לא מזמן נחת בבתי הקולנוע בארץ עוד סרט של המפיק הישראלי אבי ארד – סרטו של זוכה האוסקר, אנג לי, "הענק".
ביקורת על הסרט, פרי מקלדתו של דובי זולטי, אפשר למצוא כאן.
מי שרוצה להוסיף ביקורת, מוזמן לשלוח אותה אלינו. תגובות אפשר להשאיר בפורום התגובות שלנו.

לסרט "הענק" הגעתי, אחרי שלא כהרגלי, הספקתי לשמוע עליו מספר דברים. שמעתי שזה סרט אפקטים רע, שאין עלילה, אין דמויות אין עומק ואין כל מרכיב אחר שעושה סרט לסביר לצפייה, או אפילו לטוב. כל אלה מעלים את השאלה של ”למה לי לראות את זה בקולנוע בזמן שאני יכול לחכות כמה חודשים ולראות את זה על DVD?" התשובה היא די פשוטה – אני מאמין שכשאנשים מוכשרים עובדים על סרט, הסבירות שהסרט יהיה כל כך גרוע הוא לא גבוה. אז הלכתי לראות את הסרט. עלה לי 19 ש"ח בקולנוע של גלובוס גרופ, ועוד כמה שקלים לבקבוק מים, ותנו לי לספר לכם, זה לא היה בזבוז כסף.

"הענק" מצטרף לרשימה הולכת וגדלה של סרטי קומיקס, אבל "הענק" שונה מהסרטים האלה בדבר אחד עיקרי – אנג לי, הבמאי של "נמר, דרקון" קיבל משימה "הפוך את הקומיקס לסרט" וביצע אותה כלשונה. הסרט הוא קומיקס מצולם. אם מצליחים להיכנס לתפיסה הזאת בדקות הראשונות של הסרט, הרבה מאותם דברים שהפריעו למקטרגים שהזכרתי קודם נעלמים. מה זאת אומרת קומיקס מצולם? אם "ספיידרמן" ו"אקס-מן" ניסו להעביר סרט אמין, שילדים יוכלו לצאת ממנו ולהגיד "וואי, איפה אפשר למצוא עכביש רדיואקטיבי שינשך אותי" או לחילופין "איזה בעאסה שלא נולדתי מוטאנט", "הענק" לא הולך בדרך הזו. ברוס באנר, הענק, הוא לא גיבור טיפוסי, הוא יותר דמות טראגית, או מקוללת, שהשינוי הזה נכפה עליה. למרות שהוא מודה שהוא "נהנה" מלהיות הענק, נראה שברוס היה מעדיף להיות אדם נורמאלי ולרפא את עצמו. בניגוד לסופר-גיבורים אחרים, הוא לא מנסה גם ללכת ולשנות או להציל את העולם, כל מה שהוא רוצה זה שיעזבו אותו בשקט. הענק היא לא דמות קלאסית לחיקוי או הערצה בניגוד לגיבורים האחרים, אלא יותר מוקד לרחמים או לפחד, תלוי את מי שואלים.

העלילה לא מנסה לחדש דבר. נראה לי הגיוני שמפיקי הסרט יוצאים מנקודת הנחה שמי שמגיע לראות את הסרט יודע לאן הוא מגיע, ומי זה ומה זה הענק, אך בכל זאת הסרט הוא פרק א' בעלילות הענק. העלילה פורשת בפירוט רב את עלילותיו של ברוס באנר, מרגע לידתו ועד ימיו בקולג'. לפני שברוס נולד, אביו, דיוויד באנר, מדען הצבא האמריקאי, מנסה לפתח טכניקה לריפוי מהיר. הוא מבקש לנסות אותה על בני אדם, והצבא מסרב. דיוויד, כמו כל מדען מטורף טוב, מבצע על עצמו את הניסוי. כמה חודשים אחר כך נולד לו ברוס באנר הצעיר, ודיוויד רואה כי הבן ירש את תכונותיו. בינתיים הצבא מגלה על הניסויים שדיוויד ערך על עצמו וסוגר את הפרוייקט. אחרי סצינה נוספת, אותה לא אפרט מחמת הספויילרים, אנו מוצאים את ברוס, בוגר כולו, כבר בעל תואר ד"ר מאוניברסיטת ברקלי,  אשר חוקר, איך לא, טכנולוגיה לריפוי מהיר. הניסויים לא עולים יפה, אך ברוס, ועמיתיו, ד"ר בטי רוס, וטאלבוט (?) לא מתייאשים, וממשיכים בניסויים, עד שמתרחשת תאונה, במהלכה נחשף ברוס לקרינת גמא ולמעין נאנו-בוטים- דבר אשר צריך להרוג אותו, אך במקום זאת, הוא משחרר מפלצת ירוקה, אשר מגיחה מתוך ברוס בכל פעם שזה האחרון מקבל את הג'ננה. כשהצבא מגלה את זה, הוא מנסה כמובן ללכוד את ברוס, ושזה לא עולה בידו – להשמיד אותו.

