סיקור על ביקורו של ניל גיימן באייקון 2006 – מאת לי עדן

והנה, אייקון חלף עבר לו, ואיתו גם הביקור שחיכו לו כבר למעלה משנתיים. ניל גיימן עלה על הבמה לקול תשואות ומחיאות כפיים נלהבות מכמות אדירה של מעריצים.
וגם זה חלף, ועכשיו אנחנו מביאים לכם סיקור קצר מאת לי עדן, על התופעה, על המעריצים, וגם על ניל גיימן כבן אדם, עייף למדי ראוי לציין.

"אבל, איש לא ציפה לכמות הבחורות הצעירות שהפצירו בו שיחתום להן על החזה. נערות שמשאת נפשן היא שסופר בריטי בן ארבעים פלוס יגע להן בחזה עם טוש. אחר כך הילדות עוד הצהירו בקול כי הן לא מתכוונות להתקלח, על מנת שהחתימה לא תרד."

אליל רוק בתחפושת של בריטי עייף – לפניכם.

gaimanהזיכרון שנחרט אצלי בקשר לביקור של ניל גיימן במהלך איקון האחרון (06) הוא כמה שהוא נראה עייף. זה, והעובדה שהמראה שלו הזכיר לי לא מעט את גיא מרוז, אבל זה לא קשור. גיימן נראה עייף, הוא גם כנראה היה עייף וזה חבל, כי לכנס כמו איקון צריך אנרגיה והרבה. אבל נתחיל מההתחלה.
השמועות על בואו של גיימן לאיקון מתרוצצות כבר לא מעט זמן, כמה שנים אפילו. הן לא תפסו אותי בהתלהבות, אבל מסתבר שהן השפיעו על הרבה מאוד אנשים אחרים. כבר באירוע הפתיחה היה אפשר להרגיש את ההיסטריה, המוגזמת קמעה, באוויר. אורי אביב אומר "ניל גיימן" והקהל מוחה כפיים בהתלהבות, איתי גרייף אומר "ניל גיימן" והקהל שואג. עולה רוברט ניקולס על הבמה (המפיק של הרפתקאות בקומיקס דיגיטאלי Adventures into Digital Comics), אומר "ניל גיימן" ומקבל יותר מחיאות כפיים מאשר מה שהוא קיבל כשהוא עצמו עלה על הבמה. וניל גיימן, טוב הוא לא צריך אפילו לדבר בשביל שכל האולם יתחיל לצווח, לשרוק ולהתלהב.

התור לאירוע הראשון שלו, שהוסף במפתיע ואפילו לא שמעתי עליו, תפס את רוב הסינמטק. אנשים מתרגשים, שלא יכולים לחכות ולשמוע את אלילם, מאושרים מכך שהם הצליחו להשיג כרטיס, אחרי שהכרטיסים לשאר האירועים שלו אזלו כבר שבועיים לפני הפסטיבל.
לאחר ההרצאה התגובות כבר היו חלוקות. היו את אלו, שיצאו בהרגשה טובה על הרצאה נהדרת, ומצד שני את אלו, שניסו למכור את שאר הכרטיסים שהיו להם לאירועים שלו, כי הוא שעמם אותם והם לא רצו לבוא לעוד אירוע…
למחרת הזדמן לי להיות נוכחת במסיבת העיתונאים איתו, אליה הוא הגיע לאחר שעתיים פלוס של חתימות, כשהוא רצוץ למדי. החתימות עצמן היו יכולות להיות שגרתיות – תור ארוך, דוכן ליד עם דברים שאפשר לקנות על מנת להחתים אותו, אנשים מחכים שעות עם מבט של תקווה בעיניים. אבל, איש, או לפחות אני, לא ציפה לכמות הבחורות הצעירות שביקשו ואפילו הפצירו בו שיחתום להן על החזה. כן, כן, נערות (קטינות כבר אמרנו?) שמשאת נפשן היא שסופר בריטי בן ארבעים פלוס יגע להן בחזה עם טוש, רק כי היד שלו היא זו שמחזיקה את הטוש. אחר כך הילדות עוד הצהירו בקול כי הן לא מתכוונות להתקלח, על מנת שהחתימה לא תרד, מעניין מה חושבים ההורים.

ובחזרה למסיבת העיתונאים. למפגש הגעתי כשאני בתחפושת האנדוריאנית שלי ועודד איתי במדים של וויאג'ר וזכיתי לקבל ממנו את התגובה הראשונה, בצורת מחמאה לי ולתחפושתי, כבר התחלה טובה.
גיימן ציין כי הוא הופיע במסע בין כוכבים. מחקר קצר מראה כי הוא כלל לא הופיע ולא הוזכר בסדרתנו האהובה מכל, אבל אכן קיימת דמות עליו באחד מהספרים שנכתבו על הסדרה – "How Much for Just the Planet?", וזאת למדנו רק מהבלוג שלו. עוד הוא אמר שאפילו יש כוכב על שמו במלחמת הכוכבים. כוכב חולי, כמה מפתיע. חיפוש מעמיק ושיטוט בקרביו של האינטרנט מראה כי לא אלילנו האמיתי, ג'ורג' לוקאס, החליט לקרוא לכוכב על שמו של גיימן, כי אם מפתחי אחד מהמשחקים (הפחות מוצלחים) המבוססים על מלחמת הכוכבים, בשם Star Wars: Rebellion, שקראו לאחד ממאות הכוכבים אצלם במשחק "כוכב גיימן". כנראה שנגמרו להם כל שאר הרעיונות לשמות של כוכבים.

