"מעז יצא מתוק" – Stargate SG1: Abyss – מאת subatoi

abysstitle

מדוע הפרק הזה, שנחשב לפרק כל-כך קשה, נחשב גם לפרק כל-כך טוב, אולי אחד הטובים של "סטארגייט"? זאת, בהתחשב במה שג'ק עובר שם, העינויים, חשבון הנפש שלו, המאבק עם בעל, המאבק עם דניאל.
לו ג'ק או'ניל היה יהודי הוא היה אומר ברוח החג "נס גדול היה פה".

התהום נתנה לנו פרק מעולה. עונה 6, לא כולל ספוילרים לעונות הבאות: Abyss.

חג חנוכה שמח!

 

תקציר הפרק: קולונל ג'ק או'ניל (בגילומו של ריצ'ארד דין אנדרסון) מגיע בעל כורחו, בשליטת הטוקרה "כנען" שבתוך גופו, לכוכב שבשליטת הגואולד "בעל". מהר מאוד כנען עוזב אותו לנפשו, ג'ק נשבה ועובר עינויים על-ידי אותו בעל בניסיון לחשוף את הסיבה להגעתו לשם. בעל מענה את ג'ק למוות ואז מחיה אותו בעזרת הסרקופג. ושוב. ושוב…

Abyss הוא פרק קשה. אין מילה אחרת לתאר אותו. כל הפרק מתנהל תחת הרגשת יאוש כללית. פירוש המילה הוא "תהום". ואכן זו ההרגשה. לא, אין בו קרביים שפוכים, אין בו חלקי איברים וגם אין בו מעשי לינץ'. יש אמנם עינויים כואבים שגורמים למוות, אך זו לא הסיבה שהוא פרק קשה.
בפרק זה אנו מתלווים לקולונל ג'ק או'ניל וחווים איתו את רגעיו הקשים ביותר. ג'ק או'ניל תמיד סימל עבור הצופים והjackצוות את איש הצבא הקשוח, עם הלוק והפוזה המתאימים. חסר סבלנות לשטויות, דואג לתמונה הגדולה, שומר על "דיסטנס", סוג של מאצ'ו, גבר-גבר. הוא ציני, הוא תמיד מוביל והוא לא מפחד מכלום או לפחות לא מראה את זה (אגב, בהחלט יכול להיות שהעובדה שאנו זוכרים אותו בתור מקגייור תורמת לעניין, גם אם לא במודע).
הוא היה באינספור מצבים קשים, נטוש על כוכבים שונים ללא ידיעה אם יבואו להציל אותו (A Hundred Days, Paradise Lost), על סף מוות (A Brief Candle), השתתף בקרבות ובמשימות שנראו חסרי כל סיכוי, עם או בלי הצוות שלו, רחוק (מאוד) מהבית (Solitude, Tangent). בכל המצבים האלה היה קיים שביב תקווה שהוא יצא מהם. כך או אחרת תמיד היתה איזושהי אפשרות למוצא, משהו באופק או אור בקצה המנהרה.
אך הפעם הדבר שונה. הפעם, בין עינוי (שגורר אחריו מוות) לעינוי נוסף (שגורר אחריו עוד מוות) הוא יודע שהוא גמור.

 

