מאת אביאל טוכטרמן / פאנזין 5

 

"…ראיתי רבה אנשים עומדים וצועקים. רעש… אגרופים, שלטים… מאד לא מרוצים. לא היה לי נעים לא להשתתף, אז גם אני צעקתי."
"מראות מסוג זה," אמרה קריינית החדשות החיננית כאשר המצלמה חזרה אליה, "מתרחשים זה היום השלישי ברציפות. נראה כי ביוטק גדשו את סאת הציבור בנושא. שר החינוך פנה היום בנאום נרגש למליאה, בו אמר כי יש לעצור בפני המסע של ביוטק ודומותיה בכיבוש העולם המנטלי, לפני שיהיה מאוחר מדי. נאומו יובא במלואו בחדשות השעה 29 בערוץ 088. ועכשיו לתחזית מזג האוויר…"
<<קטע חדשות, מועד 70-183>>

* * *

מלדיצ'ק הרגיש מנומנם בהשפעת הסם. רופאים בחלוקים אדומים טרחו סביבו, מדברים בשפה לא מובנת. מכשירים צפצפו, מכשירים נהמו ומכשירים טרטרו סביבו עד שלא היה מודע עוד אליהם. מלדיצ'ק נרדם.

שמונה עשרה שעות לאחר מכן, הובל מלדיצ'ק מחדר הניתוח על מיטת בית חולים ניידת, ושוכן בחדר התאוששות תחת השגחת הצוות הרפואי הקפדן, והמחשב המנהל. המנתח האחראי על הניתוח יצא מחייך אל המשפחה שחיכתה בחדר ההמתנה. "הכל יהיה בסדר" הבטיח להם.

שלוש שנים קודם לכן, אובחן מלדיצ'ק כסובל מפיצול אישיות דואלי מובהק. הוא היה אחד מהמקרים המובהקים היחידים שהיו ידועים למדע הפסיכו-אנליזה עד אז. הוא אושפז במחלקה הפסיכיאטרית תחת השגחת המחשב המנטר, אשר ניטר את הפעולות הביו-חשמליות והביו-כימיות של מוחו כל שעות היום, ובהתאם לצורך קבע את המינון הנחוץ של התרופות השונות.

באחד משלבי ההכרה הצלולה שלו, התחנן מלדיצ'ק בפני משפחתו והסגל הרפואי שימצאו לו פתרון, או יניחו לו למות, מכיוון וחייו אלו לא היו אלא תופת בלתי נסבלת. גדולי הרופאים מכל העולמות ישבו וניסו למצוא פתרון. רשת הדיון העולמית הוצפה לפתע בתגובות ובהצעות לפתרון הבעיה. היו שהציעו דיספנסר נייד לתרופות, שיכלול גם את המחשב הדרוש לניטור וחלוקה של התרופות, וגם מקום אחסון לתרופות עצמן.

היו שדגלו בגישה פסיכיאטרית, וטענו שאין מדובר רק בבעיה של איזון כימי, אלא, גם, או בעיקר, בבעיה נפשית הדורשת מעקב נפשי על ידי רופא מטפל. הודעה אחת שהופיעה יום אחד על רשת הדיון, בה מדען חוקר אחד הציע לחבר את המטופל בצורה אלקטרונית-טלפתית לעוד בן אדם שיחלוק עמו את הנטל, וייטפל בו מנטלית מבפנים, זכתה לקיתונות של בוז ומאוחר יותר להתעלמות מוחלטת מעצם קיומה.

מאחר והאמין בצדקת דרכו, ערך המדען לבדו ועל חשבונו הפרטי את הניסויים הדרושים לכך. ייסוריו של מלדיצ'ק נמשכו בעוד החוקרים והמומחים מחפשים תשובה, אך למרות שחלפה כשנה עדיין לא נמצא פתרון הולם לבעיה. יום אחד חזר אותו מדען לרשת הדיון, וברשותו הוכחות לאפשרות הפוטנציאלית האדירה הטמונה בהצעתו הישנה. זו הפעם, המדענים לא מיהרו לפקפק באותו להט נחרץ כמקודם, ואף החלו לשקול בחיוב את רעיונותיו.

ויכוחים סוערים דנו בסוגיות השונות שעסקו במחקר זה – קשר טלפתי, איחוי נפשי, בעיות טכניות, תיאולוגיות, פילוסופיות וסוציולוגיות. כך חלפה לה עוד שנה, עד שהוחלט על ידי רשויות הבריאות כי יש לבצע את הניסוי ולקוות להחלמתו של מלדיצ'ק, שכבר הפך לאייקון בציבור של מאבק בלתי מתפשר כנגד דעות קדומות בלתי מתפשרות.