מרבית הראיון במסיבת העיתונאים נסב על נושא הקומיקס שלו ועל עבודה עם יוצרים עליהם לא שמעתי אף פעם, אבל נראה שהתשובות מאוד מרשימת את מביני העניין. הוא דיבר קצת על ניסיונו בתחום הקולנוע, שמסתכם בכך שהוא נותן לאנשים אחרים להתמודד עם הסיפורים שלו ולעשות איתם את המיטב. לשאלה האם הוא ניסה להיכנס לתחום משחקי המחשב, גיימן ענה כי הוא ניסה כמה וכמה פעמים, וכתב סיפור מסגרת ותסריט עבור כמה חברות ששכנעו אותו שכדאי, והכל הלך טוב ויפה עד שכל אחת ואחת מהחברות הנ"ל נסגרה לפני שיצא המשחק. אז הודיע גיימן, כי אם יש חברה למשחקי מחשב שרוצה להיסגר הוא מוכן לעזור, אבל אחרת הוא החליט לוותר על תחום משחקי המחשב. עודד החליט לנסות את מזלו ולתת לו כרטיס ביקור בכל זאת.
בשלב כלשהו בראיון נשאלה השאלה החשובה ביותר, איך הוא אוהב את ישראל עד כה. על כך גיימן ענה כי עבורו ישראל היא שדה תעופה, מונית, מלון, שתי מסעדות, בית קפה ומתחם הכנס. ושהוא דווקא קיווה שיצא לו לראות ולחוות יותר בביקורו בארץ, אבל לצערו אין לו מספיק זמן בביקור הזה. בנקודה זו הוא נראה עוד יותר עייף ממקודם והיה לי מאוד חבל עבורו שהתפספס לו לחוות את ארצנו הקטנטונת.
מסיבת העיתונאים לא נמשכה עוד זמן רב, מכיוון שלגיימן הייתה עוד הרצאה להעביר, מיד לאחר מכן.

בגלל שגם אנחנו הגענו לאולם לאחר מסיבת העיתונאים ושתי דקות לפני שהאירוע עמד להתחיל, כבר לא היה כמעט מקום לשבת. האולם היה מלא לחלוטין באנשים שכנראה הגיעו לפחות חצי שעה לפני בשביל לתפוס מקום.
שמנו פעמינו אל היציע וחיכינו שהאירוע יתחיל.
גיימן עלה הבמה והשאגות והתרועות החלו, הייתה לו כוס קפה ביד, רק מתאים לאחר כל העייפות המתוארת. הוא התחיל את ההרצאה בצורה נונשלנטית, כאילו הוא לא באמת יודע על מה הוא הולך לדבר והמשיך משם לגלול את סיפור חייו והצלחתו, מבחור צעיר שחלם על לעשות הרבה דברים שונים, לאיש בוגר שהגשים את כולם. במהלך ההרצאה התחזקה יותר ויותר ההרגשה כי זו הרצאה מתוסרטת לחלוטין, הבדיחות באמצע, האתנחתאות, הכל. ולצערי הרב, גיימן הוא לא כל כך מוצלח כשזה מגיע לדקלום תסריט, לא משנה עד כמה התסריט הוא על חייו שלו. הסיפור נמשך ונמשך ונמשך ונסב בעיקר על עניני קומיקס ואנשי קומיקס ואומני קומיקס וחברות קומיקס ודמויות קומיקס וקומיקס וקומיקס וקומיקס, וקצת על ספרים, אבל רק קצת וחבל כי אני אישית מכירה את גיימן רק מהספרים שלו ואני בטוחה שלא הייתי היחידה בקהל.
החלק של שאלות הקהל היה הכי מעניין, סוף כל סוף אפשר היה לראות תגובות ותשובות ספונטניות (יחסית) שלו. גיימן התחיל בלהציע שאולי הוא ישאל את הקהל את השאלות וירה את מטר השאלות שהוא רגיל לקבל אל עבר אנשים שונים. וזה, אם לא כל דבר אחר, המחיש עד כמה ההרצאה הזאת has been done before. בתשובה לאחר מהשאלות הוא פצח בסיפור קצרצר על משפחתו, שהיה כל כך משעשע שהשאלה הבאה הייתה "אם בבקשה הוא מוכן לספר לנו עוד סיפור על המשפחה שלו". גיימן הסכים והמשיך לעוד סיפור משעשע ביותר, שהיה אחד הקטעים המעניינים ביותר בהרצאה כולה. לאחר מכן כבר לא היה יותר מדי זמן לעוד שאלות וההרצאה נגמרה.

לשאר האירועים איתו בכנס לא יצא לי להגיע, אבל אם החלק הקצר של שאלות ותשובות בסוף ההרצאה היווה דוגמא, אז מפגש השאלות והתשובות כנראה היה יותר מעניין.
ביום חמישי היה עוד אירוע החתמות שלו, שגרר אחריו כמצופה תור מאוד ארוך. הנהלת הכנס ניסתה לייעל ולפשט את המצב ע"י חלוקת מספרים לתור, דבר, שלצערם של האנשים בתור, לא נוהל בצורה מסודרת וגרם ליותר עוגמת נפש מאשר לארגון נוח ופגם למחכים בתור מהנאת המעמד ומהפגישה האישית הקצרצרה עם גיימן.
וכך עבר ביקורו של גיימן באיקון, לפחות מנקודת מבטי. מפגשים קצת מרדימים מתובלים מדי פעם במשפט מצחיק או מעניין באמת. הרבה יותר מרשימה הייתה תופעת מעריצי גיימן, על צרחותיהם, שאגותיהם, מחיאות הכפיים והחתימה על שדיים של נערות צעירות.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “סיקור על ביקורו של ניל גיימן באייקון 2006 – מאת לי עדן

  1. פינגבק: ניל גיימן בארץ הקודש | המולטי יקום של אלי אשד

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s