מה שאין בו

לפני שנדון בהתרחשויות עצמן, נראה מה תורם ל-Abyss להיות כל-כך חזק. הסיבה היא שהוא ממוקד מאוד- בגלל דברים שיש בו, או יותר נכון אין בו, מלבד מה שקורה לג'ק.
במקביל לעלילה טובה בתכנית מדע-בדיוני, אנחנו אוהבים לראות שחקנים מצוינים, דיאלוגים אמיתיים ואקשן. ואם אפשר אקשן בתוספת אפקטים – מה טוב. בפרק אמנם יש את האפקטים של בורות הכבידה המלאכותיים ו"רשת העכביש" (או המנגל, אם תרצו) של בעל, אך אפקטים אלה נעשו רק כדי לגרום לתנאי הכליאה של ג'ק להיות מושכים יותר (לקהל כמובן, לא לג'ק) וקשים יותר (לג'ק כמובן וקצת לנו). גם המרדף אחרי כנען בגופו של ג'ק כולל היריות בתחילת הפרק לא נחשב, שכן הוא בא להראות את תנאי הפתיחה של הפרק. הוא לא ממש חלק מהפרק עצמו.
היו יכולות להיות בפרק שתי סצינות אקשן משובח, שהיו משתלבות מצוין בכל פרק אחר כמו גם בפרק הזה. הן לא היו מפריעות לייסוריו של ג'ק, אך אולי היו גורמות להסטת המוקד של הפרק, או גורמות לקיצוץ בהם מפאת זמן שידור מוגבל. הכוונה היא להתקפתו של אדון המערכת יו על בסיסו של בעל (אפקטים פוטנציאליים מצוינים של ספינות אם שיורות מהמסלול כלפי מטה לעבר פני הכוכב, בליווי הטחת קללות עסיסיות והאשמות פרועות של יו בבעל) ובריחתם של ג'ק והשפחה מהבסיס לשער (אפקטים פוטנציאליים מצוינים של יריות נשק מטה ו/או זאטים של ג'אפה, ריצה ביערות, חיוג תחת אש, קפיצות ,דילוגים, גלגולים, הגעה לשער בשבריר השניה האחרון, וזינוק ממנו בצד של ה-SGC תוך זעקת "סגרו את הקשתית!").
במקום זאת אנו רק שומעים את הראשונה, ורק מבינים שהשניה התרחשה. אלו הן סצינות שהיו יכולות להיעשות בקלות והיו יכולות להוות חגיגה לעיניים. הן ממש מתבקשות כחלק מהסיפור אך בכל זאת הן לא קיימות, כי עיקר הסיפור כאן הוא הסיפור האנושי של ג'ק, ללא סטייה מהקו המנחה הזה.

 

מתכון בדוק

ג'ק נמצא לבד במערכה, ללא הצוות, ללא בעלי ברית וללא נשק. הוא לא יודע איפה הוא, לא זוכר הרבה ממה שהתרחש קודם לכן ודורשים ממנו מידע שהוא באמת ובתמים לא זוכר. הוא יודע שהוא תקוע בתוך מקום מאוד ממוגן ומבוצר ודניאל אומר לו שאף אחד בכלל לא יודע שהוא נמצא שם. דניאל בעצמו לא יכול לעזור לו.
אפילו מקגייור לא היה יוצא מזה.
בנוסף לכל זה, הוא מגלה בשלב מסוים את הסיבה להגעתו של הטוקרה כנען לשם – הוא חזר לקחת איתו את אהובתו, השפחה של בעל – ומחליט לשמור בכל זאת, למרות העינויים, על מעט הסודות שיש לו כדי להגן עליה ולא לגרור אותה לעינויים דומים. מאחר והוא חווה אותם על בשרו הוא יודע בדיוק מה הוא לא רוצה לגרום לה.
אה, כן, ויש גם את הקטע של המוות. בכל פעם שהוא "מבקר" אצל בעל הוא מתמודד עם כאבים נוראיים ועינויים זוועתיים. אבל זה לא רק הכאב הפיזי. תארו לעצמכם שאתם יודעים ללא ספק שאתם עומדים למות. בוודאות. מיותר לציין שיעברו די הרבה מחשבות בראשכם, ותעברו תהליך נפשי קשה. כעת, תארו לעצמכם שזה יקרה לכם שוב. ושוב. ושוב ושוב ושוב. זה לא סתם כמו להרדם ולהתעורר למחרת בבוקר. זה למות כל פעם מחדש. כמsarkoובן שאם המוות היה חד-פעמי, הכל היה בסדר (יחסית) אבל בכל פעם שג'ק מעונה ומומת הוא יודע שזו לא הפעם האחרונה ושבעל יכול להחיותו שוב (ושוב ושוב) כך שזה באמת "סיוט שלא נגמר". הוא יודע שלא משנה כמה יכאב לו, גם אם הוא ייחל למות, וגם אם זה יקרה (וזה באמת יקרה), תמיד תהיה עוד פעם. עד שהוא יגלה משהו שהוא בכלל לא יודע (בתחילה) או לא רוצה לגלות (בהמשך).
בעיה נוספת היא הסרקופג. בכל פעם שג'ק מוכנס "מבלה" בו, חלק מהאישיות שלו אובד, תהליך שקרה גם לדניאל בפרק Need. ככל שהוא יבלה יותר זמן בתהליך הזה, הוא "נדפק" יותר. דניאל עצמו אכן אומר לג'ק שאין להם זמן, שחייבים למהר (והנה זה, בתרגום חופשי) :

"גם אם ידעו לא היו יכולים לחלץ אותך. המקום הזה הוא מצודה. בעל ימשיך לענות אותך עד שיקבל מה שירצה או עד שלא יהיה שווה להחיות אותך. אבל אתה תפסיק להיות ג'ק או'ניל שאנחנו מכירים הרבה זמן לפני כן".

