"קפטן, ציפור הקרב סוגרת עלינו במהירות! הם מחמשים את נשקיהם ומתכוננים לירות כנגדנו!"
"מהר! תמרוני התחמקות! כל כוח העזר למגנים"
לפתע רעד חזק שוטף את הספינה כולה, מטלטל אותה לתוך מציאות אכזרית. אורות אדומים נדלקים מכל עבר, בעוד ציפור הקרב הקלינגונית מטיחה את ציפורניה באטלנטיס, מזעזעת אותה קשות. על הגשר מבזיקים מספר  קצרים חשמלים, אשר מעיפים את אחד אנשי הצוות ממקומו, מטיחים אותו כנגד הקיר כאשר כל פרצופו חרוך.
"קפטן! פגיעה ישירה בצימודי הכוח לנשקים! מערכות הנשק שלנו מושבתות!"

משחקי התפקידים משוחקים כבר שנים על ידי שחקנים מכל רחבי העולם. אם יש משחק בעולם של באפי ובעולם של טרי פראצ'ט, זה רק הגיוני שיהיה משחק בעולם של מסע בין כוכבים.
אנו מגישים לכם את המאמר של יואב גבע, משחקי תפקידים במס"ב: מיומנו של שחקן.

"קפטן, ציפור הקרב סוגרת עלינו במהירות! הם מחמשים את נשקיהם ומתכוננים לירות כנגדנו!"
"מהר! תמרוני התחמקות! כל כוח העזר למגנים"
לפתע רעד חזק שוטף את הספינה כולה, מטלטל אותה לתוך מציאות אכזרית. אורות אדומים נדלקים מכל עבר, בעוד ציפור הקרב הקלינגונית מטיחה את ציפורניה באטלנטיס, מזעזעת אותה קשות. על הגשר מבזיקים מספר  קצרים חשמלים, אשר מעיפים את אחד אנשי הצוות ממקומו, מטיחים אותו כנגד הקיר כאשר כל פרצופו חרוך.
"קפטן! פגיעה ישירה בצימודי הכוח לנשקים! מערכות הנשק שלנו מושבתות!"

הרגשתי את הזיעה הקרה על מצחי בעודי עוקב אחר מהלך המשחק. השורות התחלפו להן במהירות מדהימה, בעוד כל שחקן מוסיף פרטים נוספים לעלילה… קצינת המדע מתקתקת במהירות בתחנת העבודה שלה, מנסה להחזיר את החיישנים בחזרה לפעילות, בעוד הצ"יף מחדר המנועים נאבק עם כשל במוליכי הכוח הראשיים. לנגד עיניי מצטיירת סצנת הקרב מהסרט "דורות", ומוזיקת הקרב ממלאת את אזני.

פיצוץ נוסף מזעזע את הגשר הראשי, והקפטן מאבד את שיווי משקלו בעוד צינורות האוורור סביבנו מתבקעים להם ואוויר פורץ לו החוצה מבעד לפרצים בסילונים חזקים. "הגה, חזק ימינה!" פוקד הקברניט בעוד ניצוצות עפים להם מכל עבר. "כל התחנות, המשך אש!" צווח הקצין הראשון, וקצין הביטחון מכה בכוח את לחצן הירי והספינה יורקת אש מכל נקודה אפשרית. אני מתעשת ונזכר שדמותי היא בעצם ההגאי של הספינה! חייבים להפנות את הספינה חזק לימין, ע"מ להוציא מטווח הנשקים את החרטום, שגם ככה ספג מספר פגיעות קשות… אנחנו חייבים לצאת מפה! אני במהירות מקליד את שורותיי, ומבעיר בכל הכוח את המדחפים השמאליים ומנתק במיידית את המייצבים הימניים והאחוריים… התגובה לא מאחרת לבוא ומורגשת בגשר מיידית, כולם מאבדים לרגע את שיווי משקלם בעוד הספינה מבצעת פנייה חדה לימין בעוד מספר אנשים נופלים בשל הכוח האדיר שמאיים לקרוע את הספינה לגזרים, תנופת המנועים הנה חזקה ביותר.

