המיזם בו התחלנו בעקבות מעבר הדירה שלנו לאתר חדש ממשיך. ארבע כותבות ושני כותבים על שישה פרקים משש הסדרות, לכולם יש שם שקשור להתקדמות ושינוי. והפעם, באופן שמתחבר היטב לשורת הסיום של אסנת קדמי בדבריה על Beyond the Farthest Star של "מסע בין כוכבים" המצוירת, איריס מזור כותבת על הפרק The Next Phase של "הדור הבא" ועל מה שהצליחה לראות בו.

---

כמה מהציטוטים האהובים עלי ביותר בז'אנר המדע בדיוני והפנטזיה קשורים לחיים אחר המוות, כולל אחד הרגעים האהובים עלי ביותר ב"הדור הבא" אי פעם – הרגע בו קיו מחליט לשחק את האלוהים:

"ברוך הבא לעולם הבא,ז'אן-לוק. אתה מת".

הפרק The Next Phase, העוסק בשאלת החיים לאחר המוות, הפתיע אותי לטובה מהרבה בחינות. ראשית, מכיוון שלא זכרתי אותו כלל, נדהמתי מפרק כתוב היטב שהעלה כל כך הרבה שאלות פילוסופיות מעניינות במקביל. שנית, לאור דיונים תכופים כל כך לאחרונה בשיח הציבורי (כלומר, בפיד שלי בפייסבוק…) על ייצוג נשי בעייתי בסדרות טלוויזיה, נהניתי מאוד לצפות בגיבורה נשית אקטיבית וחיובית (ולבושה במדים פונקציונאליים!) מתרוצצת על המסך. ושלישית, נדהמתי איך למרות שמדובר בנושא שחוק ובאפקטים קלישאיים (כן, הרגע הזה שבו הדמות "המתה" מגלה שיכולים לעבור דרכה כאילו היא אויר. ממש לא ראינו את זה בשבעים יצירות אחרות…), עדיין העלילה ריתקה וריגשה אותי.

במרכז הפרק ניצבת שאלה שרלוונטית למציאות שלנו יותר מתמיד: באיזה מחיר צריך לעזור לאוייב בצרה? האנטרפרייז נענית לקריאת מצוקה ומוצאת חללית רומולנית בסכנת התפוצצות עם עשרות אנשי צוות על סיפונה. בלי לספיילר יותר מידי, במהלך התיקונים ג'ורדי ו-רו נלכדים בעקבות תקלה טכנית במעין מצב ביניים בין-מימדי ומוכרזים כמתים. בנוסף למצב אליו נקלעו, מסתבר כי הרומולנים, למרות העזרה שהושיטו להם אנשי האנטרפרייז תוך סיכון חיים, אינם ממש מוקירים תודה ואף מאיימים על חיי מציליהם. הפרק מציב בפני גיבוריו ובפני הצופה שלל רגעים מותחים ומסקרנים בדרך לפתרון האתגרים השונים.

כאמור הפרק מעלה שאלות רבות המגולמות בסצינה המעניינת ביותר והיא "המסיבה" שמארגן דאטה לזכרם של ג'ורדי ו-רו. האם אכן לאחר המוות יש לחגוג את חייו של האדם ולא להיעצב על לכתו? מהם הדברים שיאמרו עלינו לאחר שנעבור לצד השני? מתי נגיע למצב שבו טכנולוגיה לא תסכן את קיומנו? הייתכן שהאנשים האהובים עלינו בעצם לא ממש עוזבים אותנו וחיים בינינו במימד אחר? האם אנדרואידים יוכלו להבין חוויות אנושיות אפילו אם יחקרו 5,000 תרבויות? ותכלס, השאלה המעניינת והמשעשעת ביותר – מה רצה באמת רייקר לומר על רו?!?! העובדה ששאלות אלה ורבות אחרות הועלו בפרק ולא ניתנה להן תשובה חד משמעית רק מעצימה את החוויה שתמיד הייתה חלק מהסדרה המעולה הזו – שילוב של אקשן וסיפורים אנושיים באופן שלא מעליב את האינטליגנציה של הצופה. כמו שג'ורדי סיכם ואמר:

"זו נראית מסיבה מעולה, אכפת לכם אם נצטרף?"