וכאילו כל זה לא מספיק, ג'ק או'ניל נקלע למצב בעל כורחו, כשהוכנס אליו "זחל" של הטוקרה (כנען, כאמור) מסיבות מוצדקות שונות, אשר לא משנות את העובדה שג'ק מתעב את הזחלים ואם זה היה תלוי רק בו, הוא כנראה לא היה מסכים "לארח" כזה אורח.

בין עינוי לעינוי, בין מוות למוות, משליכים אותו לבור/תא ו"נותנים לו להתבשל", כמו בכל חקירה טובה ומנוהלת היטב.
קחו אדם, השליכוהו לבור/תא, הוסיפו את כל הצרות שתוארו לעיל (מכותרת המשנה "מתכון בדוק" ועד לפסקה זו), הפעילו את הכבידה המלאכותית, סגרו את שדה הכוח ותנו לו להתבשל קצת. גם אם קוראים לו קולונל ג'ק או'ניל, מחיל האוויר האמריקאי (מקגייור במיל.) ויש לו את כל התכונות שהוזכרו בהתחלה, הוא יתחיל להסדק ולהשבר.

grill

 

 

שבירה – על המנגל של בעל

baalואכן, לאט-לאט או'ניל מתחיל להשבר. רואים לו את הפחד, האימה, היראה, הבעתה (אין מילה שממש מתאימה, נכון?) בפנים ובעיניים. הפחד מהעתיד, מהפעם הבאה, מהמפגש הבא עם בעל.

במפגש הראשון עם בעל הוא עוד מתבדח (כמו עם כל גואולד שהוא פוגש), גם כשהוא כבר חוטף את הסכין הראשון. רק אחרי הסכין השני הוא מבין שמשהו ממש נורא קורה, הוא נשבע באלוהים ומצטער שהוא לא מת עוד בתחילת הפרק. בשלב מסוים הוא גם נזכר בשם הטוקרה שהוא "אירח", ומגלה אותו לבעל. דבר שאולי לא היה עושה אילו אלה היו עינויים פשוטים.
באחד המפגשים הבאים ג'ק נראה מדוכא ואפאטי מתמיד (אחרי ששמע "לא" מדניאל. ותיכף נגיע לדניאל). ג'ק מת, מוקם לתחיה שוב ומוחזר לתאו, שם הוא ממשיך להראות מיואש מהחיים (או מהמוות, תלוי איך מסתכלים על זה). בסיבוב הבא אצל בעל הוא פשוט שוכב שם וממלמל "דניאל", בתקווה שידידו שומע אותו.

שבירה – עמוק בבור

cellaloneאו'ניל מקבל את זה שהוא הולך למות. הוא לא מדחיק ולא מתחמק. הוא ממש מתחנן לדניאל (כמעט בבכי) שיעזור לו, באיזושהי צורה. הוא אומר שהוא מפחד להשבר. הוא עושה חשבון נפש עם עצמו, פשוט לחשוב. לצאת מהפוזה של ג'ק הציני, שמתייחס לרוב העולם רוב הזמן, בציניות ובצחוק ומתחמק מדברים רציניים. הוא חושב על עצמו, על חייו ועל מותו. הוא נאלץ להתמודד עם אמונותיו, השקפותיו וכוחותיו הנפשיים. להבין מי הוא באמת ולהתמודד עם זה, ואפילו להודות בכך בפני מישהו אחר.

