"מסע בין כוכבים" ואני – מאת נמרוד הראל

נמרוד הראל
חלק מפרויקט ה-40, 18.8.2006

הגיל הוא גיל 16. השעה 13:45. היום הוא יום רביעי, כל יום רביעי. הצלצול ברקע.
אני חוטף את התיק שלי (המחברת והספר הוכנסו לתוכו מבעוד מועד) ושועט החוצה, מקדים גם את המורה. החישוב פשוט לכל הדעות המשובשות: דקה עד הגעה לאופניים, חצי דקה harelלפתיחת מנעול השרשרת, שבע עשרה דקות של רכיבה הביתה כשלוציפר דולק אחרי והישבן לא פוגש לרגע את מושב הכסא, ודקה נוספת לריצת אמוק במעלה שתי קומות, פתיחת דלת, והדלקת הטלויזיה. סך הכל תשע עשרה וחצי דקות, מה שמשאיר לי חצי דקה ארוכה למרוח בה את הזמן מול הסוף של "פלטפוס" תוך גירוש פרפרי החושך שבפריפריית המבט ושליחת מבט קצר אולם ממוקד לעבר אימי שבמטבח, מבט האומר: "אני בריא, באמת שאני בריא", ואז "מסע בין כוכבים – הדור הבא" מתחיל.

רבות הדרכים הן לתרץ את הצלחת הסדרה בארצנו: ראשית, הרייטינג טרם הומצא – אז לכו תדעו, אולי היה זה רק בראש שלנו. שנית, הימים היו ימים לא קלים לחובבי המסך הקטן. ימים בהם היית מוצא עצמך בוהה ב"רכבת ההפתעות" בשידור חוזר מבלי להרגיש רע עם עצמך, ומדי יום שלישי אתה רואה תמיד את אותו הסרט ("אצבעוני"). בימים כאלו כל סידרה שאינה מצויירת על ידי ועדת קישוט (ע"ע "רכבת ההפתעות") ושאינה נראית כמו נלקחה מהתקופה בה בדיוק למדו להכניס צבע לפילם אך עדיין לא היו סגורים על המינונים (ע"ע "אצבעוני"), כל סידרה כזאת עתידה היתה לגרוף את מבטנו הצמא תמידית לכל דבר שאינו מני פאר. לא מזמן נתקלתי בפרק תועה של אדם-חיה וקיבלתי פרספקטיבה מחודשת על כמה הייתי סר-טעם באותם הימים, ועדיין אין בכך כדי להסביר אTNG2ת הקסם של "מסע בין כוכבים".

אבל זה בדיוק העניין: הקסם. ל"מסע בין כוכבים" היה קסם שלא היה לאף סדרה אחרת באותה התקופה, ומי כמוני יודע שקסם הוא דבר שמיותר לנסות להסבירו, או אפילו לפרוטו לפרוטות: ב"מסע בין כוכבים" היה הרבה יותר מאשר אפקטים חדשניים לאותה התקופה, או דמויות עגולות המתפתחות מפרק לפרק, או עלילה הבנויה כמו סיפור עם המתגלגל על הלשון ועל הדמיון. היה שם קסם בלתי מוסבר, זה מה שהיה. ואם בכל זאת אתבקש לספק הסבר ואפילו צולע אומר שהיתה זו הסדרה הראשונה שבאמת הציעה לי אסקפיזם בקופסה. זה היה שם המשחק עבורי אז וגם היום – אסקפיזם. לארבעים וחמש דקות פשוט ברחתי. לא מ- אלא אל-.

כן, כן, אני יודע, זה לא נשמע אמין בשיט. כמו תמיד מאחורי האמת מסתתרת האמת של האמת. האמת היא שלא הקסם "הבלתי מוסבר" הוא שגרם לי להישבע על הסדרה הזאת. אני יכול לסובב את זה הנה והנה, ליפות פה ולבשם משם, ללהג עוד ועוד על אסקפיזם מופלא ויובש טלויזיוני לאומי, אבל ביני לביני אני יודע בדיוק מהו הדבר שכל כך אהבתי ב"מסע בין כוכבים – הדור הבא", הדבר שגרם לי לדהור על אופניי כאילו חיי תלויים בכך.

היה זה החזה של דיאנה טרוי.

מודעות פרסומת

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.