"מסע בין כוכבים" – מאת subatoi

subatoi
אוסף ועורך פרויקט ה-40
חלק מפרויקט ה-40, 8.9.2006

shran

ספטמבר 1966 – אפריל 2006

אי-שם בחודש אפריל האחרון, לאחר זמן מה בו הרהרתי מה אפשר לעשות באתר כדי לציין את 40 שנות "מסע בין כוכבים", המוזה שלחה לי רעיון לראש. זה היה צריך להיות משהו רחב-יריעה אך בו-זמנית ריאלי. בהתחשב באמצעינו המוגבלים, זמננו המוגבל ומצוקת כוח-האדם. ואז המוזה השיבה – לבקש מהמעריצים לכתוב מהי "מסע בין כוכבים" שלהם. לשמוע מה יש להם לומר בנידון.
וכך היה. ביום הראשון של חודש מאי החל להתגלגל מה שנודע לימים בשם "הפרויקט". מיילים החלו להשלח לקצוות הארץ והעולם, צו 8 נשלח לורד קליין עמיתתי, והנה אנו כאן היום, אתם ואנחנו, ארבעה חודשים, שבוע ויום לאחר מכן. אך יותר חשוב – 40 שנה אחרי ה-8 בספטמבר, 1966.

"איך זה שאני מחפש תשובה ו…"

אז מה מיוחד ב"מסע בין כוכבים"? מה עשה אותה מה שהיא?
התשובה הפשוטה, אך הנכונה לדעתי היא שלא ניתן לומר בבירור. בריחה מאחריות, כן, אני יודע. לא מסכים. זה נראה כמו מקרה קלאסי של "השלם גדול מסך חלקיו". הרי בסופו של דבר, זו באמת רק סדרת טלויזיה משנות ה-60. סדרה כזו שיש אפילו טרקים שלא טרחו לראות כי היא לא מעניינת אותם (!). נגיד שהיא היתה ממש חדשנית ומגניבה (לזמנה, כמובן). נגיד. נגיד שהצוות החריג והמעורב משך תשומת לב, שהחייזר עם האוזניים המחודדות סיקרן את הצופים, שהספינה בעלת העיצוב החריג מבחוץ והמרווחת מבפנים בלטה, שהמדים הצבעוניים והעלילות המעניינות משכו קהל, בין אם בשידור הראשון (לא ממש) ובין אם בשידורים החוזרים (כן). נגיד. האם אלה הדברים שהפכו אותה למה שהיא? האם היא הסדרה הראשונה שעשתה את כל אלה? גם בלי להכיר את היסטורית תעשיית הטלויזיה האמריקאית על בוריה ניתן להניח ש"מסע בין כוכבים" לא היתה הראשונה, ובטח לא האחרונה.
אז מה גרם למספר המעריצים לגדול בזמן השידורים החוזרים בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70? הרי זה לא שהופקו פרקים חדשים. לא היה שום דבר חדש באוויר עד 73', וגם אז זו היתה "רק" סדרת האנימציה. רק בgeneעקבות הצלחת השידורים החוזרים, רק לקראת סוף העשור החלה להתבשל סדרת המשך שהפכה לבסוף לסרט הקולנוע הראשון.
מה תפס את המעריצים באותם שידורים חוזרים? העלילות שהביאו את הצוות בכל שבוע למקום אחר, לצרות אחרות, להרפתקאות חדשות? העולם הפנימי רחב היריעה (שהחל להפרש כבר בימיה של הסדרה המקורית)? הצי, אזכור האקדמיה, הקלינגונים שצצו מדי פעם, הוולקנים שצצו (פחות) ויוצגו בידי ספוק, הפדרציה, הצוות? לא ברור.
אבל חלק נכבד מאוד מהמשיכה של הקהל היה ללא ספק העתיד האופטימי של "מסע בין כוכבים". בניגוד לסרטים וסדרות עתידניים אחרים ש"דנו" את המין האנושי לעתיד קודר, מלא במלחמות, עוני, רעב, מצוקה, פערי מעמדות ושאר מרעין בישין, העתיד של ג'ין רודנברי הוא אחר לחלוטין. כולם, ללא יוצאים מן הכלל, מאוחדים למען מטרה אחת. לא רק אמריקאים בעתיד משלהם, אלא כולם ביחד. אין שום בעיות מהנ"ל בכדור-הארץ. כלום. פשוט הנגטיב של העולם שלנו (ובמיוחד של חלקת האלוהים הקטנה שלנו…). לשם שינוי הצופים ראו את כתוביות הסיום של התכנית וקמו מהכורסא עם הרגשה אחרת, שונה. שיכול להיות טוב יותר, שיכול להיות אחרת. גם אם זה נראה רחוק לאמריקאים של שנות ה-60, גם אם זה נראה רחוק מאוד לישראלים של שנת 2006, המצב יכול להיות יותר טוב. יום אחד. לפחות בתיאוריה.
אז אולי כן ואולי לא. אולי העולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו יום אחד ואולי לא. מה שבטוח – זה נותן מקום טוב יותר לחשוב עליו. זה נותן תקווה להיתלות בה. במודע ואפילו לא במודע. אסקפיזם אוטומטי שכזה, אולי.
היה נחמד בהרבה לתהות פה איתכם ולתת את התשובה שלי, אבל באמת שאין לי מושג. גם אם נצרף את כל אלה, את כל הרעיונות הנ"ל (כולל אלה שלא חשבתי עליהם או שכחתי), זה עדיין לא נשמע הגיוני שזה הכל. חסר משהו, חסר איזשהו ניצוץ שיתחיל את הכל, שיגרום לעסק לנוע, חסר "קליק". זו ההגדרה הנכונה. דבר כזה גדול כמו "מסע בין כוכבים" (שאמנם התחילה בקטן אבל היתה מספיק גדולה כבר אז) מצריך קליק. בין היוצרים ליצירה. בין היצירה לקהל. וזה לא סתם קליק של קהל שאוהב יצירה מסוימת וקונה מרצ'נדייז. זה קליק של קהל שאכפת לו. קהל ש"מתחבר", עם ובלי והמרכאות. קהל שמרגיש שייך, קהל שמרגיש מחויב.
זה מין קליק מיוחד כזה, קסום. או! קסם זו מילה יותר טובה מ"קליק". קסם כזה שגורם להכל לעבוד באורח פלא. לכל המכונה הענקית הזו. נשמע מטופש, אולי, אבל אין לי שום הגדרה אחרת כרגע למה שמחזיק את הכל יחד ויותר מזה – גורם לזה לנוע 40 שנים.
קסם.

