ביקורות על "סטאר טרק: נמסיס" – מאת דובי זולטי ואורי אביב

מאז צאתו לאקרנים "סטאר טרק: נמסיס" קיבל ביקורות, בוא נגיד, לא מחמיאות במיוחד. לאחרונה הגיע הסרט ב- DVD לספריות הוידאו, מה שמאפשר להמונים לראות אותו, ולא באיכות הורדה מהרשת.
לכבוד כך, פתחנו באתר חלק שלם המוקדש לביקורות על הסרט נמסיס, ואפשר למצוא בו בינתיים את ביקורותיהם של אורי אביב ודובי זולטי.
אזהרה – הביקורות מכילות ספויילרים לא מבוטלים.

נשמח לקבל תגובות על הביקורות, ולפרסם גם ביקורות שלכם. אפשר לשלוח ביקורות לכתובת הזאת.

מי אמר סרט רע, מי? – נמסיס – מאת דובי זולטי

כן, אז גם אני ראיתי את נמסיס. יכולתי להוריד את הסרט יומיים אחרי שיצא בארה"ב וחיכיתי. יכולתי להוריד אותו באיכות טובה יותר אחרי שפראמאונט החליטו לא לשחרר את הסרט בישראל (טפוי פראמאונט) וחיכיתי. נזהרתי לא לקלקל לעצמי את הסרט ע"י הימנעות מכמעט כל ביקורת על הסרט. חיכיתי חיכיתי, ציפיתי ציפיתי, ובסופו של דבר הלכתי לבלוקבאסטר, שכרתי את ה- DVD, דחפתי אותו במערכת קולנוע ביתי מדוגמת, פתחתי שקית של צ'יפס, העברתי את הווליום של הרסיבר כמעט למקסימום (ואם לא הייתי חושש לשלמות הקירות והחלונות בדירה הייתי שם אותו על מקסימום), השתרעתי על הספה ולחצתי על הפליי.