כשדניאל מגיע, ג'ק מתקשה להאמין שזה באמת הוא, מטבע הדברים. הוא זורק עליו (או יותר נכון דרכו) נעל. אחר-כך, כשג'ק כבר מאמין לו, הוא מתחיל להתחנן לעזרה בדרכים גשמיות. אבל דניאל מבקש לעזור לו בדרכים רוחניות בלבד (כי אסור לו לעזור בצורה אקטיבית יותר) – "לעלות" למישור קיום גבוה יותר כמו שדניאל עצמו עשה, ובכך להנצל מהמוות. דניאל מנסה להציל את נשמתו של ג'ק, אבל ג'ק לא מתלהב. זו פשוט לא דרך הפעולה של ג'ק. זה לא "הראש" שלו, זו לא השפה שלו. ג'ק מנסה לפעול בדרכו שלו- לשבת לדניאל על המצפון ולומר לו שהוא היה עושה את זה לו זה היה הפוך. אבל דניאל לא מוותר. הוא מאמין שג'ק יותר טוב ממה שהוא חושב ושהוא בהחלט מסוגל. הוא מנסה לנפץ את הקונספציה של ג'ק, לנפץ את צורת המחשבה שלו. הוא לא מוותר כי הוא מבין שזו הדרך היחידה להציל את ידידו הטוב.
כשידידו ממישור הקיום האחר מתפוגג לו לחלל התא פעם ועוד פעם, כשמגיעים השומרים, ג'ק נשאר עם פרצוף המום יותר ויותר. מכיוון שקשה לו להאמין שדניאל עומד מהצד ורואה אותו סובל- משהו שג'ק לעולם לא היה עושה למישהו אחר. הרבה פעמים בעבר הם לא ראו עין בעין וג'ק לא הבין מה יש לדניאל בראש, אבל הפעם הוא באמת לא הבין את מה שדניאל עושה (או לא עושה, במקרה הזה).
בשלב מסוים נדמה שג'ק מתחיל לדבר באותה שפה כמו דניאjack3ל ועונה לו באותה שפת ג'יבריש של מישורי קיום, מסעות להבות ונרות. זה חלק מהמסע, מההתפתחות שג'ק עובר במהלך חשבון הנפש שלו בין השיחות עם דניאל. בתחילה הוא בכלל לא מוכן היה לקבל דיבורים כאלה, לא היה מה לדבר בכלל. אחר-כך הוא אפילו שיתף פעולה. הוא ניסה להפתח קצת לדברים אחרים ממה שהוא רגיל להם. אבל מהר מאוד ג'ק חזר לסורו ואטם את עצמו לנסיונות השכנוע של דניאל. בין הויכוחים אנו עדים לכמה מהרגעים הקשים ביותר לג'ק, בהם הוא אומר בדיוק מה שהוא חושב על עצמו, ומודה בהם בפני דניאל:

דניאל: "לא הייתי כאן אם לא הייתי מאמין שאתה מסוגל".
ג'ק: "מדובר פה בי!"
דניאל: "האסגרד לא סתם קראו לספינה על-שמך. הם ראו בך פוטנציאל".
כאן ג'ק מבהיר מה הוא היה עושה לו זה היה הפוך.
דניאל: "אתה איש יותר טוב מזה!"
ג'ק
(מתפרץ): "פה אתה טועה!"
דניאל: "לא מדובר פה על החיים שלך, מדובר בנשמה שלך!"

ג'ק אומר את הדברים הכי קשים על עצמו. כה קשים שאם מישהו אחר היה אומר אותם זה היה מעליב. היינו מצפים מבן אדם שעושה רושם מסוים, שהוא יחשוב על עצמו אותו דבר. אבל מסתבר שג'ק לא חושב ככה, ג'ק ממש לא חושב שהוא משהו מיוחד, ואפילו להיפך. הוא יודע שכדי "לעלות" צריך להיות אדם יותר פתוח, יותר רוחני, יותר ממושמע, יותר כמו דניאל. צריך להיות סוג מסוים של אדם שהוא… לא. דניאל מנסה לרכך קצת את דעתו אבל ג'ק ממש לא מאמין שהוא עומד בקריטריונים ל"עלייה".

ניתן לדמות את העניין לסצינה קלאסית בסרט של סופר-גיבור מתחיל. הוא מנהל מרדף אחר פושע וקופץ מעל גגות עד שהוא מגיע לפער גדול מדי בין שני בנינים. הוא מהסס ומתלבט בהתחלה, אבל בגלל שהוא מאמין בעצמו (ובגלל שזו הדרך היחידה להפי-אנד) הוא מנסה בכל זאת ומצליח. ג'ק מגיע לפער הגדול הזה, הפער בין מישור הקיום שלנו למישור הקיום של דניאל ושות', וג'ק ממש לא מאמין שהוא יכול.
או'ניל מגיע למצב בו הוא כמעט מבקש במפורש (זה לא באמת נאמר, אבל זה מה שמשתמע) מדניאל שיסייע לו למות אחת ולתמיד. במקום להמשיך לעבור את הסבל הזה של מוות-חיים-מוות-חיים-מוות וחוזר חלילה, ג'ק רוצה פתרון ממשי יותר, כי הוא איבד את התקווה להינצל. ואם לא מדובר בכך שדניאל יעזור לו לצאת מהמצב הזה בחיים, אז לפחות שיעזור לו למות, פעם אחת ולתמיד.