התפוצצות נוספת מרעידה את הספינה, ציפור הקרב לא מוותרת ומופיעה לפתע מאחורי זנבנו. היא יורה שוב ושוב, אך המגנים האחוריים לבינתיים סופגים את הכל. אבל היא עושה טעות שלא תסולא בפז – ומתייצבת בעצם ישירות מול צינור הטורפדו האחורי שלנו!

"מיסטר צ"ארלס," קורא הקברניט, "סטאטוס צינור הטורפדות האחורי שלנו?"
"תקין ומוכן לשימוש!" עונה צ"ארלס מאחורי בקרת הנשקים, מפויח ומזיע כולו.
"ובכן, אני מציע שתרוקן אותו, הוא נשמע לי טעון מדי אפילו!"
"בשימחה, קפטן!" עונה קצין הביטחון האימתני עם חיוך רחב ומרושע, ומשחרר זרם של ניצוצות כתומים זוהרים הנעים במהירות עצומה לעבר ציפור הקרב. חצי תריסר הטורפדות פוגעות בציפור הקרב בעוצמה, מזעזעים אותה לכל עבר. מספר פיצוצים קטנים שוטפים את הכנף השמאלית שלה, מרטשים אותה מבפנים כלפי חוץ. לפתע היא מאבדת מהירות, ואנו צוברים פער עליהם.

"פגיעה ישירה בספינת האויב, הם איבדו את כל החלק השמאלי שלהם: נשקים, מנועים, מגנים, הכל!"
חיוך עולה על פני בעודי סופק ידיים. הם שלנו עכשיו, לוחשת דמותי בשקט מאחורי הבקרים שלה. כנראה שאני לא היחיד שחושב כך, והפקודה לא מאחרת לבוא מאחורי, וקול סמכותי קורא: "הגה, חרטום אל האויב, בואו נגמור עם זה…"

איך הגעתי לזה בכלל…

מאז ביום בו ראיתי את האנטרפרייז די חולפת על פני מסכי בשיא הדרה, הרגשתי את הניצוצות האלו באוויר, את ההתרגשות, אני זוכר הבטתי מהופנט על המסך בעודי מדמיין את עצמי אי שם על סיפונה… התמונה השתנתה, ויכולתי לראות קפטן פיקארד מתהלך לו ברחבי חדר המנועים ודמיינתי לעצמי את ההרגשה להתהלך על סיפון ספינת חלל ענקית שכזאת, להתבונן בכוכבים ובערפיליות המרוחקות מבעד לחלון הספינה ולהרגיש את המנועים מתעוררים לחיים בעוד הספינה מזנקת לה לעל-חלל… אבל יותר מכל רציתי לעמוד שם, בגשר הפיקוד הזה, עונד את דרגת הקברניט, ומורה להגה – "Engage…"

עם משחקי התפקידים לעומת זאת נפגשתי בגיל קצת מאוחר יותר, אולי עשר או אחת-עשרה, בחנות צעצועים קטנה בנאות-רחל. הייתה זאת ערכת השחקן השלמה, עם חוקים והכל, איך לרטש דרקונים ולצבור את תהילתך במסעותייך ברחבי היבשת.

עם השנים הלך התחביב והתפתח, הבסנו כנופיות מרושעות והצלנו עלמות חן, אך בסוף כל יום הייתי עדיין מתבונן לכוכבים, ומפזם לעצמי את מוזיקת הפתיחה של הסדרה, וקורא חרש- "חלל, הגבול הלא נודע…"

היה זה בשלהי כיתה י", אני זוכר את עצמי מחפש באינטרנט בבית ספרי מעט חומר על מסע בין כוכבים. כותרת מעניינת נשאה את השם: "USS Fearless – A star trek based simulation".
בתומי חשבתי שיהיה זה עוד קישור לאתר של חובבי הסדרה אשר החליטו לספר את סיפורה של ספינה נוספת בעולם מסע בין כוכבים – מאין ספר וירטואלי שכזה. מסתבר שציפתה לי הפתעה לא קטנה – אמנם באתר הופיעה ברוב הוד והדר ספינת חלל משונת-מראה אשר אכן נשאה את השם Fearless, אך מאחורי התמונה לא סיפרו בוני האתר את סיפורה – ובכן לא בדיוק – הם יצרו אותו!
באמצעות שרת אימייל, כך למדתי בהמשך, ובעזרת תושייה והרבה כשרון כתיבה גוללו ה"יוצרים", או יותר נכון השחקנים את סיפורן של דמויותיהן ברחבי הספינה והמושבה עליה הגנו, בעוד קפטן להב מכוון ברוב אומץ את העלילה לכיוון הרצוי.