אז זהו, זה לא שלא שמעתי אף ביקורת על הסרט… היה קשה מאוד להימנע מלהיתקל בכאלה שאומרים שזהו סרט הטרק הגרוע ביותר, וכאלו שאומרים שהשד לא כל כך גרוע, מה שכן, נמנעתי מספויילרים לעלילה, וטוב שכך. מכאן – אם לא ראיתם את הסרט עדיין, תפסיקו לקרוא. החזקתם מעמד עד עכשיו בלי ספויילרים לעלילה, תהיו חזקים.
כשמוציאים סרט סטאר טרק, יודעים פחות או יותר מי יגיע… יגיעו החובבים של הסדרה, שלא משנה אם תשים פוטג' של פטריק סטיוארט מחליף גרביים ותקרא לו Star Trek: The Search for the lost sock, הם יגיעו. אם אין משהו יותר טוב לעשות, יגיעו גם חובבי מד"ב אחרים שצריכים את המנה השבועית שלהם, למרות שכנראה הם יגיבו פחות טוב לסרט, ויגיעו גם אנשים "רגילים" כאלה שלא רואים סטאר טרק, אבל שמעו שיש חלליות ואקשן ופיצוצים… בעיני? אני חושב שסרט טרק צריך להיות מכוון קודם כל לטרקרים. "נמסיס" נפל בקופות, לא בגלל שזה סרט גרוע, תסריט גרוע או משחק גרוע – הוא נפל בגלל זמן גרוע. ארבעה ימים לפני "שני הצריחים". אנשים העדיפו לראות את יצירתו של טולקין נשחטת על המסך הגדול, איפה שברור שהמפלצות הן הרעות והאנשים הם הטובים, מאשר להבין מה זה הדבר הזה עם המצח המעוות ולמה לכל הרוחות הוא בצד של הטובים.
העלילה, כפי שוודאי כל מי שקורא את זה יודע, מספרת על הרשע התורן, שינזאן, שנוצר במזימה של השלטון הרומולני להשתלט על הפרדציה. השיטה חדשה – שינזאן הוא בעצם שיבוט של פיקארד, ובבוא הזמן, מכיוון שכולנו יודעים שפיקארד מלך, הוא יהפוך להיות ראש הפרדציה, ואז סוכנים רומולנים יחליפו את שינזאן בפיקארד, והלאה עם הפדרציה. רק אממה, השלטון הרומולני התחלף וקיבל רגליים קרות, ושינזאן נזרק לכוכב כלא שכן, רמוס, שם הוא מגודל על ידם והופך להיות מנהיגם. הסרט מתחיל בויכוח בסנאט הרומולני, בין אנשי סנאט לאנשי הצבא על שיתוף הפעולה בין רמוס ורומולוס על מנת להשמיד את האימפריה. אחרי שהסנאט מסרב, דואגים החבר'ה של הצבא להשמיד את הסנאט והדרך נפתחת לסרט.
… במקום אחר לחלוטין באותו זמן נישאים להם רייקר וטרוי, בטקס גם יושב, אחר כבוד גם מיודעינו, ווסלי "אני הילד הכי חכם שאי פעם נולד, ועכשיו אני מטייל במימדים אחרים ויכול לעצור את הזמן עם צעקה אחת" קראשר,  ובדרך לטקס בביתא-זד, הם קולטים, כמה מפתיע, אותות מוזרים, שמביאים אותם לכוכב ליד השטח הנייטראלי, שם הם מגלים יד, ועוד יד, ואז רגל וגוף ולבסוף ראש של… כן, ניחשתם, שוב כפיל דאטה… כנראה שיש לחבר'ה שם על האנטרפרייז זכרון לא משהו, והם בכל זאת מרכיבים את הרובוט המפורק, שעונה לשם B4 – כביכול מין אב טיפוס כזה של דאטה. האנטרפרייז אז נקראת לדגל שוב, ע"י אדמירל (!!!!) ג'יינווי (נו טוב, מה אתם רוצים, צריך לתת לה משהו כדי שלא תוכל לפקד על ספינה שוב) ללכת ולדבר פוליטיקה ברומולוס. פיקארד מגיע, פוגש את השיבוט שלו, מגלה את המזימה שלו להשמיד את כדור הארץ (שוב מקוריות) נלחם, נלחם עוד קצת, ומנצח במחיר כבד –  (אזהרה – מייג'ור ספויילר עכשיו) – דאטה מקריב את עצמו על מנת להציל את כל חבריו ממוות בטוח. הסרט מסתיים בטקס אזכרה צנוע לדאטה, ועוד כמה מילים שפיקארד מחליף עם אב הטיפוס שהם מצאו בתחילת הסרט, כמעט כל הצוות המקורי מתפזר למקומות אחרים, והסרט נגמר עם חיוך של פיקארד…
הסרט לא רע. הוא לא רע בכלל. הוא לא רע לטרקרים שמחפשים את האנקדוטות הקטנות שלא מעניינות אף אחד חוץ מהם, הוא לא רע לחובבי מדע בדיוני כללי שמקבלים סרט טרק לא עמוס בפרטים טכניים קטנים, והוא לא רע לאנשים שלא ראו טרק מימיהם, כי האמת לא חייבים להכיר מראש את הדמויות – הסצנות הראשונות של הסרט עושות את זה מספיק טוב.
