיות בסרט אלא רציתי שזה יהיה רק על המעריצים ועל תופעת ההערצה. וככה הצקתי לרוג'ר. זה לא שהצקתי לו, זה פשוט שנמאס לו לשמוע אותי מדברת על זה. הוא פשוט אמר "בואי נעשה כבר את הסרט וזהו!", ואז שאלתי "מה?! איך נוכל לעשות את זה?", והוא אמר "לא יודע, אבל בואי פשוט נלך על זה!"

סטארבייס972: אחרי שני הסרטים, את מרגישה שיש דברים שחסרים? דברים שלא דיברתם עליהם מספיק, או לא דיברתם עליהם בכלל?

דניס: אני חושבת שמה שהכי מעניין בהפקה של "טרקיז 2" היה האחווה הגלובלית ששוררת בין המעריצים. אני חושבת שאם היינו מגיעים לעוד חלק בעולם שלא ביקרנו בו עדיין, כמו ישראל או אסיה, רק כדי למצוא את המכנה המשותף של כולם, זה הנושא שבלט. וכרגע אנחנו משתעשעים במחשבות לגבי הפקת הסרט השלישי.

סטארבייס972: הנה שאלה שכבר שאלתי את רוג'ר ואני גם מעוניין בתשובה שלך: איזה חלק בסרט מסב לך גאווה? יש חלק מסויים שגורם לך לחשוב שהכל "שווה את זה"?

דניס: ההרגשה הכי קרובה לזה שהייתה לי הייתה בסרביה. אתה שוכח את ההשפעה שיש לזה על אנשים, ואת סוג העבודה שאתה עושה. אתה בלוס אנג'לס, וזו עיר של שואו ביזנס, אתה חי את החיים שלך ואין לך מושג איזו השפעה העבודה שלך עושה. והנה היו האנשים האלה, שהיו מאוד מבודדים, מאוד לא אהודים בעולם, חיו במלחמה, יצאו משלטונו של אחד מהמנהיגים הגרועים ביותר, מילוסביץ', שהרס את המדינה שלהם בכל דרך אפשרית. ועם זאת, התוכנית נתנה להם שביב תקווה, והרגשה שהעולם באמת יכול להיות כזה, הייתה תחושה של אנושות ששרדה את כל הדברים האלה וניתנה תקווה לעתיד טוב יותר. והמאמצים שנעשו כדי לדבר על "מסע בין כוכבים" ולראות שידורים – כי בעצם לא היתה להם טלויזיה, כי נאט"ו פוצצו שם את הכל ובעצם אנטנות הטלויזיה היו הדבר הראשון שנפגע – היו מעל ומעבר. הם ניסו להבריח את זה או להוריד את זה בכל דרך אפשרית, רק כדי להביא את "מסע בין כוכבים", למרות כל הקשיים. הם התאספו בקבוצות רק כדי לדבר על זה (התוכנית). כשעזבתי את נמל התעופה היו לי דמעות בעיניים. חשבתי שיש לזה משמעות עמוקה מעבר לבידור, ואני גאה שלקחתי חלק בזה, וזה היה עמוק. זה הזכיר לי את המשמעות וכמה זה אמיתי ואת הרגש שמאחוריה, את זה שעברנו את החומות ונגענו באנשים.

סטארבייס972: וואו, אין לנו מה להגיד אחרי דבר כזה.

דניס: רוג'ר? גם הוא אמר דבר כזה?

סטארבייס972: כן, בדיוק.

דניס: טוב, רואים שאנחנו חיים על אותו כדור לכת.

סטארבייס972: שאלה פרטית רק לישראל: הופתעת לשמוע שיש מעריצים בישראל? האם התגובה לשאלה הזו הייתה שונה לו היו שואלים אותך לפני 10 שנים?

