קלינגונים מטיילים בלובי

מאת תם גמליאלי / פאנזין 9

סיקור כנס "מסע בין כוכבים" ענק בלאס וגאס , נוואדה, ארה"ב

קיץ. עיר האורות האמריקאית מתמלאת במיליוני מבקרים.
כל מלון גדול בעיר מתהדר באטרקציה מרכזית – קרקס, פירמידה, כלובי אריות. להילטון יש אטרקציית מסע בין כוכבים: ליד הקזינו נמצא מתחם גדול הבנוי כמו הטיילת של "חלל עמוק 9", ובאמצעה נמצע הבר של קווארק. בטיילת אפשר לקנות כל טוב מזכרות, וקומה מעליה נמצא מוזיאון פריטים מיוחדים.  מגוון חייזרים מסתובבים במלון להנאתם של התיירים. חוויה לחובב.

אני מגיעה למלון ערב לפני, ומוצאת שהוא כבר שוקק טְרקֶרים. הכנס עצמו נערך בשלושת אולמות-הנשפים העצומים של המלון, במשך שלושה ימים. כנסי מס"ב אמריקאים, בניגוד לכנסים בארץ, מתמקדים בעיקר בהבאת אורחים: שחקנים, תסריטאים, מעצבים וכדומה. לכנס הזה מגיעים כשלושים אורחים ידועים.

הקהל מורכב ממעריצים מושבעים, חלקם מחופשֹים, חלקם משוגעים קצת. זוג צעיר תכנן את חתונתו במלון במהלך הכנס, במדי סטארפליט כשרים למהדרין.

יום שישי הוא היום הראשון לכנס. בשעת בוקר אמריקאית (אחת עשרה), באולם האמצעי, כבר נמתח תור ארוך לכרטיסים ולכניסה, המורכב מקצינים בצי, חמישה קלינגונים ובורג אחד. אני בדיוק מסיימת לקנות כרטיס (ראה משבצת), מקבלת צמיד אדום שלא ניתן להוריד, והולכת לבדוק את השטח. על הכניסה שומרת בקנאות גברת חמורת סבר, בודקת בקפידה את הצמידים של כל אחד. הקהל אמנם חסר סבלנות אך שומר על סדר מופתי, שכן אף אחד לא רוצה להתעסק עם הסדרנית. מאוחר יותר אני מגלה שכל הסדרניות הן בעצם מתנדבות, חלקן מלוות את הכנסים האלו ברחבי היבשת מזה שנים.

אני מחכה בנחת מחוץ לתור כמו ישראלית טובה, מבזיקה תמונות מדי פעם, נפעמת עדיין מהגודל של הכל, מנסה לקלוט כמה שיותר בבת אחת. האולם השלישי, אולם הדוכנים, נפתח ראשון ואני נכנסת.

רבותיי, דמיינו לעצמכם בבקשה איצטדיון קטן, מלא בעשרות דוכני מכירה בכל הצבעים ובכל הגדלים – שולחנות רחבים מלאים בכל טוב: פוסטרים, חולצות, צעצועים, משחקים, בובות, קלפים, סיכות, מצעים, תכשיטים, מדים, ספלים וצלחות, דגמים, מגזינים, ספרים, תמונות, ומגוון פריטים חתומים. הסוחרים  הגיעו מכל רחבי היבשת למכור את מרכולתם לכל המרבה במס"ב. בחלקו האחורי של האולם  ישבו עשרות שחקנים נטולי-פרסום שהופיעו בתפקיד "חייזר לא מזוהה" או "עציץ" והגיעו לחתום לכל המעריצים המשועממים באמת. בסך הכל אני מאמינה שהקפתי את המקום כמאתיים פעמים בערך במהלך הכנס, ולא הצלחתי לראות הכל.

התגברתי על ההתרגשות הראשונה וניגשתי לאולם המרכזי. באולם מסודרים כאלפיים כיסאות בשלושה גושים גדולים. האורות כבים ומנהל הכנס עולה לבמה, מספר קצת על הכנס ומכריז על אורחי הכבוד. מרגע זה והלאה, במה זו לא תדע מנוחה. לכל אורח שעולה לבמה לדבר יש בין חצי שעה לשעה לספר קצת על מעלליו בזמן האחרון, ולאחר מכן אנשים מהקהל ניגשים לצידי הבמה ושואלים אותו שאלות. כשתם הזמן, האורח יורד לצידי הבמה או לאולם הדוכנים וחותם למעריצים (בתשלום, כמובן) במשך שעתיים בערך.

