רבותי ההיסטוריה חוזרת

מאת צפריר גרוסמן / פאנזין 7

"בן אדם, ניסינו כבר הכול – כל סוג של מוסיקה, כל סוג של סמים, אין פלא שהעולם הולך להיגמר."
ימים משונים, 1995.

בשנת 1995, יצא הסרט "ימים משונים", אשר תיאר את היומיים האחרונים של המאה העשרים והפחד מסוף העולם. כולנו חווינו זאת לפני שנתיים וגילינו שכלום לא קרה, לאכזבתם הרבה של אוהדי נוסטרדאמוס.

תחשבו לכם שאתם פותחים היום עיתון ואלו כותרות הבוקר, "הדולר התחזק היום ועומד על חמישה דולרים לשקל ישראלי אחד. נשיא ארצות הברית מבקש הלוואה חד פעמית מישראל של ארבעה מיליון דולר, ראש הממשלה מסכים אך בתמורה לכך שהם יחזירו את השמונה מיליונים הקודמים בעוד כשנה." נשמע מטורף אך מעודד משהו. לעומת זאת, אם הכותרות האלו היו מופיעות. "היום נחגגות חמישים שנה לנצחון הנאצים על בעלות הברית, היטלר מוסר את ברכותיו מבית החולים. ראש ממשלת לונדון פוטר על ידי ממשלת הרייך הגרמני מכיוון שלא הצדיע לתמונת היטלר בפרלמנט." זה נשמע מזעזע ונורא.

אנחנו נמצאים במציאות שמשתנה ללא הרף והחלטה פשוטה אחת יכולה לשנות מהלך היסטוריה שלם. לדוגמא, מה היה קורה אם היטלר היה מחליט לא לתקוף את ברית המועצות? מה היה קורה אם בהחלטה של רגע אחד, לינדון ג'ונסון היה מחליט לא להיכנס לוויטנאם? מה היה קורה אם בן גוריון היה מחליט שההמנון הלאומי יהיה "שיר הפלאפל"? מה היה קורה אילו…. וזה ממשיך הלאה והלאה…החלטות של רגע אחד משפיעות על מהלך היסטוריה שלם. מה היה קורה אם זה באמת היה קורה כך? למדע הבדיוני פתרונים.

בעיה בה נתקל שוק המדע הבדיוני, הפנטסיה והספרות כולה ומתקשר לציטוט שלמעלה, הוא שנראה שבאמת ניסו את הכול: את כל הז'אנרים, הטריקים, ההפתעות, הדמויות שחוזרות מהמתים. כבר קשה לדעת איך לחלק את כל הנושאים. יש מדע בדיוני קלאסי, יש מדע בדיוני מודרני, יש מדע בדיוני שמבוסס על "מסע בין כוכבים", שלא לדבר על כל סוגי הפנטסיה למינם וכיוצא בזה. נראה שנגמרו כל הנושאים לכתיבה ואין כל כך על מה לחדש. בהסתכלות מפוכחת על הפרקים של "וויאג'ר" לדוגמא, נראה שהתוכנית התחילה לחזור על עצמה – ג'ינווי עוד פעם מתבאסת שהיא תקעה את כולם ברביע דלתא והחללית עוד פעם מושמדת וחוזרת תודות לעיוות זמן שבא בזמן. רוב העלילות גם נראה שמועתקות מהסדרות הקודמות. כמו הפרק מחלל עמוק 9, אמנם גאוני אך זהו לא תירוץ, שבו סיסקו פוגש את קירק עם הטריבלים.

לכן, הגיע הפתרון המושלם ביותר המשלב את שני הרעיונות יחד. כאשר אי אפשר להמציא עוד את העתיד, אפשר להמציא מחדש את העבר ועדיפות לעבר שלא נתקלנו בו מעודנו.

בזמן האחרון, יש נטייה, אף מופרזת, לשכתב את העבר. הרי אומרים שאת ההיסטוריה כותבים המנצחים והסופרים מנצלים זאת בחדווה. המאורעות ההיסטוריים שכולנו גדלנו עליהם והפנמנו אותם כאילו חווינו אותם בעצמנו מזועזעים עד היסוד על ידי סופרים אשר רוצים להרוויח ביושר את המיליונים שלהם. רק לאחרונה, נתקלתי בכמה ספרים אשר מנסים להסביר אירועים היסטוריים ולשנות אותם כך שאנחנו עוברים להיסטוריה מקבילה (דבר שאהבו לחזור עליו בחלל עמוק תשע) שבה הכול אפשרי ולא צריך להמציא דמויות.