דניס: בהתחלה הייתי מופתעת, למרות שאני לא מבינה למה. אני חושבת שיש מעריצים, לפחות אחד בכל ארץ בעולם. אנשים אמרו לי שהם היו בחלקים הכי מרוחקים בעולם ואנשים אמרו להם "סטאר טרק", וזו שפה בינלאומית. ישראל, בשבילנו, מצטיירת דרך התקשורת. איך אתם עושים את זה? איך אתם חיים תחת התנאים האלה? בלתי נתפס שאתם חיים בכזו אופטימיות כשאתם מוקפים בסביבה עוינת. אני ובעלי מדברים על זה באופן יומיומי. איך אתם עושים את זה? אצלנו, אנחנו לא צריכים לסבול את זה. לישראל יש משמעות אישית בעיניי, הארץ מרתקת אותי – ההיסטוריה, הפוליטיקה, האופי של האנשים. ופתאום קראתי "ישראל"! כמה מדהים מכל המקומות, ואני תוהה מה התכנית אומרת לכם. אתם יודעים מה, אני מפנה את השאלה אליכם, לא אם אני מופתעת אלא מה זה אומר לכם? מה משמעות התוכנית בשבילכם? לחיות ככה, אצלנו זה נראה שונה מאצלכם, אנחנו רואים את החדשות העיקריות, רק מה שבחדשות וברור לנו שזה לא עיקר חייכם כמו שזה מצטייר ב…

סטארבייס972: ב-CNN.

דניס: זה באמת ככה?

סטארבייס972: מה? לא.

דניס: זהו בדיוק. אני שואלת את עצמי איך מישהו יכול לשבת בבית קפה? איך אפשר לעלות על אוטובוס? בתור אמריקאים זה מה שמציק לנו.

סטארבייס972: האפשרות היחידה שיש לנו היא זו שאנחנו מסרבים לה – להשאר בבית. אנחנו ממשיכים לחיות את החיים שלנו, וחלק מאיתנו רואים "מסע בין כוכבים"!

דניס: יהההה!!! תמיד הייתם חכמים ככה.

סטארבייס972: חנופה תמיד עוזרת. איזו קבלת פנים קיבלתם בארצות שאליהם הגעתם? איפה הייתה קבלת הפנים הכי טובה?

דניס: כל ארץ התרגשה. למשל, בחודש מאי, אני ורוג'ר היינו באיטליה והראנו לאיטלקים, בכנס שבו צילמנו לפני שנה את הסרט, והם התרגשו מאוד לראות אותו. בחלומות הכי פרועים שלהם הם לא דמיינו להופיע בסרט. בעוד שבועיים אני נוסעת לספרד, וזה יהיה הכנס הראשון בספרד. לכל ארץ באירופה יש תפישה שונה לגבי "מסע בין כוכבים", בהתאם לנגישות. בצרפת למשל – "מסע בין כוכבים" לא היתה ממש פופולרית שם מעולם, בניגוד לאנגליה או גרמניה. משום מה הצרפתים לא התחברו לזה. יש קבוצה קטנה, אבל לא בפרופורציות לקבוצות במדינות אחרות. זה קשור בעיקר לזמינות בטלוויזיה.

סטארבייס972: כשהגעת למקומות האלה, הייתה עוינות בין מועדוני מעריצים של "מסע בין כוכבים" או ארגונים, שרבו עלייך?

דניס: לא זכור לי שום דבר כזה, "אנחנו רוצים אותה!" –"לא, אנחנו רוצים אותה!"

סטארבייס972: פה בישראל, בגלל שאנחנו מדינה קטנה, אין לנו כנסים של "מסע בין כוכבים", אבל יש לנו כנסים של מד"ב ופנטסיה. איך זה בארצות אחרות בהן ביקרת?

דניס: הייתי אומרת שהם די מערבבים הכל ביחד, לאחרונה משלבים גם את סדרת "שר הטבעות", ויש עוד דברים משולבים, אתם יודעים, מדע בדיוני אחר: כותבים וכדומה. אבל בכל מקרה "מסע בין כוכבים" נשארת במרכז.

סטארבייס972: שאלתי את רוג'ר ואני כמובן שואל אותך: היו לך 150 שעות צילום. יש קטעים שאת מצטערת שלא הוכנסו לסרט?

דניס: היו כמה דברים שלא מצאו חן בעיניי פאראמאונט. יש סוג מסויים של כתיבה מחתרתית שנקראת "סלאש".

סטארבייס972: כן, כן, רוג'ר סיפר לי על זה, על הנשים שמציירות את קירק וספוק.

דניס: נשים כותבות את זה, וזה ממש מוזר! הן רוצות לשים את קירק וספוק ביחד!

סטארבייס972: דיברת על זה ב"טרקיז", לא?

