"מסע בין כוכבים" שלי – מאת אסנת רוזנברג (Kinspirit)

אסנת רוזנברג (Kinspirit)
חלק מפרויקט ה-40, 8.9.2006

כאשר קיבלתי על עצמי את משימת הכתיבה הזאת, ישבתי וניסיתי לחשוב על מה לכתוב. מה יסכם הכי טוב כל כך הרבה שנים של יקום אשר שנה אחרי שנה מצאתי את עצמי חוזרת אליו, יקום שגם כאשר הוא השתנה, לפעמים כמעט לבלי היכר, עדיין קיבלתי אותו באהבה גדולה. ואז זה פשוט הובהר לי, בצורה הפשוטה ביותר, מהו בדיוק יקום "מסע בין כוכבים" בשבילי – "מסע בין כוכבים" זה משהו שתמיד ליווה אותי, היקום האהוב שהיה שם מאז ומעולם. בעוד שסדרות אחרות באו ועזבו לאחר שנתיים שלוש, "מסע בין כוכבים" תמיד הייתה שם.

אני זוכרת את עצמי, בזיכרון ילדות מעורפל, יושבת עם אחי הגדול וצופה בסדרה המקורית. באותה התקופה, מעריצה של אחי הגדול כמו שרק אחות קטנה יכולה להיות, סביר מאוד לship3הניח כי הסיבה העיקרית לצפייה שלי בסדרה הייתה כי הוא ראה אותה. הרבה מהסדרה לא זכור לי (כמו שאמרתי, זה רק זיכרון מעורפל, מסוג הזיכרונות שבסרטים מופיעים עם מסגרת של ערפל מסביבם), אולם מספר שנים לאחר מכן צוות "הדור הבא" נכנס לעולמי וכבש אותי לעד. הפעם זאת הייתה בחירה מודעת שלי. ב"הדור הבא" מצאתי הרבה מעבר לחייזרים בתחפושות ותפאורות מקוריות – הדמויות המובילות, הדינמיקה ביניהן, והחדש והמפתיע בכל פרק החזירו אותי למסך בצורה אדוקה, לצפות בכל פרק ופרק. כמו כולם, הייתי בהלם כאשר טאשה יאר מתה, קיוויתי בסתר ליבי שדיאנה ורייקר יהיו ביחד, צחקתי מהתנהגותו המוזרה של דאטה והזדהיתי עם ווסלי קראשר הצעיר בעולם המבוגרים.

אולם "מסע בין כוכבים" היא הרבה יותר מעוד סדרה אהובה, היא לקחה חלק גדול בעיצוב אהבתי לעולם המדע הבדיוני. סדרות "מסע בין כוכבים" היו הסדרות שהפגישו אותי עם העולם המדהים הזה כבר בגיל צעיר ביותר, ולאורך השנים, במקביל להתבגרות וההתפתחות שלי, גם הסדרות גדלו, התפתחו ובעיקר התבגרו…

"חלל עמוק תשע" ו"וויאג'ר" היוו מקור לעניין ופילוסופיה בשבילי. הן נכנסו לחיי בתקופת גיל ההתבגרות שלי, הגיל שבו האדם מעצב את תפיסת עולמו ומתחבט בשאלות מוסריות ופילוסופיות. בדיוק כמוני, גם הסדרות של יקום "מסע בין כוכבים" נכנסו לשלב בחייהן בו הן היו פחות תמימות – העולם כבר לא היה ורוד ותמים כמו בסדרות שקדמו להן. מלחמות עם אויבים חדשemhים, ניסיונות לשלום שלא צלחו וחיכוכים בין גזעים מילאו את התחנה. אולם תמיד הייתה שם אותה התקווה אשר מאז ומעולם התקיימה ביקום זה – התקווה לשלום.

ועכשיו, בבגרותי, "אנטרפרייז" הייתה שם על מנת להראות לי שהעולם עדיין עומד על תילו – הרי יקום "מסע בין כוכבים" חי וקיים. כן, אני מודה, לא הייתי בין הצופים האדוקים של הסדרה האחרונה, אהבתי הופנתה בשנים האחרונות לכיוון אחר, אולם כל זמן שידעתי ש"מסע בין כוכבים" ממשיכה, היה בזה משהו הגיוני, ומנחם. בכל פעם שהתיישבתי אל מול המסך לראות פרק בסדרה, תוך פחות מדקה חזרתי לשם, ליקום האהוב, והתרגשתי מהפרק בדיוק כמו הילדה הקטנה שישבה אל מול המסך וצפתה בפיקארד וצוותו.

וזה, אני חושבת, מה שבאמת הופך את היקום הזה לאלמותי – העובדה כי הוא לא מתיישן. אנחנו עדיין יכולים לראות פרק של "הדור הבא" וליהנות ממנו. כן, הטכנולוגיה תהיה קצת ישנה יותר ממה שמקובל היום, ואולי האפקטים יראו לנו קצת מצחיקים, אולם הנושאים שדנו בהם, האיכות של הכתיבה והמשחק, כל אלו לא מביישים את הסדרה גם כל כך הרבה שנים אחרי. וכנ"ל לגבי הסדרות אשר באו אחריה – כולן מעניקות גאווה רבה ליקום אשר ממנו הן נולדו… וכולן גורמות לי גאווה להגיד שאני מעריצה של יקום "מסע בין כוכבים".

crew

מודעות פרסומת

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.