מאת רותם ברוכין (ליאה) ואופיר ארצי (JW) / פאנזין 9

רותם, ממנהלות האתר סאנידייל בישראל, ואופיר, ממנהלי האתר 'המסך המפוצל', מספרים על הסדרה האהובה וחושפים פיסות היסטוריה שנשכחו מזמן.ואנחנו לא נעבור על זה בשתיקה! 

הכל התחיל כניצוץ של מחשבה בראשו של תסריטאי צעיר ומתחיל, מר ג'וס ווידון. עולם פנטסטי של ערפדים ושדים, צופים וקוטלות, קומדיה ודרמה, פמיניזם וגירל-פאוואר, מטאפורות וסימבוליות חזקה, וכל המרכיבים הללו משולבים יחד בכתיבה שנונה, מבריקה ואיכות, שלא נראתה עד אז על מסך הטלוויזיה.

אם מישהו זקוק להבהרה, מדובר בבאפי, נערה צעירה עליה מוטל משקל העולם – היא הקוטלת, הנבחרת, האדם היחיד על פני כדור הארץ שמצוייד בכוח תורשתי כדי להילחם בכוחות הרשע המרחפים סביב, ובפי השאול בפרט. ופי השאול ממוקם, הפלא ופלא, בבית הספר התיכון המקומי, במרכז הספריה – מקום שגם כך נמלטים ממנו רוב התלמידים בבעתה. כך בין השורות, תוך עיסוק במפלצות ושדים, דיברה "באפי" על נושאים אנושיים לחלוטין: יחסי מין, תחושת זרות, "היום שאחרי", אלימות משפחתית, לחץ חברתי, פופולריות ושאר סיוטי התיכון שמוכרים לכולנו. התוצאה – להיט בקרב הנוער האמריקאי. אמנם בתחילה היססה רשת פוקס האם להקרין את הסדרה, מועד הבכורה נדחה והפיילוט הראשוני צולם מחדש עם שינויי קאסט. אבל בסוף העונה הראשונה כבר היה ברור – "באפי" כאן והיא לא הולכת לשום מקום. העונה השניה שברה את השיאים של עצמה ורק צברה יותר ויותר פופולריות וקהל מעריצים, וכמובן שבחים וביקורות אוהדות.

בסוף העונה השלישית נוצרה סדרת הבת "אנג'ל" שרכבה על גל ההצלחה. המאהב החי-מת של באפי עבר ללוס אנג'לס יחד עם עוד כמה דמויות מוכרות, ובכך קיבע את "באפי" כמותג טלוויזיוני עשיר. העונה הרביעית של באפי עסקה במעבר והסתגלות לחיי הקולג' והחמישית בחשיבות המשפחה, כשבסופה עברה באפי לרשת UPN, שהיתה מוכנה להגדיל את התקציב ולאפשר יותר חופש יצירתי, הכל כדי לחטוף את הלחמניה החמה הזו אל שורותיה. ואכן, העונה השישית עסקה בטונים הרבה יותר רציניים ומלנכולים, תוך כדי סצינות נועזות ושערורייתיות יותר מאי פעם. העונה השביעית סיפקה מעין סיומת עם סיפור עלילתי חזק ורפרנסים רבים לעבר הצבעוני של הסדרה. במהלכה, לאחר דיונים רבים, כולל שקילת האפשרות של המשכת הסדרה ללא הכוכבת הראשית או אפשרויות לסדרת בת נוספת כזו או אחרת, הוחלט לבסוף לסיים את "באפי" בגלגולה הנוכחי, והפרק האחרון שודר בארה"ב ב- 20 במאי 2003. באפי הזדכתה על יתד העץ שלה והמשיכה הלאה. אבל אנחנו עוד לא, ולעולם גם לא נעשה זאת.