דניס: כן, ובסרט השני רציתי להתעמק בנושא כי זו תופעה מוזרה ומעניינת, למה זה קורה. ופרמאונט אמרו שזה יותר מדי, וויליאם שאטנר וליאונרד נימוי ישתגעו אם זה יהיה בסרט! אני חושבת שהם יודעים על זה, הם חייבים לדעת על זה. זה מגוחך. קיים כל התת ז'אנר של "מסע בין כוכבים" בכל הנוגע לסקס שממש רציתי לחקור, וניסיתי לעשות את מה שיכולתי, אבל נאלצנו להוציא את הכל. אבל אני חושבת שרוג'ר הכליל את זה בגרסה כלשהי או בצורת בונוס כלשהו.

סטארבייס972: באופן אישי, את נהנית לצפות בפרקי "מסע בין כוכבים"? את טרקית או טרקרית?

דניס: לא הייתי קוראת לעצמי כך, למרות שהייתי רואה "מסע בין כוכבים" כל יום, אבל זה היה לפני הרבה זמן. אולי כשהבן שלי יגדל אני אשב איתו ונראה את הכל מההתחלה, אני חושבת שאני אתאים להגדרה, אבל אני לא חושבת שאני אקרא לעצמי כך עכשיו.

סטארבייס972: איזה עתיד את צופה לסדרה ולתופעה?

דניס: אני חושבת שטרקים/טרקרים ימשיכו לנצח, בלי קשר לתוכנית. אני חושבת שלתופעה יש חיים משל עצמה, המעריצים משתמשים בסדרה בתור נקודת פתיחה, וממשיכים משם. הם יוצרים חברויות, יוצרים רעיונות, הם מתנדבים. הם יורשים מהתוכנית את הפילוסופיה שלה, וממשיכים הלאה.
אני חושבת שתהיה הפוגה אחרי "אנטרפרייז", אני חושבת שהרייטינג יורד בכל סדרת המשך, ואנשים מבינים את זה. הסדרה צריכה לנוח ולקבל רעיונות חדשים, מאנשים חדשים. סביר להניח שהם צריכים לעשות את זה. או שזה צריך לבוא מג'ין, זה היה הבייבי של ג'ין רודנברי, וזה לא יכול להתקדם משם.

סטארבייס972: כבר היית בסרביה, מה לגבי ישראל?

דניס: אני מאוד רוצה לשמור אתכם על קשר. אני אשמח לבוא לישראל ולפגוש את כולכם!

סטארבייס972: יופי, תודה רבה ונהיה בקשר.

דניס: תודה לכם. ביי.

ביצוע: אלון פאר ואורי אביב
תמלול והגהה לשונית: ורד קליין
תרגום לעברית: דנה סוסלוביץ'

נשמח לתגובות, הארות והערות – בפורום האתר שלנו.

כתבה שפורסמה לקראת הראיון – מאת אלון פאר
הראיון עם רוג'ר נייגארד – מאת אלון פאר

ראיונות נוספים שערכנו

Denise: Hello?

Starbase972: Hi, this is Alon, from Israel.

Denise: Hi Alon, how are you?

Starbase972: I'm great, how are you?

Denise: OK, ok good to talk to you. Wow! I'm so sorry, I don't have the chance to come this year. What a wonderful invitation. I hope I can another time.

Starbase972: Well, we hope so too. We, actually, we didn't have any Star Trek media guest ever, in Israel.

Denise: Well, please, let me be the first, I hear Israel is unbelievable. My husband has been many times.

Starbase972: Really?

Denise: Yeah.

Starbase972: Is there a Jewish connection or a Christian connection?

Denise: He is Jewish.

Starbase972: Really? Ok.

Denise: Yeah, he's Jewish and, in fact, his father, was a very politically active Zionist, and was instrumental, I think, in raising a lot of money in this country, in America for the State of Israel, early in the 40's.

Starbase972: Wow, this interview is totally going off the wrong direction. I mean, the direction we didn't figure it will go.

Denise: Yeah, I know! And, unfortunately, he died before I had the chance to meet him. But they went many times, my husband as a child. As a matter of fact, my husband sat in on Eichmann's trial.

Starbase972: Really? What's your husband's name?

Denise: His last name is Sylk, S-y-l-k. And his father was from Pennsylvania, Philadelphia area and his name is William, William Sylk. And he was just very very, powerful business man and had many, many dealings and companies and was very politicaly involved with Israel.