jackdanieldes

 

בסופו של דבר דניאל הפסיד במאבק בין שניהם. מאבק שבעצם היה מאבק בין שתי דרכי חיים שונות לחלוטין- ג'ק ודרך החיים המעשית שdanielלו, ודניאל בעל האידיאלים. ג'ק הקולונל, איש הצבא הפרקטי ודניאל הדוקטור, איש המדע הפתוח. ג'ק רוצה תכל'ס, החלטות וביצוע עכשיו, דניאל לא רוצה ללכת נגד העקרונות שלו, נגד האיסור שיש עליו לגבי עזרה לאחרים. אבל כנראה שכברת הדרך שג'ק היה צריך לעשות באמת היתה "גדולה עליו" ודניאל הבין את זה. יכול להיות שכשדניאל הבין שג'ק רוצה למות בשקט, הוא גם הבין שאין מוצא והחליט לעזור לג'ק בדרך יותר מעשית.
הוא עוזר לו, אבל בקטן. זה לא נאמר במפורש או מובן בבהירות מהפרק, אבל ניתן להבין שהוא נתן את הרעיון לטיאלק והחבר'ה (להלשין לאדון המערכת יו על בעל ומעשיו ובכך לסכסך ביניהם), הרעיון שנתן לג'ק את ההזדמנות לברוח בסופו של דבר. ככה שדניאל מתחיל להשבר בעצמו ולעזוב את העקרונות שלו, מה שבא לידי ביטוי חזק הרבה יותר בסוף העונה, העונה השישית. דניאל מתחיל להשבר כשהוא מרגיש מחויבות לעזור לחברו. הנה השיחה האחרונה ביניהם, לפני הסיום:

ג'ק (ביאוש) : "נעלמת".
דניאל: "היה לי משהו לעשות, אשאר איתך עד שזה ייגמר".
ג'ק: "זה אף פעם לא ייגמר".
דניאל: "תחזיק מעמד עוד קצת".
ג'ק
(מנסה לשבת לדניאל על המצפון עם הקלף החדש שלו- השפחה. אולי זה יזיז לדניאל) : "אני לא יכול לחזור לשם. אם אני חוזר, אני נשבע באלוהים, אתן לבעל מה שהוא רוצה, אספר לו".
דניאל: "תספר מה?"
ג'ק: "שהוא אהב אותה".
דניאל: "כנען?"
ג'ק: "הוא חזר בגללה".
דניאל: "הוא לא יודע?"
ג'ק: "הוא יעשה לה מה שהוא עשה לי. אם לא תסיים את זה אני אספר לו".
דניאל: "לא תצטרך. זה עומד להגמר".

jackdanielsit

אולי טוב שלמרות הכל קולונל ג'ק או'ניל לא נשבר. הוא לא ויתר לדניאל, כי הוא פשוט לא יכול היה ללכת בדרך שדניאל הציע לו. זה פשוט לא ג'ק. הוא אילץ את דניאל בעל המצפון לעזור לו, גם אם זה מאחורי הקלעים. אם ג'ק היה נשבר (בין אם "נשבר" משמעו "מת", "עולה", או "נשאר בחיים והופך להיות טיפוס קצת יותר רוחני, כמו דניאל"), היינו מרגישים תחושת החמצה. היינו מאבדים את ג'ק שלנו. זה לא היה נאמן לדמותו של ג'ק, ואנחנו הרי זקוקים לג'ק כזה, ג'ק שיהיה עשוי ללא חת (כמעט), שיהיה אמיץ, בלתי מתפשר, ועם חוש הומור ציני לחלוטין. ג'ק, שהוא אחד מעמודי התווך של "סטארגייט SG1". בסופו של דבר ג'ק שלנו לא השתנה, וטוב שכך. אחרת, מי יתן לנו משפט שייזכר לעולמים כמו (באחת השיחות על מישורי הקיום, המסעות והנרות עם דניאל, כשג'ק מנסה להבהיר לו שהוא "לא בראש" הזה) :

".Tough a candle burns in my house, there's nobody home"
("Col. Jack O'Neall, "Abyss)

abyssend

 

הפרק הוקרן בפסטיבל "אייקון 2004 – חיים ומוות".
תודה ל-kinspirit על עזרתה הרבה.

אתר "סטארגייט ישראל"
פורום "סטארגייט" בתפוז

 

jackdanielcell

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.