ראשונה עלתה לבמה מייג'ל בארט ("לוקסנה טרוי"). "הגברת הראשונה", קוראים לה בתוכניה. הקהל מקשיב לה בהדרת כבוד. אני בינתיים מחפשת את הכיסא שלי בשקט. לשמחתי הרבה, הכיסא הנפלא שלי ממוקם בשורה השביעית מהבמה. אני מתיישבת ליד גברת מבוגרת וחביבה בשם בובי, עימה ניהלתי שיחות נחמדות ברגעים המשעממים. בובי מספרת לי  שהיא הגיעה ממדינה סמוכה, בנסיעה של כמה שעות. עוד היא מספרת ואני מדמיינת לעצמי את בובי חיה במדינת מדבר, בצריף גדול באמצע חווה ענקית של חול, ויוצאת בסופי שבוע לבקר בכנסים.  בהדרגה אני מבינה שהחלום שלי לא כל כך רחוק מהמציאות; עבור האמריקאים כנסים מסוג זה הם אכן בילוי לסופשבוע , וחלקם מגיעים עם כל המשפחה והילדים הקטנים כאילו היה זה הפסטיגל. כמובן שההשקעה שלהם בטיול קטן כזה היא זניחה לעומת זו שלנו, התיירים.

אחרי מייג'ל עולה משפחת הפרנגים של "חלל עמוק 9", בהרכב חסר אמנם, אך במופע מצחיק מאד; מקס גרודנצ'יק ("רום"), ארון אייזנברג ("נוג") וצ'ייס מסטרסון ("ליטה"),  מתלוצצים הרבה על כך שארמין שימרמן ("קווארק") לא יכול היה להגיע בסופו של דבר, ורומזים, בהתאם לדמותו, שזה קשור לכסף… במקומו שולף מקס מאחורי הקלעים דמות קרטון של קווארק שמעוררת שאגות צחוק בקהל. חברי הקבוצה מבצעים ביחד מספר שירים היתוליים ומצחיקים מאד, ולאחר מכן משחזרים סצינות בכיכובם.

אחרי הפסקה קטנה עולה נישל ניקולס ("או'הורה" מהסידרה המקורית) לבמה. ניקולס כבר מבוגרת מאד. היא נרגשת, וניכר בה שהיא נהנית מגלי האהבה הזורמים אליה מכל עבר. אחרי ניקולס עולה טים ראס ("טובוק", וויאג'ר). ראס, כך מתברר, בניגוד מוחלט לדמותו, היה הליצן הכי גדול על הסט של וויאג'ר. הוא מספר לקהל על מתיחות שערך על שאר השחקנים וחברי הצוות. בין השאר מספר על פרק שבו לטובוק יש חלומות רעים, ובמיוחד חלום אחד שבו הוא מגיע אל הגשר ערום.  את הסצינה צריך לצלם משתי זויות – מזוית אחת את טובוק ומהשניה – את המבט הנדהם של הצוות על הגשר. ראס התכונן מראש לסצינה, וביקש מצוות האביזרים שיבנו לו, אמ, פרוסטטה. הוא התסובב על הסט בחלוק, וברגע השיא של הסצינה חשף מה שצריך לחשוף, לתדהמתם הרבה של שאר השחקנים. חמש שניות אחר כך, הם נפלו על הריצפה מרוב צחוק. "אני חושב, " הוא מצחקק, "שהבמאי השתמש בסופו של דבר מתוך הצילום הזה, בכמה השניות האלו כשרואים את התדהמה האמיתית על פניהם של שאר השחקנים".

גם לראס יש קריירה מוסיקלית, והוא שולף את הגיטרה החשמלית שלו ומבצע מספר שירים מהאלבום שלו, ואפילו פילקים שכתב, כמו למשל שיר על וויאג'ר ע"פ נעימת "ספינת האהבה".