מה שכן, הסרט נראה כאילו הוא הומאג' לסרטים אחרים. יש דמיון מבהיל בקווי העלילה בין הסרט הזה ל"סטאר טרק 2: נקמתו של קאהן", כולל קטעים שלמים שנראה כאילו העתיקו אותם מהסרט הזה. יש כפילות מזעזעת בסצנת הקרבות במסדרונות האנטרפרייז עם מלחמת הכוכבים, שלושה או חמישה קציני סטארפליט הולכים במסדרון לכיוון אחד, שלושה או חמישה חבר'ה רעים מגיעים מולם וכל אחד מסתתר מאחורי הפינות העגולות של המסדרון, ויורים כדורים אחד על השני. מה קרה לקרני הפייזר מהסדרה, רק אללה יודע, אבל את הדמיון למלחמת הכוכבים אי אפשר לבטל, רק שהנסיכה ליאה נראית קצת יותר טוב מוורף.
אבל למרות כל זה, ועוד "השראות" כאלה ואחרות שקיבל הבמאי, הסרט לא רע בכלל, ובטח ובטח שלא הזוועתון שעשו ממנו. הסרט מצליח, ובאופן מצויין לשלב בין התפתחות עלילת הטרק שבו לבין האקשן שהוא מציג. הסרט השביעי בסדרה "דורות", למשל הוא סרט רק בשביל טרקרים – לאדם שלא מכיר סטאר טרק הסרט לא יגיד כלום. זהו סרט עלילתי שבא להעביר את השרביט מדור המייסדים לדור הבא, ובד בבד להוסיף קצת מידע שהיה חסר לטרקרים המשועממים – למשל מה קרה לאנטרפרייז B, ועוד קצת רקע על גיינן ובני עמה. הסרט השמיני בסדרה,  First Contact, לעומתו הוא סרט עם ערך טרקרי נמוך, כמעט אפסי. מה כן, יש בו סצינות קרב, וקטעים בהם פאטריק סטיוארט מוכיח שהוא מכיר את מובי דיק. זהו סרט שיש בו יותר אפיל לקהל הלא-טרקרי, ולא בכדי הוא הצליח יפה בקופות. בנמסיס יש גם וגם. יש התפתחויות עלילתיות שהן טרקריות לחלוטין – ביניהם אפשר למנות את הבאים: דאטה מת, רייקר וטרוי מתחתנים, סגל האנטרפרייז הולך כל איש בדרכו, רייקר הופך לקפטן וכד'. ויש קטעי אקשן, שמזכירים מאוד את הסצנה הסופית ממסע-בין-כוכבים 2, בוא הרעים נלחמים נגד הטובים באיזו ערפילית עד הסוף המר.
קולנועית, הסרט הוא טוב. הצילום מהוקצע, יציב ואסטטי. העריכה קצבית ומתואמת באופן טוב עם קצב הסרט. פס הקול מוסיף בדיוק את האווירה הנדרשת בסצנות מסויימות, ותרשו לי להמליץ על סאב וופר ורמקול סנטר טוב בזמן שרואים את הסרט,  שישמיע לכם את קולות הרקע של החללית בצורה מושלמת. אין מה להגיד על המשחק, מלבד החריג אליו אתייחס עוד מעט. אין אדם שחושב שפאטריק סטיוראט לא יודע לשחק, או שחושב שמרינה סירטיס כן יודעת לשחק – אין הפתעות לשום כיוון.
לאחר שראיתי את הסרט, קראתי מספר ביקורות, שהלינו על דמותו השבלונית משהו של הרשע בסיפור, שינזאן. אני לא יודע כמה אני מסכים. סטאר טרק לא הצטיינה אף פעם בגוונים של אפור. היו טובים, והיו רעים וזהו (כן, אני יודע שיש כמה דוגמאות למשהו באמצע, אבל הם זניחים בכמותם). רע צריך להראות רע, הוא צריך להישמע רע, והוא צריך להתנהג רע. כך יודעים שרע הוא רע. (כמו המשפט הזה שהוא רע). הצופה לא חושש שבמהלך הסרט שינזאן יחליף פתאום את עורו (את זה כבר היה לנו ב"מרד") וישנה את דעתו ויהפוך להיות טוב, ועל זה נאמר בסדרת המופת "משפחת סימפסון", כאשר הומר רואה תוכנית טלוויזיה הוא אומר למארג': "אבל מארג', תקשיבי למוזיקה, הוא חייב להיות רע".
בצד של החדשות הרעות, לא נראה כאילו הולכים להיות סרטי המשך לדור הבא, או למסע בין כוכבים בכלל, בזמן הקרוב. הכישלון הקופתי של נמסיס כנראה יגרום לפרמאונט לחשוב כמה פעמים לפני שיוציאו סרט טרק נוסף. בצד של החדשות הטובות, הוא שיש מספיק גלגלי הצלה בעלילה כך שדאטה יוכל לחזור, משהו בסגנון של Star Trek XI: The Search For Data. ואז, אם ירצה השם, נגיע לסרט המיוחל Star Trek XII: So Very Tired.
לא ברור לי לאן פניה של מסע בין כוכבים. הסדרה "אנטרפרייז" צברה לה חובבים ושונאים רבים, ונתוני הרייטינג, כך אני שומע, לא מעודדים במיוחד. אבל 35 שנות "מסע בין כוכבים" לא ימחקו בגלל כישלון קופתי של סרט אחד, ותמיד יהיו לנו את הפרקים לחזור אליהם, וזכרונות להתרפק עליהם, כמו טרוי מתה ב- All Good Things…