"באפי נגמרה, ואנחנו לא נעבור על זה בשתיקה!" היא הסיסמה שנבחרה לייצג את המסיבאפי שהתקיימה ביולי האחרון. לאירוע רשמי זה חשיבות היסטורית: בעוד בחו"ל מתקיימים כנסי באפי מזה שנים רבות, הרי שבישראל זהו האירוע הראשון (ובתקווה, הראשון מני רבים) מסוגו, וארגנו אותו נציגים מכל הקהילות הישראליות הגדולות של באפי בחסות מועדון סטארבייס 972. בעוד שעד כה לקחה "באפי" חלק בכנסי הארגונים השונים בארץ, ופרקים ממנה הוקרנו באירועים רבים, הרי שלא נערך בארץ אירוע בסדר גודל כזה המוקדש אך ורק לבאפי עצמה.
לכאורה מדובר בסתם עוד סיסמה חמודה שמושכת את העין. למעשה, משפט זה מרכז בתוכו את תפיסת העולם של קהילת באפי בעולם בכלל, ובארץ הקודש בפרט. המאפיין, שהוא אולי הבולט ביותר בין חברי קהילה זו, הוא שהם אינם עוברים על שום דבר בשתיקה. ועל מה היה לנו לעבור בשתיקה כל כך הרבה, אתם בודאי תוהים.

מדובר בסיפור ארוך במיוחד. באמריקה היה הרבה יותר קל, יש להודות, כיוון שקהילת המעריצים שם הייתה מאז ומתמיד חשופה יותר, מגובשת יותר, קרובה יותר למקום ההתרחשות. למרות זאת, גם הם נאלצו להתמודד עם פשיטות חוזרות ונשנות של חברת פוקס על אתרים שונים של הקהילה, השתלטות גורמים עוינים על מסיבת הברונז השנתית, שהייתה אמורה להתקיים בהתחלה ביבשת אחרת בכל שנה, ופילוגים שונים בקהילה בגלל סיבות שונות הקשורות לזוגות, ספויילרים, אהבת דמויות מסוימות.
אבל מה שעבר על מעריצי באפי באמריקה זה כלום לעומת השביל רצוף הייסורים שחווינו כחובבי באפי כאן בישראל. לא קלה הייתה היא, לא קלה דרכם של צופי "באפי" הישראליים. אפילו די קשה ומפרכת. באפי עלתה כאן לשידור לראשונה בשנת 98, בה שודרו ברצף העונה הראשונה והשנייה בשעות אחה"צ הענוגות. זכינו אז לראשונה לתרגום המזעזע "באפי, ציידת הערפדים" שדבק בסדרה עד לימינו אנו (התרגום הנכון הוא כמובן "באפי, קוטלת הערפדים", ומעריץ אמיתי לא יעז להעלות על דל שפתיו את התרגום השני) והיה רק אחד מתוך שורה ארוכה של טעויות תרגום מחרידות (חצי מקהילת המעריצים בטוחה ששמו של המאסטר הוא רוז, כתוצאה מתרגום מטומטם במיוחד).

אחרי כל זה, הגיעה המתנה ארוכה, ארוכה, ארוכה, בעוד באמריקה ממשיכים להתקדם הלאה. אולי זה אופייני לכל סדרה שמגיעה לארץ, אך הקהילה הישראלית שהביטה בקנאה בחבריהם האמריקאים, החלה להתארגן להפגנות מול אולפני קשת, שבסופן אכן הובאה העונה השלישית לארץ מהר מהצפוי. אבל אז נאלצנו להתמודד, ולא בפעם הראשונה, עם מכה חדשה – צנזורים. הפרק "טווח שמיעה" נדחה על ידי הצנזור בחו"ל, עקב מקרה הרצח המצער שהתרחש בקולורדו, בו נכנס צעיר לחצר בית ספרו ורצח ילדים רבים ביריות אקדח. בעוד שבפרק לא הייתה אלימות רבה יותר מהרגיל ב"באפי", הוא רמז לאפשרות הדומה דמיון מבהיל למקרה הרצח, והפרק נגנז לשידור והוקרן רק חודשים ארוכים מאוחר יותר. אלא שבארץ הוחלט שלא לשדר אותו כלל, ועד היום לא זכינו לראות פרק זה בשידורי קשת. גם סיום העונה הכפול נדחה ונדחה, עד ששובץ בשעה אחת עשרה בלילה ביום ראשון, שבועות רבים אחרי המועד המקורי.

