מאה שנים לטיסה הראשונה

מאת subatoi

 

ב – 17/12/2003 יציין העולם יום הולדת מיוחד במינו – לפני 100 שנה פתחו שני האחים, עם רעיון מקורי ועקשנות בלתי נלאית, את עידן התעופה והחלל שבו אנו חיים כיום. כחובבי מדע בדיוני חובה עלינו לציין יום זה שהפך את המדע הבדיוני של פעם למציאות של היום וקרב אותנו עוד צעד אחד לקראת העתיד.

במה אנחנו, כחובבי מדע בדיוני, שונים מחובבי מדע בדיוני לפני זמן רב, לדוגמה בתקופתו של ז'ול ורן, לפני כמאה וארבעים שנים?

אחד ההבדלים בינינו לבינם, שאפשר לומר שהוא גם ההבדל בין יוצרי מדע בדיוני כיום ליוצרים בתקופות אחרות, הוא בתקופה שבה אנו חיים. ז'ול ורן אמנם חלם בשנת 1865 על טיסה לירח, אך הוא היה לבדו, פנטזיונר. מדע בדיוני, פשוטו כמשמעו. לעומתו, יוצרי מדע בדיוני כיום (שכמובן אינם מתמקדים רק בטיסות) ואנחנו החובבים, חיים בעידן אחר שבו הכל נראה ממשי יותר, יותר בהישג יד ופחות בדיוני ודמיוני. אנו חיים בעידן שבו קיימים דאונים, מטוסי נוסעים, מטוסי סילון, מטוסי קרב וטילים. האדם שיגר לווינים סביב כדה"א, אנשים לירח, חלליות מחקר בלתי מאוישות לרחבי מערכת השמש, מעבורות חלל המבצעות פעולות מחקר ובניה של תחנת חלל בינלאומית, שגם בה יש בני אדם דרך קבע. לנו, כמעט כל דבר בדיוני נראה אפשרי, כמעט כל דבר מעבר לקיים היום, שקיים בעולם המדע הבדיוני נראה רחוק רק מספר צעדים מהגשמה והתממשות. וכל מה שצוין עד עכשיו, מתחיל בנקודה מסוימת בהיסטוריה, לפני מאה שנה, שבה אנשים שנקראו בודאי "משוגעים", "משועממים" ו"מבזבזים את זמנם על שטויות" לא ויתרו, עשו מה שחלמו עליו, עשו זאת ראשונים והשאר היסטוריה. כיום, במבט לאחור, הם "חלוצים".

ההתחלה

ווילבור ואורוויל רייט (Wright) לא סיימו תיכון, למרות שאהבו ללמוד דברים חדשים. כבר כשהיו בני 22 ו-18 פתחו משרד דפוס, אח"כ עברו למכירת ותיקון אופניים בעירם דייטון שבאוהיו. ב-1896 היה לווילבור רעיון חדש – לעוף. הוא קרא כל מה שיכל על ניסיונות קודמים של אחרים, והפך זאת לתחביב.
ב-1899 האחים בנו את ה"מטוס" הראשון שלהם, שנועד לבדוק כמה רעיונות שלהם בנוגע לשליטה בכוחות, על-ידי הטסתו כעפיפון.
ב- 1900 הם פנו לעבר קיטי הוק שבדרום קרולינה, חוף על האוקינוס האטלנטי, שמספק רוחות מצד אחד, ומצד שני מצע רך לנחיתה. הם ניסו להעיף "עפיפון מאויש" אך מהר מאוד הבינו שהרוח אינה מספיק חזקה כדי להרים אדם.
לאחר ניסיון נוסף ב- 1901, שלא הצליח כל-כך, ווילבור החל לחשוב כי הנתונים עליהם התבסס, מהניסיונות של קודמיו, אינם נכונים. הוא היה ספקן, שכן הוא היה רק חובב אך בכל-זאת, הנתונים לא התאימו למה שראה בניסיונותיו. הוא החליט להפוך מחובב למדען – ובדק מודלים כדי ליצור נתונים משלו. בין השאר, בנו האחים מנהרת רוח שבה בדקו גדלים וכיוונים של כוחות שהופעלו על-ידי הרוח, על משטחים בזוויות שונות.
ב-1902 הם השתמשו בידע הנוסף שצברו לבנות דאון חדש, גדול יותר מכל מה שניסו עד אז. מוטת כנפיו היתה 9.75 מטרים, המכונה המעופפת הגדולה ביותר שנבנתה עד אז. בחודש אוקטובר, ווילבור דאה במשך 26 שניות על פני 189.7 מטר. הם שברו כל שיא שהיה: המכונה הגדולה ביותר, הזמן הארוך ביותר באוויר וזווית הירידה הקטנה ביותר. אבל, כמובן, הם לא הסתפקו בדאיה. הם שוב עזבו את קיטי הוק, עם חלום חדש: טיסה מבוססת על כוח, ממונעת, כלומר לא מבוססת רק על הרוחות.