יצאתי מהאולם להפוגה קלה. שתיתי משהו ושמתי פעמי בחזרה לעבר האולם המרכזי. בעוד אני מסתובבת, עוברת על פני ברוב הוד והדר, באצילות מופגנת, במעיל שחור ארוך ומתנפנף כאילו בהילוך איטי, ושני מלווים צמודים –  הגברת קלודיה כריסטיאן ("איבנובה", בבילון 5). קצת התפלאתי שהבנים בדרכה לא נופלים לרגליה כשהיא עוברת. כריסטיאן ניגשה לאולם הקטן לפזר חתימותיה ולשבור לבבות, אבל אני הבטחתי לעצמי להציק לה אחר כך, בנחת.

חזרתי לכיסא המופלא שלי. מרינה סירטיס ("דיאנה טרוי", הדור הבא) היא הבאה בתור וגם האחרונה. סירטיס מתגלה כקומיקאית מוכשרת, והיא אחת ההפתעות הגדולות של הכנס. היא קולחת ומדברת הרבה ומהר, והקהל לא מפסיק לצחוק מהסיפורים שלה.  יש לציין שהיא לא נוהגת להופיע הרבה בכנסים. מנהל הכנס מכריז את שמה, והיא מתפרצת לבמה באושר. "מה אתם עושים פה??" היא צועקת על הקהל. "למה אתם לא בקזינו???"

סירטיס נמצאת בקשר טוב עם רוב הצוות. "פטריק מוסר ד"ש", היא אומרת. טרי פארל ("דאקס", ח"ע 9) היא חברה טובה מאד, וגם מייקל דורן ("וורף"). "אני כרגע מחפשת לשדך למייקל מישהי. אז, אם אתם חושבים שאתם מתאימים, בבקשה תשאירו רזומה ותמונה על השולחן פה ליד." הקהל שואג בשמחה. היא עוצרת לרגע לחשוב, ואז ממשיכה: "אבל רק בנות, טוב?"…

סירטיס מספרת הרבה על  הסרט העשירי. בזהירות בזהירות היא מציינת כמה ספויילרים לשמחת הקהל. היא חושבת שהסרט ממש טוב, העלילה טובה ויש אקשן בשפע. "לא כמו הסרט הקודם," היא צוחקת. "ממש לא אהבתי את הסרט [התשיעי]…. הוא היה משעמם ". הקהל מתפלא. "מה קרה לכם? נרדמתי בהקרנת הבכורה." הפעם הקהל צוחק. "אבל אל תגלו למייקל (מייקל פילר, התסריטאי – ת.ג.) , בסדר?", אנשים בקהל צועקים לה שפילר הוא אחד מאורחי הכנס ונמצא במלון. "מה?? הוא פה? בכנס?" שוב היא עוצרת. "או, שיט.".

בסופו של כל ערב נערכת מסיבה בבר של קווארק, ואחריה הופעה. הערב – הופעה של טים ראש ולהקתו. לא אוכל לספר לכם על כך, כי החלטתי לנצל את נפלאות לאס וגאס במקום, והלכתי להופעה של נטלי קול. ולא משנה מה תגידו, טרקרים יקרים, נטלי שרה הרבה יותר טוב מטים.

את יום שבת בבוקר פותחים ג'ורג' טקאי ("סולו") ו-וולטר קוניג ("צ'כוב", וגם "בסטר" בבבילון). שניהם כבר מבוגרים, למודי קרבות וכנסים רבים. אין להם הרבה מה לחדש לקהל. קייט מולגרו ("ג'יינווי", וויאג'ר) עולה על הבמה אחריהם, ויש לה קהל מעריצים עצום ורב. האמריקאים אוהבים את הדמויות של הנשים החזקות, ושל הנשים בכלל. היא מזכירה במעט את הדמות שהיא מגלמת; רצינית, בטוחה בעצמה. מספרת הרבה על המשפחה שלה. תור החתימות שלה כל כך ארוך, שאני לא מצליחה לצלם אפילו חצי ממנו.