סופר חביב בשם הארי טרטלדוב מכונה כ-"המסטר של ההיסטוריות החלופיות". בזמן קיומו, הוא הספיק להוציא מספר ספרי מדע בדיוני נחמדים, אבל אז גילה שהרבה יותר קל לכתוב על מה שכבר מכירים. בספרו "כמה מעט נשארו" הוא כותב מה היה קורה אילו הדרום ניצח את הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית. המאורע שלפי טרטלדוב גרם לדרום לנצח את הצפון הוא מעטפה פשוטה שנשכחה בשדה הקרב. במציאותנו, המעטפה נמצאה על ידי כוחות הצפון וכך הם נצחו בקרב. במציאות השניה, חיילים דרומיים מצאו אותה וכך תוכניות המלחמה לא נפלו לידי הצפוניים והדרומיים נצחו בו. מהלך קטן ופשוט שגרם לכל ההיסטוריה להשתנות לגמרי. בספר נוסף שלו – "על כף המאזניים" הוא מספר מה היה קורה אילו במהלך מלחמת העולם השניה, כדור הארץ היה מותקף על ידי חייזרים וכך הנאצים והבריטים היו צריכים לשתף פעולה. ניתן לומר שאלו הן עלילות חדשות, אבל הסדרה האחרונה שלו בשם "אל תוך החושך" מספרת על מלחמת העולם השניה בעולם אחר, שבו הקסם עובד וכך במקום מטוסים יש דרקונים ובמקום טנקים יש חיות גדולות בשם בהמות ושמות המקומות ומיקומם שונה, אבל זאת עדיין מלחמת העולם השניה. ספר נוסף שבו רואים זאת הוא "דארוויניה" של רוברט וילסון. אמנם ספר מצויין, אבל הוא מספר שוב מה היה קורה אילו כל אירופה תוחלף בפתאומיות על ידי מקום אחר ומופלא בשם דארוויניה. שוב פעם, מה היה קורה אילו…

הנושא הנ"ל לא פסח גם על מדף ספרי הפנטסיה. וכאשר אפשר לשכתב את ההיסטוריה, מדוע לא נגזים גם. ספר חדש בשם "מפגש לאור ירח" של שרה הויט מספר סיפור שמאוד מזכיר את הסרט "שייקספיר מאוהב", ובו מופיע ויליאם שייקספיר וכיצד הוא מקבל את ההשראה לכתוב את אחד ממחזותיו. הפעם זה לא "רומיאו ויוליה" אלא "חלום ליל קיץ" והוא פוגש שם את אוברון וטאטיאנה ושאר הפיות. יש כמובן את הספר עטור הפרסים "של וונדה מקינטיר "הירח והשמש" שמספר על סיפור מפלצות בחצרו של המלך לואי הארבעה עשר.

האם זהו סופה של היצירתיות? אפילו מסע בין כוכבים ומלחמת הכוכבים נכנעו לתכתיב זה. במקום לעשות סדרה או סרט חדש אשר מתרחש אפילו שלושים שנה בעתיד, הם החליטו לחזור להתחלה. הרי כל הדמויות ידועות, כל ההיסטוריה כבר נכתבה ונראה שהתסריטאים עדיין מנסים ללמד אותנו היסטוריה, כאילו אנחנו תלמידי אקדמיה זבי חוטם, שכל משאלתנו היה לדעת מה קרה פעם לפני קירק. הרי כולנו יודעים לדוגמא, שאובי ואן לא ימות בסרטים של מלחמת הכוכבים, אחרת מיהו הזקן החביב שפוגשים בסרט הראשון?

נראה שההווה והעתיד כבר לא מעניינים יותר. כנראה שההתעסקות השוטפת של התקשורת בדיווח על אירועים עכשוויים גורם לכאב ראש, בייחוד מאז ה-11 לספטמבר. אנשים מעדיפים להתעסק במה שקרה פעם, כמו התרפקות נוסטלגית על אירועי העבר. לאחר התקופה שבה חשפו את האמת האיומה של האנושות ושל ההיסטוריה המוכרת לנו בספרים כמו "התליינים מרצון של היטלר" ו"חשופים בצריח", נראה שרוצים לחזור אחורה לתקופה בה ההיסטוריה עדיין לא הייתה ידועה כל כך ואף מיסתורית.

למי שהרגיש קצת מרומה בזמן האחרון על כך שהוא לא יכול לבחור שום סיפור חדשני ממדף הספרים החדשים במדע בדיוני, הוא יכול להתנחם בצרת רבים, הרי כולנו מרגישים כך. כשאני מסתכל על הקטלוגים של הוצאות הספרים ואני מחפש את הספרים החדשים שיוצאים, אני לא מגלה דבר חדש. אני מודה, מדי פעם בפעם ישנן יצירות מופת שכיף להתנחם בהן, אך הן מתמעטות כשהשנים חולפות ואסימובים, הינליינים והרברטים חולפים לנו מהעולם בלי יחסי ציבור מתאימים.

מודעות פרסומת

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.