הסרט מטפל גם ביחסי אב-בן (ברוס ודיוויד) ואב-בת (בטי רוס ואביה הגנרל רוס), אך למרות שישנם הבדלים עצומים בין המקרים, שני הילדים מתנהגים בצורה פולנית אופיינית – ברוס קורע קריעה תוך שהוא מסנן "אולי היית פעם אבא שלי אבל עכשיו אתה לא וגם לא תהיה בעתיד", בעוד שבטי לוקחת את הפולניות צעד אחד קדימה וכשהתנהגותו של אביה לא מוצאת חן בעיניה, היא מתבוננת בו בעיניים גדולות, מזילה דמעה ולוחשת "חשבתי שהפעם זה יהיה אחרת" – רוצה להגיד "זה בסדר. אני אשב לי בחושך בבית לבד בלי אבא ואסבול". הדמויות לא שטוחות כפי ששמעתי טענות. אריק באנה, בתור ברוס באנר, מצליח להעביר בהבעות פנים שונות סבל פנימי, ופניו של הענק הממוחשב מנסות, ולטעמי אף מצליחות, להעביר רגש – בעיקר עצבות – כזאת שאומרת "אני לא רוצה לתפוס את הטנק ולשבור אותו לאלף חתיכות ואז לרסק חמישה מסוקי קרב, אבל אתם לא משאירים לי ברירה". המשחק בסרט, בהכללה, הוא טוב. ניק נולטה בתור דיוויד באנר המטורף משהו, אמין לחלוטין, ג'ניפר קונלי בתור בטי רוס מצליחה להעביר את הדמות הנשית הדביקה, סטייל מרי-ג'יין בספיידרמן בלי להיות יותר מידי מעצבנת, וקווין רנקין בתור גנרל רוס לא נהפך להיות דמות רעה מגוחכת כמו, בוא נגיד, ג'רמי איירונס ב"מבוכים ודרקונים".

