מסע בין כוכבים ממבט של נער ועד למבוגר

מאת תומס גודמן / פאנזין 1

 

כשהייתי בגיל 13, בשנת 1967, הגיעה סדרה חדשה לטלוויזיה האמריקאית: מסע בין כוכבים! כולנו חשבנו שתהיה זו סדרה דומה לכל שאר סדרות המדע הבדיוני של התקופה: Flash Gordon, The Invaders, Lost in Space, או בקיצור: על הפנים…  עד כמה שטעינו!…

כדי להבין את התקופה צריך לזכור כמה אחרות היו שנות ה-60 מההווה, במובנים רבים. הייתה זו תקופה בה לא היו עדיין מחשבים או אינטרנט, טלפונים סלולאריים, מכשירי פקס או וידיאו. מכשירי טלוויזיה היו בד"כ בשחור/לבן ומכשור מודרני היה רק בתחילתו. מבחינה תרבותית הייתה זו תקופת החיפושיות The Beatles, תקופת ההיפים Hippies וה-LSD; מוסיקה ורוק. מנקודת מבט אחרת, היסטורית, טרם נחת אדם על הירח אך בני האדם היו כבר בדרכם לשם עם תנופת מרוץ החלל; מלחמת ויטנאם הצלה על כולנו וכך גם איום הנשק הגרעיני והמלחמה הגרעינית. ארגון גרינפיס Greenpeace עוד לא היה קיים, אך אדם בשם ראלף ניידר הוביל במגמה לדאגה לאיכות הסביבה, ועוד ועוד…

אז מה קורה לנער שמתעניין במדעים, חי בעולם שתיארתי ומעבר לכך, גר במדינת פלורידה, ארה"ב, לא הרחק מקייפ קנאברל בשיא מרוץ החלל, ורואה לפניו פתאום את קפטן כריסטופר פייק בפיקוד על ה-USS Enterprise (ומאוחר יותר קפטן קירק וספוק כמובן), אהבה ממבט ראשון…! ובעצם מדוע? הסדרה מדברת בעד עצמה, אבל בכל זאת…

לעומת עולם "שחור", "אפל", בו לא הייתה תקווה רבה לשרוד עד שנות ה-80 (שלא לדבר על שנות ה-2000), עולם מלא גזענות ופחדים, קיבלנו דרך מרקע הטלוויזיה מנה שבועית של תקווה, במקום להסית את המבט מהבעיות, עלתה לראשונה סדרה שמתמודדת איתן ישירות וטוענת שאולי, רק אולי, נוכל לפתור אותן, שאולי בכל זאת העולם והאנושות יוכלו לעבור את התקופה הקשה הזאת ובני האדם יוכלו ללמוד לחיות יחדיו. ערכים אלו נמצאים לכל אורך הסדרה, בעלילות עצמן ובמבנה ובאלמנטים הפשוטים והבסיסיים ביותר שלה, כיצד?

במסע בין כוכבים תמצאו על הגשר קצינת קשר אפרו-אמריקאית בתקופה של הפלייה קשה כנגד גם נשים וגם שחורים, אלא שכאן היא חלק שגרתי ואינטגרלי של הצוות, ללא כל התייחסות מיוחדת, לרעה או לטובה, ומובן לכולם כי הדבר נורמלי לחלוטין וכך צריך להיות*. כהגאי מוצב קצין מן המזרח הרחוק, כאשר ההפליה כנגדם גם היא הייתה חמורה ביותר**, כקצין ניווט ומאוחר יותר קצין טקטי מוצב רוסי בזמן שיאה של המלחמה הקרה ומרוץ החלל בין האמריקאים לרוסים (בשנות ה-50 נערכו משפטי מקארת'י, משפטי ראווה בהם צדו קומוניסטים הנמצאים בעולם הדמוקרטי של ארה"ב אשר בכוונתם, כמובן, למוטט את המשטר הדמוקרטי ולהרוס את העולם כולו… שחקנים אמריקאים רבים ניצודו במשפטים אלו על לא עוול בכפם ואיבדו את מקום עבודתם הודות למשפטים אלו). מהנדס הספינה הוא סקוטי, ו… טוב, סקוטי תמיד נשאר סקוטי.