Starbase972: Wow, we figure we get very interesting things.

Denise: I know, you never know what you gonna find, right? But anyway, I really have always wanted to come to Israel and…

Starbase972: Well, now you have a chance and a reason to.

Denise: Yeah, absolutely.

Starbase972: We'd be honored. O.K. you want us to get started?

Denise: Sure.

Starbase972: O.K., What was the first time you came across Star Trek? Did you watch the original series as a kid or something?

Denise: Let's see, I didn't really watch it as a kid. It wasn't until I was about 18 or so, a teenager, when it first run into syndication on television here. It would come on every afternoon at 5 o'clock.

Starbase972: Really. Roger said 15:30.

Denise: See? Yeah. It's similar you know… And well, I had a very funny experience watching Star Trek because I was renting a little guest house from an old Italian immigrant and he was not very well at this point. And, everyday at 5 o'clock I would go in to his house and we would watch Star Trek together. And he was in his 80's and I was 18 and we would watch this together. It was our little routine.

Starbase972: Well, during filming and promoting early TNG, were you getting aware of what you were getting into?

Denise: Oh, I don’t think so at all. No, no way could you foresee this. You have to realize that when we were all asked to do a new series, everybody was very against it. All the remarks and all the fan letters were very negative to Gene Roddenberry and the studio and they were saying, how could you, how could you do this as this is sacrilegious and it'll never succeed and so forth and so on. And, you know, we just thought what are these people…

Starbase972: These were fans, right?

Denise: They were the fans, yeah, of the Original Star Trek and, they just thought this would never work. And so slowly, it took a while before the show went on the air, you know, the Star Trek fans already knew that a new Star Trek was in production. I mean, they know everything, but it took a while before the show aired. And during that time there was a lot of negative talk about it and then it came on and people slowly were drawn into it and, it became very well loved and equal, sometimes equally as the original, sometimes people like it more and so forth.

Starbase972: Where and when was your first convention? What do you remember most about it?

Denise: I'm trying to remember the first, you know, it was at that time when The Next Generation was on the air for the first year, there were conventions every single weekend somewhere and people were very excited about a new cast and everything and so. I don't remember exactly which town it was, what city in America. It was small, it wasn't a big city and I just thought "Well, I'll go, and promote the show, do the publicity". And I walked out on stage and there were, you know, maybe 500 people or so in the audience applauding and I got very emotional. I had tears in my eyes and I thought "god, this is a strange reaction, I'm getting", you know, I got to get a hold of myself here, you know? It really took me by surprise, the feeling… and I realized that people were just genuinely thrilled to have new Star Trek being made.

Starbase972: So they weren't reluctant to the, by TNG guest stars?

Denise: No. Not after a few aired and they were beginning to take to the show.

Starbase972: After a relatively short period of time you got out of TNG, did you have any ideas as to what it was to come?

Denise: Well, I had no idea that 3 more shows would be made and that this would just keep going. But for me the decision was purely artistic one, a creative one. I felt very boxed in that character. I didn't wanna in 7 years, just standing on the bridge and so, I chose to move on. But who knew that I was gonna make documentaries about it and be sitting here speaking to you guys in Israel about it. You know, amazing.

Starbase972: Looking back on Next Generation, do you regret leaving the series?

Denise: No, no. For me it was absolutely the right thing to do and, I think in some ways, the character of Tasha Yar is even more kind of inked into the culture…, Sort of, the memories it has more of an impact, even in Star Trek.

Starbase972: What's you fondest memory of any convention or what's the best convention you've been to and why? What makes a convention good?

Denise: You know, there's different things about different ones. I mean, the first time I went to Germany, that was incredible because I'd never seen anything like. That produced and thousands of people and very well organized and, just pretty amazing that way.

Starbase972: Are you talking about the convention you went to for Trekkies 2?

Denise: Actually, I had gone to Germany before we started making Trekkies. On just as a guest and… So that first time was pretty amazing. You know, the one in Serbia we went to had, while we were making Trekkies 2 had a profound impact. They were just so pleased and it meant so much to them that anybody would come, to Serbia, they simply thought they would never ever meet anybody from Star Trek and nobody would even care about them, and so forth and it really reminded me of the innocent and the purest of what it, being a fan. Not all the commercialism of it. Those are 2, certainly of my ones that really stand out. The ones in America I get kinda, they all kinda run together after a while. Although I don’t do many anymore, just when I was filming. But they've been going on for so long here and the uniqueness of it all has disappeared.