המעריצים

החל מחודש מאי, כאמור, פניתי למספר אנשים. לא המון, לא מעט. רובם הגיבו, רובם של אלה הגיבו והסכימו, רובם של אלה הגיבו, הסכימו ואכן השתתפו בסופו של דבר. מה גרם להם להשתתף? הם הרי לא הרוויחו מזה כלום בסופו של דבר. מה גרם לאנשים מרחבי הארץ, איש איש בשלב אחר של חייו, לשבת ולכתוב (מלבד הנדנודים החוזרים ונשנים שלי לחלקם)? אנשים שנמצאים אחרי השלב של "מסע בין כוכבים" בחייהם, הרבה אחרי שלב זה, או, למרבה הפלא מבחינות מסוימות, ממש לפניו. אנשים מקצה אחד של מפת העולם (מימין למטה) עד הקצה השני (משמאל למטה) עם 5 תחנות נוספות באמצע, ב-3 יבשות בסך-הכל. האם כל מי שחש שסדרה כלשהי מסמלת עבורו משהו (גם אם אינו מגדיר את עצמו בשם מיוחד) היה יושב לכתוב משהו למטרה מסוימת הקשורה בה? ספק.
יש משהו בדבר הזה, בתופעה הזו, בגלובליות שלה, שמחבר אנשים, גם אם זה "רק" לכתוב כמה מילים. זה שווה משהו. זה בעל משמעות. זה להרגיש חלק ממשהו גדול יותר, חלק ממשהו עולמי,. זה בורג קטן במכונה גדולה, גדולה מאוד. קסם.

החלק הפשוט והקצר

החלק הפשוט והקצר נקרא כך כיוון שזה החלק שבו לא ייכתבו הרבה דברים. נאמר כבר הכל (וגם אם לא, לא זה המקום) על התופעה ששמה "מסע בין כוכבים". על השיאים ששברה בכל תחומי החיים, על הסדרות, על הסרטים, המעריצים, המרצ'נדייז, מעבורת החלל, המחוות, החיקויים, הספרים, המחקרים, ההשפעות התרבותיות, הכנסים, ההערצה ועוד ועוד.