כמובן שהעמקתי ללמוד אודות אותו משחק משונה וקישור גלוי הוביל אותי לאתר בית של אגודת משחקים שכאלו. זה לא משהו מקומי – הבנתי לעצמי – זה ז"אנר שלם המסתתר מתחת לדפי האינטרנט – עולמות שלמים ממתינים לנועזים שבננו לגלות – כל מה שהייתי צריך זה כשרון כתיבה, מעט זמן פנוי והרבה אהבה לסדרה…

במשך החודשים הבאים למדתי את החוקים הבסיסים לכתיבת "פוסט" (סיפור קצר המסופר בגוף שלישי המתאר את פועלה של דמותך בעצם) מוצלח וכן קיבלתי תפקיד – אמנם קטן – אבל מעניין לא פחות תחת פיקודו של קפטן להב – קצין המבצעים האסטרטגיים (ואני אפילו לא ידעתי מה זה…)

שבועות שהייתי כותב פוסטים על גבי פוסטים, מוביל בתושייה את סג"מ ברק כהן נגד המאפיה האורנית. הייתי לפעמיים פשוט יושב ומדמיין את דמותי רודפת אחרי מבוקשים אורניים, מנהלת דיון עם הקברניט או אפילו מבלה זמן איכות עם לוי, בנו של ברק (כן, לדמותי הייתה בן!).
חלום שהתגשם… ובכן – כמעט.

ההיסטוריה משם הייתה קצרה יחסית – הצטרפתי למשחקים נוספים, גילמתי דמויות מעניינות לא פחות, ואפילו גיליתי את המשחקים מבוססי הצ"אט…

אני והמשחקים כיום…

לא הרבה. לא הרבה נשאר מכך. הז"אנר, כלל, נמצא כיום בגסיסה, הולך ודועך. מי רוצה עוד לכתוב סיפורים מיגעים ולבזבז את זמנו הפנוי ביצירת פוסטים כאשר הוא יכול לנהל קרבות מרתקים לא פחות במדמי הקרבות השונים של מסע בין כוכבים כגון "אקדמית צי-הכוכבים" או "מפקד הגשר"?
מי עוד מעוניין לחפש שעות אחרי שחקנים רציניים נוספים כאשר ניתן לקיים כיום משחקי רשת שונים במשחקים הללו?

מי שנשאר הדוק לז"אנר הם אותם שחקנים ותיקים אשר החלו את דרכם עוד בימים בו מסעות הגובלינים היו משחק להיט וחתולי הרעם שודרו באופן קבוע בערוץ שש…

הובלתי משחק. פיקדתי כברק כהן – אבל הפעם כקברניט, על היו.אס.אס ריקון, ויחד עם צוותי פתרנו את תעלומת כוכב נטוש וגביש הקריסטל, מנענו פלישה נוספת של הדומיניון ושיחקנו משחקי מלחמה נגד ספינות מדומות. זמני בכיסא הפיקוד היה קצר יחסית בשל גיוסי לצה"ל… בצער רב נפרדתי מצוותי המסור, מאותם חברים שעמם העברתי שישה חודשים של הרפתקאות וחוויות ברחבי הגלקסיה, מאותה ספינה ותיקה אשר ממשיכה להתקיים בליבי, ופיניתי את מקומי לסגני, שמונה לתפקיד הקברניט, ובעצם לשליט המשחק עצמו. המשכתי לעקוב אחריהם במשך זמן מה לאחר פרישתי ושמחתי לראות שהריקון עדיין זוכרת אותי, ושומרת לי פינה חמה בקרביה.
מה עלה בגורלה כיום? היא ידעה מפלות ועליות, קברניטים התחלפו, אבל משום מה היא עדיין מתעקשת להמשיך – כמו המוטו שלה – "אף על פי כן, ולמרות הכל…"

אני נוצר את המוטו הזה בליבי, ומקווה שעוד יבוא היום ואזכה לשבת שוב על כיסא הקברניט ובחיוך ערמומי לומר להגאי הראשי שלי – "בוא נראה מה מתחבא לו שם, בגבול האין סופי…"