המטרה: מנוע

האחים חזרו לדייטון והחלו לחפש מנוע. לא היה בנמצא מנוע שהיה בעל עוצמה ומשקל בהתאם לצורכיהם ולכן החליטו לבנות אחד בעצמם. בעזרת אדם בשם צ'רלס טיילור הם הצליחו, ובנו גם מדחף שהיה נחוץ להם.
בספטמבר 1903 חזרו ווילבור ואורוויל לקיטי הוק והחלו בבניית המטוס, הפעם מוטת הכנפיים היתה 12.2 מטר. לאחר כמה ניסויים, שברים ותיקונים (של המנוע וציר המדחף) הם היו מוכנים.
ב-13/12/1903, לאחר הטלת מטבע, זכה ווילבור בניסיון הטיסה הראשון, המנוע והמדחף העלו את המטוס לאוויר כמתוכנן אך הוא מיד צלל למטה וניזוק. הם תיקנו אותו תוך מספר ימים, מאוכזבים, אך עדיין כשחלומם בהישג יד.

הטיסה הראשונה

ב-17/12/1903 ב-10:35 בבוקר, יום שישי קר ומלא רוחות, היו נוכחים רק שבעה אנשים במקום הניסוי, כולל שני האחים רייט. למרות הזמנות שנשלחו לכל תושבי האזור, רק מעטים הגיעו בשל מזג האוויר החורפי של דצמבר, כדי לראות, כך בודאי חשבו, עוד מכונה מעופפת שלא עפה.
אורוויל ניסה ראשון, וכתב אח"כ על ה"טיסה הראשונה":
"מסלול הטיסה היה מאוד לא יציב גם בשל מזג האוויר, וגם בגלל חוסר הניסיון עם המכונה…" מהירות המכונה ביחס לאוויר היתה 13.7 מטר לשניה, ומרחק הטיסה היה שווה למרחק של 164.5 מטר לו נערכה במזג אוויר רגוע. טיסה זו ארכה 12 שניות בלבד, אך בכל זאת היתה הטיסה הראשונה בהיסטוריה שבה מכונה שנשאה אדם הרימה את עצמה, בכוחות עצמה, אל האוויר, המשיכה לטוס ללא ירידה במהירות ולבסוף נחתה במקום גבוה באותה מידה כמו זה שממנו החלה.
בטיסה השניה ניסה ווילבור את מזלו, הוא כתב: "המהירות היתה גבוהה יותר יחסית לאדמה מכיוון שלא היתה רוח. זמן הטיסה היה ארוך בפחות משניה, אך המרחק היה גדול ב-22.8 מטר".
הניסיון האחרון לאותו יום היה של ווילבור שכתב: "המכונה היתה תחת שליטה טובה הרבה יותר…המרחק היה 259.7 מטר, וזמן הטיסה היה 59 שניות". לאחר נחיתה בטוחה, סחף משב רוח פתאומי את המטוס. כנפיו נשברו והמנוע ניזוק, זו היתה הטיסה האחרונה לשנה זו, אך ההישג כבר הושלם.

