"מסע בין כוכבים" ואני – מאת ג'ון בילינגסלי

For the English version – please scroll down


ג'ון בילינגסלי
(ד"ר פלוקס מ"אנטרפרייז")
חלק מפרויקט ה-40, 8.8.2006

לשם התחלה, יש לי 3 ראשים מגומי בארון. אין לי ילדים, כך שאני לא שומר אותם בכדי להעביר אותם הלאה לדורות צאצאי ממשפחת בילינגסלי שעוד לא נולדו ואני גם לא מתכוון להעמיד אותם למכירה פומבית, כך שכנראה ששמרתי אותם בכדי להזכיjohnר לעצמי תקופה מדהימה בחיי בה הרווחתי את לחמי על ידי לבישת אותם ראשים, בנוסף לאוזני גומי, סנטר מגומי ועדשות מגע כחולות בגודל צלחות…

אני חושב שיום יבוא ואהיה זקן מבולבל ומזיל ריר, וראשי הגומי האלה יציתו בי זכרונות חביבים, על מקום וזמן שבו הייתי מוקף בהרבה אנשים חביבים שמאוד אהבו משהו שנקרא "מסע בין כוכבים" – מכיוון שדבר לא נמשך לעד ויום אחד לא יהיה יותר "מסע בין כוכבים" וכל מה שיישאר יהיו זכרונות של מה שלבטח ייראה כעידן שונה לחלוטין. אולי, מכיון שקשה שלא להיות פסימי בימים אלה, מזכרות וחפצי "מסע בין כוכבים" של עידן זה יעוררו נוסטלגיה עצובה ברבים מאיתנו שיזכרו שחזונו של מר רודנברי של מחקר מתוך שלום ושלמותו האולטימטיבית של האדם היו בסופו של דבר בלתי נתפסים; שהאדם, בחמדנותו ויהירותו, הרס את הכוכב ואת התקוות שהיו עגונים בתוכנו להתקדמות מדעית ומוסרית.

*אנחה*. כנראה שאני מרגיש מורבידי הבוקר, אך בו בזמן אני יודע שאני מחזיק את ראשי הגומי האלה בסביבה, חלקית מכיון שאני רוצה לא להיות צודק. אני מחזיק אותם בסביבה בכדי להזכיר לעצמי שרבים מהאנשים שפגשתי דרך החוויה שבהופעה בתוכנית הם חיוניים, בעלי דמיון וסקרנים, לרוב הם מדענים, העובדים במרץ בכדי להגשים את חזונו של מר רודנברי. אני מחזיק אותם בסביבה כי אני יודע, שעם עוד טיפת חריפות שכל מצד הרשתות והאולפנים וה"חליפות" ואנשי הכסף וכל המערכת בהוליווד, "מסע בין כוכבים" יכולה להמשיך לשגשג. אם כך יהיה הדבר, אולי אותם הראשים שבארון יהיו תזכורת, בעודי מתקדם אט אט לכיוון הסניליות, לכך שפעם הייתי קשור לפרוייקט בו התגאיתי, שעצם קיומו הלהיב והשפיע על אנשים אשר עזרו לשמור על עולמנו חי ושמר את תושבי העולם קצביים ואופטימיים; אולי אני רוצה להאמין ש"מסע בין כוכבים" עוזרת להוליד עולם שכזה… ומי יודע – אולי "מסע בין כוכבים" תחגוג את שנתה ה-80, למרות הכל, וד"ר פלוקס יוכל לצאת עם הגיגים שהם ממש לא מובנים, לזמן ההוא. אני אשמח אם יבקשו ממני.

יום הולדת שמח, "מסע בין כוכבים"!

האתר של בילינגסלי

phlox

Star Trek and Me
John Billingsley ("Dr. Phlox")

To begin with, I have three rubber heads in my closet. I don't have children, so I'm not saving them to pass down through generations of Billingsley's yet unborn, and I don't intend to auction them, so I must have saved them to remind me of an amazing part of my life when I made my living by wearing them, along with rubber ears and a rubber chin and saucer sized blue contact lenses…

I'm thinking that the day will come, when I'm an addled old drooler, when those rubber heads wijohnll stir some fond memories, for me, of a time and a place when I was surrounded by a lot of lovely people who cared very passionately about something called Star Trek – because nothing lasts forever and one day there will be no more Star Trek, and all anyone will have are the memories of what will no doubt seem like a very different era indeed. Perhaps, because it's hard not to be pessimistic these days, the Star Trek relics and artifacts of this era will provoke a sad nostalgia in many of us who will remember that Mr. Roddenberry's vision of peaceful exploration and the ultimate perfectibility of man was ultimately unrealizable; that man, in his cupidity and arrogance, destroyed the planet and the hopes we all once harbored for scientific AND moral progress.

Sigh. I'm feeling morbid this morning, I suppose, but at the same time I know that I keep those rubber heads around, in part, because I want to be wrong. I keep them around to remind me that many of the people I've met through the experience of appearing on a Star Trek show are vital, imaginative and curious people, scientists in many cases, who are working as valiantly as ever to fulfill Mr. Roddenberry's vision. I keep them around because I know, with a little more acumen on the part of the networks and the studios and the suits and the money men and the whole apparatus of Hollywood, that Star Trek can continue to thrive. If it does, maybe those heads in the closet will come to mean, as I move gradually into senility, that I was once associated with a project I took pride in because its very existence kindled and inspired people who helped to keep our world alive and the citizens of the world upbeat and optimistic; maybe I want to believe that Star Trek helps to beget that world… and who knows – maybe Star Trek will celebrate it's 80th birthday, after all, and Dr. Phlox can come forward with some REALLY incoherent ruminations at that time –  I know I'd be happy to be asked.

Happy Birthday Star Trek!

Billingsley's site

מודעות פרסומת

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.