מהתמונה הראשונה של הסרט, בה רואים דפים של הקומיקס של הענק, ועד התמונה האחרונה, הסרט פשוט מעביר את הקומיקס למסך – במסך רואים את ברוס נכנס לחדר ומסתכל, חלון נוסף נפתח על המסך עם שוט סגור על העיניים שלו, ועוד חלון נפתח עם מה שברוס רואה. יש שיחת טלפון, המסך מתפצל ל- 2, וכך רואים איך שיחת הטלפון מתבצעת. ההעתקה של פורמט הקומיקס ברורה מאין כמוה. המעברים בין שוטים ובין סצנות מתבצעים לא מתבצעים ב"קאטים" או "דיזולבים" כמו בשאר הסרטים, אלא בשורה של מה קרוי "wipes" – קו החוצה את המסך מצד לצד וע"י כך מחליף בין השוטים או הסצינות השונות, ללא ספק, צורה אפקטיבית להמחיש את המעברים בין הקוביות של הקומיקס. עוד דוגמא להעתקה של הקומיקס אפשר למצוא באין-ספור מקרים בהם הדמות מופיעה בצד של הפריים ובחיתוך הבא – בצד השני. כל הדוגמאות שמניתי הן פחות משכיחות בקולנוע מודרני, והשימוש המסיבי בהן בסרט הזה הופכים אותו לסרט מעניין ומאתגר, ולו רק מבחינת השפה הקולנועית בה הוא משתמש. דבר נוסף ששווה לאזכר זו העובדה שהצורה הספציפית הזאת של הבימוי והעריכה, מאפשרת לדחוס כמות עצומה של מידע אל תוך הסרט, מבלי להאריך את הסרט יותר ממה שהוא (138 דקות, אגב), תוך מתן תשומת לב לפרטים קטנים ש"לא שווים" שוט משלהם. אפשר לקחת לדוגמא את המקרה המתואר בתחילת הפסקה – לשים Inter Cut רק של עיניים זה דבר קשה מבחינה קולנועית – המעבר משוט פתוח לשוט סגור מאוד הוא בעייתי מבחינת עריכה – כדי לעשות את זה צריך לעבור דרך שוט נוסף סגור פחות ורק אז לעבור לשוט הסגור. השיטה בה משתמש אנג לי לא יכולה כמעט לעבוד בסרט רגיל (כזה שאינו סרט קומיקס), אך השימוש בה בסרט הזה, כפי שציינתי מקודם, מאפשר לבמאי לשים דגש על פרטים קטנים יותר.

כמובן שיש גם חריקות – אבל הן לא ממש הפריעו לי. תהליך ההפיכה של ברוס לענק נראה לי, אם נשים זאת במילותיו של דודו גבע, "זה חשוד מאוד, זה נראה לי מודבק", אז מה? הענק הירוק הוא לא סתם איש גדול וכועס, הוא … ענק… והוא … ירוק!!! שמעתי תלונות שזה לא נראה אמיתי… בטח שזה לא נראה אמיתי! זה קומיקס! למה שזה יראה אמיתי?? מתי פעם אחרונה ראיתם מישהו ירוק וגדול רץ ברחוב מכסח מכוניות? אומרים שהאנימציה לא משכנעת, אני לא מסכים. האנימציה נקייה, ומשתלבת באופן חלק עם התמונה ועם תנועות המצלמה. האינטראקציה עם הדמויות החיות עוברת מסך מצויין, ללא חריקות או קפיצות מיותרות. מה כל כך הפריע לאנשים? הוא קצת ארוך מידי, בשביל סרט באמת מספר עלילות שמשתלבות ביחד (ולא, הסיפור של האבא לקראת אמצע-סוף הסרט לא נחשב כעלילת משנה בספר שלי), אז שוין, עוד סרט קצת ארוך מידי, זה כל האסון?

אז הסרט הוא פרולוג לסרט הבא (שבהתחשב בתוצאות הכספיות של הסרט הזה, כנראה לא נראה), והעלילה לא מלהיבה יתר על המידה, אבל הסרט מעניין מאוד ויזואלית האפקטים עשויים במקצוענות מהדרגה הראשונה, אם מחפשים יש הרבה מקום לניתוחי מערכות היחסים שבין הדמויות, יש קטעי מעבר קומיים, או לפחות כאלה שהעלו לי חיוך על הפנים – כמו הפודל הצרפתי הרוצח, שלי באופן אישי הזכיר משום מה את השפן הרוצח ב"מונטי פייתון והגביע הקדוש", וכמעט הכי חשוב – אין כמעט סצינות קיטשיות מהסוג הכ"כ נפוץ דוגמת הדיאלוגים האין-סופיים במטריקס2 או בספיידרמן, שגורמות לי לרצות שיהיה לי שלט על מנת לעשות FF לסצינה (יש אחת כזאת למיטב זכרוני).

השורה הסופית – שווה צפייה. אגדיל ואומר – שווה צפיה על מסך קולנוע גדול עם מערכת סאונד טובה. ההין ואומר עוד – שווה צפיה על מסך קולנוע גדול עם מערכת סאונד טובה ודלי פופקורן ביד.

צפיה מהנה.