"רואים 6/6"

הרבה דברים בחלק הזה מטושטשים כבר בזכרון, ואולי לא ממש מסודרים בסדר כרונולוגי. לא שעבר כל-כך הרבה זמן מאז, אבל עברו הרבה דברים בזכרון. כמו לא מעטים, גם אני התחלתי עם "רואים 6/6". קובי מידן (אנmovingtribbleי די בטוח) והקיר המודולרי והמאגניב שמאחוריו, "האסיר" וגם "מסע בין כוכבים". לא זוכר הרבה מזה, בטח ראיתי רק כמה פרקים, אבל עובדה שמשהו נשאר בראש, השאיר משקעים (חיוביים). שנים מאוחר יותר, עם או בלי לראות עוד כמה פרקים, צצה פתאום "הדור הבא" בשעות הצהריים, והתחלתי לראות גם אותה. ידעתי שיש קשר לסדרה המקורית? לא ידעתי? מי זוכר בכלל. העיקר שראיתי. מתישהו הכל התחבר כמובן, מתישהו הבנתי שיש קשר ושיש סדר בדברים.
אני זוכר שביקרתי בבית קולנוע, מן הסתם בשנת 91', והפוסטר של הסרט השישי, "הארץ הלא נודעת" היה תלוי על הקיר, במסגרת ה"בקרובים". אין לי מושג אם הוא הצליח להגיע לארץ בסופו של דבר. את ההמולה התקשורתית (יחסית) סביב השביעי, "דורות", אני זוכר, וגם נורא רציתי ללכת לראות אותו. לא יצא. וכך, השמיני, "המפגש", היה היחיד שראיתי על מסך גדול, עם אחי, בזמן אמיתי. "המרד" היה בארץ? לא זוכר. נראה לי שלא. "נמסיס" לא היה. זה עדיין כואב מכדי לשכוח.
טרום ימי האינטרנט (לחיוב ולשלילה), נאלצתי, כמו כולם, לחיות על פיסות מידע, אדי ידיעות שהגיעו אלינו, איכשהו. כתבה של פעם במיליון שנה על הסדרה בעיתונות, פנאי פלוס מזדמן אצל דודים (מדור "טרקיז", כמובן), וכמובן – דף 192 בטלטקסט של סקיי ניוז! כן, כן, כמה שזה נשמע מוזר, זה היה מקור בלתי נדלה של כותרות מפוצצות בלי לדעת מה עומד מאחוריהן (לא היה שום תוכן – היה צריך להתקשר לאיזה קו בשביל לשמוע קצת יותר. מה גם שהפער בשידורים היה גדול כל-כך, שהכותרות היו כמעט חסרות משמעות), כמו "סיסקו'ז גירל א מאקי!" (כותרת ראשית), או "פאריס Vs. ניליקס" וגם: "אודו אז א בוזר" (כותרות משנה, למטה יותר, מימין. אני חושב).
כשהגיעה "חלל עמוק תשע", כנראה שהייתי בדיוק בגיל המתאים כדי שהיא תקלט אצלי טוב, טוב מאוד, עמוק בלב. אני אוהב את כולן, אבל ל"חלל עמוק תשע" יש פינה חמה במיוחד בלב. יש בה משהו שאין באחרות, באמת, ומי שאינו "ניינר" לא יבין את זה לעולם, לא משנה כמה הוא טרקי, ולא משנה כמה הוא ישמע הסברים ממישהו שהוא כן "ניינר". זה כנראה משהו בגנים, או עוד סוג של קסם…
"חלל עמוק תשע" פשוט היתה שם בזמן הנכון. את "וויאג'ר", לצערי הרב, ראיתי רק מכנס לכנס, ראיתי פרקים מאמצע הסדרה, ראיתי כבר את הפיילוט וגם את הפינאלה. דרך מוזרה לראות סדרה, נכון. חסרים עוד הרבה פרקים להשלים. בעתיד הלא רחוק, אני מקווה. מתישהו גם "אנטרפרייז" באה ושודרה במשך שתי עונות בלבד בערוץ 10 ימ"ש, אבל צפיתי בה בסופו של דבר. גם לה יש פינה חמה מאוד בלב.

5terra2

אז איפה אני עומד מבחינת ההספק? בערך שליש של המקורית, כל "הדור הבא" וכל "חלל עמוק תשע" (עם שני פרקים לכל אחת שמקוטלגים בזכרון תחת התווית "לא זוכר מספיק עד חשד שלא צפיתי בהם כלל"), בערך שישית מ"וויאג'ר" וכל "אנטרפרייז". ו-10 סרטים כמובן. חלק מהם פעם אחת בלבד, חלק מהם יותר. אה, ופרק אחד של המצוירת במסגרת מרתון הפיילוטים הלילי של אחד מכנסי "אבק כוכבים".