Starbase972: Are they all commercialized?

Denise: Well, they used to be, before Paramount sort of got their hands on merchandising and became a little more involved. The conventions started because, well first of all Star Trek was not on the air, and dealers, that are collectors basically, would come, and set up a table and fans would come looking for that one, special item, that hard to find thing. Or they would trade, they would trade things, or they would tell stories about how they found something and it was like, a treasure hunt for things… So it was very rare and then, Paramount just got very much on the ban wagon and marketed, mass marketed everything, so then the dolls and the action figures and the things were all available.

Starbase972: All of the stuff I have in my room actually.

Denise: Yes, there you go, you know? So, it had a little bit more of a, kinda flee market quality to it before, you know. Little bit more special and unique. Now they all kinda just seem the same to me.

Starbase972: What's the weirdest or most unusual fan story you came across with?

Denise: Well, I think, let's see. One of the oddest things that I've experienced was when a gentleman in the first year of TNG… I was on a convention and I think it was sort of in south somewhere and the people told me that they were putting on a convention, that they really wanted me to meet this guy who had something very special to show me, and I thought "Oh my god, ok", and so they said, "come, come with us, we're gonna take you to meet this guy". So I followed them and we went to this hallway and there was this young guy and they introduced me to him, can't remember his name, but he had a T-shirt on and he began to take his T-shirt off, and on his back, his entire back, not just a spot on back, covered his entire back was the my, picture of Tasha Yar, my face, covering his entire back and, I was just speechless. I mean, I just couldn't believe, that someone would do that. And, I didn't know what to say, I didn't know if I should run, like say "thank you", I didn't want to say "thank  you". That was so bizarre, I just didn't know what to say. And I wish I could have found him, for the movie, nobody knew of him. You know, god, this is probably 15-16 years ago, I'm wondering if he still has it…

Starbase972: I wonder if he got Data on the chest.

Denise: I don’t even, I don't even wanna think about that one.

Starbase972: Well, sorry for bringing that up.

Denise: No, it's funny, I mean, I'll never, I'll never for… leave that one down.

Starbase972: When I talked to Roger he said it was your idea to make a documentary about trekkies and, you kinda bugged him about it for several years, can you tell me a bit about it. Why did you wanna make such a movie, what made you do this?

Denise: First of all, I love documentaries and I think that the fans of Star Trek, were never really understood, you know? They were kind of made fun of, and people just sort of assumed they were just geeks and weirdoes and lived in their mother's basement and wore Spock ears. And I knew that there was so much more to this phenomenon and even things I didn't understand, you know, like how? Why this show? Why not any other show? And, been going for so long, and friendships had been made, and relationships have had been formed and, it had a life at its own in a way. Even if there was no Star Trek on TV, it still had a life of its own. And, I was really, honestly curious about it. Having been thrown into this world that I knew nothing about until I was simply an actor on a TV show. I would often go to conventions and come home and people, friends of mine, who had never seen an episode of Star Trek, they weren't in to Star Trek, that was nothing that they were, liking or were interested watching. They were fascinated by the fact that I would go to conventions. And they would ask me about them and what do people do, they dress up and "oh my god, you're kidding, what a bizarre thing". And I thought this would be interesting to really explore this and have a camera be able to go into people's lives and find out a little bit about it and do it in a way that wasn't critical, that wasn't making fun of, you know, and that was the tricky part, because that was not our intentions ever. And so I really wanted to make sure that it wasn't coming across that way, that I was just making some sort of comment on this. And, in the first time I set out to make Trekkies I actually didn't want to be in the movie at all myself. It's not about me, it's not about my opinions of this. But Roger and our co-producer convinced me, and I think they were right, "you need to be the audience, you need to walk us through this". And so, that's what happened. But, at first I didn't even want to be in the movie. I really wanted it to be just the fans and the fan phenomenon. And I just kept bugging Roger. I wasn't bugging Roger but I think he got sick of hearing me talking about it, and just said "oh my god, let's just make a documentary". We said "what? How can we make a documentary?" He said "I don't know, but let's just go and figure it out".

Starbase972: After making both films do you feel there are things missing, things you didn't talk about enough or at all?