חברות רבות שיתפו פעולה עם רשויות הבריאות במעין תחרות-מכרז פתוח, שתוצאותיה לא יהיו ידועות אלא בדיעבד. ניסיונות נעשו על חיות מעבדה, אך לא על בני אדם – לחיוב או לשלילה, מלדיצ'ק יהיה הראשון. לקראת תום פיתוח הטכנולוגיה הדרושה, צצו דיונים חדשים ומחודשים, בעיקר מצד תיאולוגים ופסיכו-פילוסופים. דיונים ארוכים ומרים, שעם הזמן התדרדרו אף למעשי אלימות ואיבה כנגד הממסדים הרפואיים, והחברות ששיתפו איתם פעולה. אף על פי כן, ברגע שנמצא מטופל אידיאלי לחלוק עם מלדיצ'ק את אישיותיו, לא היה היסוס, והחלו בהכנות לקראת התהליך המורכב – חיבור שני בני אדם בצורה אלקטרונית לשיתוף אדם מפוצל אישיות עם אדם שאישיותו נמחתה לחלוטין עקב הלם, כך שלכל אחד תהיה אישיות אחת.

* * *

"…דובר מטעם תשלובת ביוטק הכריז היום על הצלחת הטיפול הניסויי בחולה פיצול אישיות. במסיבת עיתונאים שנמשכה שעות אחדות, הסביר הדובר את השיטה שפותחה לצורך העניין. '…כאשר ניסינו לעזור לנער, היה עלינו להמציא שיטה חדשה בְמָקום בו אף שיטה לא עבדה קודם…' הדובר טרח והסביר פרטים טכניים, גולש לעיתים מהרמה המופשטת שנועדה לכלל להסברים טכניים לטכנאים דרגה א', בעודו ממשיך לאחוז בחוזקה את כתפי המטופל הראשון בשיטה החדשה. 'יצרנו שני חיבורים אולטרה-פוזיטרוניים מהרמה השלישית. בניתוח ארוך ומסובך חוברו האחד למטופל הסובל מפיצול אישיות, והשני למטופל הסובל מהלם שגרם לו לדחוק את נפשו אל המְעֶבֶר. שני השתלים חוברו למחשב-מנטר, האחראי לקלוט את המסרים החשמליים מן האחד ולווסת בינהם, כך שכל אחד יקבל נתח נפש למעשה."
<<קטע חדשות, מועד 71-820>>

* * *

…פרררררר-צ'וק!
מי אתה? שמעתי קול מבוהל שואל בראשי. בראשי? איך מישהו מדבר בתוך ראשי? הצילו! זעקתי בלי קול. הצילו! הקול השני זעק גם הוא.
מי אתה? שאלתי, והקול השני, כמו הד אחרי, שאל גם הוא מי אתה?
הד? שאלתי בגיחוך. הד? הוא ענה.
1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 ומיד 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10 בתשובה.
מי אתה? הקול שאל. מי אני? שאלתי. אני? מה? ידעתי שיש לשאלתו תשובה, אך לא הצלחתי להיזכר בה. אני… אני… אני… המילה יצרה מקצב ששבה את מוחי, ואיבד את משמעותו, וכמו קרם עור וגידים וחיים משל עצמו, קונה לעצמו שביתה במוחי, הופך למשהו אחר.

קול שלישי הופיע, אבל הפעם ממקור חיצוני, "מלדיצ'ק, אתה בסדר?". שמעתי את השאלה, ואז מיד שמעתי אותה שוב.
ראיתי אדם במדים אדומים עומד לצד מיטה. ובמיטה שוכב אדם, מחובר למכשירים וצינורות. האדם שבמיטה נראה לי מוכר. התבוננתי בו בעיון, ונחרדתי לגלות שאני מסתכל על עצמי. אבל איך? כי אתה רואה דרכי. הדהדה התשובה בראשי. אני שוכב במיטה מולך. אולי אתה לא זוכר, אבל היית בניתוח ניסיוני לטפל במחלה שלך. אני אתה, באותו מובן בו אתה אתה. הרופאים קיוו שבעזרת פתרון זה אני אקבל את אחת מהאישיויות שלך, ואתה את השניה, אבל נראה שבמקום זאת, שנינו מתחלקים באחת.