המאבק להכרה

הראשון ששמע על הישגם של האחים היה אביהם, שקבל מברק באותו ערב וכמובן הגיב בגאווה רבה. למרות שביקשו ממנו שיודיע לעיתונות, הדיווח הראשון פורסם בסופו של דבר רק לאחר יותר משנה והאחים לא זכו בחייהם לתהילה שהגיעה להם כל-כך. לאחר שהסתיים מאבקש לרישום הפטנטים החל המאבק להכרה, אחרי הכל, כך טענו חלק ממתנגדיהם, הם הצליחו כחובבים, תוך שמונה שנים בלבד, לעשות מה שמדענים אחרים ניסו במשך עשורים.
לכל זאת לא תרמה העובדה שבשנת 1904 הם נחלו כשלון כאשר ניסו לטוס עם דגם דומה אך כבד יותר, אך בשל מזג האוויר שלא בדיוק התאים, הם לא הצליחו והעיתונות שהוזמנה לא זכתה לראות הצלחות.

בשנת 1912 נפטר ווילבור, בן 45, ללא שידע שהעולם הכיר בעבודתו בסופו של דבר.
בשנת 1914 תמו תלאות האחים כאשר מכון פרנקלין הכיר בהישגם והיה המוסד המדעי המרכזי הראשון שעשה זאת. כתודה על הכרת המכון בו ובאחיו המנוח, הוריש לו אורוויל את רוב כליו ושרטוטיו כאשר מת  ב-1948. כיום ניתן לראות את הדאון השבור משנת 1903 אשר מוצג במוזיאון הסמית'סוניאן לאוויר וחלל.
ב-1932 הושלמה בהוראת הנשיא קלוין קולידג' אנדרטה בגבעות "קיל דביל" (האזור שבו בוצעו הטיסות) לציון הטיסה הראשונה בהיסטוריה.

הם היו חלוצים. ראשונים בתחומם, אשר הצעידו את האנושות קדימה, פתחו אופקים חדשים לאנשים אחרים שהמשיכו את דרכם בצורה זו או אחרת.
המשיכו את דרכם אנשים שתרמו תרומה אמיתית להתפתחות הטכנולוגית של המין האנושי בתחומי התעופה והחלל: סר צ'רלס לינדברג שחצה לראשונה את האוקינוס האטלנטי במטוס (במטוסו "הרוח של סנט לואיס"), צ'אק ייגר ששבר לראשונה את מחסום מהירות הקול, משגרי ה"ספוטניק" – הלווין הראשון מעשה ידי אדם, יורי גגארין שהיה האדם הראשון שהקיף את כדור הארץ, ניל ארמסטרונג, באז אלדרין ומייקל קולינס, צוות אפולו 11 שנחתה לראשונה על הירח, מעבורת החלל קולומביה, שהיתה כלי הטיס הרב-שימושי הראשון לחלל (אחרי המעבורת "אנטרפרייז" שהיתה ניסויית בלבד) ובין ממשיכי דרכם בחלל, בין מאות אנשים אחרים שהמשיכו בחקר החלל, היה אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הראשון שלנו.
ובעתיד, לפי עולם "מסע בין כוכבים" נציין גם את זפרם קוקרן – ממציא העל-חלל ואת "שושלת" הצוותים של מסע בין כוכבים, שיצאו, מתוקף היותם חלוצים, "לחקור עולמות חדשים ומוזרים, לחפש חיים חדשים ותרבויות חדשות, ללכת באומץ למקום בו לא היה איש קודם". משפט שמתאים בחלקו גם לאחים, ווילבור ואורוויל רייט, שהחלו את הכל לפני מאה שנים. הם הלכו באומץ ובהתמדה, גם אם לא פיזית, למקום, לתחום שאיש לא הגיע אליו, ופתחו בפני האנושות את עידן התעופה והחלל.

לקריאה נוספת:
www.fi.edu/flights/first/intro.html

יומנו של אורוויל:
http://www.aero-web.org/history/wright/wriframe.htm

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.