Denise: Well, I think what's really interesting in making the 2nd, why we made the second one, really was about this kind of global brother and sisterhood of fans. I just think if there's another part of the world that maybe we hadn't visited, obviously like Israel or Asia or something. To just, kind of find this unifying thread through it all. That's the kind of theme that's sort of coming out and we kind of toying with the idea maybe there's just another, one in the making.

Starbase972: Here's another question I already asked Roger and I'm interested in hearing your response. Is there a, part of the film, that makes you really proud? Is there a particular part about it that makes you feel, it's all worth it? It was all worthwhile?

Denise: I think that the closest feeling I had to that was after visiting Serbia, you kinda forget just what affect it has on people and the kind of work you're doing and, you're back here in L.A. and it's a very much "show biz" town and you're on to the next thing and, you're involved and busy with your own life. And you have no idea the impact that, what this kind of work can have on somebody's life. And here were these people who were very isolated, they were very disliked in the world, they have lived through a war. They had just come from under one of the worst human leaders ever, Milosevich, who has just basically raped their country in every way. And yet this show somehow gave them a glimpse of hope. And feeling that the world actually could be like this. That there was a feeling of humanity that survived all of this other stuff, our future would be better than it is today. And the measures that they took to talk about this and to see shows, NATO bombed radio and television stations, that was the first thing NATO hit, so they weren't even getting these stuff on the air, so they were having it smuggled in, or anybody that ever could download it or any way they could they were getting Star Trek. And they were meeting in spite of such difficulties. They were gathering together in groups and talking about this. When I left the airport I had tears in my eyes, because I thought, "You know, this has  meaning, this is deeper, this is a deeper affect than just entertainment" you know? And I'm proud to have been a part of that. That was profound, that really reminded me of, again, of just how the truth of it all is, and how sensitive it is, and just how you reaching across these vast barriers and touching people.

Starbase972: We don't have anything to say about, after something like that, it's…

Denise: Roger? Did he say that too?

Starbase972: Yeah, he did.

Denise: Oh, yeah. See, we're like on the same planet.

Starbase972: A personally Israeli question. Were you surprised to hear that there were, fans in Israel, and would your reaction had been any different, 10 years ago? About hearing about fans in Israel?

Denise: You know, at first I must admit I was surprised, I don't (know) why I would be surprised. Because I'm convinced there's probably a fan in every country in the world. People have told me that they've been in the oddest parts, the most remote areas and somebody has said, "Star Trek", it's universal language. But it was kind of like "oh man", because Israel. Again Israel to us… you can imagine, every day in our papers. I mean, the way I envisioned Israel, is like "how do you guys do it? How do you live under these circumstances? It boggles the mind, this spirit and the depth of your soul that you can continue, I mean, with such optimism and such courage to live, surrounded by this hostile world around you. And I'm im(pressed), I tell you, I truthfully, my husband and I, you guys should hear us, we talk about this almost everyday. Just "how, how do they do it?", this country wouldn't put up with, the stuff that guys have put up with. So Israel has this kind of heightened, kind of meaning to me personally. I'm just fascinated by the country, the history, the politics, the character of the people. So, suddenly I went "Israel!, oh my god, How amazing of all places". What does the show mean to you guys? See, I always flip it around to you. I'm more interested in, not whether I was surprised but how, what does it mean to you? You guys living under the wo(rst) and again, I'm very aware that we get, the news items, the big stories items and obviously your lives isn't what it would seem to us.

Starbase972: Through CNN.

Denise: Is it?

Starbase972: What? No, it actually isn't. That's, that's the thing, exactly.

Denise: No, I mean, to us it's like "how can anyone go and sit in a café, how can anyone take a bus?" to us it’s like that, as Americans that's what like boggles the mind.

Starbase972: Well, the only option is the one we don't take, which is just to stay home. I mean, we go on living lives and some of us watch "Star Trek".

Denise: Yeah! You guys always were smart.

Starbase972: Well, flattery will get you everywhere. OK let's see. What kind of a reception did you receive in the countries you went to? What was the best reception?