הדרך המצויינת שבה בחר כותב הפרק, רון מור, להציג את ההתמודדות עם נושא החיים שלאחר המוות על ידי "המתת" שתי דמויות במקביל מעידה גם על דרך החשיבה שלו עצמו. ג'ורדי ו-רו מקבלים את גזר הדין בדרכים סותרות – רו מפנימה את המצב החדש וג'ורדי נלחם בכך. מור הכותב, שאגב גדל כמעריץ הסדרה המקורית וזכה בפרסים רבים על חלקו בסדרה החדשה, קיבל את הכינוי "איש הקלינגונים" מכיוון שהוא כתב כמעט כל פרק שעוסק בתרבות הקלינגונית ב"הדור הבא". כאן הוא בחר ליצור אירוע עליז לכבוד לכתם בטרם עת של הגיבורים כמיטב המסורת הקלינגונית דווקא, ו-וורף אף מסביר:

"עבור קלינגוני, זה אירוע משמח"

כך, בהסבר קצר אחד, הוא מדגים מורשת של תרבויות לוחמניות מההיסטוריה שלנו. אבל מור ממשיך ואף חותר תחת הבחירות העלילתיות של עצמו ונותן לג'ורדי להתפלא:

"הם חושבים שאנחנו מתים והם עורכים מסיבה?!"

וזו דוגמה מעולה לכותב שמעמיק ומראה צדדים שונים של אותה סיטואציה. וזה לא נורא כי ג'ורדי לבסוף יסכם:

"מעולם לא הייתי בהלוויה טובה יותר!"

למרות שיש מאפיינים מעניינים נוספים לפרק עצמו, מתבקש לציין דווקא את האסוציאציות לרגעים מופלאים אחרים מסדרות "מסע בין כוכבים" ומחוצה להן. ראשית, הנושא של טכנולוגיית המשגר המפוקפקת הזכיר לי כמובן את הרתיעה של ד"ר מק'קוי מכל העניין. את הפרק העוסק במותו לכאורה של פיקארד כבר הזכרתי (Tapestry), אך פרק אחר העוסק במוות של קפטן, הפעם קפטן ג'יינוויי ב"וויאג'ר", הוא אחד הפרקים הזכורים ביותר והאהובים עלי מסדרה זו (Coda). בפרק המדובר כאן, גם מתייחסים רבות לנושא של חברות, וזה יוצר הקשר מעניין לציטוט מהסרט העכשווי "בין כוכבים" (Interstellar):

“Brand: We love people who have died. Where's the social utility in that?

Cooper: None.

Brand: Maybe it means something more – something we can't yet understand. Maybe it's some evidence, some artifact of a higher dimension that we can't consciously perceive. I'm drawn across the universe to someone I haven't seen in a decade who I know is probably dead. Love is the one thing that we're capable of perceiving that transcends dimensions of time and space. Maybe we should trust that, even if we can't understand it…”.

ובנימה אישית יותר – שמחתי על ההזדמנות לצפות בפרק שבו לוואר ברטון לוקח תפקיד מרכזי. מפגש המעריצים עמו היה חוויה מקסימה וקצרה מידי, בדיוק כמו דמותו בסדרה – מקסים ובעל מעט מדי זמן מסך. והכי חשוב – הפרק הזכיר לי לפתע את התקופה שבה הייתי הולכת בתיכון עם עגיל בג'ורי (!), שהיה יפה כל כך שאף אחד בכלל לא חשד שזה פריט מסדרת מדע בדיוני עלומה. וכרגיל, צפיה בפרקי "הדור הבא" מעוררת שוב את התחושה הנכונה כל כך, עד כמה הפאנדום הזה משובח ומענג. אנחנו, אחרי הכל, היינו במקומות שאף מעריץ לא היה בהם אי פעם. כל הפאנדומים הגיעו אחר כך 🙂

נועה רייכמן על Metmorphosis של "מסע בין כוכבים" המקורית
אסנת קדמי על Beyond The Farthest Star של "מסע בין כוכבים" המצוירת