רוב תוכנית הכנס ליום זה מוקדשת להקרנות קצרות ולקידום סדרות וסרטים חדשים. בין שחקן לשחקן מוקרנים לקהל פרומואים, קליפים שנוצרו ע"י מעריצים, ופרק פארודיה משעשע ביותר של "פיוצ'רמה". באולמות קטנים מסביב נערכות מכירות פומביות של פרטי אספנים. מדי פעם יש הרצאות שונות או אירועים מיוחדים: אירוע זכרון לדיפורסט קלי, אירוע הקראת שירים של ליאונרד נימוי (באמת!) , או ארוחות בוקר חגיגיות עם השחקנים, שהכנסותיהן מועברות לצדקה.

בצהריים עולה לבמה מנהל הכנס, שמח וטוב לב. "הגיע הזמן להפתעת הכנס!" הוא אומר, ומכריז על הגעתו של אדון ויליאם שאטנר ("קירק"). "ביל התקשר אלי ואמר, "למה יש כנס בוגאס ואני לא מוזמן???" ". שאטנר קופץ לבמה בהתלהבות, לשמחתם של אוהדי הסידרה המקורית. אחריו עולה האדון ליאונרד נימוי ("ספוק"). נימוי הוא ללא ספק שיא הכנס. האולם מלא עד אפס מקום, אנשים עומדים מסביב, במעברים, מאחור, בולעים בשקיקה כל ציוץ היוצא מפיו.

גם עבורי שעה זו הייתה שיא הכנס, אבל לא בגלל נימוי. למעשה, ברגע שהוא התחיל לדבר על אוסף השירים והסיפורים החדש שלו, התייאשתי ופרשתי מן האולם.  עברתי לאולם הדוכנים, שלשמחתי היה ריק כמעט לגמרי: כולם אצל נימוי. נדמה כאילו האולם יצא להפסקת צהריים. היות ואין תור בשום מקום, אני ניגשת להחתים שחקנים. חמישה שחקני "בבילון 5" הגיעו לכנס ברגע האחרון במקום שחקני מס"ב שביטלו: כריסטיאן, ג'רי דויל ("גריבלדי"), ריצ'רד ביגס (דוקטור), פטרישיה טלמן ("ליטה"), וטרייסי סקוגינס ("קפטן לוקלי"). אני מחתימה את כולם ביחד בחצי שעה במקום בחמש שעות, ומספיקה להחליף איתם כמה מילים. סיפרתי לכריסטיאן שאני מישראל. "באמת? " היא שואלת. "שמעתי, של'בבילון' יש הרבה מעריצים בישראל.". אני מספרת לה על אייקון ומזמינה אותה להגיע.  אולי יום אחד.

רוברט דאנקן מקניל  ("פאריס") ורוקסן דוסון ("טורס") מוויאג'ר עולים אחרונים. מספרים קצת על הקריירה החדשה שלהם כבמאים. בסוף הם שולפי שני כובעים ומציעים אותם למכירה פומבית, כאשר הכסף תמורתם יועבר לצדקה. הכובעים נדירים מאד: הם ניתנו רק לחברי הצוות של הסידרה, בעונה האחרונה, והם חתומים ע"י כל השחקנים. דוסון ומקניל מצליחים לקבל כשמונה מאות דולר (!!!) על כל כובע.  בהופעת הערב אחרי המסיבה הם מעלים יחדיו מחזה קצר ("החדר הכחול").

מייקל ווסטמור, המאפר הראשי של מס"ב מאז "הדור הבא", הוא הראשון ביום האחרון. הוא מציג איתו מגוון דגמים של פרצופים של חייזרים, ומסביר עליהם. בעיקר שעשע ההסבר על המסיכות של האנדוריאנים (כחולים עם מחושים) – כיצד השחקנים נדרשים להסתובב עם חיישנים על המצח, כדי שאפשר יהיה להזיז את המחושים בשלט רחוק. מייקל ודניס אוקודה, שני המעצבים האומנותיים, עולים אחריו ומסבירים כיצד עיצבו והרכיבו את הסט, המחשבים, והתפאורה הכללית.