Denise: Every country has been very excited, for instance Roger and I, in the begi(nning), end of May, we went to Italy and showed the Italians in the same place of the same convention, where we had been a year before filming. We showed them the movies so they were very excited to see themselves. Can you imagine, they have never, never in their wildest dreams did they think they would be in a movie, you know? So, that was pretty fun and in about 2 weeks I'm going to Spain and it'll be the first, convention ever, in Spain. You know, it's funny because each one, each country in Europe has its own individual, kind of take on Star Trek. And just the accessibility. Like, for instance, France, Star Trek has never been that big there. As opposed to England. Or opposed to, well, Germany. And for some reason the French, they didn't take to it. There is a small group, of the French, but it's not in proportion to what everyone else is. And that has to do with how much it was played on television. Did the country make it readily available to the people living there, to turn on their TV's, you know that kind of thing.

Starbase972: When you got to a certain place, were there hostilities, between Star Trek, clubs or organizations? Were they fighting over you or something like that? Did something like that happen?

Denise: Well, no, I don't recall any sort of thing like that. No, not fighting. "we want her", "we want her", "we want her", No.

Starbase972: In Israel, as we're such a small country we, Star Trek fans usually don't have their own conventions but we've got big science fiction conventions and everybody usually is, everybody comes together and it's also role playing and everything. How is it in other countries?

Denise: I would say that they sort of mix the whole thing together, they often have the same sort of thing where it's just kind of fantasy. And now you'll see Lord of the ring stuff and a little more cross over in to that, everything will be combined. And then other science fiction, some serious science fiction writers, and various things like that. But, it just seems Star Trek is still the most popular.

Starbase972: I asked Roger that and again I want to ask you. You had 150 hours of footage to edit and are there parts you regret you didn't put in the movie, in the final cut?

Denise: Well, yes. There were some things that Paramountr really got funny about. There's, I don't know if you have it in, available to you in Israel, but there's sort of an underground writing of Star Trek stories called “Slash".

Starbase972: Oh, oh, I know about this and Roger told me about, the one who draws Kirk and Spock drawings.

Denise: Yeah. They're women writers that perso(nally) got, it's the most bizarre thing. They wanna put Kirk and Spock together.

Starbase972: You did talk about it in the first Trekkies.

Denise: Yeah, but we couldn't, and in the second I really wanted to elaborate a little bit about that because I think it's a strange, interesting phenomenon. Like what is that about? And so Paramount just threw up a red flag and said "oh my god, William Shatner and Leonard Nimoy are gonna have a fit" No, they're gonna go crazy if this is in the movie. I think they know about it. They've got to know about it. I mean, that's just ridiculous. So, there is all this kind of, sexual innuendo, and all this sort of sub genre that I really wanted to explore. But you have to pick your battles and I tried to fight for that as much as I could but we had to take all that out. But I think Roger has included that in some version, or some extra bonus material or something he's got an idea for.

Starbase972: Do you in person, enjoy watching Star Trek episodes? Are you a trekkie or a trekker?

Denise: I don’t think I would be in that league although, I certainly used to watch it everyday. But that was a long time ago. And maybe when my son gets a little older and we start to watch everything, I'll let him watch everything again. Maybe I'll sit with him and we'll go through it all together, and then I think I'll qualify. But, yeah, I don't think I would call myself that right now.

Starbase972: What do you think would be the future of the series and the phenomenon?

Denise: Well, I think trekkies and trekkers will go on forever. I mean, regardless of whether the show, again, it has a life of its own. The fans go from there. They create friendships, they create ideas. They do their own kind of charity work and stuff. Sort of, gathered around that show and what kind of inherit philosophy they get from it. I think they probably will take a break after Enterprise. I would imagine. I think the ratings have declined in each subsequent show and I think they're getting that message, that the studio needs to take a break and maybe refuel their thinking or hand over to someone else and they have fresher ideas or something, I don't know. But they're probably should do that, or maybe it really was, it really got to come from Gene, that it was Gene's, Gene Roddenberry's baby and it can never really go from there, you know?

Starbase972: Well, you've already been to Serbia, so Israel will be a piece of cake?

Denise: Well, I really want to keep in touch with you guys. If I can and if you guys are willing, I can come at some point and meet you all.

Starbase972: Sure thing. Thank you very much.

Denise: My pleasure.

Conducted – Alon Peer & Uri Aviv
Transcription & English proof reading – Vered Klein
Translation to Hebrew – Dana Sosolovich

Other interviews we had

About Nygard & Crosby – By Alon Peer (Hebrew only)