מתנה

אני בר-מזל, אני יודע. אין הרבה אנשים בעולם שיכולים לומר שהם אוהבים את כל סדרות "מסע בין כוכבים", ואת כל הדמויות. כן, כן. הכל. רוב האנשים, אם לא כולם, מתעבים לפחות סדרה אחת מהשש, או לפחות לא אוהבים אותה במיוחד. אין לי את זה. מתנה מהקב"ה.
התשובה היא כן, אני יכול לראות פרקים של "מסע בין כוכבים" המקורית בלי לפרוץ בפרצי צחוק בלתי נשלטים (בחיי שזה נכון), אני יכול לראות "הדור הבא" בלי להתעצבן מהדברים שטרוי אומרת ולתעב אותה, לראות "חלל עמוק תשע" בלי לסבול מה"אובר אקטינג" לכאורה של אייברי ברוקס ובלי לרצות לזרוק על ג'ייק כפכף, אין לי שום בעיה עם הקול של ג'יינוויי או עם הפרצוף של ניליקס. שום בעיה, גם לא עם עונות 1-3 של "אנטרפרייז". הכל-אבל-לא-רק-חלק-טוב, מרוצה.
אה, ועוד משהו. משהו חשוב. אין לי שום בעיה עם ווסלי. באמת שלא. אפילו להיפך. שום אסוציאציות של Airlock. נשבע.

ww

הפרויקט

אם סוקרים את כל מה שנכתב במסגרת הפרויקט מקבלים פסיפס מעניין. כן, אפשר לראות כל מיני אנשים מתחומים שונים, מגילאים שונים (החל מכאלה שראו את השידור המקורי בשנות ה-60 ועד בני הדור הצעיר שרק החלו לראות "מסע בין כוכבים" (וטוב שכך!) ), ממקומות שונים וכו'. אבל יותר מעניין מזה – מקבלים פסיפס מעניין של "מסע בין כוכבים" עצמה. בלי להתכוון, בלי תיאום וללא הכנה מראש, כל מה שקשור ל"מסע בין כוכבים" הוזכר איפשהו בפרויקט, בידי הכותבים. כל הסדרות (טוב, זה בנאלי), רוב הסרטים (גם), הספרים, וידאו ו-DVD, אקשן פיגרז ודגמי חלליות, חוגי מכרים, מועדוני מעריצים, פעילות חברתית בהשראת הסדרה, סרטי חובבים, הסרט הבא, סקטור972, אייקון לדורותיו (הן הכנסים והן הפסטיבלים…) והקמת סטארבייס972, ומן הסתם שכחתי לא מעט דברים.
אגב, מי שרוצה יכול עדיין לכתוב ולהצטרף. נוכל לפרסם קובץ supplamental. פרטים לאן לשלוח וכו' יש בעמוד הראשי של הפרויקט.

נו, אז מה יהיה?

מצד אחד, המצב לא משהו. לא בעולם, ובטח ובטח שלא בארץ. המעריצים נמצאים ברוויה מסוימת בחלקם. חלקם האחר בכלל איבד עניין, וחבל. וחלקם ממתינים בסבלנות ובכיליון עיניים. המצב הורע בגלל "חלל עמוק תשע", "וויאג'ר" ו"אנטרפרייז" (על לא עוול בכפה, באמת), שלא נהנו מהקונצנזוס (היחסי) שנהנו ממנו קודמותיהן. ואולי מצבן היה רק תסמין כואב לרוויה שהחלה להסתמן ולהתחזק בתקופתן.
מצד שני יש סרט חדש באופק. סרט שיכול לעשות רק טוב, ויכול לעשות הרבה יותר רע. אם אכן יתמקד בקירק וספוק וכו', זה יכול להיות טוב כי זה מחזיר את הפרנצ'ייז כולו הביתה, לנקודת ההתחלה. נקודת אפס שכולם מכירים. בסיס משותף, משהו שאין עליו מחלוקת (בניגוד לשלוש הסדרות הנ"ל, לדוגמה). אבל יש גם מעריצים, כאמור, שבכלל לא ראו/אהבו/מעריכים את הסדרה המקורית. כך שהם ירגישו ניכור מצד הסרט החדש. מצד שלישי, אולי הוא יעורר מחדש את עניין העולם בסדרה המקורית ובממשיכות דרכה. לכו תדעו. אבל הכי חשוב – איך יעשו את הסרט. אם זה יהיה תוך כבוד לפרנצ'ייז, כבוד ל"מסע בין כוכבים", הן מבחינת הקפדה על פרטים (!) והן מבחינת הצורה בה יוצגו הדמויות והעלילה, זה יהיה טוב. אחרת – המעריצים יזעמו, האולפנים יאכלו אותה בגדול מאוד בקופות, ולכו תדעו איפה נעצור במדרון…

אז מה יהיה עם "מסע בין כוכבים", ארבעים שנה אחרי ההתחלה? מה יהיה איתנו? יש רק דרך אחת לגלות – להמתין.
כן, מצד אחד All Good Things וכו'. אבל יש גם את The Sky is The Limit, אל תשכחו.

stxi

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.