 


A Generation`s Final Journey, Begins – נמסיס – מאת אורי אביב

 

מסע בין כוכבים: נמסיס.
סרט על רעות, על אחוות קרב, על ידידות, על משפחה.
סרט של המעריצים, by the fans, for the fans, to the fans.
סרט של סיום ושל התחלה חדשה.

הצפייה שלי ב"מסע בין כוכבים: נמסיס"
את הטיול שלי ל"אחרי הצבא" לא עשיתי לתאילנד, ניו זילנד או דרום אמריקה. הטיול שלי, כמו כל חיי, היה בסטייל משלי. לא פלא שמצאתי את עצמי בארה"ב, לא פלא שביקרתי בכל האתרים שאני רואה כמופלאים: מרכז החלל קנדי בפלורידה, The STAR TREK Experience בלאס וגאס וכנס קומיקס, מד"ב ופנטסיה בלוס אנג'לס. לא פלא גם שחתמתי את הביקור בהקרנת הבכורה של סרט מסע בין כוכבים העשירי במספר, נמסיס.
את השבוע האחרון שלי בארה"ב ביליתי בניו יורק עם משפחה – ברנדה בת דודתי וחבר שלה אנדרו. לא אומר "טרקי", אבל אנדרו בהחלט חובב "מסע" רציני, וברנדה קצת פחות, אבל עדיין. לא חיכיתי לסרט הזה כמו שחיכיתי לו בשבוע האחרון. לאורך כל חודשי הטיול נמנעתי מלקרוא דבר וחצי דבר על הסרט, רציתי להגיע אליו "טרי". השבוע האחרון אצל ברנדה ואנדרו היה הקשה במיוחד. ה-catch phrase המתסכל של הסרט, "A Generation's final journey begins", התגרה בי לכל אורך השבוע עד שבסופו של דבר, אחרי שהובטח לי ע"י בני המשפחה שאינם חושפים את העלילה, נכנעתי לקריאת המאמרים ב-TV Guide. פטריק סטיוארט דיבר ברגש על 20 הדקות האחרונות של הסרט, שסוגרות אותו בצורה מפתיעה ומכילות סצינות מהנוגעות ללב ביותר ב"מסע". ו.. אבוי, אויה. למה פטריק מתכוון כשהוא אומר "someone's unexpected demise"???
במשך חודשים חיכיתי לתאריך הזה, ה-14 בדצמבר. כבר ב-10:30 בבוקר היינו בקולנוע – ברנדה, אנדרו ואנוכי. ראיתי את הסרט פעמיים באותו היום. לא יכולתי לראות אותו יותר מזה, אפילו כשהטיסה בחזרה הביתה הייתה יום למחרת, וההזדמנות הבאה לראות את הסרט (על המסך הגדול) תהיה רק ב-20 לפברואר, הבכורה בישראל. מהסרט יצאתי המום, ומשפט אחד עבר בראשי, משפט שעבר בראש כל אדם ואדם שיצא יחד איתי מהסרט. מבט מיואש מופנה אל הרצפה, ראש מתנענע מצד לצד ומשפט אחד מסתנן בשקט, בחוסר אמון…
"I can't believe they killed Data…"
דמעות עלו בעיני באותו לילה…

ג'ון לוגאן הוא טרקי
ג'ון לוגאן הוא תסריטאי הוליוודי מהולל. הרבה הוא לא עשה שם עדיין, אבל מה שעשה, הצליח בגדול, ראו ערך גלדיאטור. ג'ון לוגאן הוא גם "טרקי". תיכנסו ל-www.Imbd.com – אחד מהאתרים החביבים עלי באינטרנט, כל המידע שרק תרצו על כל דבר שקשור בקולנוע ובטלוויזיה. כל הפרטים על כל אישיות קולנועית, כולל פרטי טריוויה, בד"כ  סגנון "המעצר האחרון שלו היה על החזקת סמים" או "נעצר על שידול לזנות…". אם תיגשו למידע על ג'ון לוגאן, התסריטאי, תמצאו שפרט הטריוויה עליו הוא…
"His favorite original series episode is Balance of Terror…"
ידידה של ג'ון לקחה אותו לראות מחזה ברודווי עם ברנט ספיינר, והתמזל מזלו של לוגאן והיא הכירה את ברנט. ג'ון לוגאן הטרקי, לא התסריטאי ההוליוודי, עמד לא רק לפגוש את דייטה, אלא לאכול איתו ארוחת ערב חברותית. ג'ון לוגאן הטרקי הרגיש כמו שהיה מרגיש כל טרקי…
ארוחת הערב הזו ילדה חברות נפלאה בין שני האנשים. כשנודע למפיקי "מסע" שהתסריטאי הכי חם של הוליווד "טרקי", הם הבינו מי הולך לכתוב להם את הסרט הבא.

