בין מיתולוגיה למד"ב

מאת עידן עוז  /פאנזין 9

אלים ואלוהות הינם נושא המופיע לעיתים קרובות בסיפורי המד"ב. לעיתים כמקור השראה ולעיתים כחלק מניתוח של הסופר. בני האדם מאז ומעולם האמינו שישויות עוצמתיות יצרו את העולם וכל אשר סביבו, הם הסבירו את שלא הבינו ע"י סיפוריהם על האלים (או האל) וכיצד מאורעות מיוחדים עיצבו את העולם. היוונים נתנו שם לכל פרח ועץ ויחד עם השם התלוו סיפורים ופירושים. נרקיס שבר את ליבותיהן של נימפות רבות ובסופו של דבר גם את לבו שלו. כלנית היה נסיך יפה תואר ודפנה הפכה לעץ כאשר נמלטה מחיזוריו של אל. הנורדים ראו כי הגזע האנושי זעום במספרו (במיוחד בערבות הקרח של סקנדינביה) והאמינו כי האדם הינו תוצר לוואי של הבריאה ולא המרכז. העולם הנורדי היה מלא בגזעים ומפלצות שחשיבותם עולה על זו של האנושות.

בכל אותן דתות היו סיפורים רבים שפירשו גם את העתיד. הנצרות הבטיחה את מלחמת יום הדין, היהדות את תחיית המתים. הנורדים האמינו כי יבוא יום ובו האלים ילחמו בינם לבין עצמם (במלחמה שתיקרא רגנורוק – מזכיר קלינגונים, לא?) ואז יקום גזע אלוהי חדש וטוב יותר.

בעידן המודרני החלו סופרים לקחת את תפקידי הכוהנים ובנו את העתיד או הסבירו את העבר בסיפורת המד"ב. באחד מסיפוריו של אסימוב יוצר האדם את האלוהים ע"י החיפוש אחריו. קירק מגלה ב"מסע בין כוכבים" אמיתות מעניינות על העבר של כדור הארץ – ז'ול ורן הוא למעשה מהעתיד, לאונרדו דה-וינצ'י חי לנצח וכי האלים היוונים אכן היו קיימים בהיסטוריה האנושית (הם אומנם חייזרים רבי עוצמה… אך לגבי אנשים מתקופת האבן הם נראו אלים). ובספרו תצפית עבר מספר אורסון סקוט-קארד כי קולמבוס היה למעשה כלי משחק בידי קבוצות מהעתיד שהניעו אותו מלכבוש את אמריקה.

האלים שנעלמו (או מצאו עצמם כקדושים או שדים בנצרות) במהלך המאות האחרונות החלו לעשות קאמבק בספרות המד"ב. זילזני ביסס סידרת ספרים על מיתולוגיות עבר, במסכתו של לוקי מספרים זילזני ושקלי כיצד משתמש מכשף ערבי בדמעותיו של לוקי על מנת לחיות לנצח, אי המתים מחייה את אלי מצריים בעוד ששר השדים מגלה את האמת שמאחורי השדים הסיניים. בספרים אחרים אנו מגלים את האלים שעדיין חיים ביננו, או שהינם חייזרים ממין זה או אחר. בטלוויזיה ניתן למצוא את סטארגייט, שמספרת על שני גזעים חייזריים שגילמו בעבר את אלי מצריים, יוון וסקנדינביה.

האלוהות מצאה לה פנים חדשות במד"ב, בעתידים רבים אנו רואים דתות ונביאים חדשים. בפנתאונים החדשים והמחודשים האלו נוכל לפגוש במשיח מואדיב (חולית), באחותו של ישו (ביתה יחידתה), בכתות מוזרות ככת השרייק מהיפריון, או דת חדשה מהעתיד של היינלין. סופרי המד"ב טרחו וגילו לנו להיכן הדתות המודרניות עשויות להתגלגל. האיסלאם מקבל עוד שני נביאים. הנצרות מתאחדת עם הזן. ורבנים יהודים מתחבטים בשאלה האם חזיר ורטואלי הוא כשר או לא.

