המאמר השני, וולקנית בשחור-לבן, של Subatoi, פורסם עכשיו.
זהו מאמר שני מתוך מאמרים שפורסמו בעבר בפורום מסע-בין כוכבים של אורט, ומובא כאן במלואו.

ראיתי בערוץ הסרטים את הסרט "נינוצ'קה". אל תבהלו אם לא שמעתם עליו, זה סרט בשחור לבן, משנת 39'. למה ראיתי? כי:

א. יש קסם בלראות סרטים ישנים (דוג' בסוף).
ב. רציתי לראות מי זו גרטה גארבו, כוכבת העבר, שתמיד מהללים אותה.

לפני שיעלו במוחכם מחשבות "מה לעזאזל הקשר" והצעקה "אוף טופיק" תפלט משפתכם, חכו עוד שתי שורות בבקשה.
הסרט מספר על נציגה, קומיסרית של רוסיה בימי לנין וחבורתו, שנשלחת לפריז לטפל באיזשהו ענין שהכפופים לה הרסו, ובדרך מפתחת קשר רומנטי עם איזה אדון.
כל השליש הראשון של הסרט, הייתי בטוח שאני רואה את המקור ל"מסע בין כוכבים" שממנו רודנברי העתיק (רחמנא ליצלן) את עבודתו, או לחילופין שט'פול חזרה בזמן להשתעשע עם בני אדם. הייתי כל-כך בהלם להיתקל בהתנהגות כל-כך דומה לוולקנית. לקח לי זמן עד שהחלטתי לחלוק את זה איתכם ולרשום רשמים. עכשיו, כשאני כותב את זה, אני רואה שזו גם התנהגות מתאימה לסבן יקירתכם. תקראו את זה ותגידו מי עולה לכם בראש (תשובה-לא רק ט'פול ספציפית, אלא הוולקנים ככלל):
הקומיסרית הזו היא הרי נציגת ברית המועצות, היא עצורה, קפואה, אדישה, עם גישה קרה לכל דבר, קשוחה, זעפנית, הולכת לפי העקרונות שלה (קומוניסטיים-סובייטים), הכל למען המטרה, למען המדינה, בלי נהנתנות, בחסכנות.
היא לא מבינה כל מיני ביטויים ומנהגים של המקומיים, לא רק כי היא לא פריזאית, אלא פשוט כי היא לא מהמערב.
הסרט מסתבך כאשר האדון הזה כאמור מתאהב בה, ומנסה לשבור אותה ואת הקרח הסובב אותה. מנסה לגרום לה לחייך ולצחוק. הנה כמה קטעי דיאלוגים שזה מניב (שוב, כמו מי זה נשמע?) :

הוא: "חייכי"
היא (בפשטות) : "למה?"

היא: "אתה חייב לפלרטט איתי?"
הוא: "לא, אבל זה נהיה הטבע השני שלי"
היא: "תדחיק את זה"

הוא: "יש לך עיניים יפות"
היא (בניסיון להחזיר מחמאה) : "יש לך קרניות טובות"

וכמובן שהבדיחות שלו "לא מצחיקות" והוא "מדבר יותר מדי" לטעמה.

לא מספיק זה?

היא מחפשת מפה של פריז, כדי לטייל ? לא. כדי "לבחון מבני ציבור ולהתפעל מהטכנולוגיה".
היא מתקשה להבין לקיחת משרתים ועוזרים ע"י האצולה הצרפתית ומבטיחה ברוח קומוניסטית להם שיום אחד ישוחררו.
היא מנסה להבין: כמה זמן תצטרך להמתין על אי-תנועה עד שהשוטר יעצור את התנועה (רמזור של פעם). האיש לידה אומר שמעולם לא חשב על זה, הוא פשוט מחכה (ואז מבין שבטח בזבז שנים מחייו רק בהמתנות מסוג זה).
היא רואה כובע מוזר שכנראה היה אז באופנה (והאמת ? גם היום, עם האופנות המטורפות של היום, 60 ומשהו שנה אחרי, אם הייתי רואה מישהי מסתובבת איתו, הייתי צוחק) ובתגובה לא מבינה "איך תרבות כזו (כלומר עם כובעים כאלה) מתקיימת".

הצפיה גרמה לי לחשוב מחשבות שעולות בדרך כלל כשרואים את ט'פול או סבן ותוהים מה לעזאזל צריך לקרות לה כדי שתהיה נורמלית.
אני מוכן להתחייב שהיא לא חשפה את האוזניים כל הסרט (למיטב זכרוני) (!). הו תיאורית הקונספירציה המתחממת, המחלקה לחקירות זמן אייכם?
חוצמזה היו עוד בעיות שאנחנו מכירים מ"מסע בין כוכבים" עם השפה הקלינגונית: החבר'ה מברית המועצות דיברו אנגלית לא רק עם אחרים כמובן, אלא גם בינם לבין עצמם (!), ועוד- ידיד (מקומי) שלהם שולח לבוס הגדול שלהם (בברית המועצות) מברק בשמם באנגלית (!).
נשמע מוכר?

(מי שהגיע עד הנה, נא להישאר לסוף)

זהו. לקראת סיום- סוף הסרט (דרך אגב, ספוילר לסרט מלפני 63 שנים עדיין נחשב ספוילר?), אם מישהו מתעניין: היא נשברת ומתחילה להיפתח כשהאדון שמחזר אחריה נופל מכיסא, והיא לא מצליחה להפסיק לצחוק (קצת פשוט לימינו, לא?), ואחרי תלאות רבות היא עוזבת את ברית המועצות וחיה עם הבחור הזה שחיזר אחריה.

והקסם בלראות סרטים ישנים-זה פשוט עולם אחר, מקסים, עולם של פעם. כמו שיעור היסטוריה, או ערוץ 8, אבל הרבה יותר כיף, בצורת סרט. לראות מנהגים, אופנה, מכשירים, ואפילו טכניקות קולנוע למי שמתעניין, של פעם.
הדוגמה הכי הפשוטה היא כמובן טלפונים של פעם, מרימים, לוחצים כמה פעמים ומבקשים את המרכזיה, ושם פשוט מחברים אותך, תרתי משמע מחברים, דרך כבלים.
אבל דוגמה מ-ק-ס-י-מ-ה שנתקלתי בה והייתי בהלם לרגע :

(ציטוט) "זאת קופסה שמשלמים עליה בתשלומים, ולפני שאפילו מכוונים אותה, אומרים לך שכבר יש מודל חדש יותר".
מזהים?
מחשב אישי בשנת 2002?
לא.

מקלט רדיו שנת 1939.
כמו שאמרתי, עולם אחר.

הקטע הנ"ל פורסם לראשונה בפורום מסע בין כוכבים ובבילון 5 של אורט, ומובא כאן במלואו עם מעט תוספות ושינויים הכרחיים