סרט לחובבים
הבחור לא רק "טרקי", הוא גם חובב רומיולאנים…   לא פלא שהם במרכז התמונה בנמסיס, ואכן כך, כפי שציינתי, הסרט נכתב ע"י חובב עבור חובבים, לטוב ולרע.
ומה עושה את הסרט הזה לסרט חובבים?
לוגאן אומר שאחת החלוקות שאפשר לעשות בין טרקים היא לחובבי-קלינגונים וחובבי-רומיולאנים. הקלינגונים הם החייזרים הראשיים שמופיעים בסרטים וגם הידועים והפופולאריים יותר, העם הלוחמני וטעון הכבוד. הרומיולאנים הרבה יותר מיסתוריים, ואם אצטט את פיקארד, "It's always a game of chess with them…"
אין ספק, לוגאן הוא romulan-fan מושבע. ואכן, הסרט עוסק בראש ובראשונה באימפריית הכוכבים הרומיולאנית. בפעם הראשונה אנו לומדים על רומוס, הפלנטה השנייה והמסתורית בצמד הפלנטות רומוס ורומיולוס וכמובן, אנו רואים את שובן של ציפורי הקרב הידועות. השמות של הרומיולאנים, כולם מהמיתולוגיה וההיסטוריה הסינית – מחווה לג'ין רודנברי שתמיד טען שהרומיולאנים בעולם מסע בין כוכבים חופפים במעורפל למעצמה הסינית על כדור הארץ העכשווי (או לפחות של שנות ה-60).
הסרט הזה מהווה סיומו של עידן היסטורי, סופו של דור, A generation's final journey, ולוגאן ידע מה מעריצים ירצו לראות בסרט, לא – במעמד שכזה.
הסרט מתחיל ב-close-up על פיקארד בעודו נואם נאום על "duty", על שירות בצי הכוכבים. מעוטר במדי שרד, איפה הוא יכול להיות?   המחשבה הראשונה שעולה – סוף-סוף הוא מועלה לדרגת "אדמירל". פיקארד מקבל desk job? פורש? לא הגיוני, לא עבורו ובטח שלא עבורנו, החובבים.
אבל אל דאגה, הסרט הוא לחובבים וכך גם הסצינה והאירוע שבו היא נמצאת – פיקארד נושא את נאום השושבין בחתונה, חתונה לה ציפינו כבר 15 שנים…  חתונתם של וויל ודיאנה.
וכיאה לחתונה הזו, כפי שיאה לסרט המסיים דור – כולם שם. לא רק שבעת המופלאים, אלא ווסלי (במדי שרד משלו, כסגן) וגאיינן. חסרו לי בארקלי ורו לארן (היי, אם כבר – אז כבר), אבל לך תדע מה קרה להם (אולי יופיעו להם ב-DVD בסצינה שנגדעה בדרך לקולנוע, יחד עם סצינת הדיבור של ווסלי, כרגע הוא סתם "נראה טוב במדים"…). פיקארד נושא את נאום השושבין, דייטה שר ולוורף יש האנג-אובר מהבירה הרומיולאנית של מסיבת הרווקים של רייקר בלילה שעבר…
וסיומו של עידן אינו רק בחתונה. רייקר לא רק מתחתן, אלא עובר יחד עם גברת רייקר לפיקוד על ספינה משלו (עם ווסלי כקצין), ה"Titan". האנטרפרייז מקבלת קצין ראשון חדש-ישן, אנדרואיד קשה-עורף, היחיד בצי-הכוכבים, בשם דייטה, ובוורלי עוזבת לפיקוד על חיל הרפואה. כולם עוזבים את פיקארד שמתעקש להישאר בכסא הכי נוח שישב בו מאז ומעולם – לפחות הוא לומד מטעויות של קפטנים קודמים של האנטרפרייז, שקיבלו קידום – בניגוד לעצת חבריהם – והצטערו על כך כל שאר חייהם…
אבל אנחנו החובבים, לא רק רגשנות מתייפחת מדברת אלינו…   אנחנו אוהבים בעיקר שני דברים: אקשן מעורב עם techno-babble…   ובמהדורה זו של "מסע" תצאו שבעים. האנטרפרייז אינה עוד פלטפורמת נשק עומדת שמשגרת טורפדות, היא מתגלה כספינת הקרב שהיא יכולה להיות. כל אותן סוללות פייזרים וטורפדות שקראתם עליהם בכל המדריכים הטכניים, כל התמרונים שידעתם שהאנטרפרייז מסוגלת לבצע אבל אף פעם לא עשתה על המסך – גם ג'ון לוגאן קרא, גם הוא יודע, גם הוא דמיין וחלם – והוא גרם לכל זה לקרות על המסך הגדול, עבורו ועבורנו!