דומיניק קיטינג ("מלקולם",  אנטרפרייז) ואנתוני מונטגומרי ("טרוויס", אנט') עולים. אנטרפרייז כרגע באמצע עונתה השניה, וזהו אחד הכנסים הראשונים שלהם. הם מלאי אנרגיה ומספרים בהתלהבות ומשתוללים על הבמה.

להנאת הקהל הם מספרים סיפורים מצחיקים מאד על האודישנים שלהם, וכיצד הצליחו למתוח את סקוט באקולה ("ארצ'ר") הרציני. המעריצים מצלמים אותם בלי סוף, עד שאנתוני שולף מצלמה חד פעמית ומתחיל לצלם את הקהל. הוא מספר לדומיניק כיצד היה מאוהב באישה הירוקה (הסידרה המקורית) כשהיה קטן, עד שהוא מבחין במעריצה מחופשת בקהל. "דומיניק! דומיניק!!! יש פה אישה ירוקה בקהל!!! וואוו!!" הוא מזמין אותה לבמה, הם עושים פוזות ביחד ודומיניק מצלם.

בחורה אחרת מהקהל מספרת לאנתוני על קשייה כשחקנית, ושואלת אותו על ימיו לפני אנטרפרייז. אנתוני מציע לה לא לוותר – גם לו היה קשה בהתחלה. הוא מספר בשקט על ימים קשים וקרים בלי כסף, על עבודות מזדמנות, והרבה ייאוש. עוד הוא נסחף לדיכאון, ודומיניק מתחיל לשיר בשקט מאחוריו:
“It’s been a long road, getting from there to here…” , והקהל שואג בצחוק.

את הכנס מסיימות כוכבות "חלל עמוק 9". ננה ויזיטור ("קירה") קופצת לבמה בבלונד פלאטינה ובמשקפי שמש להגנה מפני פלאשים. היא פונה ישר לשאלות מהקהל. מעריצה אחת מספרת עד כמה דמותה החזקה של קירה השפיעה על חייה, ואילו מעריץ אחר נותן לה במתנה ספר. ויזיטור מסבירה לקהל שהיא מפוזרת מאד, ומבקשת שנזכיר לה לקחת אותו בסיום. שאר המעריצים מתחקרים אותה בעיקר על חייה האישיים, ילדיה, וגירושיה הטריים מאלכסנדר סידיג ("באשיר"). ויזיטור משתפת פעולה ומשוויצה בבניה בגאווה. לשאלה האם צפוי סרט של ח"ע 9, היא מגיבה בצחוק רועם. היא הייתה רוצה מאד, אמנם, אבל היא כבר לא מאמינה שזה יקרה. כשתם הזמן, ויזיטור פונה לצאת מאחורי הבמה, אך פתאום פורץ הקהל בשאגות רמות ובלתי מובנות. ויזיטור חוזרת לבמה ומחווה לקהל שהיא אינה מבינה. הדיאלוג הסתום נמשך כמה שניות, עד שהצעקות הרבות מתאחדות לקריאה אחת רמה:  " The Book!!! THE BOOK!!!”…  ויזיטור קופצת במקומה באושר, תופסת את הספר, מפריחה נשיקות לקהל ונעלמת.

אחרונה חביבה היא טרי פארל ("דאקס"). גם היא לא נוהגת להגיע הרבה לכנסים. פארל גבוהה מאד, מאד, והיא עוד נועלת נעליים גבוהות. היא שקטה, כמעט ביישנית. עונה לשאלות הקהל, מספרת קצת על הקריירה החדשה. לאחרונה פוטרה מהסיטקום "בקר", אחרי כמה עונות, אבל היא צוחקת: "הסידרה בוטלה מיד אחר כך, מגיע להם!…".

שמונה בערב.
תור החתימות עומד להסתיים. אחרוני המעריצים עומדים בתור לחתימות. השחקנים מחייכים, מחליפים מילה שתיים, לוחצים ידיים. המעריצים קורנים מאושר. אני יושבת באמצע האולם, מסביבי כאלפיים כיסאות כמעט ריקים, ואני מתרגשת קצת. מגלגלת במוחי את החוויה הנהדרת של שלושת הימים האחרונים, ומעיפה מבט אחרון מסביב להיפרד. זה בסדר. אני עוד אחזור.

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.