* * *

"מים…" קולם הניחר של שני המטופלים לחש בו זמנית. הרופא הראשי קפץ לאחור בתדהמה מאצל מיטתו את מלדיצ'ק. התיאום בין השניים היה גדול מכדי להיות מקרה סתמי.
"מ…מה?" הוא שאל.
"מ-ים…" הם ענו יחדיו בשנית.
הרופא לעלע מספר פעמים ברוקו, ויצא מהחדר בריצה, כמעט מפיל אחות שפסעה במסדרון.

* * *

"אנחנו לא יודעים מה בדיוק השתבש בתהליך," חבורת רופאים ומומחי מחשב ישבו ביחד עם משפחות המטופלים. "כל מה שידוע לנו," הסביר הרופא הבכיר, "הוא שבמקום שלכל אחד מהם תהיה אשיות נפרדת, הם התחברו יחדיו לאשיות אחת, שמקושרת במעין טלפתיה דרך המחשב, והפכו לישות אחת בעלת שני גופים, ולמרות שבהתחלה הם עשו בדיוק את אותו הדבר, יחדיו, ("וזה היה משעשע לראות את אחד מהם עובר דרך הדלת, כשהשני מנסה לעבור דרך הקיר…" לחש אחד המתמחים לרופאה שישבה לידו), נראה שהתבונה שלהם התגברה על ההלם שבשליטה על שני גופים, וכעת, למרות שהם מאוחדים בתבונתם, הם מתנהגים כמו שני אנשים נפרדים."

דממה השתררה בחדר, אותה הפרו מדי פעם קולות נשימה והתייפחויות חרישיות, בזמן שהמשפחות ניסו לעכל את השינוי.

"ברור," חזר הבכיר לדבר, אחרי שנראה כי בני המשפחות התאוששו דיים, "שנרצה להשאיר אותם כאן עוד כמה שבועות לפחות, כדי לעקוב אחרי ההסתגלות שלהם למצב החדש, אך נראה לנו שלא רחוק היום בו יוכלו לחזור לבתיהם."

* * *

חזרתי הביתה כמה שבועות אחרי הניתוח. כולם מטפלים בי באהבה שמהולה בפחד, כאילו אני פסל גביש עדין ומיוחד, אך הדואט בראשי לא הפסיק אפילו בשנתי. אין דרך להסביר את זה לאדם שלא חווה את הדבר. בהיעדר מילה טובה יותר אני רק אכתוב שזה יפיפה.

אני מפורסם. בכל מקום בו אני הולך, אנשים מצביעים עלי, אבל כנראה שאני מפחיד ולא מושא להערצה. זה כאילו אני מסתובב בתוך בועה בלתי נראית, שאף אחד לא נכנס לתוכה. רובם מתבוננים בי, מצביעים עלי. הזמר שבראשי מראה לי שהוא זוכה ליחס דומה. רק מעטים מקבלים אותנו כמו שאנחנו, והם או אנשים נאורים שמתעניינים בטכנולוגיה יותר מבנו, או אנשים מיואשים במצב דומה לזה שבו היינו, או קרובי משפחה של כאלה.

* * *

"…לאחר שניתוח איחוי המוחות פעל בהצלחה בין אמורול מלדיצ'ק לבין איגובו בילמו, הרופאים ואנשי המדע כאחד בודקים יישומים נוספים של הטכניקות אותן פתחו לעזרת שני הצעירים, כדי לרפא מחלות אחרות."
<< קטע חדשות, מועד 71-827>>

* * *

שותפי לזמר המוחות ביקר יום אחד בבית מחסה לאנשים מוגבלים וקשי יום. הם היו כל כך בודדים, כל כך גלמודים. כל אחד לעצמו. כל כך לבד. זעקתו פילחה את גולגולתי כמו קורנס. בו ברגע ידענו שאנחנו צריכים לעזור להם.
בעזרת מוחותנו המתוגברים, למדנו את התהליכים בהם השתמשו עלינו, כדי "לאחות את מוחותנו", כמו שקוראים לזה הרופאים.

לאחר תכנית מוקפדת, פרצנו למעבדות ביוטק, ואיתנו קבוצה של חמישה אלמונים מאותו בית מחסה, תוך מטרה להתחבר יחדיו לשירה פוליפונית.

התזמון שלנו היה מדויק. השומרים לא ידעו מה פגע בהם, ומכיוון והיה זה יום חופש, מדענים וטכנאים מועטים הסתובבו בשטח, וגם עליהם לא היה לנו בעיה להתגבר.

האלמונים נשאו את השומרים והמדענים המעולפים לחדר הניתוח הראשי.