"The Wrath of Khan" TNG-Style
"The Wrath of Khan" הוא אחד מסרטי "מסע" החביבים עלי במיוחד, ואני חושב שרבים רואים אותו כטוב ביותר, או לפחות בין הטובים. אין ספק שלוגאן הוא אחד מהם, הוא פשוט עשה את "The Wrath of Khan", בסטייל TNG…
התסריטאי של "The Wrath of Khan" כתב סרט מצוין. סרט מלא-אקשן לצד רגעי-"מסע" מהחביבים ביותר והזכורים לדורות, לא רק בעיני מעריצים אלא בעיני העולם כולו, שביכה את מותו של ספוק.
ג'ון לוגאן עצמו מציין בפרולוג לספר הקריאה של נמסיס: בצורה מאוד פשוטה העביר התסריטאי מסר עמוק – הוא נתן לקירק משקפיים (ואפילו שבר אותם בסוף הסרט). בעזרת כלי כ"כ פשוט הוא הבהיר לנו שימי ה"דילוג הנועז מעבר לשדות מלאי סכנה" של קירק, הימים ה"צעירים" האלה כבר מאחוריו, ומאחורינו. הוא הבהיר לנו שקירק וכל הצוות מתקדם קדימה בחייהם, וזה גם אומר מזדקנים.
הוא גם נתן לנו להבין שהאנשים האלה, ששירתו יחד עשרות שנים והביטו למוות בעיניים אינספור פעמים, הם כבר יותר מחברים, הם משפחה.
ואלו הם, אחד לאחד, המסרים של "נמסיס".
יש קווי דמיון רבים בעלילה – לקפטן הספינה שלנו יש יריב, "נמסיס"; בידי אותו רשע יש נשק להשמדה המונית; הקפטן עומד מולו בקרב אחד על אחד, או יותר נכון, ספינה מול ספינה; הקפטן שלנו והספינה שלו נפגעים קשה אך שורדים; הרשע משוכנע שהוא יודע בדיוק איך הקפטן שלנו חושב ומתנהג, אבל הקפטן מפתיע בחשיבה יצירתית שמנצחת את הקרב, אך לא את המערכה; את המערכה ינצח "החבר" הכי טוב של הקפטן, שיציל את הקפטן והספינה כולה תוך הקרבה עצמית…