אלא שאז החל משהו להרקיב בממלכת ערוץ 2, ובאה הבשורה המרה מכל: קשת אינה מחזירה את באפי למסכיה, ובמקביל איבד ערוץ 2 את זכויות השידור של הפרקים החדשים לטובת הלווין במסגרת עסקה עם החברה המפיצה. אלא שהעסקה התפוצצה, ו"באפי" נותרה בין הכיסאות, ללא בית חם או ערוץ ישראלי שיאסוף אותה ואת סדרת הבת שלה אל חיקו. מעריצי הסדרה הישראלים נותרו יתומים וללא מענה, בעוד הפער מול ארה"ב גדל והולך. השביב החיובי היחיד שהביא עמו העניין היה קהילת המעריצים ברשת, שהחלה לגדול ולהתפתח. אתרים ופורומים חדשים קמו, צופים שקטים הפכו ליותר ויותר אקטיביים, והחלו להשתמש באינטרנט כדי למלא את צרכי הבאפי שלהם. עצומות מכתבים ופניות נרגשות זרמו, והפאנדום הישראלי החל להתגבש בקצב מהיר.

כך החלה תקופת ההורדות של הקהילה. חובבי באפי מסורים, בעלי מודם שאינו משיג צב ישן במהירותו, עמדו בסבלנות בתורים ארוכים באינטרנט כדי להוריד את הפרק החדש. הישועה הגיעה לבסוף מערוץ לוויני זר, "סטאר וורלד", ששידוריו נקלטים בארץ. הערוץ ההודי שידר פרקים שלא שודרו מעולם בארץ, ואף הגדיל לעשות כששידר את סדרת הבת "אנג'ל", לשמחת המעריצים. אך סוף טוב לא היה כאן. במהרה התברר כי סטאר הוא ערוץ עמוס צנזורה. ערוץ זה חותך באכזריות כל קטע שמעורבת בו, לטעמו, יותר מדי אלימות, סקס, צחוק על מנהיגי עולם, אנטי-פוליטיקלי-קורקטיות, או, ישמרנו השם, לסביות. ושוב ספגו המעריצים מכה מתחת לחגורה כשנאלצו לצפות בסצנות חסרות ובפרקים לא מלאים. כל צנזורה כזו גררה בזמנה, כמובן, פקסים ומכתבים שהציפו את אולפני סטאר, אלא שכמו תמיד נפלו מחאותינו על אוזניים ערלות, הנחמה היחידה היתה שלפחות יש לנו קצת באפי.

בשנת 2001 רכשו "קשת" את זכויות השידור מחדש, ושיבצו את הסדרה מתחילתה בערוץ הנישה לצעירים בפלטפורמה הדיגיטלית, "ביפ". לאחר שנתיים וחצי נטולות באפי, שודרה סוף כל סוף בארץ העונה הרביעית כשלאחריה כל פרקי הסדרה מתחילתה. הסבב השני של באפי סחף אחריו קהל מעריצים חדש אשר לא ידע את הסדרה בימיה המוקדמים ואת הסבל שנכפה על צופיה. אבל גם כעת לא הגיעו המעריצים אל המנוחה והנחלה, שכן "ביפ" אינו ערוץ עשיר במיוחד שיכול לרכוש פרקים בזמן שידור סביר, ולכן עדיין נאלצו המעריצים לחכות חודשים רבים לפרקים ה"מתקדמים" (למרות שמדובר בפער של שנתיים) בתוך ים של שידורים חוזרים והבטחות שווא. נראה שבמתכונת זו (סטאר בצנזורים, ביפ לבעלי הכבלים הדיגיטליים בלבד) תמשיך באפי להיות משודרת עד לעונתה האחרונה, אך לנו אין שום כוונה לחכות מבלי להיפרד מבאפי כראוי, כפי שעושה כיום שאר העולם.

המסיבאפי היתה ניצחון קטן של הקהילה. עדות לכך שאנחנו לא עוברים בשתיקה על כלום, ולמרות הכל, קהילת באפי בכחול לבן עומדת איתן, תוך שהיא נאבקת בגאווה בכל מי שעומד עליה לכלותה. אם זה דעות קדומות, ערוצי שידור מזלזלים, הפסקות ארוכות ומייגעות, צנזורים פוגעים, תרגומים מבזים, או העובדה שמנויי "יס" כלל לא זכו לראות את באפי על מסך הטלוויזיה מאז העונה השלישית. אנחנו עדיין כאן, קהילה חיה ונושמת של מעריצים שלא וויתרו על באפי, שמכירים ואוהבים את הסדרה למרות הכל. חובבים שנלחמו בשיניים כדי לראות באפי, שהעריכו את הסדרה, שהכירו בה כמשהו ששינה את חייהם, ולו במעט.ו
באפי נגמרה, אבל כאן, בישראל, היא רק בעונה השישית והחגיגות שלנו רק החלו.

זה לא נגמר עד שהמפלץ הקטן שר.