במילים אחרות, על סיפון גשר האנטרפרייז מצאו כל מיעוטי החברה, אשר לא זכו לשוויון זכויות חברתי מלא בעולם המציאותי, את אותו שוויון. בעולם של מסע בין כוכבים, היו כולם שווים כבדרך השגרה וללא כל התייחסות מיוחדת. בשנות ה-60 לא היו סדרות טלוויזיה או סרטים שהציגו את אותם מיעוטים בצורה חיובית וכשווי ערך ל-WASP האמריקאי הטהור, מי שכן עשה זאת, עתידו היה להיזרק מן המרקע (אשר נשלט ע"י ה-WASP האמריקאי הטהור…). מדוע לא קרה הדבר לסדרה המיוחדת שלנו?

ג'ין רודנברי, בלקחו את הסיכון שביצירת הסדרה, כאשר בכוונתו להרוויח את לחמו בהצגת כל מה שטוב ונפלא בעולמנו שלנו ובמין האנושי, ומצד שני להראות את כל השלילי שבחברתנו ואת כל הדברים הרבים שיש לתקן ולשפר, כאבן יסוד החליט להראות את כל אנשי כדור הארץ במסע יחדיו וכשווים. את ההפליה, וע"י כך את כל השלילי והדורש תיקון בחברה הציג בעזרת החוצן שבצוות: ספוק Spock. בדרך זו אף מיעוט לא נפגע ("מה, אני כזה?") ולאט לאט, הודות לספוק, מסרים ערכיים הצליחו לבסס את עצמם בקהל, בלי שזה החליף ערוצים. מסרים כמו מי אנחנו ומה אנחנו. קשה לבסס את הדיבור על "מסרים ערכיים" במציאות, כיוון שקשה לתאר את העולם באותה תקופה, אולם, כדוגמא קטנה שתוריד את הכל לארץ: בסדרה המקורית באחד הפרקים, קפטן קירק מנשק את הקצינה השחורה אוהורה (ויש לזכור את הנורמות החברתיות של התקופה). כמעט ביטלו את הסדרה עקב זעמם של אנשים רבים! מי היה מתייחס בימינו לסצינה זו בצורה כה קשה? מסתבר שהמצב השתנה, אך נשאר כפי שהיה. באחד הפרקים של סדרת ההמשך חלל עמוק 9 Deep Space Nine, אחת מאנשי הצוות, סגן ג'אדזיה דאקס, מנשקת את אישתה (סיפור ארוך…). אנשים רבים בקהל הצופים זעמו לראות שתי נשים מתנשקות בדיוק כפי שזעמו בשנות ה-60! מבחינה חברתית-תרבותית, הדרך לפנינו עוד ארוכה ביותר, אבל אנחנו מתקדמים על אותה הדרך. מסע בין כוכבים עודה קיימת וממשיכה מסורת של חינוך, הצגת בעיות חברתיות ופתרונן. הבעיות אשר מציקות לנו כיום, כגון ההומופוביה, הן אלו אשר תופענה במסע בין כוכבים כיום.

עד כה חברה ומוסר, אך בנוסף לכך — טכנולוגיה! יוצרי הסדרה עבדו עם אנשי מדע כיועצים בכדי להפיק סדרת מדע בדיוני שבה הטכנולוגיה הינה יחסית אמינה, שייתכן ותתקיים תוך 50 שנה. הרבה מהטכנולוגיה הנוכחית, (וטכנולוגיה שבדרך) קיימת הודות למסע בין כוכבים. כגון מה אתם שואלים? ובכן, הרי לפניכם רשימה קצרה יחסית: דלתות הזזה אוטומטיות, פלאפונים, תקליטורים, GPS, PADD, מזרקים תת-עוריים חסרי מחט, סוגים שונים של בדים ולבוש ועוד ועוד. ייתכן שסדרה זו היא אחת הסיבות להמשך דרכי במדעים והיותי עמוק במדע עד היום.

