סידהרתא
חלק מפרויקט ה-40, 28.8.2006

הפעם הראשונה שראיתי "מסע בין כוכבים" הייתה מתישהו בילדות (אני חושב) כשאבא שלי ראה איזה פרק עם קפטן קירק וחבר מרעיו בע"מ.
הפעם הראשונה שבאמת ראיתי "מסע בין כוכבים", הדמויות, התפאורה (אבל לא העלילה) השתנו. זה היה כשהביאו את "הדור הבא" לארץ. ראיתי את הפרק עם אבא והאחות, ולא ממש הבנתי משהו, אני לא חושב שידעתי אפילו לקרוא את התרגום אז. ו"מפגש בפארפוינט" זה בהחלט פרק מוזר לראות בלי תרגום.
ואז הרומן התחיל, רומן שהמשיך עד העונה החמישית בערך, כי הורי היו סרבני כבלים. רומן שהמשיך ב"חלל עמוק תשע", שאז החליפו את צוות המדענים, פלוס קלינגון לוחמני אחד, ועוד כל מיני בררות שהתקבצו מרחבי הגלקסיה הידועה (והלא ידועה).
הפעם הבאה שראיתי "מסע בין כוכבים" זה כבר היה באווירה שונה לגמרה, בהקרנות מקומיות בקמפוס הר הצופים בירושלים. ואז התחיל רומן שונה לחלוטין, עם קהילה ואנשים שאתה מגלה שחיפשת אותם כל חייך, אבל זה כבר סיפור לזמן אחר.

"הדור הבא", ה"סטאר טרק" האמיתי בשבילי, הייתה סדרה שכלתנית משהו. בכל פרק ופרק תמיד מצאו פתרון הגיוני (פחות או יותר) לבעיה הגיונית (אני אפילו לא אנסה להיתמם עם ההצהרה הזאת). בסדרה הזאת הפתרון הגיע ברוב המקרים על ידי ישיבה בשולחן ארוך ולאחריו מעשה גבורה מטומטם של אחד מהאנשים. אז איפה הקסם פה? אילו אנשים מוזרים יכולים למצוא קסם בסדרה שעוסקת בפתרון של בעיות מדעיות עם מעשי גבורה חסרי תוחלת במקום לא קשור למציאות?

אנשים כמוני, ואני מניח שכמוכם אם הגעתם עד לפה. אנשים שאוהבים לדמיין ולחיות מחוץ לריבוע הקטן שמרבע את המעגל של חיינו (שמישהו ידליק גפרור). אנשים שאוהבים לחלום, שרוצים לצאת להרפתקאות במקומות שהדרך היחידה להגיע אליהם היא מהכורסה; כי את הטכנולוגיות פשוט עדיין לא המציאו.
"סטאר טרק, כי לפעמים החיים פשוט משעמים מדי"

ועדיין למרות כל השנים, ולמרות כל הציניות שמפתחים, אני עדיין נהנה לראות את זה, אולי קצת פחות מוקסם, אבל אין מה לעשות – צריכים להתבגר מתישהו.
וזה "מסע בין כוכבים" בשבילי (ואני אשתמש באנגלית ובעברית לפי בחירתי, זה המאמר המוסגר שלי), הדבר ההוא, הדבר הבלתי מוסבר ההוא שעזר לי לחלום על עולמות רחוקים. ועל חלומות לא מוותרים.