מבנה הסיפור המיתי נשמר בתוך סיפורי המד"ב והפנטזיה. אודיסאות וסאגות נכתבו מחדש, גיבורים הוחלפו ותקופות השתנו, אך בסיס הסיפור נשמר. לעיתים לא רק מבנה הסיפור נשמר אלה גם גיבוריו, בסיפורי פנטזיה רבים אנו מתוודעים מחדש לאגדות עם פיניות ולסאגות נורדיות. לעיתים השימוש בגורם המיתי משמש כנרטיב להבהיר את העלילה, האל העתיק מוזכר לשם קידום העלילה או כרמיזה. סופרי ז'אנר הפנטאזיה מחיים מחדש את אלי העבר בסיפוריהם. טולקין נפח חיים חדשים ביצורי אנגליה וסקנדינביה והחזיר מנבכי העבר והזיכרון את האלפים, הגמדים והטרולים. הסדרה הרקולס בונה מסביבה את אגדות יוון מחדש וזינה, גיבורה יוונית חדשה/ישנה, משכתבת את המיתולגיה היוונית/רומית בצלמה ודמותה ואפילו מוצאת זמן לפלוש למיתולוגיה הנוצרית עם ביקורים קצרים גם בסקנדינביה.

בד-בבד עם התפתחות המדע פחתה האמונה של האנשים במיתולוגיות ואפילו בדתות מבוססות ורחבות. המיתולוגיות, בכללם המיתולוגיות המונותיאיסטיות, החלו לקבל צורה רוחנית יותר מבעבר. רבים ממאמיני היהדות רואים בסיפורי התנ"ך כמשלים אלגוריים והנוצרים אינם מאמינים יותר בערפדים (שבמקור הינם אמונות סלביות שהתערו בדת הנוצרית).

לעומת זאת התפתחות המדע ויכולתו להסביר תופעות ואירועים שבעבר נתפסו כקסומים או אלוהיים פיתחה סוג אחר של מיתולוגיה, למיתולוגיה הזו יש חסדים וכוהנים גדולים. תפקיד כוהנים אלו עדיין זהה לכוהני העבר, הם דואגים לבידור, ודרכו מנסים להבהיר את דעתם על המוסר והתרבות האנושית. מראשוני הנביאים היה ז'ול ורן, בתפקידו הוא היה מעין חוזה, אברהם המודיע לעולם כי דת חדשה נוצרה, אחריו באו כוהנים כוולס שהזהיר בפני שינויים גנטיים ב"אי של דר' מורו", אחרים בחנו את ההשפעות המוסריות של בינות מלאכותיות. הגדיל מכולם הינלין שדחק עד הסוף את גבולות המוסר המקובלים.

הומרוס סיפר ליוונים כיצד נפלו חומות טרויה וכיצד הצליחו היוונים לכבוש את העיר, בסיפורו עורבו אלים ותרבויות וגיבור אחד שנע מאי לאי ופגש בתרביות שונות, מפלצות, אויבים וידידים. כאשר גילו האנגלים את מסתורי האוקיינוס כתב ג'ונתן סוויפט את סיפור מסעותיו של גוליבר ש"קיפץ" מאי לאי ובו פגש דמויי אדם ותרבויות שונות ששימשו את ג'ונתן סוויפט להסביר את החברה בה הוא חי ולהציג את תפישתו בנוגע לאידאל שאליו יש לשאוף.

את אודיסאוס וגוליבר ממשיכים במסעותיהם גיבורי העתיד. כיום מיפינו את האוקיינוס ואנו יודעים כי אין בים התיכון סירנות וקיקלופים, את גיבורי המסע החדשים אנו פוגשים בחלל, שם מדלגים בין הכוכבים צוותים של ספינות או משפחה אבודה ומגלים תרבויות וסכנות חדשות. גם האלים לא נפקדים מהאודיסאות העתידניות האלו, ב"מסע בין כוכבים" ק מתגלות לנו ישויות דמויי אלים כמו קיו ואחרים.

החסידים של הדת כבר החלו מתפלגים לזרמים שונים, מסע בין כוכבים נגד מלחמת הכוכבים, היינלין או אסימוב, "הספר הזה טוב יותר", "הביצוע של הסרט כושל", מועדוני מעריצים ואגודות. לצפות ביחד בבכורה של הסרט כבר ממזמן הפך לטקס. לקנות את הספר החדש של זילז'ני שהושלם לאחר מותו יחד אם הוויכוח המתלווה של האם הוא אכן חלק מספרי הדת או שמא להשליך אותו לספרים החיצוניים? עד כדי כך שמעריצי המד"ב החלו לככב גם בתוך ספרי ה"דת" עצמם – מאמיני מסע בין כוכבים מועלים על המוקד בסדרה אחת והירוקים אוסרים על המד"ב בספר אחר.

לפחות מבחינה אחת הוכיחו זאוס, אמון-רע ואודין את אל-מותם, אלי העבר לא זקוקים יותר לכוהנים שינציחו את מעלליהם. את הומרוס ופייטני אירלנד החליפו סופרי המד"ב.

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.