אני ובן קולי פעלנו ראשית לחבר אלינו את אחד הטכנאים, שידענו כי היה חלק מהניסוי המקורי, כדי ללמוד ממנו ככל האפשר. עקב התפתחות הטכנולוגיה מאז הניתוח שבוצע בנו, הניתוח היה פשוט, ולא לקח זמן ממושך. כאשר הוא התאושש, הרגשנו את הבלבול שלו זהה לבלבול שחשנו אנו כשהתעוררנו יחדיו לראשונה. הרגענו אותו, ותוך זמן קצר שרנו בשלושה קולות. הוא נותר לנוח בעודנו מצרפים אלינו את יתר חברי המקהלה. קול אחר קול שמענו אותם מצטרפים, מבולבלים ומבוהלים תחילה, אך נרגעים כעבור זמן קצר.

רק אחד לא נרגע. היה זה אחד מאלו שהיו אלמונים. הוא לא היה מוכן לוותר על זהותו היחידה, הבודדה. הוא צרח באופן נואש, מכסה בצרחותיו המוחיות על קולותינו המרגיעים. הוא צרח בתשעה קולות, ואז נדם. הרגשנו כאילו יד נעלמה קורעת מגופנו נתח. צרחנו בכאבנו המשותף. הכאב חלף, אך הותיר אחריו צלקת עמומה. לא ידענו שזה יהיה כך. שירתנו הנשגבת לא הצליחה למחות את הצלקת, מעולם.

* * *

"…אלמונים התבצרו אתמול במעבדות ביוטק, ולקחו בשבי את כל באי הבניין, עד אשר כוח משטרתי הטיל סגר על הבניין. שלומם של יותר ממאה חטופים עדיין לא ידוע. כעת נעבור אל כתבנו בשטח…"
<<קטע חדשות, מועד 72-361>>

* * *

במשך כל הבוקר התחבאנו בבניין, תופסים כל אדם שנכנס, ומצרפים אותו לשירתנו. העונג של הקול החדש המהוסס, הצובר בטחון אט-אט ולבסוף מצטרף אלינו בקול אחד, זה הדבר שאנשים רגילים לא יחוו לעולם בלי להצטרף לשירה.

* * *

"…בתום מועד האולטימטום שהציבה המושלת, פרצו הכוחות המשטרה המיוחדים לבניין. הם נדהמו לגלות כי הבניין שומם לחלוטין. עדיין אין לבכירים מושג איך ולאן נעלמו החוטפים ומאת חטופיהם."
<<קטע חדשות, מועד 72-362>>

* * *

מלחמה פרצה. היה זה צפוי. הרגילים מאוחדים בבדידות בפחדם מהמאוחים, כפי שקראו לנו. לא הרגנו בהם, איננו כמוהם, אלא צירפנו לשירתנו כל אחד שנפל לידינו. למרות זאת, המאזן היה לרעתנו. על כל רגיל שצורף לשירה, שניים לפחות נגדעו בכאב רב.

בעזרת הידע שתרמו המדענים, הטכנאים והמהנדסים, למדנו לתגבר את עצמנו גופנית – איברים מחוזקים, שריונות גוף, ראיה משופרת, שמיעה משופרת. שרנו בקול אחד, חזק מתמיד, מטרתנו אחת – לשרוד.

לאחר שהתחלנו לתגבר את עצמנו, המאבק התמעט והלך, עד אשר נותר קומץ קטן של "אנשים חופשיים" כפי שכינו את עצמם, אך לאחר תקופה קצרה, נותרנו כישות אחת, לבדנו.

עוד לפני תום ה"קרבות", כפי שהבודדים כינו זאת, לפני שצורפו לשירתנו, כבר החלנו בבדיקת החלל שסביב כוכבנו. צירפנו אלינו את בני המושבות, ואף החלנו לצרף לשורותינו בני גזעים זרים, לומדים מהם כיצד לשפר את עצמנו, כדי לעזור להם להיטיב עם עצמם. השתפרנו עוד ועוד, עם כל טכנולוגיה שספחנו לתוכנו, מתקרבים עוד פסע אל עבר המושלם.

* * *

"אנחנו הבורג. הורידו את מגניכם והיכנעו. אנו נצרף את הייחוד הביולוגי והטכנולוגי שלכם אלינו. תרבותכם תלמד לשרת את צורכנו. התנגדות היא חסרת תועלת…"

---

סיפור זה זכה במקום ראשון בתחרות סיפורי מדע בדיוני משותפת של פורום מד"ב וואלה ופורום מד"ב IOL.