דייטה אמר לי שלום
אני ראיתי את "The Wrath of Khan", כשמראש כבר ידעתי על קיומו של "The Search for Spock".
עכשיו אני מבין איך הרגישו חובבים כשיצאו מהקולנוע אחרי Wrath…  איזה מפך נפש, איזו הרגשה נוראית. אני רוצה להאמין, אני חייב להאמין שאי שם בעתיד יופק "The Search for Data" בסטייל כזה או אחר. מוזרה ההרגשה שדמות פיקטיבית תוכל להיות כ"כ חשובה לי, אבל אכן כך. ב-15 השנים האחרונות גדלתי ולמדתי מדייטה ויחד עם דייטה. קשה להאמין, מוזר לחשוב, שהוא "כבר לא שם", כשהוא אף פעם לא "היה שם" באמת. אבל באותה המידה, הוא תמיד, יהיה שם, כפי שמלמד אותנו הסיום של wrath…
מיד לפני שמת, דייטה מסתובב למצלמה ואומר "goodbye". אין לידו אף אחד, הוא לבד על חללית חייזרית, ופיקארד שוגר משם לפני מספר שניות. למי, אם כן, הוא אומר "שלום". האנדרואיד חסר הרגש נזכר במספר הננו-שניות שנשארו לו בחבריו על האנטרפרייז, במשפחתו ונפרד מהם. אבל עבור כל חובב "מסע" שישב בקולנוע, דייטה אמר "שלום" לו, ולו אישית.
כשהצוות אומר שלום לדייטה ומרים כוסית של chateu Picard לכבוד absent friends, הרגשתי את אותה עוצמת העצבות שפיקארד, וורף, בוורלי, דיאנה, רייקר וג'ורדי מרגישים, רציתי גם אני להרים את הכוסית, הרגשתי חלק מהמשפחה. הרגשתי כך אף יותר כשרייקר ניסה בדרכו שלו, דרך ההומור, לזכור את דייטה. הוא נזכר בפגישה הראשונה שלו עם דייטה – הוא פגש אותו בביקור הראשון שלו בסיפון ההולוגרמות של האנטרפרייז, במשימת פארפוינט. דייטה ניסה לשרוק מנגינה וכל הזמן זייף. רייקר לא זכר איזו מנגינה זו הייתה. אני זכרתי. WOW.
כשחזרתי הביתה ראיתי את דייטה הכ"כ צעיר ב-Encounter at Farpoint, את אותה הפגישה שמציגה אותו כ"פינוקיו" ואת אותו קטע שריקה מפורסם. היה כ"כ משמח לראות ולהיזכר מחד, אבל מאידך, עצבות עמוקה ושוב, דמעות בעיניים, לדעת שלא יהיו עוד "סיפורי דייטה", סיפורי "מסע" מהטובים ביותר.
ביום האחרון שלי בניו יורק, ב-15 לדצמבר, יום אחרי הצפייה שלי, הדבר היחיד שנכנס לראשי הייתה המוסיקה של "The Wrath of Khan" וסצינת ההלוויה של ספוק. ההספד של קירק נראה כ"כ מתאים ורלוונטי, וברכבת למנהטן שמעתי את המוסיקה ושוב דמעות עלו בעיני…
"Of all the souls I have encountered in my travels, his was the most… Human."
אבל:
כפי שמלמד אותנו The Search for Spock, אף אחד ב"מסע" לא באמת מת…
או במילותיו של ספוק ב-the undiscovered country:
Scotty (to Spock): Than we're dead.

Spock (to Scotty): I've been dead before… contact Excelsior, she'll have the coordinates.

