מאת שרת האופל, מיכל טלמור / פאנזין 6

העולם משתנה. אני חשה זאת במים. אני חשה זאת באדמה. אני מריחה זאת באוויר. הרבה ממה שהיה בעבר נשכח כעת, כיוון שבימנו לא חי איש שיכול להמיר את הספר 'שר הטבעות' למסך הכסף בצורה מושלמת (למרות שפיטר ג'קסון, הבמאי/כותב/מפיק של הסרט, עשה עבודה די טובה).
הכל החל בחישולו של הסרט הגדול…

שלוש תפאורות למלכי בני לילית במרומם

עיצוב הסרט, עיצוב התפאורה והסצנות נעשו במאמץ משולב של צוות הפקה מקצועי וותיק (ובו מאלו שיצרו את התפאורה של הסרט "זיכרון גורלי" ועוד) ואמני טולקין מוכרים – אלן לי וג'ון הוו. העיצובים כללו "מיניאטורות" מרובות (חלקן היו בגודל כמה מטרים טובים) וסטים ענקיים ומורכבים, בנוסף לאתרי הצילום המרהיבים בניו-זילנד (וות'רטופ אמיתית, למי שלא ידע). מפעל בהחלט לא קטן והתוצאה הייתה מדהימה ביופייה ודיוקה.

בנוסף לכך האפקטים המיוחדים היו ברובם מרשימים מאוד, כגון יחסי הגבהים בין הדמויות השונות. האפקטים הם מבית היוצר של בארי מ. אוסבורן, שלזכותו נרשמים האפקטים בסרט 'המאטריקס' המהולל.

שבעה סיבוכי עלילה לנסיכי גמדים בטירות אבן צל

אמנם אין אני נותנת משקל רב לדעותיהם של מבקרי קולנוע לגבי סרטים (במיוחד אלו העוסקים בפנטזיה), אך הפעם עלי להסכים עם המבקרים: זו אכן אילוסטרציה מוצלחת של הספר (מהביקורות הפחות סימפטיות נתעלם), ואף מוצלחת מאוד שכן שום פרט מהעלילה המרכזית לא אבד (ועשו עיקופים הגיוניים לקטעים שכן אבדו – ראה קובלנה 1 בהמשך). אפילו מוסיפים לנו פרטים שלא היו ברורים בספר (כשאיסילדור קרא לטבעת שלו 'יקרה שלי', לדוגמא). יחי המעבר לקולנוע!

תשעה שחקנים לבני התמותה, ילדי האדם

רואים שמאמצים הושקעו כאן בבחירת השחקנים ואימונם. אלייג'ה ווד (פרודו), אורלנדו בלום (לגולס) וסר איאן מק'קאלן (גנדלף) הם החביבים עלי. הראשון על ההצגה הנפלאה של הוביט שמגיע מעולם תמים ושלוו למלחמה הבלתי פוסקת על הטבעת, השני על היכולת להציג דמות אלף על-אנושית בצורה משכנעת לחלוטין, והאחרון – גנדלף משעשע אך רציני, ומאוד מאוד בעל עוצמה. מושלם. נקודה.

כהערה- השחקנים אומנו להילחם ע"י בוב אנדרסן (שלזכותו ניתן לרשום את סגנונות הלחימה ב'מלחמת הכוכבים'), ולדבר במבטאים שונים ובאלפית ע"י שני מדריכים דוברי השפה הטולקינאית.

אחת תלונה לשרת האופל על כיסאה האפל, תלונה למשול בם ולאתרם, תלונה למשוך בם ולקשרם
(זה שלוש בשבילכם)

הגענו לחלק מרובה המחלוקות – הביקורת והרשמים. אותם אסכם בכמה נקודות ראשיות :

תלונה 1 (הסטנדרטית): טום בומבדיל- איה אתה? מדוע עשה גלורפינדל ניתוח שינוי מין וצבע את השיער לשחור? לאן נעלמו הלמבס והחבלים האלפיים ומדוע שוב פוספסה ההזדמנות לשמוע את השירים מהספר? (למרות שהמקהלה של הילדים הבריטים ששרה באלפית הייתה חביבה מאוד).

ידוע שדברים אלו היו מוסיפים לאורך הסרט (למרות שלרוב האנשים שדיברתי אתם על הסרט לא היה אכפת לשבת עוד שעתיים בטוב טעם…), אבל אין ביקורת שמכבדת את עצמה שפרטים אלו לא מופיעים בה. הנהנו והתעלמו.

תלונה 2 (המחלוקתית): אנשים שונים שדיברתי איתם אמרו שיחסית לספר שמו דגש חזק מדי על הקרבות בסרט. לזה לא אתכחש. כן אתכחש לחשיבות הדבר לסרט :

א. מה רע באקשן? לפחות זה בטוב טעם פה…

ב. אנו קוראים את הספר, ברובו, דרך עיניו של פרודו, והוא הוביט תמים אחרי הכל, שאינו בקיא בסדרי העולם וקרוב לודאי אינו מבין את גודל המשימה שלקח על עצמו ואת הסכנות בדרך. לדעתי, הקרבות המרובים מדגישים לנו, כצופים יודעי כל (והפעם לא דרך עיני הוביט תמימות) את קנה המידה האמיתי של חשיבות הדברים האלה.

תלונה 3 (הלא תלונתית בעליל): הפתעות מהסרט:

א. העובדה שחלק נכבד מהסצנות היו עיבודים למציאות של תמונות מפורסמות מאוד של הספר מאת לי והוו מלוחות שנה, מפות וכ"ו… והיה נורא כיף כל חמש דקות להגיד "הנה עוד תמונה" לשכניי הסובלניים.

ב. פריט המידע שהבמאי המהולל, ג'קסון, היה אוהד מן השורה של הספר שחיכה כל הזמן לראות המרה מהספר לסרט של מישהו אחר… ואחרי שכל מה שהוא קיבל היה הגרסה המצויירת, ואף אחד אחר לא נגע בזה במקל עד היום הזה, נשבר לו והוא התחיל לעבוד על זה בעצמו. גם אני רוצה.

בממלכת מורדור בה הצל לא נרדם

לסיכום – מי שלא ראה, שיראה מהר. אחרת, זה הפסד שלו. הסרט אינו רק ייצוג טוב מאוד של הספר, הוא גם חוויה קולנועית מדהימה שאין לוותר עליה. שני אגודלים מורמים.