היום כמבוגר, מעט מעבר לשנות ה-40 בחיי, עם ידע מעמיק יותר בפיסיקה ובמדעים אחרים, אני רואה הווה שונה מזה של ילדותי, משנות ה-60, שני עשורים, שני דורות, שקשה להשוות ביניהם. לו אדם משנות ה-60 היה מבקר בתקופתנו הוא היה חש כאילו הוא בסרט מדע בדיוני, הכל דומה, אך עם זאת שונה להחריד. כיום קצב ההתפתחות הטכנולוגית כה מהיר עד כי לא ניתן לחשב או לחזות מה יתרחש אפילו בעתיד הקרוב. אני עצמי סקרן לדעת מה יהיה בעולמי, בעולמנו, נאמר בעוד 30 שנה. האם יהיו כבר מנועים המעוותים את המרחבזמן כמו בספינות צי הכוכבים כדוגמת האנטרפרייז ומייצרים קיצורי דרך בחלל? האם המשגר (transporter) יהיה חלק מחיינו ויאפשר מסע מיידי ממקום למקום? מה יהיה מצבנו מבחינה חברתית? האם אני אצליח לתרום חלק קטן לזה? — אני מקווה שכן.

מסע בין כוכבים הגיע לתהילה שלא נראתה כמותה, ואף הפכה למסורת ולתרבות. אף סדרת טלוויזיה לא הגיע להישגיה עד היום. האם יש סיבה לכך? מעבר לכך, האם השאלה הזו מיותרת?

הסדרה גורמת לנו לשאול שאלות על עצמנו ועל הסובב אותנו. היא לפעמים מרגיזה אותנו, לפעמים מאכזבת אותנו, נותנת אוכל למחשבה ונותנת לנו תקווה — ותמיד היא המסע בין הכוכבים. כיוון שהמסע האמיתי לא מתחיל שם למעלה בחלל הרחוק, אלא בתוכנו, בתוך כל אחד ואחד מאיתנו! אלברט איינשטיין פעם אמר: "החשוב הוא לא הידע, אלא הדמיון, מפני שבלי הדמיון לא ניתן ליישם את הידע".


* בשנות ה-60 עדיין הפרידו בין שחורים ללבנים במקומות מסוימים בארה"ב ואפילו אירעו מקרי רצח נוראיים שאנשי דרום ארה"ב 100 שנים קודם לכן היו מתגאים בהם.

 ** יש לזכור כי בזמן מלחמת העולם השניה האמריקאים ריכזו את כל "מלוכסני העיניים" למחנות ריכוז בסגנון נאצי, כאויבים פוטנציאליים של המדינה, במקומות כגון האי אליס (Alice Island) בניו יורק, בתת-תנאים עד תום המלחמה, בעקבות הפצצת "פרל הארבור" ע"י היפנים.


על הכותב

תומס גודמן גר בפלורידה, ארה"ב עד גיל 18, בגיל זה עלה לארץ. הכותב הינו ד"ר לאסטרונומיה פלנטרית ונושא הדוקטורט הינו חקר טבעות פלנטריות. היום הוא מרצה בחוגי נוער באוניברסיטת ת"א ובמכון וייצמן, חוקר טבעות של כוכבי לכת, אחד ממייסדי האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה, בין מארגני כנס סקטור 972 שהתקיים בסוכות 1997 ואחד ממייסדי סטארבייס 972: המועדון הישראלי למעריצי מסע בין כוכבים.

מחשבה אחת על “מסע בין כוכבים ממבט של נער ועד למבוגר

  1. פינגבק: תומאס גודמן, יואב לנדסמן וקיוריאוסיטי | סטארבייס972 | The Last Outpost

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.