הסוף?
קצת ממה שאני יודע והרבה ממה שאנשים משערים.
אז ראיתי ראיון עם פטריק סטיוארט ושמעתי מה הרחשים במדיה האמריקאית. כל מי שפרסם את הסרט טרח להדגיש את ה-Begins ב-catch-line "A Generation's final journey begins", ולא את ה-final…
אולם, כנראה שאכן מדובר בסרט האחרון שמאחד את "שבעת המופלאים" של "הדור הבא". לזה המפיקים היו מחויבים הפעם והיה ממש קשה – מייקל דורן עשה בעיות על כך שהתפקיד שלו מינורי (ואכן הוא די קטן יחסית לסרטים הקודמים – אולי קיצצו אותו עוד קצת אחרי שכבר החתימו אותו…) ורבים וטובים אחרים לא התלהבו לחזור למדי צי הכוכבים.
לגבי הסרט הבא, ספיינר לא נראה מתלהב יותר מדי להפיק סרט נוסף, אבל לא שולל את זה, עכשיו שהצטרף ל"חברה" בהפקה (הוא קיבל קרדיט כאחד התסריטאים). סטיוארט דווקא מאוד בעד. הכל נראה תלוי בהכנסות של הסרט. השבוע הראשון היה לא טוב כמו שקיוו אבל לא רע כמו שפחדו, מקום שני בסוף השבוע עם 18 מיליון דולר. הבעיה היא שזה היה "סוף השבוע היחיד" של הסרט הזה, סוף השבוע שלאחר מכן, וסופי השבוע הבאים כולם, שייכים, בז'אנר המד"ב / פנטסיה, לשר הטבעות: שני המגדלים. עיתוי הוצאת הסרט הוא ביש מזל ולא ברור מה הביא את המפיצים להוציאו דווקא בתאריך מר-גורל זה.
הופעת הקמיאו של אדמירל ג'יינווי – כן, היא אדמירל וזא'ן לוק עדיין קפטן וזה בסדר גמור – רומזת על כיוון מסוים.
יסלחו לי מעריצי חלל עמוק 9 וויאג'ר, אבל הסדרות האלה לא המריאו לגובה הסדרה המקורית והדור הבא (האמת, גם הסדרה המקורית לא המריאה ל"גובה" הסדרה המקורית…) ולא מסוגלות להחזיק סרט קולנוע באורך מלא בעצמן. לא ביכולת משחק, לא בעלילה. אבל כל האלמנטים האלה – הדמויות, הסביבות והעולמות – כולם שייכים לאותו העולם של מסע בין כוכבים.
הסדרה שכן בעלת פוטנציאל עלילתי לסרט היא אנטרפרייז כמובן – הרבה אירועים דרמטיים נדרשים לקרות בעתיד הסדרה – מלחמה עקובה מדם והקמת הפדרציה וצי הכוכבים, שלא לדבר על אינסוף עלילות הרפתקה אחרות שתסריטאים מוכשרים יכולים לכתוב, שאינן קשורות במישרין ל-Timeline המפורסם של TREK. אבל הסדרה עוד צעירה מדי, וצריך לתת לעלילה ולדמויות להתפתח ולגדול ולנו להכיר וללמוד לאהוב אותן.
אז מה כנראה נראה, אם נראה?    נראה הרפתקה משולבת של כוכבי "הדור הבא" שיחזיקו את הסרט מבחינת משחק (פיקארד, דייטה וחברים נוספים?) לצד אורחים או קבועים מהסדרות הנוספות. או שנחכה עד לסרט של אנטרפרייז. או שנראה משהו שונה לחלוטין. או, שלא…
ואתם בטח אומרים, סרט עם דייטה, איך סרט עם דייטה? וכפי שציינתי קודם, אף אחד ב-TREK לא באמת מת… (אני בשלב ההכחשה).
אז טוב או רע?
דבר ראשון, definitely לראות בקולנוע, מן הסתם, ויותר מפעם אחת. לפחות פעמיים, אם לא יותר. אין ברירה. צריך להראות לנכד את הקולנוע שבו ראית את דייטה מת. וצריך לראות את זה כמה פעמים כדי להאמין ולהיות בטוח שזה קורה, ולהבין מה זה אומר לגבי שארית חייך…
הסרט מדהים מעצם העלילה הופכת העולמות. כסרט, הוא סרט טוב. לא מצוין, טוב. הסרט מוכוון-מעריצים בקטעים רבים, מה שיקשה עליו בקופות – האקשן מצוין אבל רק למעריצים אכפת מהחתונה של רייקר ודיאנה ואף פחות מהשיחה הקצרה של ג'ורדי וגאיינן.
התמזל מזלי ומצאתי בניו יורק אחד משני קולנועים בארה"ב (השני בלוס אנג'לס) שהכינו Trek-fest לנו הטרקים. בתשעת הימים שלפני צאת הסרט, כל יום בעשר בלילה, הוקרנו סרטי "מסע" מ-1 עד 9. לא הספקתי לראות את כולם, אבל ראיתי את The Undiscovered Country, שמצאתי שוב בתור גאוני, את First Contact שמצאתי שוב בתור הסרט הכי טוב כשמדובר בפנייה לקהל הרחב ובאקשן, וראיתי את Insurrection שמצאתי בתור הרבה יותר טוב ממה שזכרתי, בייחוד בגלל רגעי "מסע" נפלאים – רייקר וטרוי, פיקארד, וכמובן, הטובים מכולם, רגעי דייטה.
כדי לקחת מישהו או מישהי שלא מכירים את כל ה"עסק" וכדי שיעריך את האימפקט העצום שיש לסרט עליך – מומלץ לראות קודם מבחר פרקי דייטה בפרט ומסע בין כוכבים בכלל, וודאי שאת שני הסרטים האחרונים. אולי אפילו מומלץ בשבילכם – לי זה תרם.
"Of all the souls I have encountered in my travels, his was the most… Human."

מודעות פרסומת

מוזמנות ומוזמנים להגיב:

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.